תפארת יעקב על גיטין צד

מעכב הגירושין לגמרי ואינו רוצה שיגרש אפילו ע"י הבת ובהא אמרינן במה נפשך אם אתה מסלק זכותך הרי יכול לגרש הבת בעצמה ע"כ כמו במת האב ואי אין אתה מסלק זכותך ממילא אתה במקומה ואני מגרש אותך בע"כ, אך אי נימא כך למה להו כל הטורח הזה הא בפשיטות הוי להו להוכיח מהתם שאין האב יכול לעכב על גירושי הבת לרבנן, או כמ"ש מהרש"ל כיון דעושה שליח שלא מדעתו כ"ש דמקבלת בעצמה שלא מדעתה, או כמו שפירש מהרש"א דאי מדעת אבי' לא הוי פליג ר"י, וכיון דשמענו מהתם דהבת מתגרשת שלא מדעת אבי' ממילא אין כאן מקום ספק דאי ירצה לגרש האב דוקא בע"כ הא בהא לא נסתפקו התו' כיון דזכות הוא יכול לומר מה לך אצלי איני רוצה בזכות זה ואני מסלק עצמי ואי רוצה לעכב על הגירושין לגמרי פשיטא שאינו יכול ולמה להו להוכיח מן הבת על האב כיון דהספק הי' על הבת, וע"כ צריך לומר דכוונת התוס' להוכיח דיכול לגרש האב בע"כ של אב בכל גווני אף שאינו מעכב על גירושי הבת, ולפ"ז ממילא אין שום ראי' מהתם כלל דמה דמהני התם לגרש הבת שלא מדעת אבי' במה נפשך אי יעכב מצד זכות שזכת' לו תורה בגירושין א"כ אתה במקומה ויכול לגרש ע"כ כמו שמגרש אותה ואי מסלק עצמו והוי כמת האב א"כ מגרש' מצד עצמה, אבל לגרש האב בע"כ במקום שמסלק עצמו לגמרי ואינו מעכב כלל על הגירושין רק שאומר שהוא כמי שאינו מי שמעת לי', וכן בהך ראי' ראשונה דקאמר התם גירושין דבע"כ בין היא בין אבי' לא מוכח רק שאין האב יכול לעכב על הגירושין לגמרי, וכיון שהוא אין יכול לעכב לא בעינן דעתו, א"כ יכול לגרשה על ידה ג"כ כיון דלא בעינן דעת האב בגירושין שהרי אינו יכול לעכב, אבל לגרש את האב בע"כ כשהוא מסלק עצמו ואינו רוצה בזכות זה כלל כמי שאינו לא מוכח מהתם כלל שיגרש אותו בע"כ:

ואדרבא מהתם מוכח להיפוך כי אי נימא שאינו יכול לגרש האב בע"כ אתי שפיר טפי דמחלק בין קידושין לגירושין דגירושין כיון דבע"כ הן ע"כ זכתה תורה לה ג"כ יד לקבל דאי אין לה יד כלל כשלא ירצה האב לקבל מה יעשה דוודאי אין להכריח האב במידי דחוב הוא לו שיקבל גט בתו ואי אין יד לה כלל בטלו גירושין דבע"כ וע"כ דיש לה ג"כ יד לקבל וממילא יכול לגרש בע"כ כי אם לא ירצה לקבל יגרש אותה וכיון דע"כ יש לה יד ממילא אמרינן אפי' האב רוצה לקבל יכול לגרש אותה משא"כ קידושין דאינן רק ברצון שפיר לא זכתה תורה רק לאב בלבד לא לה:

ובאמת דלשיטת דס"ל דדוקא נערה יש לה יד אבל קטנה לא, יש לומר דכוונת התוס' להוכיח דאין האב יכול לעכב על הגירושין שלא יסלק עצמו ולא ירצה לקבל כגון בקטנה שאין לגרש רק לו ולזה הוכיחו מהך דהתם דיכול לגרש בע"כ של אב ואינו יכול לעכב וכמו כן מוכח דנערה מתגרשת ע"כ של אב אף שהוא בתורת חצר של אב א"כ נהי דבנערה אין נ"מ כלל דמ"מ לאב אינו יכול לגרש בע"כ כיון שאינו רוצה לקבל ממילא מסולק הוא דאינו יכול לעכב על גירושין דידה ומגרש אותה, אבל מ"מ כמו דמגרש נערה דהיא מכח חצר האב בע"כ של אב כמו כן יכול לגרש בחצר ממש של אב בקטנה בע"כ של אב ואינו יכול לומר שאינו רוצה בגירושין כלל והוא אינו יכול לגרש רק לו ממילא אינו מגרש כלל משום דכיון דעומד בזכותו לעכב הגירושין ממילא הוא מתגרש בע"כ כמו הבת בלבד דבמקומה קאי רק אי מסלק לגמרי ומסכים על גירושי הבת דהוא מסולק כמו אי הי' מת בהא מגרש הבת בע"כ, אמנם בתוס' אי אפשר לפרש כן דס"ל בכמה מקומות להדיא דנערה ה"ה קטנה דלא כפירש"י א"כ ממילא אין מציאות לדינם כלל דכיון דיכול לגרש הבת בע"כ של אב פשיטא שאין יכול לגרש האב בע"כ של אב דכיון שאינו רוצה לקבל חוב הוא לו ולא זכתה תורה רק זכות ולא חוב ע"כ של אב וכיון שאינו רוצה ממילא מסולק הוא דפשיטא שאינו יכול לעכב שלא לגרש הבת דאפי' ירצה האב לקבל יכול לגרש הבת שלא מדעת האב, גם ליכא למימר דכוונתם בקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה דס"ל דמתגרשת ע"י האב ובהא וודאי על ידה לא ואם אינו רוצה לקבל יכול לגרש אותו בע"כ כיון דמעכב על כל הגירושין, אבל באמת הא ליתא דאין הוא מעכב על הגירושין ואפי' הי' מת לא הי' יכול לגרש אותה א"כ אין הוא המעכב ויכול הוא לומר הריני כמי שאינו ואיני רוצה בזכות זה דגם בקטנה שיכולה לשמור גיטה למ"ד דאינה מתגרשת כשיש לה אב אני חוכך אי נימא דאפי' מסלק עצמו לגמרי לא מהני להך מ"ד כיון שהוא חי, א"כ נראה לי ג"כ שאינו יכול לגרש האב ע"כ דמה לו לאב בכך הוא אינו רוצה לזכות בה בגירושי' כלל והתורה לא נתנה לו לחובתו ע"כ רק כמו קידושין דמדעתו הם, ואי דממילא הוא מעוכב על ידו בגירושין עיכוב זה אינו מצידו רק התורה לא נתנה לה יד לקבל כל שהוא חי והוי כמי שאינה יכולה לשמור גיטה אבל הוא מסלק עצמו ממנה ואי נימא דסילוק מועיל לכ"ע שיגרש לקטנה א"כ ממילא אי מעכב על הגירושין לגמרי יכול לגרש בע"כ ואי אינו מעכב רק מסלק עצמו מגרש אותה כמו שבארנו:

גם בעיקר ראיית התוס' מהך בעי' דנערה עושה שליח נראה לי דלאו ראי' הוא כלל מלבד הנ"ל, והוא שנראה לי ברור שזה שאמרו שם כיד אבי' דמייא לאו מתורת יד אבי' באנו עלה או מתורת חצר אבי' חדא דמאיזה צד לא נימא דמצד ידה אתינן עלה דת"ק ס"ל דשתי ידים זוכות אבי' והיא מצד עצמה, ועוד אי כחצר אבי' דמייא מקשה התם מהך דרבא נעור אינו גט וא"כ תקשי לן אפי' אי כיד אבי' הא בעינן כידה מה ידה משתמר לדעתו אף חצר משתמר דהא חצר נמי מטעם יד הוא, וא"כ אפי' אי יד אבי' למה מהני הא אינו כידו דמשתמר לדעתו לכן ברור דלא כך הכוונה דוודאי מתגרשת היא מצד עצמה רק הספק הוא אי הוי כיד אבי' והיינו דידה הוי כ"כ חזק כיד אבי' וכמו דאבי' משוי שליח הוא נמי משוי שליח דאלים ידה כיד אבי' ממש או דידה לא אלים רק כמו חצר אבי' דקליש הוא ולא הוי יד ממש רק שפועל על ידה בגירושין כמו שהי' פועל בחצר אבי' ויד דידה לא אלים רק כמו חצר, אבל לא מכח גירושי האב מתגרשת רק אפי' בקבלת ידה אינו רק כמו גירושי של חצר והיינו דפריך מרבא דחצר לא הוי רק המשתמר ע"י אחר וזו אי חצר הוי הרי משתמרת על ידי עצמה ולא מיקרי חצר וכן דייק רש"י התם בהדיא ע"ש שבא לשלול דלא נימא דהקושיא היתה דאין אבי' משמרה כי לא באנו כלל מתורת האב רק שאי אפשר שתתגרש מתורת חצר כאלו נתן לחצירה דאין לאדם נעור המשמר עצמו תורת חצר כי חצר הוא המשתמר ע"י אחר, והשתא פשיטא דאין מהתם שום ראי' כלל ואני תמה מאוד על הפוסקים הראשונים ואחרונים בא"הע סי' קמ"א שלא זכרו מדין זה כלל אי יכול לגרש האב בע"כ והוי להו להזכיר עכ"פ דברי התוס' בזה בפרט דדבריהם צ"ע כמו שבארנו, ועמ"ש עוד בזה לקמן פרק האומר דף ס"ד ע"ב במשנה שם:

ע"ב בגמרא ליקצייא וליתבי' לה הא דלא קשיא לן בלי קציצה ליתבי' לעבד ופרה ויאמר העבד והפרה שלי כדמוכח לעיל דלא פסלו רק והנייר שלי משום דאותיות פורחות באויר, אבל בלא"ה כגון שיאמר והגליון שלי לא איכפת לן:

וראיתי להרב בת"ג שכתב דבעבד כיון דלא אפשר למיקצייא והיד והעבד צריכים זל"ז הוי כאלו יש לבעל חלק בגוף היד שהאותיות כתובות עליו וכמו כן במקום דאי אפשר לקצוץ משום מחוסר קציצה ג"כ לא מהני אפילו לא יקצוץ ויאמר והשאר שלי, משום דכיון דאי אפשר לקצצו משום מחוסר קציצה אכתי אגיד גבי' ע"ש:

אבל לפע"ד הוא תמוה חדא דאכתי בקרן הפרה כאן ששאלו ליקצייא וליתבי' לה כיון דאכתי לא ידעו דמחוסר קציצה פוסל למה לי' למיקצייא ליתבי' כמות שהוא ויאמר והפרה שלי ועוד דלעיל גבי ה"ז גיטך והנייר שלי למ"ד דפסלינן קציצה מדבר תלוש מ"מ משמע דמודה דאי אמר והגליון שלי כשר וליכא למימר דבהא כ"ע מודו דלא הוי רק דבר מועט דמשמע בהדיא דרק דבר מועט כדי ליפותו לא הוי מחוסר מעש' אבל היכי שהוא מקפיד עליו מצד עצמו שרוצה בו בודאי הוי מחוסר קציצה וכיון שאומר והגליון שלי הרי מקפיד עליו לא ליפותו ומ"מ כשר אף דאי הי' קצצו פסול ועוד דהרי הרי זה גיטך והנייר שלי לא פסלינן רק משום דאותיות פורחות באויר אף דודאי דבר חשוב הוא להיות בו משום מחוסר קציצה ועוד דבטס של זהב משמע ג"כ בהדיא דאי לא אמר אמרינן אויר מגילה הוא הרי דקמש"ל דלא נימא בלא אמר, הגליון שלו קמש"ל דבלא אמר הכל שלה אבל משום דאגיד גבי' לפי שאינו יכול לקצצו לא פסלינן לי':

הן אמת כי לכאו' יש להוכיח מדברי התוס' בד"ה יצא, ומדברי הרשב"א בחידושיו דכל היכי דפסול משום מחוסר מעשה וכן שאר פסולים ממילא אפילו אינו קוצץ פסול דהם כתבו להוכיח דבדבר מועט לא מיקרי מחוסר קציצה דהא בין תיבה לתיבה בין שיטה לשיטה לא פסלינן לי' משום מחוסר קציצה, ולכאו' הוא תמוה דאטו מיירי שחתך בין תיבה לתיבה רק שאמר בין תיבה לתיבה שלי ואינו עושה שום מעש' כלל:

והרשב"א ז"ל הוסיף ואמר דכמו דפריך תיפוק לי' דהוי שנים ושלש' ספרים אף דעכשיו הוי ספר אחד