תפארת יעקב על גיטין צו

אבל לא שמשיירה לעצמו, ועל כרחנו אנו צריכין לומר דשאני עבד ופרה ועציץ דעבד ופרה כיון שגוף אחד הוא אי אפשר שיתחלקו חלק זה שלה וחלק זה שלו ואף דמצינו במבכרת שיכול להקנות אזנה לפטרה מבכורה היינו להקנות לו בקנין אחר אבל משיכה אינו נראה לי דמהני כיון דשל חבירו הוא מושך, ועוד דאפילו מהני קנין כה"ג אבל בגט דלא מהני שום קנין אחר רק ליתן בידה וזהו קנינה שהרי מתגרשת היא בנתינה זו ע"כ, ואין קנין בע"כ רק בנתינה לידה מתגרשת, הלכך כל כי האי גוונא כיון דגוף אחד הוא כל שמשייר הגוף לו גם היד והקרן וחלק העציץ אינו ניתן בידה כיון דחלקה אדוק טפי בשלו הרי עדיין הוא אצלו יותר מאצלה, וכמו כן עציץ כיון דגוף אחד הוא וחלק שלה משלים לתואר הכלי שלו אי אפשר שיתפרדו שיהא זה שלו וזה שלה כיון שאין חלקה עומד בפני עצמו רק גוף אחד הוא עם שלו ומשלימין זה לזה ואינן מתחלקין וזה ברור, והיינו דמחלקינן בירושלמי בין כתב על זכרותו של קרן דזהו כגוף הפרה ולא בנרתיקו של קרן דזהו כפרוש הוא ואינו נחשב מגוף הפרה ע"ש:

ועוד נראה לפע"ד לומר בכל זה בפשיטות טפי, והוא, דכלל הוא שצריך שיתן לה כל הגט שתהא נכרתת ממנו שלא יהא לבעל שום השתתפות בעצם הגט דאל"כ אכתי אגידא בי', ומהאי טעמא בגט בידה ומשיחה בידו כל שיכול לנתקו אינה מגורשת שהרי יש לבעל כח בגוף הגט שבידה, ומהאי טעמא כל שיש לבעל עוד כח בגוף הגט לפעול בו עוד פעולה לשנותו ממה שהוא אכתי אגידא בי', ולכך בעציץ נקוב ויד העבד וקרן הפרה אי אפשר שנאמר שיהא חלק שהגט כתוב עליו שלה והשאר שלו שהרי עכשיו הקרן והיד ב"ח הן כאבר מאיברי הפרה דמיירי בזכרותו כדאמרינן בירושלמי הנ"ל דהוא כמו גוף הפרה, והוא, כיון שמשייר הפרה לעצמו הרי יש כח בידו להפריד ליקח שלו וישתנו הקרן והיד מב"ח לאינו ב"ח והרי עדיין שולט הוא בשלה הלכך עדיין אינם מופרדים ואגידא בי', וכמו כן בעציץ נקוב שהעלה הזאת כשהוא מחוברת קרקע הוא, ובפני עצמה מטלטלין היא, וא"כ כשיתן לה העלה והשאר שלו הרי עדיין אגידא בי' דמחמת חלק שלו קרקע הוא ובלעדי זה מטלטלין הוא, וכמו כן בכלי שכותב על דופן הכלי גט אי אפשר שיתן לה שיהא מקום הגט שלה והשאר שלו, דהא מחמת חלק שלו גם שלה כלי הוא בכלל הכלי ומצד חלקה בלבד כשיפריד שלו חרס הוא ואין לך אגידא בי' יותר מזה והוי כמו משיחה ביכול לנתקו דאינה מגורשת כלל, העולה דיד העבד וקרן הפרה ועלה של עציץ וחלק מחלקי הכלי אי אפשר שיתן לה שיאמר הא גיטך והשאר שלי כמו שביארנו:

ומעתה אני אומר בפשיטות גמור שזה שפסלה תורה מחוסר קציצה הכוונה דרק כתיבה ונתינה יפעלו הגירושין אבל כל שצריך סיוע מעשה אחר לגירושין אינו גט, והשתא כל קציצה דבלעדי הקציצה אי אפשר שיתן לה ויאמר והשאר שלי בלי שיקצוץ הוי מחוסר קציצה אף שיכול ליתן כולו כיון שאינו רוצה ליתן לה כולו הוי מחוסר מעשה, אבל כל קציצה דבלעדי הקציצה ג"כ יכול לגרש שיאמר זה שלך וזה שלי ואינו צריך לקצצו כלל ממילא אפילו קצץ לא איכפת לן דלא מחמת הקציצה נעשו הגירושין ולא סייעה הקציצה לגירושין כלל:

והשתא כל הדברים מבוארים דיפה הכשיר רש"י בגט על . קלף וחתכו דבזה יכול ליתן לה כל הגט שיאמר הא גיטך ושאר שלי דכל חלק מן הנייר בפני עצמו הוא ואינם גוף אחד והוי כמו נרתיקו של קרן דמפורש בירושלמי דיכול לקצצו ג"כ, וה"ה נייר כיון שאין חלקה משתנה מחמת חלקו כלל הלכך ממילא יכול לקצצו ג"כ, אבל עציץ שהוא כלי וכן עלה של עציץ נקוב דבהא אינו יכול ליתן לה שיאמר והשאר שלי ממילא בקצץ פסול כיון שהקציצה מסייע לגירושין, רק בעלה דוקא בנקוב דאז משתנה מקרקע למטלטלין אבל בשאינו נקוב הוי כפרוש כמו חתיכת נייר, ועלו דברי רש"י והרמב"ם ז"ל לנכון:

ולפי מה שכתבתי מיושב מה דקי"ל ביו"ד שלא יכסה דם החיה עד שיבדוק הריאה והקשה בספר ב"ה בהג"ה סימן ל"ג דהא קי"ל מי שאינו מחוסר רק שפיכה וכיסוי וכאן הרי מחוסר בדיקה, ולפי הנ"ל לק"מ דהא פשיטא שאי אפשר לומר שלא יכסה דם החי' כלל דהא רובם כשרות א"כ כיון שיכול לכסות בלי בדיקה ממילא אין הבדיקה מחוסר מעשה כלל משא"כ קדשי בדק הבית דבלי פדי' אין ראוי לכיסוי כלל שאינה שחיטה ראוי' ואי אפשר לכסות בלי פדי' הלכך הוי שפיר פדי' מחוסר מעשה, אלא שאי אפשר להביא ראי' מהך דהתם כי דברי המחבר הנ"ל בלא"ה תמוהין דדוקא פדיה דהוי חסרון בגוף המצוה משא"כ בדיקה אינה רק לברר ספיקתנו לברך על הכיסוי אבל מעשה המצוה של כיסוי בעצמה אינה מחוסרת כלל, וזה ברור ועמ"ש לקמן בדברי התוס' עוד בענין זה ובדין תלוש ולבסוף חיברו יתבאר עוד לקמן במשנה דבסמוך:

וראיתי בספ"י שכתב ליישב שיטת רש"י, וכל דבריו תמוהין, חדא דלפי דבריו הוי להו ליפלוג בלא חתכו כלל ונתן לה הכל דלמר פסול דמחוסר הקנאה ולמר כשר דאויר מגילה הוא, גם מה שכתב דלא הוי כריתות דהוי שיור, כבר הוכחתי דע"כ באומר והגליון שלי כ"ע מודו דמהני כדמוכח בש"ס ומיקרי שפיר כריתות, גם כבר נתבאר לעיל בראיות ברורות דכל שנותן כולו בתורת גט אין צריך הקנאה כלל לכ"ע רק להרשב"א וסיעתו צריך שיאמר בפירוש שנותן כולו לשם גט ע"ש, גם מה שכתב בכוונת רש"י תמוה דמבואר להדיא בפי' רש"י דרק על מה דלא גזרינן שמא תשבור הוצרך לומר דלא מפסיד לי', ולדברי הרב הנ"ל בלא"ה אי לאו סברא דלא מפסיד לי' לא הי' מועיל מדינא אפילו יהיב כולי' דמחוסר הקנאה, גם עיקר קושיתו מהך דכסוי הדם אינה קושיא כלל כמו שכתבתי לעיל דבדיקה אינה רק לברר הספק לברך על המצוה אבל אין המצוה מחוסרת מעשה דבמה נפשך אי הסכין יפה בלי בדיקתו נעשה המצוה, ואי אינו יפה מה בכך דבודק ואין בדיקה גורם המצוה, משא"כ כאן כיון שאינו רוצה ליתן לה כולו רק קוצץ הוי מחוסר מעשה, אבל מה שכתבתי הוא ברור דהעיקר תלוי במקום שיכול לומר הרי זה גיטך והשאר שלי יכול לקצוץ ג"כ, ובמקום שאינו יכול לומר והשאר שלי אז הוי מחוסר קציצה, לכך לא הוי מחוסר קציצה רק בעבד ופרה ומחובר לקרקע וכלי שלם דבהני כלהו א"א שיגרש באופן שיאמר והשאר שלי כמו שביארנו:

בא"ד דאין האשה קונה וכו', דבריהם צ"ע דא"כ תיקשי להו על יד העבד דמתניתן דעבד ג"כ אינו נקנה רק בחזקה וכסף ושטר ולא במשיכה רק כעין חזקה שתקפו והביאו אצלו כמבואר ברמב"ם וא"כ היאך תקנה העבד וע"כ דכל שנותן כולו בתורת גט לא בעי קנין כלל רק בנתינה לידה מתגרשת ולא שייך קנין בגט כלל שהרי מתגרשת היא ע"כ ואין קנין בע"כ ועוד אי צריכה לקנות הוי כטלי מעל גבי קרקע דלא מהני בגט רק בנתינה כולו לידה מתגרשת ואי סבירא להו לתוס' דדוקא עבד מהני נתינת כולו אבל קרקע לא מהני שיתן כל הקרקע וגרע לענין זה מעבד א"כ הך פסול דאין כותבין במחובר לקרקע לאו משום מחוסר קציצה נגעו בה דהא אפילו נותן כולה לא מהני וע"כ כמ"ש הרשב"א משום מה ספר בתלוש א"כ מה בכך דפסיקת יניקה לא מיקרי מחוסר מעשה ס"ס נכתב על מחובר ובמה יוכשר אח"כ, ועיקר דבר זה אבאר בס"ד לקמן במשנה אין כותבין במחובר לקרקע באריכות ע"ש:

בא"ד ור"י מייתי ראי' וכו'. ולפי מה שכתבתי לעיל אין זו ראי' כלל דהתם מעשה התלישה מעכבת השריפה אבל הכא כיון שיכול לומר והשאר שלי בלי קציצה ממילא אפילו קצץ לא איכפת לן שאין הגט צריך לאותו מעשה כלל אבל הא לא מהני מה שיכול ליתן כולו בתורת גט דמ"מ כיון שאינו רוצה ליתן לה כולו ואי אפשר לו לשיירו לעצמו בלעדי קציצה הוי מחוסר מעשה:

בא"ד כדאמרינן לעיל גזי' לזמן. לפי מה שכתבתי לעיל דגזי' לזמן הכוונה שיחתוך ולא יהא ניכר שהי' בו זמן כלל א"כ לק"מ דהוא יציל אותה אפי' ידע שהוא פסול, וכ"ש לפי מה שכתבתי מקודם דכל שאין צריך לאותו מעשה לגבי הכשירו של גט לא איכפת לן א"כ מה בכך שיחתוך הזמן הא בלי שיחתוך פשיטא דגט כשר הוא:

בא"ד בין שיטה לשיטה וכו'. דבריהם תמוהין לכאורה דאטו מיירי כאן שחותך בין שיטה לשיטה רק שאומר שיהא שלו ומה מחוסר מעשה יש בזה הא אינו עושה כלום, וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב כעין זה רק הוסיף כמו דפריך ותיפוק לי' דהוי שלשה ספרים אף דבאמת ספר אחד הוא כמו כן יש לפסלו משום מחוסר מעשה והנה לפי מה שכתב הר"ן טעם הפסול בשלשה ספרים דעומד לקצץ הוי כקצוץ א"כ פשיטא דאינו דומה למחוסר מעשה דאטו בשביל דהוי כקצוץ הוי עושה מעשה ולא גרע מפסיקת יניקה אף שנעשה מטלטלין מ"מ לא חשוב מעשה כ"ש דמה דהוי כקצוץ לא חשוב מעשה, ונראה דס"ל לתוס' והרשב"א דלא כהר"ן הנ' רק הטעם דכל דבלעדי זה הגט פסול אי אפשר לו לעכבו לעצמו א"כ ה"ה אי פסול משום מחוסר מעשה:

אבל באמת דבר ברור הוא דעיקר קושית הש"ס כמו באומר והנייר שלי פסול דכל שהאותיות צריכות לנייר מתחתיהן גם