תפארת יעקב חושן משפט חלק א קסז

שאר שטרות לא דבשאר שטרו' יש לטעו' לר"א כמו לר"מ דהא סובר דלא בעינן ע"מ כלל בדבר שאינו יכול לזייף כמו לר"מ בגט א"כ גם ביכול לזייף יטעו לסמוך על ע"ח כמו דחיישינן לר"מ בגט גם לשיטת התוס' ובאמת ברש"י גופא אין מקום לומר כן דא"כ למה לו לחלק בין גט לשטר שהוא נגמר מיד משא"כ שטר שעומד לאחר זמן הא בלא"ה בגט לא חיישינן לר"א דע"מ עיקר רק בשטר חיישינן דסגי בע"ח וע"כ דגם בגט חייש אבל הא קשיא אי סבירי להו לתוס' כנ"ל למה נאדי מפירש"י הא בשטר שפיר יש לחוש וע"כ דסבירי להו להתוס' והר"ן דבאמת גם בשטר בעינן ע"מ דוקא א"כ גם בשטר אין לחוש ושפיר הקשו ולפי זה מבואר דגם מה שחדשו התוס' והר"ן לחלק דבשטר קנין לא בעינן למען יעמדו הוא גם כן רק לשיטה זו דגם בשטר בעינן עדי מסירה דהא לפירוש רש"י דפירש דהטעם בשאר שטרות לא משום חשש טעות שיבואו לסמוך על ע"ח ולפי זה ה"מ היכי דאיכא ע"ח אבל היכי דליכא ע"ח פשיטא דלא חיישינן שיכשירו אם עדי מסירה ישכחו ולפי זה פשיטא דלא קשה קושית התוס' מהך דכתב לה על החרס דהתם דליכא ע"ח רק עדי מסירה א"כ אם ישכחו לא יכשירוהו בשום פנים ולא חיישינן לטעות כלל ודאל"כ למה פירש"י שיסמכו על ע"ח] וכמו כן הך קושיא מהך דאין עליו עדים ונדחקו לחלק דעדים יכירו צורת השטר וכן כתב הר"ן ולפירש"י לק"מ כיון דליכא ע"ח וברור דכל קושית התוספות והר"ן הוא רק לפירוש ר"י משום גזירת הכתוב וכבר ביארנו שאי אפשר לדחו' פירש"י רק אי נימא דבשטר בעינן ג"כ ע"מ א"כ כיון דקיימא לן הך חילוק בין שטר הקנאה לשטר ראיה א"כ פשיטא דע"כ דבשטר בעינן ג"כ ע"מ כשיטת הב"ח וכן דעת התוספות והר"ן ומדכתב הר"ן לדתות הפי' לא אמר ר"א רק בגיטין היינו כל הדין דע"מ כרתי דהא קאמר אין עליו עדים גובה משועבדים והיינו שט"ח א"כ בהך דע"ח ג"כ מספיק לא מוכח מהתם א"כ יש להוכיח להיפך ובאמת אין ראיה דסובר כיון דשמעינן דהך ע"מ גם בשטרות א"כ ממילא דגם ע"מ עיקר] כמו שבארנו לכן דינו של הש"ך צ"ע ודו"ק היטב:

(ג) ולכן אם עשה בזמן הזה שטר מקושר פסול. עש"ך שהאריך להשיג על זה ובתומים כתב עליו שלא דיבר נכונה בעבד ה' ותורף דבריו דהרב מיירי שיש עדים בתוכו וגם מאחוריו דזה שפיר תלוי בפלוגתא כיון דכל התקנה משום קפידא דלוה ועכשיו לא שייך קפידא ובזה חולק הנ"י עם הרשב"ם ע"כ. ואין דבריו נכונים כלל דמלבד מה דקשה מנין לו להרב דהנ"י חולק בזה הוא לא מיירי כלל בהך גוונא דוודאי מעיקרא מייתי פי' הרמב"ן דמשנה מיירי שיש עדים בתוכו וגם מאחוריו ומ"מ פסול משום קפידא ובזה בזמן הזה בוודאי כשר כיון דלא שייך קפידא רק אם עשה בזמן הזה מקושר בזה כתב דמשום קפידא היה בדין שיהא כשר דלא שייך קפידא וא"כ אף שאין אנו יודעין עכשיו לעשות מקושר מ"מ הוא לא הקפיד בוודאי שיהא מקושר בדוקא כיון דלא ידעינן לי' ועל זה כתב דמ"מ פסול לטעמו של רשב"ם דמוקי משנה בפשיטות שחתם מאחוריו לבד ופוסל משום תקנת חכמים [וגם הרמב"ן מודה בזה רק דעדיפא קאמר דאפילו חתומים מאחוריו ומתוכו פסול משום קפידא כמבואר ברמב"ן א"כ השתא נמי נהי דמשום קפידא ליכא מ"מ משום תקנת חכמים איכא הילכך אם עשה מקושר כיון דעכשיו לא ידעינן הוי כמו פשוט מאחוריו דפסול מתקנת חכמים אבל אם חתומים מתוכו ומאמוריו מאן שמעת לי' דפסול לדעת הנ"י ועוד דהיאך אפשר דהנ"י מיירי בכהאי גוונא א"כ היאך פסק אח"כ בפי' כהרמב"ן דאם לא החזיר בשיטה אחרונה כשר דהכא נמי לא היה התקנה רק משום קפידא ועכשיו ליכא קפידא ומ"מ פסול א"כ התם נמי ואי נימא דמ"מ לא דמי א"כ מנין לו להרב דיש חולקין דמהך דלקמן סימן מ"ד אין ראיה כלל דהא ע"כ שיש חילוק ביניהם ועוד אי ס"ד דכוונת הנ"י כך מנין לו דהרמב"ם סובר כן הא הרשב"ם לא פי' כלל בחתומים תרווייהו ומשום קפידא כמבואר ברמב"ן וברור דכוונת הנ"י כמו שכתבתי דחתומים רק מאחוריו וס"ד כיון דנא שייך קפידא גם זה יוכשר קמ"ל דע"כ לא בעינן לטעמא דקפידא רק בחתומים תרווייהו אבל מאחוריו בלבד בלא"ה פסול כפי' רשב"ם וגם הרמב"ן מודה לו והיינו כדעת הש"ך וזה ברור:

(ד) וכל דבר שנוכל לתלות במחק תלינן. כתב הסמ"ע פי' והשטר פסול עכ"ל וכן כתב הט"ז וז"ל פי' שיש לתלות שהיה שם איזה דבר כתוב לחובתו עכ"ל. ולפע"ד צ"ע בדין זה כי נלמד ממה שכתב הנ"י גבי ההוא דכפתיה ואודי וז"ל ש"מ דאי לא אודי לא פסלינן השטר ואומר מורי הרב דמיירי שלא היה המחק ניכר דאי לא כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה וכו' עכ"ל. והביאו הב"י וברור דהנ"י לטעמיה אזיל שכתב ריש פרק גט פשוט וז"ל אמר המחבר אמרו בירושלמי כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה וכו' אבל במחקים או גרדין שאינן מקויימין כל השטר נפסל דחיישינן שמא היה שם איזה תנאי ותלינן כל מה שאפשר לתלות בו ומעתה ברור דלהפוסקים החולקין על הנ"י כמו שכתב המחבר להדיא לקמן סימן מ"ד דאין למידין מן המחק אבל אינו פוסל גוף השטר רק אם יש ריעותא בגוף השטר דהיינו במעות ושם הלוה דאז כיון שאין למידין ממילא בטל השטר א"כ הכא נמי אף אם יש מחק ניכר מ"מ די שנבדק הדבר היטב ולא פסלינן השטר לגמרי מחמת המחק ומעתה יש לתמוה על הרב האיך הביא בכאן דעת הנ"י בסתם הא פשיטא דהרבה פוסקים חולקים והנ"י גופא לטעמיה אזיל כנ"ל גם עיקר דברי הנ"י דהביא ראיה מן הירושלמי פרק גט פשוט עיינתי שם בירושלמי וראיתי שאין כאן ראיה כלל ובהיפך מבואר דאיתא התם כל מה שיש לתלות במחק תנינן ופריך מהו מה שיש לתלות תלינן ומפרש כגון בשטר קידושין למעלה כתב תנאי ולמטה כתב תנאי זה על המחק אז אמרינן דחזרה היה וחזרו ורצו שיהא קידושין בלי תנאי ע"ש וא"כ מבואר שאין ענין זה לדעת הנ"י ואין כאן ראיה כלל ואדרבא מבואר דהקידושין קיימין והמחק אינו פוסל כל השטר רק דקמ"ל דתולין במחק חזרה כנ"ל ואולי היה להנ"י גירסא אחרת בירושלמי שם אבל לפי מה שהוא לפנינו מבואר בהיפך ועכ"פ לא היה לו להרב להביא דעת הנ"י בסתם ואולי היה הרב מפרש דעת הנ"י בהיפך דאם ניכר מחק אז אין צריך לבדוק דאמרינן דלכך הרחיק הסופר יותר מדאי שלא רצה לכתוב על מחק כיון שאין למידין ממנו אך מ"מ כיון דיש פוסקים דמחק פוסל א"כ הכא פסול גם ל' הנ"י מורה בבירור דהיינו הך שכתב ריש פרק שם לכן דין זה במחלוקת שנוי' כמו שכתבתי עש"ך לקמן סימן מ"ד ס"ק י"א. (ה) ואם נזדמן לו בסוף שיטה כתב הש"ך בשם הב"ח דאפילו כבר נזכר למעלה שלש אין נכתוב בסוף שיטה שלש שמא יף שלשים והכל הולך אחר התחתון וכתב הש"ך ואינו מוכרח ולא נתברר טעמו ולכאורה דברי הב"ח מוכרחין ואולי כוונתו דע"כ לא אמרינן הולך אחר התחתון רק אם התחתון באמצע שיטה שאין כאן חשש זייוף אבל אם כתב באמצע שלש ולמטה בסוף שיטה שלשים אין הולכין אחר התחתון ואמרינן דהיה כתוב ג"כ שלש וזייף שלשים כיון דהדין יהא באמת דיכולין לכתוב בסוף שיטה שלש כיון שכבר הזכירו שלשה בגוף השטר למעלה א"כ אם כתוב שלשים ולמעלה שלש אין הולכין אחר התחתון כשכתוב בסוף שיטה ונראה עוד דאפילו אי נימא כשיטת הב"ח דגם בזה אין לכתוב שלש מ"מ נראה דאם בא לפנינו שלשים בסוף שיטה ולמעלה שלש אין למידין דנהי דלא חיישינן שעשו שלא כדין אבל בזה כיון דכבר כתבו למעלה שלשה לא חששו לכתוב בכאן א"כ פשיטא דאין דברי הב"ח מוכרחין כנ"ל בכוונת הש"ך. אך יש להוכיח דינו של הב"ח מדברי המחבר גופא שכתב מחזיר פעמים רבות מבואר דאפילו אם בפעם שניה הגיע לסוף שיטה מחזיר עוד כמו שכתב הסמ"ע ולכאורה קשה דהא אין לחוש שמא יזייף ויכתוב שלשים דא"כ יהא ניכר הזייוף דנראה שלשים מעיקרא בסוף שיטה והשטר הוחזר עוד פעם אחרת א"כ מבואר דהוחזר מחמת שהיה כתוב שלש בסוף שיטה דאל"כ למה הוחזר פעם שנית ובע"כ צריך לומר דהחשש דבאמת לא יזייף בפעם ראשון רק יניח כמות שהוא שלש רק בפעם שני יזייף והכל הולך אחר התחתון ולכך הוחזר פעם שנית דהיה חזרה ויגבה שלשים לכך צריך להחזיר עוד הפעם א"כ כ"ש אם מעיקרא כתוב שלש