תפארת יעקב חושן משפט חלק א קל

שום סימן טפי דאפילו בדקו ולא מצאו חשיב גדול כמו בסריס אף שיש לו כל סימני סריס ולפי זה לשיטת הסמ"ע דנתמלא היינו צמח א"כ קשה דהוי ליה למימר רביתא טפי דאפילו בדקו ולא מצאו חשיב גדול הגם דהביא דין זה אחר שהביא דברי הרא"ש דאם נמצאו לו ב' שערות אח"כ הרי בחזקת גדול משעת י"ג ואח"כ כתב זה משמע דהכא נמי מטעם חזקה אתינן עלה הילכך נראה דסובר הטור דוודאי צמח לא מהני להחשיבו גדול רק נתמלא ומ"מ כיון דחזינן דגם בצמח לחוד כל שלא הביא כל סימני סריס הוי סימן מעלי' דאינו סריס א"כ ממילא לענין גדלות כל שיש לו שערות בזקנו הרי הוא בחזקת גדול דמסתמא הוא גדול ואין צריך בדיקה וע"כ לא בעינן נתמלא רק בידוע שיש לו סימני סריס כולם אבל לא בסתמא ומ"מ גבי חליצה החמיר הטור דדוקא נתמלא אבל צמח צריך בדיקה משום חומרא דחליצה ואף דהב"י הקשה מנין לו להטור כן ליתא דע"כ לא הקשה הב"י רק לפי שמשמע לו דזה דין פשוט לגבי חליצה דלא מהני צמח מדברי התוספת הנ"ל ועל זה תמה מנין לו להטור להקל בממון מה שמצינו בחליצה להיפך אבל לפי מה שכתבתי נהפוך דאדרבא אף גבי חליצה לא מצינו חומרא בזה כלל ואדרבא דין הוא דיש להקל כמו שכתבתי רק דגבי חליצה לא מלאו לבו להקל משום חומר האיסו':

(ג) ויש מי שאומר דעל כתב של אלו נחמן. כבר הארכתי בזה לקמן סי' מ"ו ושם הבאתי ראיה מסוגית הש"ס ספ"ב דכתובות דאין חילוק בין אלו לאחרים גם ביארתי שם דהיכי דאינו רגיל עם אחרים גם הריטב"א מודה שאינו נאמן על אחרים וברגיל עם אחרים גם הרא"ש מודה מדינא דש"ס דנאמן רק דאנן לא סמכינן ברגיל רק בהני דמדכרי במתניתין וכן דקדקתי שם מל' המחבר גופא דפתח דוקא באלו שהוא רגיל וסיים אבל אחר ולא קאמר אפי' רגיל והיינו כמו שכתבתי ובזה יש ליישב דברי הסמ"ע מה שהקשו עליו הש"ך והתומים ע"ש:

לז (א) שנמצא אחד קרוב במשנה למלך פ"ה מהל' עדות נסתפק אם א' פסול מצד נגיעה אם מבטל כל העדות וע"ש שהביא תשובות הריב"ש סימן קצ"ה דמתקיים העדות בשאר אבל בבעל התרומות שער נ"א חלק ד' מבואר שם בצוואה שהעידו עלי' נוגע ועד אחר דשטר הצוואה בטל ואפי' עד אחד ליכא. ובתומים תמה דלשיטת הראב"ד שהביא הרא"ש פ"ק דמכות דבקרוב אצל ממונו לא אמרינן פלגינן דיבוריה ובטל כל העדות א"כ מבואר דלא כהריב"ש ולפעד"נ דהא ליתא וע"כ לא דיבר הראב"ד רק היכי דפסול מגזירת הכתוב בין לזכות בין לחובה כגון ההוא דפלוני רבע שורי או בא על אשתי אבל היכי דפסול מטעם משקר לא שייך כלל נמצא אחד קרוב ופסול כיון דאם אמת דיבר הרי הוא ג"כ כשר רק דפסול מחשש דמשקר א"כ לא שייך לפסול שאר העדים מחמת זה שהם אינם משקרים ולא יהא הם גריעי מאותו הפסול שהם באו מכחו ובו גופא אילו ידעינן שאומר אמת היה כשר רק מחשש דמשקר וכמו שכתבו הסמ"ע והש"ך לקמן ריש סי' ל"ז תדע דאל"כ תקשי באמת קושית הש"ס הורג ורובע יצילו לגבי מלוה ולוה ובהא לא שייך התירוץ יקום דבר דהא לגבי ממונו מיחשב ליה הראב"ד עד פסול ומבטל שאר העדות וכן הוא בתשובת נודע ביהודה סי' נ"ד ע"ש. אמנם אי הטעם משום דמשקר נראה לפי מה שכתבו התוס' במכות שם לחלק בין הזמה ונמצא אחד קרוב ופסול דגבי הזמה אמרינן דהמעשה שקר א"כ אזלינן בתר שעת הגדה בב"ד משא"כ לענין נמצא אחד קרוב ופסול דהמעשה אמת אזלינן בתר שעת ראי' דאז נצטרפו ע"ש ולפי זה דפסול נוגע דהוא ג"כ משום משקר אם כן אזלינן בתר העדאה בב"ד דאם עדיין לא העיד בב"ד ונודע שהוא נוגע אינו מבטל שאר העדות כיון דלא אזלינן רק בתר הגדה דהא המעשה שקר ולא נצטרפו מעולם אבל אם העיד בב"ד שפיר יש לומר דבטל כל העדות ולא קשיא מלוה ולוה יצילו דהא קודם שהעיד אינו מבטל כנ"ל ולפי זה יש לומר דהריב"ש ובעה"ת לא פליגי דהריב"ש מיירי שעדיין לא העיד כלל בב"ד לכך כתב שאינו עד כלל לבטל השאר אבל הבעל התרומות מיירי שהעיד בב"ד אם כן מבטל השאר דכל היכי דפסול משום משקר תליא בהגדה בב"ד ובזה מיושבין קושיות הרבה בתומים לכן בזה העיקר דקודם שהעיד אינו מבטל אבל אחר שהעיד צ"ע כנ"ל:

(ב) וכיצד בודקין הדבר וכו' עד מפרישין אותו. עש"ך מה שפירש דברי הרמב"ם דאף אם נמצא קרוב מהנך דלמיחזי קאתי מ"מ לא מתקיים העדות רק בהנך דלאסהודי קאתי והשיג על הטור והביא ראיה ממה שכתב הרמב"ם אח"כ אבל כולם כשרים בין אותם שכוונו בין אותם שלא כוונו חותכין הדין על פיהם וקשה מאי אירי' כולם כשרים אפילו מקצתן כשרים חותכין הדין בכשרים ע"כ. ולפעד"נ עיקר כדעת הטור והוא דהא וודאי סובר הרמב"ם דאם נמצא אחד מהנך דלאסהודי קאתי קרוב בטל כל העדות אפילו הנך דלמיחזי קאתי וכן דיקדק הרמב"ם עדות כולם בטילה וכן כתב הלח"מ שם אמנם בהנך דלמיחזי קאתי נמצא כולם כשרים חדא מדלא הזכיר הרמב"ם להיפך דאם נמצא אחד מהנך דלמיחזי דעדות כולם בטילה בהנך דלמיחזי או אם כולם למיחזי קאתי דכל העדות בטל אלא ברור דהנך דלמיחזי לא מגרעי כלל שאר העדות וכן הדין נותן דכיון דאמרו למיחזי אתינא א"כ הרי לא נכנסו מעולם לגדר העדות ומה שכתב הש"ך דלא מסתבר לומר דקרובים שבאו לראות לא חשיב עדות וכשרים יחשבו לעדות לאו מילתא הוא דאטו אנן אמרינן דהכשרים יחשבו לעדות משעת ראיה אלא אנן אמרינן דמ"מ עכשיו כשרים להעיד מה שראו קודם ותחילתו בפסלות לא מיקרי דהא מעיקרא נמי היו כשרים להעיד רק שלא נתכוונו ודו"ק. אמנם הקרובים כיון דמעיקרא לא נכנסו בגדר העדות מחמת שהיו באמת קרובים וידעו שאינם עדים כלל ועכשיו שהם רוצין להעיד הרי נודע שהם קרובים ואין מקבלין עדותן