תפארת יעקב חושן משפט חלק א קכט

דלא בעינן מעת לעת עכ"ל התוס' והנה לכאורה דבריהם תמוהין מאד חדא מה זה שתירצו דא"כ אף לר"מ הוי ליה למיתני ג' שנים ויום אחד דהא אנן הכי קאמרינן דלר"מ לא בעינן שעות א"כ ממילא באמצע ערב שנה רביעית או אפילו בתחילתו הוי כמו תשלום ג' ולרבנן בעינן שעות א"כ תשלום ג' לא הוי רק ביום אחד ברביעית אבל לכ"ע לא בעינן רק ג' ויום אחד להשלים לשעות ולר"מ לא בעי השלמה א"כ איך יאמר ר"מ בת ג' ויום אחד דהא לדידיה דלא בעי השלמה ביום אחרון לעולם סגי ועוד שתירצו דקים ליה לרבנן לא בעו מעת לעת לשעות א"כ ע"כ דיום אח' לרבנן לא להשלי' בא רק הוא מן המנין א"כ תקשי לר"מ האיך סגי בשלשים יום בשנה והאיך קאמר השתא נ"מ בשלשים ואי דר"מ באמת פליג א"כ הנפקותא מבוארת דלמר השיעור ג' ולמר יום אחד יותר ואכתי הוי ליה למימר הך נפקותא גם מה זה שכתבו בקושיא דנ"מ יום ראשון של רביעית הא ביום אחרון של ג' סגי לר"מ דלא בעי השלמה ודבר ברור הוא דכוונת התוס' כך דוודאי לא רצו להקשות שיהא נ"מ בין ר"מ לרבנן בערב ר"ה של רביעית והיינו דלר"מ לא בעי אותו יום דלא בעינן השלמה ומקצת יום אחרון ככולו ולרבנן בעינן שלימו' לשעות לכך בעינן ג' ויום א' דהא נפקותא זו כבר נזכר שם בשם ר' ינאי דערב ר"ה איכא בינייהו ובין אי הפי' באמת דפליגי בהשלמה כנ"ל בין אי הפי' דפליגי בגוף השיעור סוף סוף נזכר נפקותא זו רק קושית התוס' דלמה לא קאמר דבהא פליגי דלכ"ע בעינן י"ג ויום א' ואותו יום א' לא להשלמה בא רק לגוף המנין שכך השיעור לגדלות ור"מ נמי מודה בזה ולא בא ר"מ לחלוק רק דבמקצת יום א' משנת רביעית סגי דלא בעינן שלימים ומ"מ מקצת מיום א' בעינן כיון דיום א' מן המנין ורבנן סברי דכל אותן הי"ג עם היום אחד בעינן שלימות מעת לעת א"כ לא סגי במקצת יום א' רק עד שיגיע ג' ויום אחד שלימות מעת לעת ולפי זה פעמים שלא יגיע מספר זה רק עד סוף יום ב' של שנה רביעית ואז היא בת ג' ויום אחד שלימות ובהא פליגי ועל זה תרצו התוס' בתרתי חדא דקים ליה דרבנן לא בעי מעת לעת והיינו דזה המספר ג' ויום אחד קים ליה דאין הפי' מעת לעת דאז לא יגיע רק עד יום ב' של שנה רביעית דקים ליה דביום א' אפילו לרבנן נעשה גדולה [לענין ביאה ועל זה כתבו עוד דאי בזה פליגי הוי ליה לר"מ ג"כ לומר בת י"ג שנים ויום אחד כיון דגם לדידיה בעינן זה וכך הוא השיעור רק הוי ליה לומר דלא בעינן מעת לעת רק במקצת יום א' של רביעית סגי ומעתה לפי זה היינו דוקא שנאמר דלרבנן לא יגיע הזמן רק ליום ב' אבל לפי מה דקאמר השתא הנפקא מינ' בין לר"י בין לר' ינאי פשיטא דאותו יום א' אינו מן המנין כמו שהוכחתי א"כ מבואר דלרבנן בעי מעת לעת לשעות לכך בעינן יום א' להשלים וכדעת הלחם חמודות וזהו כוונת התוס' ג"כ סוף פרק יוצא דופן שכתבו דלא דמי לאחרינא והיינו דהתם כל המספר הזה נאמר דבעינן שלימות אבל זה שאמרו י"ג ויום אחד לא בעינן שלימות והיינו דלא בעינן רק י"ג שלימות ולא י"ג ויום אחד אפילו במקצת אותו יום סגי כל שנשלמו הי"ג ובזה מיושבין דברי המחבר כאן שעזב לשון הטור שכתב י"ג ויום אחד והוא כתב אחר י"ג גמורות וכוונתו דלא נימא דבעינן שיעור לגדלות י"ג ויום אחד רק אנן י"ג גמורות בעינן וממילא לא משכחת לה י"ג גמורות רק בתחילת יום א' של שנת י"ד וזה שכתב אחר י"ג גמורות והיינו שלימות ואין צורך למה שכתב בסמ"ע ומ"מ לענין דינא אכתי יש מקום לדינו של הש"ך והוא שנפרש דברי התוס' פ"ק דר"ה כך והוא דיש הפרש לומר מקצת היום ככולו בין יום הלידה ליום האחרון דביום הלידה מאחר שגמר כל המעת לעת עד סופו אף שנולד באמצע לא מגרעינן ליה מה שנחסר לו מן המעת לעת קודם שנולד דהכל בתר גמר מעת לעת אזלינן שכל שגמר אותו יום עד סופו כיום גמור חשבינן ליה אמנם ביום האחרון שנאמר מקצת היום ככולו על זה כתבו התוס' דבעינן מעת לעת גמור מאחר שיכול להשלים עד סופו למה נחשב מקצתו ליום ואנן שלימות בעינן והרי יש לפנינו היום עד סופו ולכך צריך לגמור לעולם עד סוף המעת לעת והיינו תחילת יום א' של שנת י"ד ולפי זה אתי שפיר הכל דקושית התוס' פ' יוצא דופן הוא דהוי ליה למימר נפקותא דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ סובר דוודאי יום האחרון בעינן מעת לעת עד סופו אבל בתחילת יום א' לעולם מותר דביום הלידה אמרינן מקצת היום ככולו כנ"ל ורבנן פליגי וסבירי להו דאפילו ביום הלידה לא אמרינן מקצת היום ככולו א"כ לא נעשית גדולה רק עד אותה שעה שנולדה ועל זה תירצו התוס' דקים ליה דלרבנן נמי לא בעינן מעת לעת והיינו דביום הלידה אפילו לרבנן מקצת היום ככולו ועוד דהוי ליה לר"מ לומר ג' ויום אחד כיון דעכ"פ יום אחרון בעינן השלמה עד סוף כנ"ל וזהו כוונת התוס' שם בסוף פרק דלא דמי לאחרינא דהתם חשבינן משעה שנולד והכא לא חשבינן משעה שנולד אבל סוף יום אחרון לכ"ע בעינן וזהו כוונת רש"י שהביא התומים דוודאי ביום הלידה אמרינן מקצת ככולו רק ביום האחרון א"כ שפיר משכחת לה איסור נידות ואשת איש בבת אחת נמצא לפי זה דלעולם מה שאמרו יום אחד אין הכוונה דזה בגדר המנין ובזה בא לכלל גדלות רק לפי שצריך יום האחרון של י"ג שלם א"כ ממילא לא משכחת לה רק בתחילת יום א' של שנת י"ד אבל יום הלידה מקצתו ככולו ולפי זה בתחילת שנת י"ד לעולם נעשה גדול והן הן דברי המחבר שכ' בסתם אחר י"ג גמורות דהיינו בסוף יום אחרון דהוא תחילת יום א' לי"ד ולא הזכיר יום א' כיון דאינו צריך לגופו רק לתשלו' י"ג ומ"מ צ"ע בזה מאחר שאנו צריכין לחלק חילוק הנ"ל בין יום הלידה ליום האחרון:

(ב) ואם נתמלא זקנו אין צריך בדיקה. המחבר שינה מלשון הטור שכתב ואם צמח זקנו מלמעלה אינו צריך בדיקה ולטעמיה אזיל שכתב בב"י שדברי הטור צ"ע דמדברי התוס' פרק הערל דף פ' מוכח דדוקא נתמלא וכתב שסובר הטור דדוקא לענין חליצה מחמירינן כן אבל לא לעדות וסיים שלא ידע מנין לו להטור זה להקל בעדות לכך כתב בש"ע נתמלא והסמ"ע ס"ק ד כתב דנתמלא היינו צמח ונתמלא הוא לשון התלמוד ודבריו אינן מבוררין כי דין זה לא נזכר בתלמוד כלל רק מדברי התוס' הנ"ל ילפינן לה גם קשה דבא"ה סי' קס"ט גבי חליצה כתב הטור בעצמו נתמלא זקנו ולא הזכיר צמח. ומה שנראה לי בכוונת הטור על שני פנים הוא כך ומתחילה צריך להעתיק דברי התוס' פרק הערל דף פ' הנ"ל דגרסינן התם איתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כולם ר' יוחנן אמר אפילו באחת מהן היכי דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהיו כולן וכתבו התוס' בד"ה דהביא וא"ת והא לעיל אמרינן בן עשרים ולא הביא ב' שערות יביאו ראיה וכו' הא הביא ב' שערות קודם עשרים לא חשיב וודאי סריס אע"פ שיש לו סימני סריס וא"כ מאי קאמר עד שיהא בו כולן אפילו כולן אין מועילין דהא הביא ב' שערות ואומר ר"י דשערות דזקן אין מועילין לדין הבאת שתי שערות אף על גב דבכל שאר מקומות בגוף מועילין וא"ת כיון דהביא ב' שערות בזקן מאי קאמר עד שיהא בו כולן והלא אחד מן הסימנים הוא שאין לו זקן והרי יש לו זקן ואומר ר"י דאינו חשיב בהבאת שתי שערות בלבד יש לו זקן אלא אם נתמלא זקנו ע"כ מבואר מדברי התוס' הללו דוודאי אותן שתי שערות בזקן ג"כ ראיה גמורה הוא שאינו סריס לכך אפי' יש בו קצת סימני סריס הרי הוא מחמת אותן השערות כאינו סריס אמנם אם יש בו כל סימני סריס אז אם נתמלא זקנו הרי בוודאי אינו סריס אבל בהבאת ב' שערות חשיב סריס מאחר שיש כאן סתירה גדולה וראיה ברורה שהוא סריס אינו בדין שתדחה הך הבאת ב' שערות כל הסימנים הללו כיון שיש בזה סברא לומר כיון שיש כאן שערות תמיד בכל אדם אפילו בסריס יכול להיות שיהא לו ב' שערות במקום הזה אבל כל שאין לו כל הסימנים רק קצת סימנים או רובם מסתייע הך ב' שערות להחשיבו כאינו סריס. ומעתה אומר אני דסובר הטור דהיינו דוקא לענין סריס לא מהני כיון שכל הסימנים מתנגדים לסי' זה א"כ יש לתלות כנ"ל אבל להחשיבו בגדול על כל פנים זה לא נשמע מדברי התוספות מידי דאדרבא בזה אין שום סתירה המתנגדת שאינו גדול ואדרבא יש לדון בו כשתי שערות במקום אחר ואין אנו תולין בשתי שערות הללו לפי שרגיל שער במקום הזה רק לענין סריס לפי שיש לו כל סימני סריס משא"כ לענין גדלות כמו דבכל שאר הגוף מחזקינן ליה בגדול ה"ה בזקן ואדרבא אנן חזינן דקטנים אין להם שער בזקן וטפי מקדימים להביא שתי שערות במקום אחר מבזקן א"כ לענין גדלות הוי כגדול וזה שכתב הטור ואם צמח זקנו דהכא לענין גדלות מיירי אמנם בא"ה סי' קס"ט לענין חליצה דשם לאו בקטנות וגדלות לבד תליא מילתא רק סריס נמי לא חולץ ולא מיבם ואפילו הוא גדול א"כ אם הביא ב' שערות נהי דלא צריך בדיקה לגדלות אבל צריך בדיקה דשמא יש לו סימני סריס ולא מהני שתי שערות הללו להחשיבו כאינו סריס ואין להקשות לענין חליצה מאי איכפת לן בסריס מ"מ פשיטא דמיפטר בלי חליצה מ"מ מלבד מה דלענין יבום ג"כ מיירי התם שהרי לא נזכר בטור שם קודם לענין דין הבדיקה אבל בלא"ה לענין חליצה נמי אם יש עוד אח אחר חוץ מזה א"כ לא עלתה חליצתו ועדיין היא זקוקה ליבום אחיו ועוד כיון דלענין יבום בעי בדיקה לחליצה נמי שלא יאמרו סריס חולץ וה"ה מיבם דכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה הילכך שפיר כתב הטור דדוקא נתמלא זקנו אין צריך בדיקה אבל צמח צריך בדיקה אם אין לו כל סימני סריס משא"כ הכא לענין עדות דסריס כשר להעיד לכך אפילו צמח צריך בדיקה ודו"ק אמנם מה שאני חוכך בפי' זה הוא דבלא"ה קשיא לי על דברי הטור שכתב ואם צמח זקנו אינו צריך בדיקה דמשמע בדיקה הוא דלא בעי אבל אם ידוע שאין לו סימני גדלות טפי לא מהני להחשיבו גדול וקשה הא מדברי התוס' משמע דנתמלא הוי סימן גמור ולא צריך