תפארת יעקב חושן משפט חלק א קיז

דמה הוא זה שאמר כיון דלא ראו הזמן והמקום הכתוב בשטר לא הוו עדי הזמה כלל דהא מ"מ עכשיו אנו רואין הזמן והמקום ואם הם אומרים זמן אחר הוו להו עדי הזמה תדע דהא אותן העדים המזימים לא ראו השטר מימיהם לא הזמן ולא המקום רק שבאו ואומרים שהיו באותו הזמן במקום פלוני ואנו רואין שהוא היפך מה שכתוב בשטר ומאי ענין הזמה לענין זה אם ראו בשעה שראו שחתמו הזמן והמקום. וברור דכוונת הסמ"ע כך דוודאי יש להבין עדים אלו המעידין באיזה זמן חתמו מה טיבן אם אומרים שבאחד בניסן בירושלים חתמו א"כ הרי מכחישין לעדי הזמה שאומרים בבבל היה אז ואם הם בעצמן אומרים ג"כ שבבבל חתמו באחד בניסן א"כ הרי הם ג"כ עידי הזמה ממש שהרי אומרים באחד בניסן היו בבבל כמו המזימים וע"כ לא תמצא רק שיעידו שחתמו לא באותו הזמן הכתוב בשטר רק על זמן אחר והשתא אם אומרים שאיחרוהו א"כ הרי השטר כשר ואינן נאמנין לומר בזמנו כתבנוהו כיון שהם מזימין אותם שלא היו אז רק בבבל והם מעידין שחתמו קודם רק שאיחרו א"כ השטר כשר שאז היו כשרים רק עכשיו אומרים שקר בזמנו כתבנוהו וע"כ שאומרי' שנכתב בזמן שלפי, דבריהם השטר מוקדם א"כ אם ראו בעת שראו שחתמו זמן ומקום השטר אין כאן עדי הזמה כלל שהרי הם מכחישין אותן ואומרים שהשטר מוקדם ואפילו בלי המזימין היה השטר בטל מחמת הכחשה תרי ותרי א"כ אין מועיל הזמה כלל מאחר שעדותן בטילה ואף אם באו המזימין קודם ואח"כ המכחישין מ"מ כיון שבשעה שחתמו ראו אותן העדים שהוא מוקדם א"כ הרי אינו עומד לגוביינא כלל ואין עדותן מועיל כיון שכבר הוכחשו מעדים שראו שהקדימוהו ואף שלא באו עדיין לב"ד מ"מ בשעת עיקר העדות הרי הוכחשו אז ואין כאן הזמה כלל ואף דעדים שהוכחשו ואחר כך הוזמו הוי הזמה הכא שאני דבשעה שחתמו הוא עיקר העדות ובתוך כדי דיבור הוי הכחשה והתם נמי אלו מעידין ביחד תרי ותרי לא מועיל הזמה כלל וע"כ שלא ראו זמן השטר א"כ בשעת ראיה שחתמו היו סבורין ששטר כשר הוא באמת א"כ כשבאו המזימין כדין היתה ההזמ' ואח"כ כשבאו אלו העדים כבר היתה ההזמה נכונה כיון שהם לא ידעו מקודם שהוא מוקדם רק עכשיו באו להעיד אחר שנפסלו אימת חתמו לידע אימת נפסלו והוי שפיר הזמה מעלי' ואפילו באו אלו קודם מ"מ עדים שהוכחשו ואח"כ הוזמו הוי הזמה [ועמ"ש לקמן סימן ל"ח בענין זה] והכא נמי כיון שבשעת חתימה לא ידעו המכחישין כלום שחתמו בשקר רק אח"כ הכחישום מועיל הזמה ודו"ק היטב. והשתא שיעור דברי [הסמ"ע הוא כך שכתב דעדים לא ראו הזמן והמקום שהוא הענין הזמה שאם ראו ע"כ שהם מעידין בבבל חתמו בזמן הכתוב בשטר דאל"כ קשה כנ"ל ואם מעידין כן הוי להו [עדי הזמה דהא מעידין ממש כמו עדי הזמה וע"כ שמעידין על זמן אחר לא הכתוב בשטר א"כ ע"כ לא ראו אז זמן השטר דאל"כ הוי ליה מוקדם וליכא הזמה כנ"ל. והשתא לא קשיא מה שהקשה הט"ז דלמה לי שיאמרו בזמנו כתבנוהו ולפי הנ"ל ניחא דאם לא יאמרו רק שאנו מכריחין מכח העדים המעידין אימת חתמו א"כ במה נפשך ליכא הזמה כלל דהא בלי העדים יש לומר אחרוהו ואם מכח העדים שוב הוי הכחשה וכשרין לשאר עדות כתרי ותרי ודוקא אם ההזמה אינה צריכה לעדי הכחשה אז הדין עדים שהוכחשו והוזמו הוי הזמה ולא כשהזמה אינה רק ע"י עדי הכחשה ובזה אני חוכך ג"כ במה שכתב באורים דמה שכתב המחבר ס"ח אף שהוזם בעדות ממון ושילם לאו דוקא אלא אפילו לא שילם כגון שהוזם קודם שנגמר הדין מ"מ פסול לעדות ולפע"ד זה אינו רק כל שאי אפשר לעשות בו הזמה מדין תורה שוב בטלה הזמה לגמרי ולא הוי רק הכחשה דהא הזמה חידוש הוא וכל שאינו בר הזמה לא הוי רק כמו הכחשה כמו הזמה שלא בפניהם וכהאי גוונא והכא נמי כל שהכחישו עדים דלא מהני הזמה לא מיפסלו ג"כ ולא הוי רק תרי ותרי] הילכך צריך שיאמרו בזמנו כתבנוהו ואז הם בגדר הזמה ואמ"כ שבאו עדים שחתמו כיון שלא ראו זמן השטר והמקום לא בטלה הזמה למפרע רק הם פסולים משעה שחתמו דהא עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו הוי הזמה כ"ש שהוכחשו אח"כ משא"כ כשראו בשעה שחתמו שהם חותמין מקודם דמיד לא הוי עדות כלל כנ"ל:

(יא) נפסלו למפרע. פי' בשטרות שחתמו למפרע דבעדות שראו למפרע לא מצי להעיד עכשיו אפילו במה שראו קודם שנפסלו רק במה שכבר העידו או חתמו בשטר דהוי כמו שנחקרה בב"ד מיירי דבהו נפסל למפרע משעה שנודע שחתמו. ובתומים תמה על המחבר דבי"ד סימן פ"א פסק כהרשב"א בגבינות שנעשו מבהמה שנטרפה והוגלד פי המכה דכל שיצאתה שעה אחת מחזקת' לא מהני חזקת כשרות א"כ הכא נמי למה לא יפסלו מקודם ג"כ דהא לית להו חזקת כשרות דעכ"פ נפסלו משעה שראו החתימה ע"ש שהניח בצ"ע. ובאמת לא קשיא ולא מידי דהתם שאני שאנו דנין על הגבינות לאכלם עכשיו על פי החזקה דכשרות על זה כתב הרשב"א דכיון שיצאת שעה אחת מחזקתה שוב ליכא חזקת כשרות עכשיו משא"כ הכא שאנו דנין להכשיר העדות שכבר העידו קודם שראו העדים שטר זה שחתמו א"כ אז בשעה שהעידו היה חזקות כשרות שלהם דוודאי הם כשרים ועדיין לא יצאו אז מחזקת כשרות ואילו היו צריכין להעיד עכשיו בוודאי לא הוי מהני כלל משא"כ הגבינות שאנו דנין עליהם עכשיו שכבר יצאת שעה אחת מחזקת כשרות. ועוד התם אין שום סברא שנאמר טפי שהוא טריפה קודם או אח"כ רק שמעמידין אותה בחזקת כשרות וכיון דאיתרע חזקת כשרות עדיין הספק שוה שנאמר שנטרפה קודם או אח"כ לכך טריפה מספק משא"כ בעדים שחזקת כשרות שלהם הוא הענין המונע אותם שלא יהיו פסולין ואף אם נתברר שעבר איסור אם כן הסברא נותנת דהיה אח"כ כי כל כמה שנוכל לומר שהמניעה מנעה מהם הפסול מהיכי תיתי לא נאמר כן וראיה לזה דאל"כ תקשי להרשב"א גופא לאביי דפוסל עד זומם למפרע והיינו משעה שהעיד למה לא יפסל אף במה שהעיד קודם עדות זו דהא לית ליה חזקת כשרות דהא יצא שעה אחת מחזקת כשרות שהרי עכ"פ נפסל למפרע וליכא למימר דדוקא התם שאותו הפסול לא היה בו קודם שהעיד עדות זו שפיר לא אמרינן דגם מעיקרא היה לו פסול אחר והתם נמי בגבינות אלו היה ברור לנו שאותו הטריפות לא היה לו קודם שלשה ימים לא נאמר מאחר דהיא עכשיו טריפה דגם מעיקרא הי' לה טריפות אחרת א"כ הכא נמי לא חיישינן לפסול אחר מה שזה הפסול שנודע עכשיו לא היה בו אז משא"כ הכא שפיר יש לומר דזה הפסול בעצמו היה קודם שחתם קודם והוי דומיא דגבינות דשם אבל באמת הא ליתא דכמו דחזקת כשרות דהתם שאינה טריפה כמו כן הכא שאינו חשוד לשקר וכיון דיצא מחזקת כשרות וחשוד לשקר אף מעיקרא יש לומר דהיה חשוד לשקר והתם בטריפות לא חיישינן לטריפות אחרת שאין טריפות זו תלוי בזו משא"כ הכא שזה תלוי בזה שאם חשוד לשקר כיון שאין חילוק בין קודם או אח"כ א"כ שפיר יש לחוש דגם קודם משקר וע"כ דשאני עדות דטפי יש לומר לעולם דהתחיל להיות רשע עכשיו ולחשבו בכשר כל אימת שנוכל כיון שיש מניעה המונעת הפסול משא"כ בטרפות אין שום הפרש שנאמר דהי' קודם או עכשיו וכמו שביארנו:

אך מה שהקשה בתומים דלמה יפסלו למפרע הא יש לומר דמה שאומרים בזמנו כתבנוהו בלבד שקר ועד עכשיו כשרים היו הא וודאי קושיא היא ובאמת היה לו להקשות דגם גוף השטר יתכשר מהאי טעמא וכן הקשה הט"ז סימן מ"ג בגוף השטר והנה מדברי הרז"ה שהביא הר"ן ספ"ב דכתובות משמע כן שכתב שלא תתכן הזמה בשטר שיש לומר איחרוהו וכתבוהו הרי שטעמו משום שיש לומר שאיחרוהו וא"כ קשה הא תתכן הזמה כשאומרים בזמנו כתבנוהו דלא שייך לומר איחרוהו ולדעת הט"ז ניחא דכיון דיש לומר איחרוהו אף כשאומרים בזמנו כתבנוהו שייך לומר כן ומה שאומרים שכתבוהו בזמנו הוא שקר. אך באמת נראה לפע"ד ליישב קושיא זו והוא דהא וודאי פשיטא דהזמה לא הוי רק כשמעידין על העדות לא על גוף המעשה שהעדים מעידין עליה שאפשר שזה היה אמת רק העדים לא ראו ואם מכחישין גוף המעשה לא הוי רק הכחשה ולא הזמה וכמו כן לא מיקרי הזמה רק כשמזימין העדים ומחייבין אותם כאשר זמם. אמנם אם אינן מחייבין העדים כלל כגון שעדותן מתקיימת גם עכשיו לפי המזימין ממילא לא מיקרי הזמה כלל ומה שהם אומרים היפוך אלו לא מיקרי רק הכחשה כיון שאינו נוגע לגוף העדות והשתא לק"מ מכל הנ"ל דוודאי אילו היה חל הזמה בפני עצמה על מה שהם אומרים עכשיו שכתבוהו בזמנו דהיינו באחד בניסן בירושלים שפיר היה מקום לומר דעד עכשיו כשרין והשטר כשר רק דבזה הם ניזומין שלא כתבוהו בזמנו משא"כ הכא דבאמת אם נחזיק השטר בכשרות ממילא לא תפול בו הזמה בשום פנים דעל מה שאומרים בזמנו נכתב לא שייך הזמה חדא שאינו נוגע לגוף העדות מאחר שהשטר כשר בלא"ה הגם שהוא הכחשה שאומרים שלא כתבוהו אז במה שהם מעידין שכתבוהו שעל גוף הלואה כבר העידו אז ונאמנין רק על מה שאומרים עכשיו שכתבוהו בניסן בירושלים א"כ הוי הכחשה ובהכחשה לא נפסלו העדים כלל א"כ אי אתה יכול לתפוס שאומרים שקר' ואתה צריך לומר שגם זה אמת שבזמנו כתבוהו א"כ הדר הוי ליה הזמה בגוף העדות כלל הדבר שכל שאי אתה יכול לחשוב אותן בשקרנים במה שאומרים עכשיו רק על ידי הזמה א"כ ממילא הוי הזמה ודו"ק היטב ובתומים כ' ליישב משום דבעלמ' אמרי' מאוחר כדי לאוקמ' עדים בחזקת כשרות אבל הכא דבלא"ה פסולין במה שאומרים בזמנו כתבנוהו לכך לא אמרינן מאוחר הוא ע"כ והנה מלבד מה דמ"מ כיון דלא נפסל למפרע וכל אימת שאנו יכולין מוקמינן בחזקת כשרות א"כ שפיר יש לו' מאוחר כדי לאוקמא בחזקת כשרות עד עכשיו וכ"ש הוא ומה במקום שיצאו שעה אחת מחזקת כשרות לא נפסלו למפרע דמוקמינן אחזקה כ"ש כשלא יצאו אף שעה אחת דיש לומר מאוחר הוא ובזו הרגע משקרין אבל בלא"ה כבר נתבאר דאם נאמר מאוחר הוא אף בזה שאומרים בזמנו כתבנוהו לא הוחזקו משקרין דהוי רק תרי ותרי ואפשר ליישב ג"כ שתי הקושיות של התומים חדא בחברתה והוא דדוקא התם בגבינות שפיר אמרינן דהגבינות טריפות מספק כיון דאיתרע חזקת כשרות השתא הוי ספק אם נטרפה קודם או אח"כ וטריפות מספק משא"כ ליפסל למפרע קודם שראו החתימה הוי ספק ספיקא חדא שמא כתבוהו אח"כ ומעיקרא כשרים ואת"ל שכתבוהו קודם שמא מאוחר הוא ועדיין הם כשרים