תפארת יעקב חושן משפט חלק א קלב

סברת התוס' ע"ש שהארכתי ומדברי התוס' שם אף שהשיגו על פירש"י מ"מ לק"מ על הרמ"ה דלהרמ"ה בכיוונו להעיד ג"כ סגי רק בתכ"ד ג"כ סגי ודלא כהב"ח שכתב דהרמ"ה סובר כרש"י והא ליתא דלרש"י קשה קושית התוס' שם משא"כ להרמ"ה אמנם מה שפירש הטור בשם הרמ"ה דגם לא ראו כאחד מהני ועל זה תמה הש"ך דהא משנה מפורשת היא אפילו גבי הזמה דכל שלא ראו כאחד לא מהני אף שהעידו אח"כ תכ"ד. אך באמת נלפע"ד דלק"מ מתרי טעמא חדא דבאמת יש לומר דאין כוונת הרמ"ה שהיה באופן דלא מהני תכ"ד כגון שנים מחלון זה וכו' ואין רואין אלו את אלו רק כוונתו לומר שזה הקרוב לא ראה להכשרים א"כ בוודאי לא נצטרף הוא עמהם מ"מ כיון שהעידו אח"כ תוך כדי דיבור והיינו בגוונא שהיה עם אחרים ומקצתן רואין אלו את אלו דאז גבי הזמה מהני והכא ס"ד דלא מהני כיון דלא נתכיון להעיד ולא ראה הוא הכשרים א"כ לא נצטרף עמהן לבטלם קמש"ל כיון שהעיד אח"כ עמהן מהני תדע דהא הש"ך גופא פי' בכהאי גוונא דברי הרב בהגה' בסמוך שכתב ואפילו לא ידעו זה מזה ופי' הש"ך דהיינו בכהאי גוונא דמקצתן רואין אלו את אלו רק זה לא ראה לזה וא"כ למה לא יתפרשו כן דברי הרמ"ה שהם ממש כלשון הרב ונראה דמהאי טעמא השמיטו הנ"י והסמ"ע לשון זה מתוך דברי הרמ"ה דמילתא דפשיטא הוא כיון דאפילו לא נתכון להעיד מהני ה"ה אפילו לא ראהו כלל כל שהיה באופן דמקצתו רואין כנ"ל ואי אין מקצתן רואין בוודאי לא מהני אפילו בהזמה ועוד נראה דבלא"ה לק"מ והוא דדוקא התם שכל כת נתכוונה להעיד א"כ אם לא ראו זה את זה לחלקה עדותן ומיד בשעת ראיה נעשו שני כתות ושוב לא מצטרפין אח"כ משא"כ אם מתחילה לא נתכוון להעיד א"כ אז בשעת ראיה לא נחלקה לשנים כיון שלא נתכוונו להעיד רק עכשיו הוא רוצה להעשות עד ולהעיד א"כ עכשיו הוא נצטרף עמהן מאחר שלא נתחלק לעולם. אמנם בגוף דין זה מאחר שהנ"י לא הביאו גם הסמ"ע השמיטו וכבר כתבתי דאפשר דגם הרמ"ה לא קאמר רק במקצתן רואין א"ל הכי עיקר אבל בגוף דינו של הרמ"ה בוודאי דבריו ברורין וכמו שבארנו לעיל ס"ק ב' והרב הש"ך הרכיב הדברים וסתר גם עיקר דינו של הרמ"ה ולא כן הוא כמו שכתבתי והנה הש"ך הביא תשובת מהר"ם אלשקר והשיג עליו דמדברי התוס' מוכח להדיא דדוקא בנמצא אחד קרוב ופסול והמעשה אמת לא בעינן תכ"ד אבל בנמצא אחד זומם דהמעשה שקר לענין ביטול השאר ג"כ בעינן תכ"ד ואמת שכן משמע לכאורה בתוס' אך אני תמה בגוף דברי התוס' שכ' לחלק בזה דא"כ תקשי קושית הש"ך גופא על הרמ"ה דהא גבי הזמה אם לא ראו כאחד אפילו העידו תכ"ד לא מהני א"כ תקשי מה בכך דהם אמרו שראו כאחד כיון שהוזמו הרי המעשה שקר וא"כ לא ראו כאחד ואפילו תכ"ד לא יצטרפו וע"כ דבתר אמירתם אזלינן א"כ ה"ה נמי בזה מה בכך דהמעשה שקר כל שהם אומרים שראו ובאו להעיד תכ"ד למה לי לכן נראה ברור דוודאי אין כוונת התוס' דבעינן שתהא המעשה אמת רק כוונת התוס' דבעינן שיצטרפו שעה אחת ויהיו אגודה אחת והשתא שפיר כתבו התוס' דמתחילה הקשו לרש"י דכתב דקאי גם על קרוב ופסול דהא פריך לר"י הרוג יציל נרבע יציל וע"כ דלא קאי אהך ועל זה תירצו כיון דלר"י לא בעינן שיתכוונו להעיד רק אפילו לא נתכוונו מצטרפין בראיה א"כ שפיר שיש לחלק דדוקא גבי הזמה כיון דהוא שקר לא שייך צירוף כלל אבל גבי קרוב ופסול הוי הצירוף בשעת ראיה ולפי זה ה"ה בקרוב ופסול אם נמצא אחד זומם ג"כ לא נצטרפו בשעת ראיה דהא ג"כ המעשה שקר אבל לרבי דקיימא לן כוותיה דגבי קרוב ופסול לעולם לא מהני שיצטרפו רק באומרים שנתכוונו להעיד א"כ ממילא אף היכי דהמעשה שקר סוף סוף נצטרפו בשעת אמירתם שראו ונתכוונו להעיד קודם שהוזמו הוי אגודה אחת ונצטרפו. וכן מבואר להדיא בטור בשם הר"ר ישעיה סי' ל"ח דע"כ לא בעינן תכ"ד אפילו בהזמה רק בלא אמרו שנתכוונו להעיד אבל אם אמרו שנתכוונו להעיד נעשו אגודה אחת אפילו לא העידו תכ"ד א"כ לרבי דלעולם אינו מבטל השאר רק בנתכוונו להעיד ומתחילה שיילינן להו א"כ פשיטא דנצטרפו דהמעשה שקר וזה ברור. ולפי זה יש לומר דגם כוונת מהר"ם אלשקר כן דכבר השיגו התוס' על רש"י דכל שנצטרפו שעה א' לא בענין תכ"ד וכמו דאליבא דר"י מצטרפין מחמת דבשעת ראיה נצטרפו כמו כן אליבא דרבי מחמת שאומרין שנתכוונו להעיד ואפילו אי המעשה שקר ואין להקשות לשיטת התוס' גבי הזמה היכי משכחת לה אי דשאר העדים מעידין שלא ראו אותו א"כ לא מהני תכ"ד ואי אמרינן שהיה שם א"כ האיך הוא ניזם וצריך לומר ג"כ בגוונא דמקצתן רואין כנ"ל לשיט' הרמ"ה ודו"ק:

(ה) וי"א שאפי' וכו' דתרתי בעינן עסמ"ע ס"ק ו' וז"ל ונותנין טעם לדבריהם דאל"כ לא יתקיים עדות על הרוב דהקרוב יכניס מתחילה שיכוון להעיד או בסוף שיבוא ויעיד ויבטל העדות וכו' עכ"ל. ודבריו מעורבבים כי זה דהקרוב יכניס עצמו מתחילה כדי לבטל הוא קושיא בפני עצמה בתוס' שם קודם ולא מן השם הזה הוכיחו דתרתי בעינן וקושיא זו תירצו בשם ר"ח כהן רק אח"כ הקשו דהאיך נותנין גט במעמד קרובים ומזה הוכיחו דתרתי בעינן:

אמנם בגוף הדין מה שהבינו רוב הפוסקים דדעת התוס' דבעינן תרתי תמהני מאד כי נראה לפע"ד ברור להיפך כמו שאבאר והנה בוודאי יש לתמוה שם הרבה בתוס' דשם בד"ה לאסהודי הקשו א"כ לא יהרג אדם מעולם דהקרובי' יבואו ויאמרו לאסהודי אתינן, ותירצו בשם הר"ר, א"כ דשואלין להכשרים ע"ש והנה יש לתמוה הרבה תינח לרבי דשואלין להכשרים למיחזי או לאסהודי אבל לר"י דסובר בראיה בעלמא מבטלין העדות א"כ תקשי לא יהרג אדם מעולם הגם דלא הוי להו להקשות הקושיא בש"ס רק במשנה גופא בין לר"י בין לרבי ואי נימא דכוונת התוס' לפי מה שתירצו בדיבור שאחר זה דלר"י בעינן שיעידו בב"ד ולא בראיה בעלמא והשתא לא קשיא דקרובים יבואו דמה בכך דיבואו לא יקבלו עדותן ולא תיבטל העדות ולזה לא חיישינן דנחשוב שאינן קרובים ויעידו דוודאי נדייק שפיר מקודם ולפי זה ממילא לרבי נמי לא קשיא דהא לרבי נמי בעינן שיעידו בב"ד כמו שכתבו באותו דיבור שם לפי הבנת הפוסקים. ועוד תימה במה שכתבו התוס' אח"כ בד"ה שמואל קשה האיך מצינו ידינו ורגלינו שנותנין גט במעמד קרובים ונראה לר"י דגם לר"י לא אמרו עדותן בטילה רק אלא במעידין בב"ד וא"ת מאי פריך הרוג יציל וכו' וא"ת א"כ מאי קאמר לעיל מה יעשו שני אחין והלא אין שום חששא אם לא יבואו ויעידו בב"ד וי"ל משום דפעמים שלא ידע זה בזה ויעיד האחד אף שכבר העיד אחיו בב"ד וכו' עכ"ל. והנה נראה לכאורה מדברי התוס' דבאמת אם העיד בב"ד אפילו לא ידעו זה מזה בשעת ראיה דהיינו שלא ראו כאחד בטלה כל העדות וכן הבין הב"ח באמת אך הוא תמוה דהא בהדיא כתבו התוס' שם ע"ב דבעינן ראו כאחד כמו שהוכיח הש"ך ס"ק ט' ואף שיש לדחות ראיותיו דמה שהביא מדברי התוס' אמר רבא יש לומר דדוקא שראו בבת אחת בעינן אבל לא שידעו זה מזה גם מדברי התוס' שם ע"ב יש לדחות כמו שכתבתי לעיל לשיטת הרמ"ה אך מ"מ הקושיא חזקה דהא כיון דבעינן תרתי כיוונו להעיד והעיד בב"ד א"כ בכיוונו להעיד פשיטא דבעינן ראיה, כאחד כמו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים מחלון זה דלא מהני ע"ש אך באמת יש לתמוה על הש"ך דהאיך יפרש דברי התוס' הללו דליכא למימר דכוונת התוס' במקצתן רואין אלו את אלו ליתא דא"כ אכתי תקשי לרבי גופא מה יעשו שני אחין כיון דלא ידעו זה מזה בוודאי יתכוונו להעיד ויבואו לב"ד זה בלא זה כמו דחיישינן לר"י וע"כ דלכהאי גוונא ליכא למיחש ואי דלא ידעו כלום בכהאי גוונא לא מצטרפין באמת א"כ אכתי תקשי מה זה שכתבו התוס' דחיישינן דלא ידעו זה מזה וליכא למימר דכוונת התוס' לא דבשעת ראיה לא ידעו רק אח"כ לא ידעו בשעה שיבואו לב"ד וכן נראין דברי הרא"ש אך הא ליתא דמ"מ פשיטא דלא שייך מה יעשו כיון שידעו זה מזה בשעת ראיה הרי יכולין לעשות שלא יבוא להעיד רק אחד וברור דכוונת התוס' שאחד לא ידע כלום מחבירו וקשה כנ"ל:

לכן נראה ברור דוודאי פשיטא דאף דסבירי להו לתוס' דבעינן ראיה כאחד היינו דוקא לרבי דסובר בראיה בעלמא לא נצטרפו רק בכיוונו להעיד אלמא דבעינן שיצטרפו בשעת ראיה א"כ פשיטא דאי לא ראו כאחד לא נצטרפו ואדרבא אי כיוונו להעיד גרע דאז נתחלקו לשני כתות אבל לר"י דסובר בראיה בעלמא מבטל כל העדות ולא בעינן צירוף בשעת ראיה א"כ פשיטא דאפילו לא ראו כאחד מצטרפין והשתא אתי שפיר דכך כוונת התוס' דלר"י בעינן ג"כ הגדה בב"ד אבל בשעת ראיה לא בעינן צירוף לשיטתו ועל זה הקש' רבי מה יעשו שני אחין שראו כאחד דפעמים שלא ידעו זה מזה כיון דלא בעינן צירוף בשעת ראיה ולזה סובר רבי דבעינן צירוף בשעת ראי' א"כ השתא לא חיישי' כלל במה נפשך אם יתכוונו להעיד א"כ יעידו בב"ד ג"כ ואם לא נתכוונו הרי אפי' יעיד בב"ד לא מהני א"כ שוב ליכא למיחש שמא לא ידעו מזה מזה דאז באמת אינן מבטלין שאר העדות דלעולם בעינן צירוף בשעת ראיה וכל שלא ראו כאחד אין מצטרפין והשתא ממילא לרבי בכיוונו להעיד ונצטרפו בשעת ראיה מבטלין העדות אפילו לא העידו דבזה לא שייך להקשות מה יעשו דכיון דידעו זה מזה וכיוונו להעיד אף אם יצטרכו להעיד א"כ כיון דנתכוונו להעיד כמו כן יעידו בב"ד ואי שלא ירצו לבטל באמת העדות א"כ כיון דע"כ ידעו זה מזה א"כ לא יתכוונו להעיד ולא יתבטלו וז"ב והשתא אתי שפיר דברי התוס' שהבאתי מקוד' והוא דוודאי לא מצי להקשות לר"י במשנה דהא בלא"ה פריך לר"י דלא משכחת שיהרג אדם הרוג ורובע יצילו ולפי המסקנא דמקיימי דבר א"כ הפי' דבעינן שיעידו בב"ד א"כ לא קשיא דקרובים יבואו דהא צריכין להעיד בב"ד והם לא יקבלו עדות קרובים כנ"ל . אבל לרבי הקושיא שפיר דלדידי' בכיוונו להעיד סגי וזה מוכח ממה דקאמר למיחזי או לאסהודי דמשמע אפילו לא העידו רק נתכוונו להעיד מבטל כל העדות א"כ שפיר הקשו תוס' דא"כ לא יהרג אדם מעולם ועל זה תירצו דלכשרים