תפארת יעקב חושן משפט חלק א קכד

הרשב"א אבל להיפך בפלוני רבעני גם ר"י מודה א"כ הוצרך ר"י לאשמועינן רבותא להיפך דאפי' בכהאי גוונא לא פלגינן ואף אי נימא דראיית הרשב"א דמ"מ הש"ס גופא הוי ליה למינקט פלוגתייהו בכה"ג לרבותא מ"מ מאי קושיא דלכך לא שינה מימרא דר"י בעצמו דהוי רבותא אליביה ובאמת הא נמי לא קשיא דמ"מ כיון דנקט ר"י דלאונסו נאמן מבואר מינה ממילא דלרצונו אינו נאמן כלל לדעתו דאל"כ ליתני החילוק בין לרצונו ללרצונו דבפלוני רבעני נאמן לרצונו ובאני רבעתי אינו נאמן וכ"ש דשמעינן דלאונסו נאמן ומדנקט לאונסו ממילא מבואר דלרצונו אפי' בפלוני רבעני פליג ר"י ושפיר הוי רבותא לרבא דאפילו בכהאי גוונא פלגינן:

אך מה דקשיא ליה להרשב"א על פי מה שכתבו התוס' כתובות דף י"ט בד"ה דאמר מר וז"ל למאן דמחמיר קאמר דרבא אית ליה פרק ר' ישמעאל דאפילו על שלש עבירות אינו חייב למסור עצמו בצינעא וא"כ תקשי ליה להרשב"א עצמו דאכתי הוי מצי למינקט ברבעתי ובאתי ובצינעא ושפיר פלגינן דאמר התקשה ואי לא קטילא לך דע"כ לא דחה הרשב"א זה רק דחייב למסור עצמו ולרבא אינו חייב ואדרבא שם היה בוודאי בצינעא דבפרהסיא הרי הרבה עדים יש דאין פרהסיא פחותה מעשרה וע"כ צריך לומר כיון דלרבא אינו חייב למסור עצמו בצינעא א"כ אין כאן חידוש דין ברבעתי יותר מפלוני רבעני דסוף סוף פלגינן לאונסו א"כ ממילא אין כאן ראיה להרשב"א דוודאי לדידן דחייב למסור עצמו אפי' בצינעא מ"מ פלגינן דיבוריה ומ"מ לא קשיא לרבא דלא נקט רבותא דלדידיה ליכא רבותא דיכול לחלוק דיבוריה שהיה באונס ובצינעא דאינו חייב למסור עצמו והוי ממש כמו פלוני רבעני וצריך לומר דהרשב"א באמת חולק על דברי התוס' הללו וסובר כדברי התוס' פרק ר"י כמו שכתבתי בשם הסמ"ק דרבא לענין אזהרה ומיתה קאמר אבל עשה איכא דחייב למסור עצמו והתוס' באמת פליגי על הרשב"א כמו שהוכחתי לעיל:

אמנם מה שהשיג הרב הנ"ל על ראיה השני' של הרשב"א הוא לכאורה קושיא עצומה דהאיך אפשר למינקט באני באתי דהא בהדיא קאמרינן התם דעיקר קמש"ל דאדם קרוב אצל אשתו ואם יאמר בכהאי גוונא זה לא שמענו עכ"ד ובאמת הוא פלא האיך נעלם מהרשב"א סוגית הש"ס במקומו אבל באמת המעיין היטב יראה שגם בזה דברי הרשב"א נכונים וברורים והוא דכבר נודע מה שהקשה הראב"ד ז"ל וכל הפוסקים שם דמאי קאמר אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אצל אשתו לא אמרינן דהא משנה מפורשת הוא דאדם קרוב אצל אשתו ותירץ הראב"ד ז"ל דס"ד דוקא בפלוני רבעני לרצונו פלגינן דכיון דקרוב אצל עצמו אין זה בכלל עדות כלל ולא חיישינן במאי דבטיל מקצת העדות שיהא בטיל כולו דאין זה בגדר עדות כלל משא"כ אשתו אף דקרוב הוא מ"מ גם זה בכלל העדות וכיון דבטיל במקצת בטיל כולו קמש"ל דאשתו כגופו ולא שייך בעדות כלל כמו גופו ע"כ דברי הראב"ד ז"ל. ויש להביא ראיה לפי' הראב"ד מהא דפריך בב"ב דקל"ד גבי בעל שאמר גרשתי את אשתי מהא דאמר פלוני בא על אשתי ויש לתמוה דהא עיקר מילתא דרבא נישנית בהך דינא דפלוני רבעני לרצונו דשם אשמועינן דפלגינן דיבוריה משא"כ הך מימרא נישנית אח"כ לאשמועינן אדם קרוב אצל אשתו ולפי התוס' אשמועינן דלא נימא מתוך שנאמן על חבירו נאמן על אשתו א"כ מהך דמעיקרא הוי ליה להקשות ואי נימא דנאמן על אשתו פשיטא דקשה טפי דאף למפרע יהא נאמן וע"כ כפי' הראב"ד והשתא מהך דמעיקרא לא הוי מצי להקשות דאיכא למימר שאני בעל שאמר גרשתי את אשתי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משא"כ פלוני רבעני דלא שייך בעדות כלל ועל זה הוצרך להקשות מפלוני בא על אשתי דמבואר אפילו באשתי פלגינן וזה ברור. ולפי זה דברי הרשב"א הנ"ל נכונים דוודאי אי נימא דהפי' פלגינן הוא שמחלקין הדיבור לשנים ומקצתו מקבלין ומקצתו לא בוודאי הדין עם הרשב"א ולא היה צריך הרשב"א לראיה דכד גייז לתיבת אני זניתי לא נשאר שום עדות רק ראיית הרשב"א דלא נימא כפי' הרמב"ם במשנה סוף נדרים דפלגינן הוא דמקבלין כל המאמר כמות שהוא נגד פלוני ולא נגד עצמו ולפי זה היה מקום לומר דגם באני זניתי פלגינן ולפי זה שפיר מייתי ראיה דאי הכי פלגינן א"כ שפיר הוי מצי למינקט רבותא טפי באני זניתי ומ"מ פלגינן משום שאנו מקבלין כל המאמר נגד פלוני ולא נגד עצמו א"כ פשיטא דמוכח גם בפלוני בא על אשתי דפלגינן דמה בכך דאשתו נכלל בעדות הלא אנו מקבלין גם עדות אשתו נגד פלוני רק דלענין אשתו אין מקבלין וכי נאמר עדות שבטלה מקצתה לאיש זה בטיל לאיש אחר זה לא שמענו מעולם ולא אמרינן אלא עדות שבטיל במקצת בגוף זה בטיל כולו וזהו אי פלגינן הדבר נגד פלוני ג"כ א"כ בטיל נגד פלוני במקצת בטיל כולו לשיטת הרמב"ם הנ"ל דלא מפלגינן הדיבור ואנו מקבלין נגד פלוני כל העדות א"כ לא בטיל כלום א"כ אי הוי אמר אני זניתי עם אשתך מבואר דפלגינן כשיטת הרמב"ם וממילא מוכח דגם בפלוני בא על אשתי דפלגינן ומזה דייק הרשב"א דאין הדבר כן רק שאנו מחלקין הדיבו' כמות שהוא ולכך באני זניתי לא פלגינן כלל א"כ אפילו בפלוני בא על אשתי ס"ד דלא פלגינן כיון דאין הפי' כהרמב"ם ונצטרך שלא להאמין נגד פלוני במקצת א"כ ס"ד דבטיל כולו כיון שגם אשתו נכלל בעדות קמש"ל דאשתו כגופו והוי כמו פלוני רבעני דלא נכלל בעדות כלל ולא בטיל כולו ודו"ק היטב ואל תשיבני דהא הראב"ד כתב להדיא כפי מה שכתב הרא"ש בשמו פרק זה בורר גבי אילעי וטובי' דלכך לא פלגינן דיבוריה דכיון דהתם קורבה בעלמא הוא שפיר אמרינן עדות שבטל' מקצתו בטלה כולה והא התם לגבי לוה לא בטיל כלום הא ליתא דהתם המלוה הוא בעל דבר של שניהם וכמו שהם מעידין ללוה ולערב כן הם מעידין למלוה א"כ לגבי מלוה כיון שבטיל במקצת בטיל כולו שהרי בטיל לאותו עדות במקצת. אך הא קשיא לכאורה הא בפלוני רבע שורי ג"כ פי' הראב"ד דמתוך שאינו נאמן על שורו אינו נאמן א"כ תקשי הא לגבי חבירו לא בטיל כלום ובאמת הא נמי לא קשיא דעדות השור שייך נמי לו דהוא חייב לשלם שהיזק שור שלו ואף דקים ליה בדרבה מיניה מ"מ כבר נתבאר לעיל סי' כ"ח דכל היכי דקים ליה בדרבה מיניה אם תפס לא מפקינן מיניה כמו שכתב מהרש"ל שם לדעת רש"י וכן הכרעתי שם ע"ש א"כ שפיר הוי עדות השור ג"כ לו וכיון דלגבי שור אינו נאמן ובטיל במקצת נגד פלוני בטיל כולו ועוד דבלא"ה נמי פשיטא דלא קשיא מהנך תרתי כלל דבאמת הראב"ד סובר כהרשב"א ולא כהרמב"ם הנ"ל א"כ אנו צריכין לחלק הדיבור אף נגד פלוני שאם אתה תופס נגד פלוני עדות השור עדותו בטיל דהא הוי קרוב ואף נגד פלוני מוכרחין לסלק עדות השוה והוי ממש כפלוני בא על אשתי דאף שאנו מקבלין נגד פלוני כיון דנגד פלוני ג"כ צריך לחלוק הדיבור כיון דבטיל במקצת בטיל כולו]. אך קשה דלכאורה מוכח מדברי הרא"ש והראב"ד דלא כהרשב"א דאל"כ למה להו הך תירץ בהך דאילעי וטובי' משום דעדות שבטלה מקצתה הא בלא"ה לא שייך פלגינן דהתם גרע טפי מהך דהרשב"א דליכא למיפלג כלל בשום פנים אפי' תמצית עדותם אבל באמת לק"מ והוא שדבר ברור דע"כ לא קאמר הרשב"א רק בפסול רשעות דאי אפשר להאמין עדותו על פלוני אם לא שנאמר דמה שמעיד על עצמו שקר הוא דאי אמת הוי ליה רשע ופסול לעדות וע"כ שנאמר שזה שקר א"כ שפיר כתב הרשב"א דלא נשאר שום עדות אבל בכהאי גוונא בפסול קורבה כשאנו מאמינים נגד הלוה אין אנו מוכרחין לומר שזה שקר נגד ערב רק נגד הערב ג"כ אמת ומ"מ גזירת הכתוב שלא להוציא על פי עדות קרובים אבל אין אנו מוכרחין לומר שזה שקר ושפיר שייך לומר פלגינן וגם הרשב"א מודה בזה ולכך הוצרך הראב"ד לומר משום עדות שבטיל מקצתו כיון דמ"מ בטיל במקצת בטיל כולו ובזה נדחו ג"כ דברי הרב הנ"ל שהביא ראיה מדברי הראב"ד דלא כהרשב"א ואפילו גדולה מזו פליג הראב"ד ולפי הנ"ל הא ליתא ואדרבא בהא גם הרשב"א מודה כנ"ל. ועוד אנו עתידין לברר דבר זה בס"ד דבכהאי גוונא מודה הרשב"א כמו שיתבאר מסוגיא דגיטין ד"ח ע"ב בעבד שהביא גיטו ודלא כהרב הנ"ל גם מה שהביא ראיה מדברי הרמב"ם בפי' המשנה סוף נדרים שאנו מקבלין כל העדות נגד פלוני ולא לעצמו תמהני דהרי כל הפוסקים הראשונים ואחרונים וכן התוס' כולם כתבו ליישב הא דאמרינן באנוסים מחמת ממון דאינן נאמנים אפילו אין כתב ידן יוצא ממקום אחר דאמאי לא פלגינן אנוסים ולא מחמת ממון רק מחמת נפשות ויש מהם שתרצו אונס נפשות לא שכיח וכן שארי התירוצים המוזכרין בתוס' כתובות י"ח בד"ה אין אדם. ועיין באסופת זקנים מה שתירץ בשם הראשונים ולשיטת הרמב"ם כל זה אינו שאנו נאמין כל המאמר אנוסים מחמת ממון לפסול השטר ולא לעשות עצמן רשעים א"כ מוכח מכל הפוסקים רובם ככולם דלא כהרמב"ם בזה א"כ האיך מסייע עצמו מדברי הרמב"ם הללו היפך סברת הרשב"א:

גם מה שהביא הרב הנ"ל ראיה לדחות דעת הרשב"א ז"ל כיון דלפי דבריו ע"כ בהרגתיו פלגינן שלא הרגו לרצונו רק בשוגג א"כ קשה הא מסקינן בבא בתרא דף קל"ד דלא פלגינן דיבוריה בחד גופא א"כ קשה בהרגתיו איך פלגינן דיבוריה ובוודאי לא יחלוק האי אמורא שם על סתמא דגמרא שם דבהרגתיו פלגינן וע"כ כמו שכתבו התוס' ומפרשים דפלגינן שלא הרגו הוא אלא אחר והרי להדיא דלא כהרשב"א ע"כ וראיה זו מוכרחת לכאורה ובאמת גם בתוס' גופא יש להבין דבסנהדרין כתבו ליישב הקושיא באנוסים לא פלגינן דהוי חד גופא כמסקנא דב"ב הנ"ל. ואולם בכתובות לא הזכירו מזה התירץ כלום אף לומר דבכתובות סבירא להו דאנוסים הוי תרי גופא ויש להבין מאי טעמא הא בחד גופא מפליג אנוסים רק לא מחמת ממון ולכאורה תירוץ זה יותר נכון מכולם דהא כך באמת מסקנת הש"ס בב"ב ומ"ש דלא הזכירו מזה התירוץ כלום. אבל באמת עיינתי היטב בסוגיא דב"ב הנ"ל וראיתי שאין כאן מקום קושיא לשיטת הרשב"א ז"ל והוא דמבעי לן בבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אם נאמן על להבא אף דאינו נאמן למפרע ופריך מהא דאמר רבא פלוני בא על אשתו דפלגינן דיבוריה ומשני התם תרי גופא הכא חד גופא ובזה מחולקין התוס' בש"ס סנהדרין עם התוס' בכתובות הנ"ל דשיטת התוס' בסנהדרין הוא דמה שאמרו