תפארת יעקב חושן משפט חלק א קסה

ברור לכן דינו של הסמ"ע צ"ע שוב ראיתי בט"ז שכתב ג"כ דנ"מ בלקיחת טופס כמו שכתבתי א"כ מבואר ג"כ דלא סבירא לי' כהסמ"ע בזה דכותבין הטפסה אחרת דא"כ יש נ"מ בפשיטות:

(יד) וכל שטר שמטפיסין מעתיקין אותו אות באות וכו' עיין סמ"ע ס"ק כ"ז מה שהאריך להגיה בזה. ולפע"ד דבלא"ה אתי שפיר שפשיטא דוודאי בשטר שנמחק או שאבד וב"ד כותבין אחר שיהא במקום השטר הראשון אז צריך ב"ד דוקא ואפילו עדים עצמן אין יכולין דכבר עשו שליחותן אבל אם השטר הכשר ישנו כאן ומונח תחת ידי העדים וכותבין לו טופס מחשש שלא יאבד השטר א"כ טופס זה אינו אלא לראיה שיש תחת ידו שטר ועיקר הגבי' על פי שטר הגמור שהרי אף שנותן לו הטופס אינו מועיל רק צריך ליתן לו שובר על השטר הראשון והגע עצמך עדים המעידין לפני ב"ד שיש לזה שטר גמור בביתו מקויים ככל דיני שטר והוא רוצה להפרע מלוה וליתן שובר על אותו השטר פשיטא דנפרעין ממנו דעדים נאמנין שיש לו שטר ודוקא אם אין השטר לפנינו וכבר נשרף א"כ הם עושין לו שטר גמור אחר וזה לא מהני רק בב"ד אבל לא כשכותבין טופס וכותבין שזה העתק מגוף השטר והשטר ישנו בעולם אין זה דבר צריך ב"ד כלל שהרי הגבי' אינה בטופס רק על ידי השטר הגמור ועליו נותן שובר וזה שכתב הרב וקאי על דברי המחבר מעיקרא שהוא מניח השטר בב"ד והם כותבין לו טופס על זה כתב וכל שטר שמטפיסין מעתיקין אותו אות באות וכותבין שזה העתק שלא יהא נראה כשטר על שטר שאבד ונמחק וכתב עוד ואין צריכין ב"ד בזה מאחר שהשטר הגמור על ידו הוא גובה ולא בטופס ואינו רק לראיה שיש לו שטר מונח שם הילכך בשני עדים סגי ולפי זה נראה דשנים קרובים בוודאי לא מהני דמ"מ מוציאין שלא כדין שהרי אין כאן עדים כשרים המעידין על שטר הגמור המונח שם אבל לפי' הסמ"ע גם בזה כשר כמו שאבאר בסמוך:

(טו) ואפילו הן קרובים זה לזה. עש"ך שתמה על זה דאין כאן רק ע"א והט"ז הרבה להשיב אפו בזה וצוה למחקו שלא יטעו בו הדיינים. ותמהני מאוד על דבריהם דהא פשיטא דדברי הסמ"ע נכונים וברורים דמה בכך דאינו רק ע"א דאדרבא ע"א פשיטא דיכול לעשות העתקה זו דהא לא יבא לשום גבי' דע"א אינו כלום רק דהסמ"ע רבותא קאמר דאפילו שנים והם קרובים יכולין להעתיקו דמה מקום חשש יש כאן שיטעו שהם כשרים דהא הסמ"ע פי' דהרב קאי אשטר מכר ומתנה באחריות דאז לא מהני הטפסה כלל אפילו שובר לא מהני במכר ומתנה א"כ כל שנזכר שהשטר מכר קיים רק העתק זה מתוכו מה יש לחוש הא לא יבוא לידי שום גבי' א"כ לא מבעי ע"א דיכול להעתיק זה דוודאי לא יסמכו עליו אלא אפילו שנים כיון שידוע ששטר המכר קיים מה בכך שיחשבו שהם כשרים מ"מ לא יועיל כלום וזו היא כוונתו דאין זה רק גילוי מילתא ולא ענין גביה שיצטרך בו ב"ד או עדים כשרים שהרי לא מועיל כלום וזה ברור ומ"מ לפי מה שפירשתי מקודם דברי הרב דקאי אמי שרוצה להניח שטרו בכאן כדי שלא יאבד בדרך א"כ טופס זה מועיל לגבות בו שם ע"י שובר אם כן אסור לכותבו רק ב' עדים כשרים:

(טז) ואפילו היה החוב לזמן וכו'. והראב"ד השיג על זה שאין דין זה מחוור ומלובן והש"ך כתב לפרש דעיקר השגה לפי שהעדים קיימים ודבריו אינם מובנים דהא על הלואה אין אנו מסופקין רק בפרעון א"כ מה יתן ומה יוסיף מאמר העדים שלוה הא גם השטר מעיד על זה ועיין תומים מה שכתב ליישב ובאמת עדיין לא הועיל דהא יש לו מיגו ללוה שלקח השטר גם גוף הסברא שלו הוא מחוסר הבנה ויש להטעים דבריו כך לפי מה שכתבתי לקמן סי' ע"ח ובכמה מקומות דוודאי מודה ר"ל בסברת אביי ורבא דפעמים שאדם רוצה לפרוע ת"ז כי היכי דלא ליטרדן רק דמ"מ אנן סהדי דלא פרע בלי עדים כיון דרוב' דאינשי לא פרעי אך ה"מ אם לא היה לו על מה לסמוך אבל אם היה לו מיגו וכדומה שהיה יכול לסמוך שפיר יכול להיות דאירע דפרע אבל בלא"ה הוי כעדים ממש דלא פרע מטעם הנ"ל הילכך סובר הראב"ד דוודאי כשנפל והלוה אומר ממני נפל שפיר יש לומר דפרע וסמך על השטר שהרי לקח שטרו מידו משא"כ אם מן המלוה נפל החזקה בתוקפה דוודאי לא פרע בשום פנים דלא היה לו על מה לסמוך ובשעת פרעון לא היה יודע שנפל מן המלוה שיוכל לומר ממני נפל [אבל בפורע ת"ז על פה ידע שבוודאי לא יתבענו עד עבור הזמן ויוכל לומר שפרעו עכשיו] ולכך סובר הראב"ד דכל כמה שאין לו שום מקום ליישב הטענה הוי כעדים אך עם כל זה אינו נוח לי דהא בסיפא מבואר ברמב"ם דטוען ממני נפל ומ"מ משיג הראב"ד ואי משום שכתב הכ"מ דהא מיירי דאחר אינו יודע ממי בא לידו מ"מ קשה קושית המשנה למלך שם דהיה לו לרמב"ם לומר דהדין יהא מונח עד שיבוא אליהו כמו מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו ולמה פסק שישבע הלוה היסת ע"ש:

לכן נראה לפע"ד ליישב בפשיטות וקרוב שהרב הש"ך כיון לזה והוא דידוע מחלוקת הרמב"ן בתשובה סימן ק' עם הרא"ש בתשובה הובא לקמן סי' מ"ד בשטר שנמצא בו מחק מאחוריו או ביני שיטי דהרמב"ן מכשיר והרא"ש פוסל וכתב שם הרמב"ן לחלק דאף דשטר שיש מחק בתוכו פסול שאני התם כיון שיש בגופו פסול וריעותא אנו אומרים מאיזה צד אתה בא לגבות הרי כל כוחך אינו רק בשטר הזה וא"כ הרי יש בו ריעותא בגוף השטר ואיתרע משא"כ אם יש בו ריעותא מאחוריו או ביני שיטי הרי גוף השטר כשר רק אתה בא לפסלו מצד אחר ולכך אין ספק מוציא מידי וודאי ע"ש שהאריך ועיין לקמן סי' פ"ד שפסק המחבר בפוג' ויש גרר ביני שיטי ופרעון על הגרר דכל זמן שאינו כתב יד הלוה נידון כפוגם לכ"ע והיינו דיש ריעותא בגוף הדבר שהרי מצד הפרעון ביני שיטי הוא בא לפטור עצמו ויש ריעותא בגופו ע"ש ולפי זה הכא נמי מחלוקת הראב"ד כך הוא דוודאי בעלמא בשטר שנפל אינו גובה מ"מ בהך דאיתרע שטר זה לא נתיישבה החזקה והחזקה בתוקפה רק דאמרינן כיון דכל כחו של זה אינו רק בשטר זה ולולא השטר פשיטא דהלוה נאמן א"כ הרי יש ריעותא בגופו שזה השטר שאתה בא מכחו נפל ואיתרע אבל אם יש עדים קיימים מעידין על הלואה ועל הזמן ולפי דבריהם הוא בתוך הזמן א"כ הוא אינו בא מכח השטר כלל רק מכח העדים א"כ אף שיש ריעותא הלא אינה בגופו פי' בגוף הדבר שהוא בא מכחו שהרי מצד העדים הוא ראוי לגבות מצד החזקה דת"ז וריעותא דהשטר הוא מן הצד שהרי אינו בא מכח השטר כלל לכך כתב הראב"ד שאין דין זה מחוור ומלובן ובשבועה מיהו יטול פי' דוודאי בעלמא סובר דהיכי דיש שטר אפילו אי נימא דבעל פה צריך שבועה מ"מ בצירוף חזקה דשטר מסייע ליה ליפטר משבועה אבל כאן שאי אפשר לדון מכח השטר שהרי יש בו ריעותא רק עכ"פ בשבועה מיהו יטול כדין על פה בת"ז כנ"ל וברור שהרב הש"ך כיוון זה ולק"מ מה שהקשו עליו האחרונים:

מב (א) פסול אפילו לגבות בו לאלתר. הטור הביא בשם ר"ח דכשר לאלתר וכתב עליו ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל והש"ך ס"ק ח' האריך לתמוה דלפי מה דמסיק הרא"ש ועוד יש לומר א"כ שפיר יש לומר דסובר כר"ח והא דפריך והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף היינו לר"י דלזמן מרובה מודה דפסול וליכא למימר דאכתי לא נתיישב הקושיא מדיפתרא דהא ע"כ צריך לומר דהרא"ש מיישב גם קושיא זו דאל"כ מה בכך דהך מתיישב כיון דקשה מדיפתרא וע"כ דהתם נמי כיון דסתם שטר אינו לגבות בו מיד רק לאחר זמן לכך נאמר דאגיטי נשים קאי ע"כ תורף כל דבריו ובאמת דברי הטור נכונים וברור דהרא"ש חולק על ר"ת גם לפי מסקנתו כמו שאבאר והוא דהתוס' כתבו שם דרש"י פי' טעמא דר"א דלא הכשיר בשטרות דחיישינן שמא יבואו לסמוך על עדי חתימה ועדי מסירה ישכחו ודחו פירושו וכתבו בשם ר"י דהטעם דכך גזירת הכתוב דבעינן שיהא ראוי לעמוד ימים רבים וכתבו והא דפריך לר"י וכוונתם כיון דר"י סובר עד עשרה ימים א"א דהוי בי' תנאי מידכר דכירי א"כ הרי ראוי לעמוד ימים רבים ותרצו דהקושיא הוא דע"כ כוונת הכתוב למעט שטרות דאל"כ למאי אתא עוד תירצו לחלק בין לאלתר לזמן מרובה לר"י בשטרות. והשתא הקושיא שפיר לר"י מלמען יעמדו דהא אינו ראוי לעמוד ימים רבים כיון דלזמן מרובה לא דכירי והנה יש להבין דהא ע"כ מיירי הכל דעדי מסירה לפנינו א"כ מאי מקום קושיא דמאי מקשה לר"י מלמען יעמדו הא לדידיה דכירי ע"כ לא קאמר ר"י רק אם הם לפנינו ואומרים שלא היה בו שום שינוי מכמות שהיה אז לא אמרינן דהיה תנאי והם שכחו דאפילו לאחר זמן