תפארת יעקב חושן משפט חלק א קי

דלוולת הרמב"ם דר"ע בא להוסיף כגון בן הבן אף שהוא כשר מ"מ אם בשעה שראה העדות או שהוא מעיד ראוי ליורשו כגון שמת אביו ואבי אביו והוא נוטל חלקם א"כ אם ימות יירשנו כמו בנו הוי ג"כ בכלל בנו ופסול לעדות ולא הוצרך להביא דין זה בהלכות מאחר שכבר באר שכל שיש שום צד הנאה אפילו בדרך רחוקה לא יעיד א"כ ה"ה בזה. אמנם נראה דבזה אפילו לחוב אינו יכול להעיד אפי' לממון דכיון שהוא ראוי ליורשו הוי כקרוב כנ"ל ופסול בין לזכות בין לחוב ומ"מ כיון שברמב"ם בהלכות לא נזכר זה אפשר דחזר בו דכל הראוי ליורשו קאי אדלעיל לכן אין לחדש דין שלא נזכר בפוסקים אבל לזכות או לחוב בנפשות שיש שום צד הנאה לו מחמת הירושה פשיטא דפסול:

(ו) מפני שהוא מופלג. דין זה צ"ע כי נלמד ממה שכתבו התוספ' שם בשם ר"ת דהא דמבעי לן בירושלמי באשת פנחס משום דהוא מופלג לא אמרינן אשה כבעל אבל לפע"ד הוא תמוה מאוד דהא בהדיא איתא בש"ס דילן אליבא דרב גופא דקאמר אני לא מעיד לו ובנו וחתנו א"כ בתו היא שלישי בראשון וחתנו הוא משום דבעל כאשתו הרי להדיא דבדור שלישי ג"כ אמרינן בעל כאשתו וה"ה אשה כבעלה וכ"ש היא דהא קורבה דיליה עדיף טפי ומ"מ לא אמרינן אשה כבעלה כ"ש בקורבה דילה שלא יגרר הוא אחריה בדור שלישי ולא מצינו בפוסקים לחלק בין אשה כבעלה לבעל כאשתו א"כ מהיכי תיתי לפסוק בזה כירושלמי נגד ש"ס דילן בפרט לדעת הפוסקים הללו קיימא לן כרב ועוד דפשיטא דמירושלמי גופא לא מוכח כלל להכשיר באשתו מפני שהוא מופלג כמו שאבאר. וז"ל הירושלמי שם דור שלישי מהו שיעיד לאשת ראשון משה מהו שיעיד לאשת פנחס ריש לקיש אמר דור שני ודור שלישי מקבלין מדוחק ר' יוחנן אמר אפילו מריווח עכ"ל הירושלמי. והנה יש לתמוה במילתא דר"ל מהו כוונתו בזה והנה המפרש פי' דהוא שני ענינים דור שני היינו ראשון בשני ודור שלישי היינו ראשון בשלישי והוא תמוה דהאיך יחלקו הם על המשנה דמפורש להדיא ראשון בשני פסול ואפילו שני בשני ואי נימא דהם לענין בעל כאשתו קאי מ"מ האיך קאמר דור שני ודור שלישי אם לא שנאמר דור שני פירושו בתרי בעל כאשתו ודור שלישי בחד בעל כאשתו והוא תמוה מאוד. אבל באמת תמהני על המפרשים למה נטו מפי' הירושלמי הפשוט דמילתא דר"ל הוא לדעת ר' אליעזר דשני בשלישי פסול דדריש על בנים ובגמרא דילן קאמרינן דרב פליג עלי' בהא ומודה לו בדור ראשון ושלישי והיינו דקאמר דר"ל קאמר דמקבלין דור שני ודור שלישי והיינו שני בשלישי מדוחק משום דאיכא למיחש לדעת ר' אליעזר דפוסל שני בשלישי רק מדוחק מקבלין [והמעיין בירושלמי שם יראה שהזכיר שם דעת ר' אליעזר בתחילה שם כמו שפי' המפרש שם א"כ ר"ל נמי בהכי איירי וזה ברור) ור"י פליג עלי' דאפילו מריווח מקבלין דלית דחש להא דר' אליעזר כרב דהכא והשתא או דנימא דמילתא דר"י ור"ל הוא באפי נפשיה ולא קאי אדלעיל וא"כ לא נפשטה האבעי' ולחומרא ואפילו אי נימא דקאי אדלעיל מ"מ פשיטא דכך הכוונה כיון דר"י ור"ל מחולקין בדור שני ושלישי א"כ פשיטא דאליבא דכ"ע בדור ראשון אין מקבלין אפילו לאשתו דטפי עדיף אשת ראשון מדור שני דאשה כבעלה ודור שני מופלג טפי וע"כ לא נחלקו רק בדור שני אבל בדור ראשון מודו ואפילו באשתו דאל"כ הוי ליה לר"י לאשמועינן רבותא אפי' באשת ראשון דעדיף טפי [ואפילו אי נימא דר"י מכשיר גם בזה ע"י, הדחק כמו דמכשיר ר"ל בשני ושלישי והוא מכשיר בריווח כמו כן מכשיר ר"י בדוחק באשת ראשון אבל לכתחלה פשיטא דאין מקבלין) ועכ"פ ברור דמן הירושלמי הזה אין שום ראי' להכשיר באשת ראשון לדעת הפוסלים ראשון בשלישי ואדרבא משמע להיפך ובש"ס דילן אליבא דרב מבואר להדיא להיפך א"כ לא ידעתי מקום להקל בזה אם לא שנסמוך על דעת המכשירים ראשון בשלישי לגמרי אבל מ"מ לא ידעתי מקום לחילוק זה כנ"ל וצ"ע. ועוד נראה דהעיקר מה שהוציאו הפוסקים דין זה מתוך דברי התוספות בשם ר"ת נלפע"ד ברור דלא מוכח מידי רק כוונת התוספות להביא ראיה מירושלמי מדנקט אשת פנחס דפנחס בעצמו לא ואהא קשיא להו מ"ש אשת פנחס הא בכל מקום אשה כבעלה ועל זה כתבו דטעם האבעי' בירושלמי הוא משום שהוא מופלג אבל אין כוונתם שיהא הלכה כך דסבירי להו ג"כ הפי' בירושלמי כנ"ל וא"כ לא איפשט אדרבא מיפשט להיפך כנ"ל ואפילו אי איפשט לית הלכתא בהא כיון דבש"ס דילן מבואר להיפך רק ליישב הירושלמי באו כנ"ל ברור לכן דין זה של הטור ומחבר צ"ע:

(ז) כך הוא פסול להעיד לבעל בת אחות אשתו וכו'. זהו מה שכתב הרי"ף בשם הגאון דדעתו להכשיר בן אחות אשתו וחתן אחות אשתו ועל זה השיג עליו הרי"ף וחילק בין מאשה אחרת בין מאחות אשתו דבן וחתנו מאחות אשתו פסול אפילו לר"י ובן וחתנו מאשה אחרת לתנא דמתניתין פסול ולר"י כשר וקיימא לן כר"י. ולפי שנראה לפע"ד שרוב הפוסקים לא כיוונו יפה בדעת הרי"ף מוכרח אני להאריך ולברר דברי הרי"ף על נכון. והנה הב"י הביא תשובת הרשב"א שכתב להדיא דע"כ לא נחלק הרי"ף על הגאון אלא לפי שדעתו לדעת הגאון שמכשיר אפי' בבן אחות אשתו אבל בחתנו מודה הרי"ף אפי' מאחות אשתו ותמה הב"י עליו דהא הרי"ף הביא ראיה מירושלמי לדעתו ובירושלמי מחלק בהדיא אפילו בחתנו בין שהוא מאחות אשתו בין שהוא מאשה אחר. והוא תמוה לכאורה אבל באמת נראה לפע"ד עיקר דפשיטא דדעת הרי"ף כמו שכתב הרשב"א כמו שאבאר והוא דוודאי יש לתמוה הרבה ברי"ף חדא מה שהקשה הרמב"ן דבתשובת הרי"ף מבואר להדיא דמתניתין מיירי בניהם וחתניהם מאשתו זאת שהיא קרובת ולא מאשה אחרת וזהו היפך דעתו כאן בהלכות עד שהכריח הרמב"ן דהרי"ף חזר בו ממה שכתב בתשובה. וביותר אני תמה על דעת הרי"ף ז"ל דע"כ לא פליג ר' יוסי אלא לפי דתנא דמתניתין לא מחלק בין בן גיסו מאחות אשתו או מאשה אחרת ואחי ר' יוסי למימר דמאשה אחרת כשר א"כ תקשי הא בגמרא פריך אלא הא דתני ר' חייא שמונה אבות שהן כ"ד דלא כמאן ואהא משני דדעת ר' יוסי גיסו וכ"ש חורגו והוי שפיר שמונה אבות הן ובניהם וחתניהם לבר מגיסו וחורגו שהם לבדם וקשה הא מאחות אשתו מודה ר"י דבנו וחתנו פסול א"כ אכתי תקשי ברייתא דר' חייא דכי בשביל דמאשה אחרת כשרים לא קא חשיב להו תדע דהא באחי האח מכשיר ר' חייא שמע מיניה דקא חשיב בנו אף דלא דמי להנך אם כן מאי שנא דלא קא חשיב גיסו כיון דפסול בנו וחתנו מאחות אשתו וזו היא קושיא עצומה לכאורה ועוד קשה במאי שכתב הרי"ף ז"ל וז"ל ועוד האי דדייק ואמר אף כמו כן אילו נאמר בגיסו הוא ובנו וחתנו אף בנו מאשה אחרת כשר והא מתניתין דתנן ובעל אחות אמו דהוא בנו מאחות אשתו וקתני סיפא וגיסו הוא ובנו וחתנו ולא קא מכשיר בנו בין מאחות אשתו בין מאשה אחרת ומהיכי נפקא ליה האי דייוקא עכ"ל ודברים אלו אינם מובנים כלל לכאורה הגם שסיים וכתב אלא וודאי דברי שגגה הם. ובאמת דברי הגאון מבוארים לכאורה דדייק דמתניתין מיירי מאותה אשה דוקא ולא מאשה אחרת כדמיירי מעיקרא. תו קשה במה שהביא הרי"ף ראיה מירושלמי דגרסינן התם אית תנא תני יש לו בנים וחתנים אית תנא תני אין לו בנים וחתנים מאן דאמר יש לו בנים וחתנים מאחות אשתו ומאן דאמר אין לו בנים וחתנים מאשה אחרת. ולפי פשוטו נראה דכוונתו להביא ראיה דיש חילוק בין מאחות אשתו לאשה אחרת וקשה מה זו ראיה הא הגאון מודה דיש חילוק בזה ואדרבא מהאי טעמא דעת הגאון דתנא דמתניתין ג"כ אינו פוסל רק באחות אשתו וא"כ פשיטא דיש לומר דירושלמי מיירי אליבא דתנא דמתניתין ואי נימא דהני תנאי בירושלמי היינו ר' יהודה ור"י א"כ פשיטא דש"ס דילן חולק על הירושלמי בזה דאל"כ תקשי מאי קאמר דמתניתין ר' יהודה הא שפיר מצי אתיא בין לר' יהודה בין לר' יוסי רק ר' יהודה בבן וחתנו מאחות אשתו ור"י בבן וחתנו מאשה אחרת ולא פליגי כלל וע"כ דש"ס דילן חולק בזה או דהירושלמי הכל אליבא דר"י מיירי א"כ מבואר כדעת הגאון דלר"י אפי' בבן וחתנו של אחות אשתו כשר:

ועל כל אלה אני אומר דכוונת הרי"ף כך דוודאי פשיטא דמודה הרי"ף דחתנו כשר אפי' חתן אחות אשתו דהא הוי ליה ג' חיתונים כמו שכתב הרא"ש ולא יחלוק תנא דמתניתין אפי' באשה אחרת וע"כ לא נחלק הרי"ף רק בבן אחות אשתו ועל זה השיג על הגאון שהביא ראיה כיון דמעיקרא הכל בזמנים שהם באים מצד האשה הקרובה לא מאשה אחרת א"כ הכא נמי ועל זה הקשה עליו דהא ליתא ואדרבא כיון דנקט בעל אחות אמו א"כ בבן גיסו ממילא משתמע א"כ ממילא הא דנקט בן גיסו היינו אפילו מאשה אחרת דאי מאחות אשתו היינו בעל אחות אמו וליכא למימר הא איכא טובא דמשתמע מכללא ומ"מ מתנייא בהדיא הא ליתא דהני דמתניא בהדייא אית בהו פסול קורבה. דקא מיירי בה השתא ג"כ הילכך