תפארת יעקב על גיטין ט

בעזה"י במשנה המביא גט וכו' ובפני נחתם. בגמרא מוקמינן מתניתן כר"א וכי לא בעי ר"א חתימה היכי דליכא עדים כלל אבל היכי דאיכא עדים בעי לשמה דמודה ר"א במזויף מתוכו. ולפי זה יש לומר דהיכי דהביא גט בלי עדים חתומים כלל רק למסרו בפני ע"מ סגי שיעיד השליח בפני נכתב לבד וכן משמע לכאורה מלשון המשנה לקמן ד"ט ע"א דקתני אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו משמע דפעמים שאין עליו עדים כלל. אבל באמת ברור שלא האמינו לשליח רק בגט שחתומים בו עדים אבל כל שאין עליו עדים גט זה חספא בעלמא הוא ואף דר"א לא מצריך חתימה כלל היינו בגט הנכתב לפנינו אבל אם לא נכתב לפנינו ולא ידעינן מה טיבו פשיטא שאין ע"א נאמן כלל וכלל והא דקתני לקמן אם יש עליו עדים היינו עדים המכירין החתימות והא דפריך לקמן אי ר"א כתיבה בעי חתימה לא בעי הא בגט זה לכ"ע בעי חתימה ואי חתמו שלא לשמה והיינו שלא חתמו שזה גירש לזו הרי כאילו אין בו עדים כלל. לק"מ דמ"מ כיון שאנו סומכין על מאמר השליח הזה משום דעדים החתומים בו מורין מצד עצמו שנעשה בהכשר רק דחיישינן למיעוט וסומכין בזה על השליח א"כ כל שאתה מאמינו שנכתב לשמה סגי בכך ואי אין אתה מאמינו מה יתן ומה יוסיף במה שיעיד על החתימה כיון דלאו מפיו אנו חיין אבל באין שם עדים כלל אין לנו שום הוכחה מצד עצמותו שהוא כשר פשיטא שאין ע"א נאמן ותדע עוד שהרי לרבא דמפרש משום קיום פשיטא דע"כ בעי עדים חתומים בו דזהו עיקר עדותו של שליח על החתימה א"כ אי לרבה הוי סגי בלי ע"ח הוי קאמר נ"מ בין רבה לרבא בהא וע"כ דלכ"ע בלי ע"ח אין השליח נאמן כלל ולענין מה שיש לדקדק בכאן בענין מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה יתבאר במקום אחר ואין כאן מקומו:

שם מן הרקם ומן החגר. הא דלא קתני מרקם ומחגר כמו דנקט ר"א מכפר לודים וכן כל הכתמים הבאים מרקם ולא נקט מהרקם ואין ה' הידוע נופל בשם עצם פרטי כלל. ומזה נראה לי דודאי רקם גופא מא"י הוא כמו שפירש"י שהוא קדש וברד ושם ישב יצחק ולא יצא לעולם לח"ל ובאמת בש"ס מוכח להדיא דלאו בא"י פליג ר"ג רק בסמוכות ומובלעות פליג. והיינו דנקט מן הרקם והיינו כלפי שאמר הת"ק שהביא מח"ל ממקום רחוק ממה"י קאמר הוא אפי' הביא מגבול הרקם כי רקם א"י וגבולו ח"ל שהוא עומד על הגבול ממש וכאשר תדקדק בפירש"י תראה שלא פי' רק רקם וחגר לא כנזכר במשנה הרקם ומן החגר משום דר"ג לא זכר כלל שם המקום שהביא משם הגט רק מן גבול הרקם והסמוך לו ורש"י מפרש רקם גופא וחגר גופא מאין נינהו ומפרש דהם קדש וברד דהם מא"י ומגבולם וסביבותיהם הביא הגט וזה ברור:

ולפי זה נראה לי דר"י דלקמן באמת פליג על ר"ג וס"ל דאפי' רקם עצמה הוי כח"ל לפי שהיא רחוקה מישוב א"י אבל אין זה דעת ר"ג דמוכח להדיא בש"ס דרק בסמוכות חולק ואפי' במובלעות מודה כ"ש בא"י גופא ועמ"ש בתוס' בד"ה מכפר לודים:

שם והמביא ממדינה למדינה במה"י. לא נתבאר לי מה ביקש לאשמועינן בזה כיון דמוליך צ"ל כ"ש ממדינה למדינה במה"י דבין משום לשמה בין משום לקיימו איכא בהא ורחוק בעיני לומר דלא בא התנא רק להשמיענו דיוקא דאותה מדינה ומדינה למדינה בא"י שאין צ"ל:

ומלבד זה יש להקשות לס"ד דלרבא במדינה למדינה בא"י צ"ל א"כ אין שום הפרש לדידי' בין מה"י לא"י בשום דבר והרי משנתינו מפורשת היא מראש ועד סוף דמה"י חלוק מא"י לענין זה ור"י ציין גבולות א"י כדי לידע ההפרש ביניהם ולרבא אין שום הפרש כלל:

לכן נראה לי דעיקר כוונת זה התנא לומר במה שנחלקו ר"ג ור"א דאפי' סמוכות ומובלעות ג"כ צריך לומר שלא תחלוק במה"י ואהא פליג עלייהו דסמוכות ומובלעות לאו בכלל התקנה הן ולא אמרינן בהא שלא תחלוק במה"י רק כל שאנו רואין דשכיחי וגמירי אין צריך לומר רק המביא ממה"י והמוליך וכן ממדינה למדינה במה"י בהא וודאי אפי' שכיחי וגמירי צ"ל שלא תחלוק במה"י ומודה בהא לר"ג ור"א דלא פלוג רבנן בהו ואפי' שכיחי וגמירי וכן מוכח לקמן בהך פלוגתא דמביא גט בספינה דפליגו אי הוי כא"י או כח"ל וקשה נחזי אי שכיחי וגמירי או לא וע"כ דכל שהוא בכלל התקנה לא פלוג בהו רבנן אפי' שכיחי וגמירי ועיין מה שכתבתי בפירש"י בד"ה המביא ובתוס' לקמן דף ו' בד"ה מכי אתא:

שם ואם יש עליו עוררין. הרשב"א ז"ל נסתפק במה"י ויש עליו עוררין אי בעי קיום ואף דאמרינן לקמן אי עבדית אהנית היינו בא"י שאם אמר ואינו צריך לומר מעלינן לי' חד דרגא משא"כ בח"ל ע"כ. ויש לתמוה על דבריו דבש"ס לקמן ספ"ב מבואר להדיא דבח"ל לא מהני עירער דבעל ע"ש וכבר תמה עליו הרב ב"י בא"ה סי' קמ"ב אבל לדעתי דברי הרב ז"ל נכונים דמילתא דפשיטא הוא שלא נסתפק הרב ז"ל אליבא דרבה ג"כ דנימא ביש עליו עוררין דאפי' קיום חותמיו לא מהני רק שיתברר שנכתב לשמה. דפשיטא כיון דסתם ספרי גמירי ורוב בקיאין רק רבנן אצריך וסמכו על השליח הלכך כל שאומר השליח מה שהוצרך לומר כבר יצאנו מודי חשש זה ונעשה כא"י ממש ולא גרע ח"ל כשאמר בפני נכתב מא"י ולא אמר כלום רק דמספקא לי' להרב ז"ל דח"ל עדיף מא"י דאפי' קיום חותמיו לא בעי אף דבא"י בעי כיון שלא אמר אבל כשאמר בפני נכתב עדיף מא"י ולא אמר דאפי' עירער לא מהני והיינו דלא נסתפק אלא לענין קיום בלבד אי בעי קיום או לא אבל לכ"ע בקיום סגי דלא גרע מא"י ולא אמר כלל:

והשתא התם הכוונה בפשיטות דר"י קאמר בארץ דלאו על דיבור דידה סמכינן מהימנא ואיהו וודאי ס"ל טעמא משום לשמה כרבה תדע דאי ס"ל כרבא הרי כללא הוא הלכתא כרבה לגבי ר' יוסף ואנן כרבא דהכא קי"ל ועוד דמוקי ר"י למתניתן דהכל כשרין להביא הגט בח"ל ומכח בפני נכתב ואי משום קיום יהא סומא דהתם חלוק מאינך דמתניתן דבי' מהני קיום ובאינך לא וע"כ מכח לשמה כרבה ובכלהו לא מהני קיום. ואהא פריך לי' אביי דנהפוך הוא דבארץ דע"כ מכח קיום אתינן עלה א"כ ע"כ בגט שאינו מקוים א"כ אי אתי מערער משגחינן בי' ומתכוונת לקלקל אבל בח"ל דמשום לשמה אתינן עלה שפיר קתני דנאמנת להביא. דבהא אי יערער לא מהימן ומצי מיירי בגט מקוים רק בא"י במקוים לא מצי מיירי דשוב אין כאן מה להאמין ובאינו מקוים יש חשש קילקול אבל בח"ל שפיר שייך להאמינה וקילקול ליכא אבל היכי דאינו מקוים בהא שפיר נסתפק הרב ז"ל אי מהני עירער דבעל בין לרבה בין לרבא:

ועוד יש לומר שלא נסתפק הרשב"א ז"ל דמהני עירער דאפי' דיעבד כשניסת תצא דא"כ מאי מהני בפני נכתב כיון דמהני עירער גם הראי' שהביא מהא דקאמר אתי בעל מערער ופסול לי' וממה דמסיק לא אתי לאורועי נפשי' לא מוכח רק שלא תנשא אבל לא שתצא כשניסת ולא נסתפק רק שתנשא לכתחילה ושפיר קאמר האי חומרא היא דאי מצרכת לה תרי לא יוכל לבוא לערער לעכב הנישואין אבל בחד יבוא ויערער ויעכב הנישואין והשתא ממילא אין ראיה מהך דפ"ב דלקלקל ודאי אי אפשר רק בניסת ואז לא מהני עירער דבעל:

ובהכי ניחא מה דמסיק הרשב"א ראי' מדלא תנן ברישא ואם יש עליו עוררין כמו בסיפא וקשה הא כתבו התוס' באמת דקאי ארישא ג"כ למאי דס"ד ולהנ"ל ניחא כיון דפשיטא לי' דאי ניסת לא תצא רק לכתחילה מספקא לי' א"כ אי אפשר דקאי ארישא דסיפא אפי' נישאת תצא ומזה דייק דברישא אפי' לכתחילה תנשא מדלא תנן ברישא לענין לכתחילה כדקתני סיפא לענין דיעבד ומ"מ הראשון עיקר:

ודע דיש להסתפק בעירער זה אי דוקא בעירער שהוא מזויף אי אפי' בשאר פסולים כגון לשמה ומחובר וכדומה כמו בשטר דקי"ל צריך לקיימו ואף כאן נאמן בשאר פסולים במיגו דמזויף ומ"מ נראה לי דלא דמי דדוקא בשטר דבלי טענתו טענינן מזויף אמרינן הפה שאסר וכו' אבל בגט דלא טענינן מזויף שלא בפניו אין כאן רק מיגו דמזויף והוי לי' כמיגו במקום