תפארת יעקב חושן משפט חלק א קכח

שאינו שלהם בחמס אבל אי עבר עבירה שאין בה מלקות ולא לקח ממון שאינו שלו אף שנהנה לא מיפסל ומעתה דברי רבינו הב"י נכונים וברורים דפשיטא דליכא למימר דכוונת הרמב"ם משום לפני עור דהא לית ביה מלקות וגם לא לקח ממון שאינו שלו ובזה כשר להרמב"ם אף שעושה להנאת ממון כל שלא לקחו מאחרי' בחמס לא מיקרי רשע בלי מלקות ולא נפסל כמו שהוכחתי וע"כ שטעמו שהוא חשוד לאכול כמו שמאכיל לאחרים א"כ ממילא אין חילוק בין בודק לאחרים או לעצמו ובתרווייהו פשיטא שיש לחוש שאוכל בעצמו רק בחזרת התשובה יש חילוק כמו שביארנו וכן עיקר אמנם כל זה לפסול מדאורייתא אבל לפסלו מדרבנן פשיטא דכל שעובר על לפני עור אפילו בלי הנאת ממון פסול מדרבנן דלא גרע מעבירה דרבנן כמו שכתב הרב בהגה' לעיל והב"י סי' זה רק דלא ניחא ליה להכ"מ לפרש דברי הרמב"ם בפסול דרבנן וכן מבואר באמת שם דפסול מדאורייתא גם נראה ברור דאפי' הטור דסובר בדעת הרמב"ם דפסול דוקא בבודק לעצמו והיינו דמפרש משום לפני עור וחימוד ממון אבל בבודק לאחרים דליכא חימוד ממון כשר מכל מקום פשיטא דדוקא מדאורייתא כשר אבל מדרבנן למה יגרע מכל עבירות דאורייתא אף שאין בהם מלקות שהוא פסול לדעת הטור כמו שכתב הב"י להדיא דכ"ש הוא מעבירה דרבנן ויש לתמוה על הסמ"ע ס"ק ט"ז דמשמע מדבריו דלדעת הטור הוא כשר בבודק לאחרים ולא כן הוא רק פסול מדרבנן עכ"פ ודו"ק היטב כי כל הנ"ל ברור:

לה (א) אחר י"ג שנים גמורות וכו'. פי' הסמ"ע דבא לומר דלא נימא שלשים יום בשנה חשיב שנה קמש"ל דבעי י"ג גמורות וכתב הש"ך דמשמע מדבריו דאין מונין שעות בזה ואם נולד באמצע ליל ר"ה נעשה בן י"ג בתחילת ראש השנה של שנת י"ד ע"כ וכוונתו מדכתב דקמש"ל דלא נימא שלשים יום בשנה ולא כתב דקמש"ל דבעינן גמורות דמונין לשעות ש"מ דלא בעינן שעות לדעתו. והנה יש להבין לשיטת הש"ך דאין מונין שעות והיינו משום דמקצת היום ככולו וחשבינן ליום הלידה כאילו נולד מתחילתו א"כ מה זה שכתב דאם נולד באמצע ליל ראש השנה דנעשה בן י"ג בתחילת ר"ה של שנת י"ד הא בתחילת ערב ר"ה או באמצע נעשה בן י"ג כיון דאין מונין שעות ומקצת היום ככולו והוי ביום אחרון דהיינו ערב ר"ה כבן י"ג גמורות וצריך לומר משום דבעינן י"ג ויום א' לגדלות כמו שכתב הטור כמבואר בש"ס א"כ מה בכך דיום אחרון מקצת ככולו מ"מ הרי אין כאן רק י"ג ואנן י"ג ויום אחד בעינן לכך הוצרך שיהא בתחילת ר"ה דאז מקצת אותו יום הוי ככולו והוי בן י"ג ויום אחד ולפי זה אני תמה על הש"ך עד שהביא מדברי הסמ"ע הא לפי דבריו מבואר כן במחבר להדיא שכתב אחר י"ג שנים גמורות ואי דמונין שעות א"כ הא בעינן ע"כ י"ג שנים ויום אחד גמורות והיינו בתחילת יום ב' או באמצע לפי הלידה ביום ראשון אבל אחר י"ג שנים בלבד בתחילת יום א' לא משכחת לה כלל אי בעינן שעו' ואפשר משום דבדברי המחבר גופא היה מקום לומר דסובר דיום אחר לאו ממנינא הוא רק י"ג הוא דבעינן וכדי שיהיה שלימות בעינן יום אחד א"כ מבואר דבעינן מעת לעת ומדלא פי' הסמ"ע כן דברי המחבר ש"מ דסובר דיום אחד נמי מן המנין דכך השיעור לגדלות י"ג ויום אחד א"כ מבואר דאין מונין שעות וצ"ע גם הסמ"ע לקמן ס"ק ה' כתב להדיא דבן י"ג שנים ויום אחד דקאמר לאו דוקא דבעינן יום אחד שלם רק מיד אחר י"ג מיקרי גדול ולא נקט יום אחד אלא דלא תימא דא"צ י"ג שנים שלימים עכ"ל הרי להדיא דסובר דיום אחד הוא רק להשלים י"ג א"כ מבואר דלא אמרינן מקצת היום ככולו בזה רק מונין מעת לעת דאל"כ הא הא יום אחד בדוקא קתני דכך השיעור יום אחד ואם נאמר דכוונת הסמ"ע דלא בעינן כל יום אחד רק מקצתו סגי לא היה לו לומר דיום אחד משום י"ג קתני להשלימם דהא י"ג לא היה צריך להשלים רק משום דבעינן יום אחד הוא וע"כ דסובר דיום אחד מצד עצמו לא בעינן כלל רק להשלים י"ג א"כ מבואר דלא אמרינן מקצתו ככולו ומונין מעת לעת דלא כהש"ך אמנם לפי מה שאבאר לקמן אפשר שדינו של הש"ך אמת לדינא אך מה שהשיג על הלחם חמודות והביא מדברי התוס' דפרק יוצא דופן לפע"ד דבריו תמוהין מאד כמו שאבאר:

והנה הל"ח הביא ראיה מדברי התוס' ראש השנה דף י' ע"א שכתבו דבעינן מעל"ע ודחה הש"ך ראייתו דהא בפ' יוצא דופן אמרינן וכן שבבן ושבבת כולן מעל"ע וכתבו התוס' דלא דמי לאחריני דלא בעינן מעל"ע לשעות כדפרי' לעיל גבי ל' יום איכא בינייהו אלמא אף דהוזכר בש"ס מעת לעת היינו בימים פי' דלא אמרינן שלשים יום בשנה חשיב שנה רק בעינן מעת לעת דהיינו כל השנה לפי מספר הימים אבל מקצת היום שנולד ויום אחרון ככולו ולא בעינן מעת לעת עכ"ד ולפעד"נ דדברי הל"ח נכונים וברורים והרב הש"ך לא ירד לסוף דעתו כמו שאבאר גם שאר ראית הש"ך מדברי התוס' פרק יוצא דופן תמוהין מאד כמו שאבאר. וז"ל התוס' שם בד"ה בן כ"ד ולא לכל מילי אמרינן דיום אחד בשנה חשיב שנה דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן כדתנן בפרק יוצא דופן בן שלש עשרה שנה ויום אחד דאותו יום אחד כדי להשלים מעת לעת דבבת שלש שני' ויום אחד פליגי תנאי בגמרא דלר' מאיר אפי' בבת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה דכבת שלש שלימות דמי' דיום אחד חשיב שנה וחכמים בעי בת שלש ויום אחד דמעת לעת בעינן עכ"ל התוס' והשתא תקשי לפי הבנת הש"ך אי כוונת התוס' לומר דלא אמרינן יום אחד בשנה חשיב שנה רק בעינן שנה כולה לפי מספר הימים מה זה שכתבו דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן מאי אפי' כך הוי להו למימר דיש דברים דבעינן מעת לעת ומדכתבו אפילו מעת לעת מבואר דכוונתם דיש דברים דלא זו דיום אחד לא חשיב שנה ובעינן שנה כולה אלא אפילו אותה השנה מעת לעת בעינן דהיינו שלימות גם לפי הבנת הש"ך מה זה שכתבו דיום א' כדי להשלים מעת לעת הא אי סבירי להו דלא מנינן שעות א"כ ע"כ דיום אחד מן המנין הוא וכך השיעור לגדלות דאי להשלים למה לן להשלים הא מקצת ככולו כמו יום הלידה. גם בלא"ה דברי התוספות אין להם פי' כלל מה שכתבו דבבת שלש שנים ויום אחד פליגי תנאי ומה בקשו בזה הא בלא"ה כבר הוכיחו די"ג שנים בעינן ולא שלשים יום או יום א' וברור הדבר דכוונת התוס' כך דהם בקשו להוכיח דאיכא גוונא דלא אמרינן יום אחד בשנה חשיב שנה ולא זו זה אלא אפילו שעות מונין ועל זה הביאו ראיה דבן י"ג שנים ויום אחד אותו יום אחד להשלים מעת לעת הוא דאתי דהיינו להשלים י"ג שלימות וא"כ מוכח מזה דמונין שעות ועל זה הביאו ראיה דליכא למימר דאותו יום אחד בפני עצמו הוא שכך השיעור לגדלות י"ג ויום אחד לכך אי אפשר לומר מקצת ככולו דמ"מ חסר אותו יום וכיון שאנו צריכין אותו יום בדוקא אי אפשר שלא למנות י"ג אבל לא בעינן שלימות ועל זה כתבו דהא בבת שלש ויום אחד פליגי תנאי בגמרא דלר' מאיר אפי' בבת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה דכבת שלש שלימות דמי' דיום אחד בשנה חשיב שנה וחכמים בעו בת שלש ויום אחד א"כ מבואר בהכרח דאותו יום לרבנן להשלים הוא דאתי דאי למנין בפני עצמו א"כ תקשי מ"ט דר"מ מה בכך דיום אחד חשיב שנה והוי כבת ג' אנן בג' לא סגי לן רק בג' ויום אחד א"כ אינו מועיל כלום מה שיום א' חשיב שנה וע"כ דהעיקר דלא בעינן רק ג' שנים וסובר ר"מ דיום אחד בשנת ג' חשיב שנה ורבנן סברי דבעינן שנה כולה א"כ אותו יום אחד ע"כ להשלים בא דאפילו מעת לעת בעינן שיהא ג' שנים שלימות לשעות וזה ברור אין בזה ספק ומבואר להדיא כדעת הל"ח ויש לתמוה על הש"ך שהעלים עין מכוונת התוס' דהוא ברור כמו שכתבתי:

ומעתה אומר אני דמלבד זו יש ראי' לדברי הל"ח בש"ס גופא פ' יוצא דופן דקאמר התם בת ג' שנים וחכמים סברי בת ג' שנים ויום אחד וקאמר מאי בינייהו וקאמר רבינא ערב ר"ה איכא בינייהו פי' דלר"מ בג' לבד סגי ולרבנן ג' ויום אחד [ופי' הדבר לא נתברר אי כוונתו דפליגי אי בעינן לשעות ויום אחד משלים ור"מ סובר דלא בעינן שעות ולא בעינן השלמה או כוונתו דפליגי בגוף השיעור דלר"מ השיעור ג' לבד ולרבנן השיעור ג' ויום אחד ומותבינן עלה מהך ברייתא שהביאו התוס' הנ"ל אם כן מבואר מזה כמו שפירשתי דלפי הברייתא לא פליגי ר"מ ורבנן בשיעור רק ביום אחד חשיב שנה וזה ברור ודו"ק ור"י אמר שלשים יום בשנת ג' איכא בינייהו והשתא אי ס"ד דבעינן יום אחד למנינא דכך השיעור א"כ מ"ט דר"מ מה בכך דיום אחד חשיב שלה הא אכתי ליכא רק ג' ואנן בעינן יום אחד וליכא למימר דבאמת ר"מ פליג בהא וסובר דלא בעינן רק ג' ורבנן סברי דיום אחד בעינן א"כ כיון דגם לדידיה ע"כ דפליגי בגוף השיעור אי בעינן ג' אי בעינן ג' ויום אחד א"כ היינו דר' ינאי ושפיר נ"מ בערב ר"ה כיון דפליגי למר השיעור גדול יום אחד ולר"מ ג' לבד. וע"כ דסובר ר"י דבהא לא פליגי כלל אי בעינן ג' או יותר רק לכ"ע ג' בעינן ור"מ סובר מקצת שנה ככולה ורבנן סברי דשלימות בעינן א"כ תקשי אותו יום לרבנן למה לי וע"כ דאותו יום להשלים לשעות והיינו כדעת הלחם חמודות והיא קושיא עצומה לשיטת הש"ך ומעתה ממילא פשיטא דמה שהביא הש"ך ראיה מדברי התוס' פרק יוצא דופן בד"ה שלשים בע"כ לאו ראיה היא כלל דהא פשיטא דמהתם גופא מוכח דמונין שעות והאיך כתבו התוס' דקים להו דלרבנן לא מנינן שעות אך אמנם בלא"ה דברי התוס' תמוהין לכאורה ודבריהם צריכין ביאור וז"ל התוס' שם וא"ת ולימ' דיום ראשון של שנה רביעית איכא בינייהו דלר' מאיר במקצת היום סגי ולרבנן בעינן מעת לעת עד שעה שנולדה כדאמר פ"ב דזבחים דשעות פוסלות בקדשים וי"ל דקים ליה לרבנן לא בעי מעת לעת ועוד דא"כ אף לר"מ הוי ליה למיתני ג' שנים ויום אחד והוי לי' ליפרושי