תפארת יעקב חושן משפט חלק א קכה

הכא תרי גופא הכא חד גופא הכוונה שכל שנצטרך לחלוק בגוף אחד בין באותו גוף שאנו דנין לקבל עליו העדות בין בגוף העד בעצמו שאין אנו מקבלין עליו שום עדות רק שאנו מחלקין בו, לתועלת גוף השני שאנו מקבלין עליו העדות סוף סוף חד גופא הוא ולא פלגינן ולכך באנוסים היינו מחמת ממון נהי שאנו מקבלין כל העדות מה שבאו לפסול השטר שהרי השטר בטל לגמרי ואין אנו מחלקין בו כלל להאמין במקצת ומקצת לא מ"מ כיון שאנו מחלקין בגוף העדים בחד גופא לא פלגינן אבל התוס' בכתובות סבירי להו להיפך וזו היא ג"כ סברת הרשב"א ז"ל דהא דאמרינן התם לחלק בין חד גופא לתרי גופא היינו שאם אנו צריכין לחלק בגוף זה מה שבא להעיד עליו שנחלק ונקבל עליו חצי וחצי לא נקבל דהיינו בבעל שאמר גרשתי את אשתי להאמין על האשה להבא ולא למפרע זה לא אמרינן אבל כל היכי שאנו מקבלין כל העדות על אותו גוף שבאו להעיד עליו כגון בפלוני בא על אשתו שאנו מקבלין כל מה שרצה להעיד על אותו האיש שבא על אשתו ובגוף אחר פלגינן ובזה שפיר פלגינן דיבוריה. ולפי זה ה"ה באנוסים מחמת ממון הרי עדותם הי' לפסול השטר והרי אין אנו מחלקין כלל בפסול השטר ואנו מקבלין כמו שהעידו שהוא פסול ככל שטר פסול רק שאנו צריכין לחלק בגוף העדים בעצמן א"כ מה בכך דהוא בגוף אחד הרי אין אנו מקבלין שום עדות על אותו גוף וזה שאנו מחלקין הוא לתועלת גוף השני שאין אנו מחלקין בו כלל וא"כ אין זה דומה לבעל שאמר גרשתי את אשתי דהתם באותו גוף שהוא בא להעיד עליו אנו מקבלין קצתו וקצתו לא ולפי זה גם בהרגתיו שאנו מקבלין כל העדות על האשה שתנשא ואין אנו מחלקין בה כלל רק שאנו מחלקין בגוף העד שהרגו בשוגג אבל לא במזיד והרי אין אנו מקבלין שום עדות על העד שנאמר בחד גופא לא פלגינן ולפי זה אין כאן קושיא על הרשב"א דבהרגתיו פלגינן שלא הרגו במזיד רק בשוגג ומ"מ הוי תרי גופא כמו שבארנו:

והנה אף שדברינו הנ"ל נראה נכון וברור בכוונת הרשב"א ז"ל מ"מ לרווחא דמילתא אומר עוד ליישב דבלא"ה יש לדקדק שם בסוגיא דפריך למאן דאמר בעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע מהא דרבא פלוני בא על אשתי נאמן וקשה אמאי לא פריך ממימרא קמייתא דרבא פלוני רבעני לרצונו דהוא עיקר מימרא דפלגינן דבורי' ומימרא זו דמקשה מינה לא נאמרה רק לאשמועינן אדם קרוב אצל אשתו כדמוכח שם ועיקר הדין הוא מעיקרא בפלוני רבעני גם יש להבין בתוספות שם שכתבו ז"ל מילתא דרבא פ"ק דסנהדרין ואמרינן התם מהו דתימא וכו' והקשה הר"ר חיים וכו' מתוך שנאמן על חבירו נאמן גם עליה עכ"ל. והדבר תמוה מה זה שכתבו כאן מילתא דגמרא דשם ולהביא קושית ר"ח ותירוצו להך דהכא דעיקר כוונת המקשן להביא מילתא דפלגינן דיבוריה ושם בסנהדרין במקומו כבר הקשו זו הקושיא ותירצו כמו כאן ולמה חזרו כתבו זה כאן דלא מיירי מזה כלל ולא נזכר קושיא זו בש"ס כאן כלל:

לכן נראה ברור דוודאי הך דפלוני רבעני לרצונו לא דמי כלל לבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע והיינו דלא פריך מינה וטעמא דמילתא דבשלמא בפלוני רבעני עיקר העדות הוא להעיד להרוג אותו פלוני שרבעו דהא לא בא להעיד על עצמו הילכך מה שאומר על עצמו פטומי מילי בעלמא הוא ולא] שייך בעדות לכך פלגינן שעיקר העדות אנו מקבלין הימנו ומה שאין אנו מקבלין אין על זה תורת עדות כלל משא"כ בבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע שבוודאי הוא בא להעיד שתהא אשתו מגורשת למפרע אם כן כיון שאין אנו מקבלין עדותו על זה כיון שבטל מקצת העדות בטל כולו שהרי גם זה שאין אנו מאמינים הי' בכלל העדות וזה הקשה מפלוני בא על אשתי דהתם עיקר הרבותא דס"ד שנאמן על אשתו אלמא דשייך בעיקר העדות מ"מ פלגינן א"כ התם נמי ניפלוג דיבורי' ועל זה משני שיש חילוק בין חד גופא לתרי גופא וזה שכתבו התוס' סוגי' דהתם גם תירוץ ר"ח דמהא עיקר הקושיא ורמזו גם כן ליישב מה דלא מקשה מהך דמעיקרא כנ"ל והשתא לק"מ על הרשב"א דה"מ דיש חילוק בין חד גופא לתרי גופא היכי שהעדות מה שאין אנו מקבלין הוא ג"כ בכלל העדות הילכך בתרי גופא מקבלין ולא דאמרינן כיון שבטל לגוף זה בטל לגוף השני וזו היא ראיה למה שכתבתי לעיל] אבל בחד גופא לא פלגינן כי האי גוונא אבל בפלוני רבעני דהוא לא שייך בגוף העדות פשיטא דאפילו בחד גופא פלגינן דלא שייך עדות שבטלה מקצתה דהוא לא נכלל בעדות ושפיר כתב הרשב"א דבהרגתיו פלגינן שלא הרגו לרצונו אלא לאונסו דהיכי שהוא מעיד על עצמו אפילו בחד גופא פלגינן אבל באני זניתי עם אשתך דליכא למיפלג דיבוריה כלל דאין קושי אלא לדעת לא פלגינן ודו"ק היטב:

גם מה שהביא ראיה מסוגי' דגיטין ד' ח' ע"ב עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך עצמו קנה ונכסים לא קנה כל נכסיי קנויין לך פליגי אביי ורבא וידוע דהלכה כרבא והרי להדיא כהרשב"א ע"כ ודבריו תמוהין דפשיטא שאין הנידון דומה לראי' כלל דשאני התם גבי אני רבעתי את פלוני שאי אתה יכול לקבל עדותו שפלוני נרבע אם לא שנאמר שמה שאמר שהוא רבע שקר אמר דאל"כ רשע הוא ופסול וכיון שכן שפיר מחלק הרשב"א דכיון שאנו, צריכין בהכרח לסלק דיבורו מכל וכל לא נשאר שום עדות משא"כ בהך דעבד שהביא גיטו אין קנין הנכסים מבטל קנין עצמו ואדרבא אם קנין הנכסים ג"כ אמת פשיטא שיש להאמינו לענין עצמו ואין זה ביטול לזה רק שקנין הנכסים אי אפשר להוציא בלי קייום כי במה יפה כחו של זה שכתב קנין עצמו שיועיל לו לקנין הנכסים וכן במה הורע כחו של זה שכתב בו קנין נכסים שיוגרע קנין עצמו הילכך פלגינן דיבורי' דעל עצמו דלא בעי קיום השתא נמי לא בעי קיום ולנכסים דבעי קיום אינו נאמן אבל מ"מ אם אתה מאמין על עצמו אין אתה צריך לומר דקנין הנכסים שקר ולא שייך בזה סברת הרשב"א משא"כ בפלוני רבעני שמה שאומר על עצמו מבטל שאר העדות ואי אפשר לקבל שאר העדות אם לא שנאמר שמה שאומר על עצמו הוא שקר הילכך דוקא בפלוני רבעני שאם תסלק תיבת לרצונו נשאר עוד דיבור שלם פלגינן אבל באני רבעתי ואני זניתי שאם תסלק תיבת אני רבעתי לא נשאר שום עדות לא פלגינן כלל ודו"ק היטב ותימה על הרב הנ"ל שלא הבדיל בין הנושאים ועוד יתבאר בסמוך דבזה מיושבין שאר הקושיות של הרב הנ"ל:

גם מה שכתב עוד דגבי אילעי וטובי' קרובי דערבא אילו הי' הדבר תלוי בדידי' היה מודה להרשב"א בזה דזה גרע מאני רבעתי ע"ש. והוא תמוה דלפי דעתו דההוא דעבד שהביא גיטו דומה לנידון של הרשב"א א"כ ממילא איך יודה שם להרשב"א דהא גבי עבד ג"כ אי אפשר להיות מציאות לחילוק הדברים כיון דבשטר אחד ובדיבור אחד הם כתובים ואם זה אמת גם זה אמת ומ"מ פלגינן דיבורי' א"כ ה"ה באילעי וטובי' דאפילו לפי' הרא"ש בשם הראב"ד דין הוא דניפלוג דיבורי' אבל באמת כבר נתבאר שאין זה דומה כלל לאני רבעתי ואני זניתי ודלא כסברת הרב ז"ל גם מה שהביא ראיה מהך דלדידי אוזיף בריבתא וכתב הרשב"א דכד שבקת לתיבת לדידי נשאר עדות גמור אוזיף ברבית ועל זה תמה הרב הנ"ל דהא יש לומר לעכומ"ז הלוה. ואין אני רואה שום קושיא דפשיטא שאח"כ אנו שואלין אותו למי הלוה לישראל או לעכומ"ז ואם יאמר לישראל אף שיאמר הוא הוא אין אנו מאמינים אותו רק לישראל אחר וכן בפלוני בא על אשתו אח"כ אנו שואלין אותו עם מי זנה חייבי כריתות או מיתת ב"ד משא"כ באני רבעתי ואני זניתי לא נשאר שום עדות על מה לחקור ולדרוש והרי כאילו לא העיד כלל משא"כ התם הרי שאמר פלוני זנה או אוזיף ברבית ופשיטא שאין כוונתו על צד שיהא מותר אלא על צד איסור הילכך אנו חוקרין אותו ודורשין למי הלוה לישראל או לעכומ"ז ועם מי זנה עם חייבי כריתות או מיתת ב"ד ודו"ק]:

ומעתה לפי זה מיושב היטב מה שיש לתמוה על הרשב"א ז"ל והרגיש בה ג"כ הרב הנ"ל דלשיטת הרשב"א גופא תקשי בפלוני בא על אשתו הא אם תגייז תיבת על אשתו לא נשאר שום עדות ולפי הנ"ל לק"מ ואדרבא הא הוי סייעתא גדולה למה שכתבתי מקודם דע"כ לא קאמר הרשב"א רק בעושה עצמו רשע שכשאתה מאמינו על חבירו ע"כ שתאמר שזה שאומר על עצמו שקר שהרי הוא רשע משא"כ בפסול קורב' כגון בא על אשתו אין אנו מוכרחין לומר שזה שקר שלא בא על אשתו רק חסרון אמונה יש לנו בזה שאין להרוג אשתו על פי עדותו מגזירת הכתוב אבל אמת הוא א"כ שפיר פלגינן. ומעתה ממילא נדחו דבריו ג"כ מה שהקשה מהרגתיו דיבמות ואין צורך למה שכתבתי לעיל דבלא"ה לק"מ דוודאי מודה הרשב"א דבהרגתיו פלגינן שלא הרגו הוא אלא אחר וע"כ לא קאמר הרשב"א דלא פלגינן כהאי גוונא רק כל היכי דפסול מטעם רשעות מגזירת הכתוב א"כ אי אפשר להאמין עדותו על חבירו אם לא שנאמר שזה שקר שהוא רבע או זנה דאי אמת הרי הוא רשע ופסול מגזירת הכתוב אף שהמעשה אמת כמו קרובים משא"כ התם גבי הרגתיו דלעדות אשה כל הפסולין נאמנין להעיד רק שפסולין בעבירה פסולין ולא מטעם גזירת הכתוב רק מחשש דמשקרין השתא בעדותו א"כ לא שייך דינו של הרשב"א דשפיר אנו מקבלין כל העדות נגד פלוני ואי דהוי רשע מ"מ המעשה אמת וכשר לעדות אשה כמו כל הפסולין כיון דאין כאן חשש דמשקר השתא ואדרבא כיון שהוא רשע הרי המעשה אמת וגזירת הכתוב ליכא ובזה מודה הרשב"א להרמב"ם בפי' המשנה סוף נדרים דפלגינן הדיבור שאנו מקבלין כל המאמר נגד פלוני ולא לעצמו שהרי אנו יכולין לעשות כן ואותו דבר שאינו נאמן לעצמו לא מגרע לעדות פלוני משא"כ באני זניתי עם אשתך שעדות אני זניתי מגרע לעדות פלוני שהרי רשע פסול מגזירת הכתוב ובהכרח אי אפשר להאמינו על פלוני רק שנאמר שקר הוא מה שאומר אני זניתי א"כ יפה כתב הרשב"א דלא נשאר שום עדות והשתא ממילא לא קשיא מה שהביא הרב הנ"ל מדברי הרמב"ם דחולק על הרשב"א ולפי הנ"ל לק"מ דע"כ לא כתב הרמב"ם רק באשה שאמרה נטמאתי ברצון דנאמנת על עצמה להפסיד כתובת' וזה אמת דבהא פלגינן דהא אף שהוא רשע מ"מ פשיטא דלא מגרע לה לעדות עצמו שתפסיד ואדרבא בכך היא מפסדת וליכא למימר בהא הא רשע פסול דבהא שמעידה על עצמה להפסיד נאמנת אף שהוא רשע ומה שכתב הרמב"ם שהעיקר אצלנו בכל התורה פלגינן דיבוריה שאנו מקבלין וכו' היינו בהך גוונא גופא שאין הרשעות מבטל העדות על פלוני פלגינן והשתא לא קשיא על הרמב"ם מהך דאנוסים מחמת ממון דלא שייך לשיטתו כל התירוצים של הפוסקים