תפארת יעקב על גיטין צב

וכמו כן במחובר לקרקע הי' ראוי להיות מועיל להקנות ע"י שטר מתנה כל הקרקע כיון דזהו כאלו נתנו בידו לרשותה והא ודאי לא מהני כדמוכח מדברי רבא שלא אמר דבריו על המשנה בכתב על יד העבד דמהני שטר מתנה על העבד, וכן במחובר לקרקע פשיטא דלא מהני דאי מהני היאך נקט בהך משנה על הכל כותבין על יד העבד והיינו בנותן לה העבד והדר קתני אין כותבין במחובר לקרקע, והא בנותן כל הקרקע מהני כמו בעבד ומ"ש דבהא נקט כותבין ובהא אין כותבין וע"כ דלא מהני אפי' יתן כל הקרקע ורק בעבד מהני דנותן כולו בתורת גט, אבל קרקע שאי אפשר שיתן כולה בתורת גט דגט צריך שיתן מידו לידה ובתורת חצר ליתן שטר מתנה לא מהני אפי' בעבד, אמנם צריך ליתן טעם בזה כי אי נימא דמה שיצא מידו לחצירו מיקרי ונתן הוי אתי שפיר דהתם לא נתן לחצירו וכן בעבד אי בתורת חצר הרי לא נתן לחצר, אבל לפי מה שכתבתי דהקנאה חשיב כנתינה בידו צריך ליתן טעם למה לא מהני בעבד ובקרקע כה"ג ויתבאר לקמן בס"ד במתניתין אין כותבין במחובר לקרקע באריכות בזה:

איברא קשיא לי לפי מה שכתבתי דאם עשה לבעל החצר שליח לגרש מהני הקנאת בעל החצר כמו הקנאת בעל בחצר הבעל א"כ היכי ס"ד לגזור משום חצירה הבאה לאחר מכן במה נפשך אם יעשנו שליח באמת מהני ואם לא יעשה אותו שליח אפי' יתן לידו ולא יעשהו שליח והוא יתנו בידו לאשה לא מהני והיאך יטעו דאם נתן לחצירו והקנה לה מהני בלי שליחות של בעל ולמה יהא עדיף נתינה לחצירו והקנאת חצירו מנתינה לידו ונותן לידה דלא מהני בלי שליחות:

ונראה לי דכך הכוונה דהבעל בעצמו ימסור לה שטר מתנה של בעל החצר ויאמר לה הא גיטך ויחשוב כמו אם נתן לה על חצירו מהני דהוא נותן לידה כמו כן מהני בנותן לה מתנה על חצר חבירו, ובאמת הא לא מהני דאין הבעל המעתיק הגט לרשותה רק בעל החצר הוא הנותן והבעל הוא שלוחו בנתינת החצר והנותן הגט הוא בעל החצר וכיון שלא נעשה שליח לא מהני כנ"ל:

בתוס' בד"ה אבל בחצר, וא"ת הא שמעינן שפיר מעבד דלא גזרינן וכו' דאיירי בכפות וכו'. וצריך לומר דאטו אינו כפות ס"ד דגזרינן דאינו כפות שכיח ובהא גופא טעו דלא בעי כפות, אבל משום חצרה הבאה לאחר מכן כל שלא נטעה דלא בעי כפות לא חיישינן, אך יש להקשות נגזור משום חצר ממש הבא לאחר מכן דשכיח, וצריך לומר דחצר אטו עבד לא גזרינן דעבד קודם נתינה לאו חצר הוא כלל רק יד עבד כיד רבו והוי כאלו תפסו בידו, תדע דאפילו מהלך לא איכפת לן עד רגע אחרון של נתינת שטר המתנה דאז בעי כפות כשנעשה חצירה [ואפילו כפתוהו אח"כ כתבתי לעיל דמהני], אבל קודם שנעשה חצירה לא בעי כפות דיד עבד כיד רבו, משא"כ בחצירו שפיר יש לגזור אטו חצר אך לפי זה נראה דבלא"ה לא קשיא מידי, דבעבד לא שייך לגזור כלל אטו עבד של אחר, דעבד שלו הוי כידו דיד עבד כיד רבו ממש, תדע דבפרק השואל דף צ"ט ע"א פריך יד עבד כיד רבו ופירש רש"י והוי כאלו הוליכה הוא ואף דהתם הוי מהלך, וע"כ דאפי' אינו חצר כלל כיד רבו הוא ממש משא"כ חצר אפילו הוי כידו היינו לזכות בו איזה דבר אבל כל שלא לזכות בו איזו דבר אינו רק חצר ולא הוי כידו משא"כ עבד, הלכך ממילא עבד של אחרים אין לגזור אטו שלו כלל, דשל אחרים אינו כידו ולא מיחלף משא"כ חצר מיחלף דחצר שלו גם כן אינו כידו כל שאינו זוכה בו שום דבר ודוק:

בגמרא מכדי חצר מהיכי איתרבי מידה וכו' בע"כ ליתא. מדלא מקשה הכא במתניתין גופה דקתני ונותן לה את העבד, ובין אי נפרש מכח ידה בין אי נפרש מכח חצר קשה, דאי מכח ידה הרי מבואר הוא דידה נמי איתא מדעתה דוקא לפי מה דמשמע מדברי הרב ב"י סי' קכ"ד דצריך שתקנה העבד באחד מדרכי הזכי', וכ"כ הרב בעל פ"י לעיל בגמרא אקנויי אקני לה דצריך להקנות לה העבד בקנין, א"כ פשיטא דאין קנין בע"כ, ואי נפרש מתורת חצר א"כ תיקשי במתניתין גופה הא הוי חצר מתנה:

ומזה ראי' ברורה למה שכתבתי לעיל דבמתניתין נותן לה העבד בתורת גט אינו צריך שום קנין רק נתינה לידה ואדרבא לא מהני קנין כלל בגט, וכבר הקשו על פירש"י ז"ל שפירש פרק הזורק דהקנה באגב דאין גט נקנה באגב רק ליתן בידה וממילא מתגרשת היא ע"ש ודברי הב"י הנ"ל צ"ע לפע"ד:

בתוס' בד"ה אטו שליחות וא"ת וכו'. ולפע"ד נראה דלק"מ מתרי טעמי, חדא דדוקא לענין שלא בפניו שפיר אמרינן דכיון דאיתרבי חצר משום ידה ממילא לא גרע משליחות דידה לעולם עדיף משליח, הלכך כיון דחצר ידה הוא אין ראוי שיגרע לזכות משליח, אבל כאן ע"כ גרע מידה שהרי ידה מתגרשת היא ע"כ וזכתה בגט וכאן אינה מתגרשת ואינה זוכה בגט רק בדעתה ורצונה הרי גרע מידה, וכיון דגרע מידה ממילא אין לדון בזה דיהא כשליח, ושפיר יש לומר דלא הוי שליח וגרע משליח גם כן משא"כ היכי דחצר קונה כמו ידה ממש אז אמרינן דלא גרע משליח והיינו במתנה דידו ג"כ אינה זוכה רק ברצונו והחצר יש בו כח כמו ידו שפיר אמרינן דלא גרע משליח [ דהא ודאי פשיטא דלא אמרינן דהחצר משום שליחות הוא באמת דאין החצר נעשה שליח לפי שאינו בתורת שליחות ותורת גיטין וקדושין, רק לכ"ע משום יד איתרבי רק במידי דזכות אמרינן דלא גרע משליחות ומהני אפילו אינה עומדת בצידו] אבל כאן כיון דגרע מידה בוודאי גרע נמי משליחות ולא איתרבי חצר שיהא כידה רק אי יכול לקנות כמו ידה ממש אבל לא היכא שאי אפשר שיקנה כידה לא איתרבי לחצאין ואינה קונה כלל, משא"כ לענין שלא בפניו קונה היא לגמרי כמו ידה ואין כאן גרעון בגוף הקנין, אמרינן דלא גרע משליחות לקנות אפי' אינה עומדת שם:

והיינו דמקשה לי' רשב"א משליחות לקבלה, דחזינן אף דבעלמא ראוי דלהני שליחות, לפי שאפשר לו להיות כמותו ממש דהוא עצמו ג"כ אינו זוכה רק מדעתו וכן שלוחו, אבל שליחות לקבלה נימא כיון דאי אפשר לו להיות כמותה ממש לא מהני לחצאין וע"כ דמ"מ כל מה דאפשר שיהא כמותה איתרבי וה"ה חצר מתנה אף שאינו כידה ממש הוי כידה במה דאפשר, ועל זה דחי אביי דשליחות מושלח ושלחה ילפינן וכיון דגלי קרא יתירא דאשה נמי שווי' שליח ש"מ דנעשה שליח לחצאין, אבל חצר מנין לנו דגלי קרא על חצר מתנה דלמא דוקא על חצר שהי' לה מכבר דהוי כידה ממש אבל כל שא"א שיזכה כמו ידה לא איתרבי לחצאין ואינה מגורשת כלל, וזה ברור לפע"ד, והך ואיבעית אימא יתבאר לקמן פירושו בתוס' בד"ה ואי בעית אימא]:

ועוד נראה לפע"ד פשוט דודאי מה שאמרו במידי דזכות לא גרע משליחות לאו למימרא דנעשה שליח מצד רצון בעל החצר שהיא מתרצה בשליחותו, דוודאי פשיטא שאין החצר נעשה שליח בציווי בעל החצר רק הכתוב עשה לכל חצר של אדם שיהא שלוחו במידי דזכות, והיינו דוקא בדבר שהוא זכות בעצמותו אבל כל שבעצמותו הוא חובה לא עשה הכתוב לחצר שליח הלכך ממילא אפילו יתרצה הוא בחובתו וירצה שיהא שלוחו לא מהני, דחצר לאו בר שווי' שליח הוא רק מעצמותו הוא שליח וכל שצריך רצונו של בעל החצר משום דהוי חוב אין החצר בגדר לעשותו שליח וזה ברור הלכך הכא דגוף הגירושין חוב הם רק שהאשה מתרצית בחובתה אין החצר נעשה שלוחה רק מכח ידה והא לא מהני כיון דליתא בע"כ כמו ידה:

אמנם מה שיש לדקדק מה הפרש יש בין מהלך לאינו עומד בצידו ולמה מהלך לא קני אפילו במידי דזכות, ואינו עומד בצידו קני במידי דזכות אי משום שליחות הרי שליח מהלך ואי משום חצר הרי חצר בעינן עומד בצידו, והתוס' לא זכרו בזה שום חילוק להבין ההפרש ביניהם ובזה לא שייך כל הנ"ל גם כן דלכאורה תרווייהו שוין:

אבל באמת נראה לי דלא קשיא מידי דמה דמהלך לא קני לאו משום דומיא דידה כלל דידה גם כן מהלכת הוא, ומה שכתבו דידה נייח והיא מסגי לה, מ"מ מילתא דפשיטא הוא דמשום זה אין ללמוד דמהלך לא קני דאם כן נילף כל ציור היד וכל שאינו כתבנית יד לא קני וביותר קשה דחזינן חצר מהלכת בין היכא דקני משום יד לא מהני כגון נתן ביד עבדה דפרק הזורק ובין אי קני מטעם חצר כהך דהכא דאיכא למימר דהוי שליח כיון דמדעתה הוא ומ"מ לא מהני, לכן נראה לי ברור דמהלך לא קני מטעם דכל שהוא מהלך לאו חצר הוא כלל, ואנן רק חצר איתרבי בין ליד בין לשליחות אבל מהלך אינו בגדר חצר כלל, ומידי דנייד ולא נייח לאו חצר הוא ולא איתרבי לא לשליחות ולא ליד משא"כ ענין עומד בצידו אינו חסרון בגוף החצר שנאמר דאי אינו עומד לאו חצר הוא הלכך כיון דזכות הוא מהני כמו שליח שלא בפניו ובחובה בעינן בפניו וזה ברור: