תפארת יעקב על גיטין ח

הקדמת המחבר גרסינן בשבת דף פ"ח ע"ב בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו וכו' אמר להם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם תורה למה תהא לכם כו' כלום אתם עושין מלאכה כו' משא ומתן יש ביניכם כו' לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם מיד הודו לו וכו':

וראוי לנו להתבונן במאמר הזה מה עלתה על דעתן של מלאכי השרת שינתן להם התורה לקיים מצותיה מה שאין להם שייכות לשום מצוה שבה, וכמו כן סיפורי התורה הם מאבות ובני ישראל מירידתם למצרים ויציאתם משם ורוב המצות תלויין בזה זכר ליציאת מצרים, ומכ"ש שיאמר להם אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וזה מבואר הביטול. גם יש לדקדק בלשון למה תהא לכם והוי לי' לומר למה לכם, גם יש להקשות שמצינו שהחזיר הקב"ה התורה על שעיר ופארן ולא רצו לקבלה והלא גם הם לא ירדו למצרים ולא נשתעבדו לפרעה:

לכן נראה לי שנתכוין בעל המאמר הזה לומר לפי שיש בקבלת התורה שני דברים האחד הוא קבלת המצות לעשות אותם כפי מה שנצטוו, והשני הוא שניתן להם התורה במתנה כמ"ש ויתן אל משה ככלותו שניתנה לו במתנה, וענין מתנה זו שישלטו בה הם ויחדשו בה דברים והם גופי תורה כמו שאמרו פרק הזהב לא בשמים הוא כבר נתנה תורה לארץ ואין אנו משגיחין בבת קול, הרי שנתנה תורה לישראל לדון בה על פי שכלם שכל האנושי וכאשר יאמרו כן יקום ועל פיהם יהא כל ריב וכל נגע וכל משפט התורה לא שישאלו כל דבר באו"ת או על פי נביא, כי כאשר נתנה לישראל לא בשמים היא רק הם שולטין בה כפי שכלם, וזה שאמרו לא נתנה תורה לישראל אלא מפני שהן עזין ופירש"י להתיש כחן, והיינו שניתנה להם שישתדלו בה ביגיעות רבות עד שיוציאו הדברים לאמיתתם וזה באמת מתיש כח לא עשיית המצות בלבד:

ועל דבר זה ערערו מלאכי השרת שהם רצו שישראל יקיימו מצות התורה כפי אשר יסכימו עליהן מן השמים וישאלו ע"פ נביא או באו"ת לא שישלטו בה כחפצם, ועל זה השיב מרע"ה שתי תשובות גדולות, תשובה ראשונה על פי מה שאמרו ג' מתנות נתנו לישראל וכולן לא נתנו אלא ע"י יסורין תורה וא"י ועוה"ב, הרי שלא זכו ישראל לאותה מתנה טובה רק ע"י יסורין דהיינו ע"י שעבוד במצרים, וזה שאמר להם כלום למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם תורה מאיזה צד תהא לכם ולמה תזכו עתה בדבר מה שלא זכיתם עד הנה וישראל זכו בה ע"י יסורין ושיעבוד במצרים שנאמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכמו כן מה שהי' רוצה ליתנה לשעיר ופארן לא היה רק לקבל עליהם עשיית המצות לא שתנתן להם במתנה כמו שנתנה לישראל, וכמו שנצטוו ז' מצות רצה ליתן להם כולם הלכך אף שלא נשתעבדו במצרים היו יכולין לקבל עליהם מצות, אבל טענת המלאכים שלא הי' על עשיית המצות רק שהם ישלטו בה, יפה השיב מרע"ה שאין להם זכות זה שלא נשתעבדו לפרעה כישראל שזכו במתנה זו ע"י יסורין:

ובזה תבין היטב מה שפירש"י ז"ל סוף פרשת תבא בפסוק ולא נתן ד' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה, וכתב רש"י ז"ל שם שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי וכו' ובאו כל ישראל לפני משה וא"ל משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו למחר לא לכם נתנה לנו נתנה ושמח משה על הדבר ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וכו'. ויש להפליא במאמר הזה מה מקום יש לטענת בני ישראל לחוש שיאמרו להם הכהנים לא לכם נתנה שהרי בכל המצות כולן מפורש בתורה דבר אל בני ישראל והרבה מצות אינם שייכים רק לישראל כגון לפדות בכורים וליתן תרומות ומעשרות והיאך יעלה על הדעת כי לא יקיימו ישראל המצות רק הכהנים, גם יש לדקדק שאמרו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו כי מאחר שאמרו וקבלנו את התורה למה הוסיפו לומר ונתנה לנו, ולפי מה שכתבתי הדברים מבוארים כי הם חשבו אשר הוא משליט על התורה רק הכהנים בלבד ועל פיהם יהא כל ריב וכל נגע והם יחדשו בה דברים ומהם יבקשו תורה ולהם נתנה במתנה ואין לישראל רק לקיים המצות בלבד כפי אשר יורו הכהנים והלוים, ועל זה צעקו אל משה מאחר שגם אנו קבלנו התורה דהיינו קבלת המצות ממילא גם לנו נתנה במתנה כמו לכם ורשות נתונה לכל ישראל להגות בה ולחדש בה דברים ע"י היגיעה וההשתדלות בה לא הכהנים הלוים דוקא, ובזה שמת משה מאד על הדבר על כי ראה חשקם לעסוק בתורה לייגע עצמם בה כי זה הוא עיקר רצון הקב"ה מהם ואמר להם היום הזה נהיית לעם. זו תשובה הראשונה:

והתשובה השניה היתה כי לא יתכן להורות משפטי התורה רק למין האנושי שהם תחת סוג כל עניני התורה והמצות כגון גזילה גניבה ורציחה ובעלי מלאכות לידע איזה דבר נקרא מלאכה לשבות ביום השבת וכדומה לזה, אבל המלאכים שאין נופלים תחת סוג זה כלל ואין ביניהם כל אלה הענינים אין ראוי שישפטו הם בדברים הללו, כי כאשר לא נוכל אנחנו להשיג עניני העוה"ב על בוריין לפי שאין הגוף בעולם השפל הזה יכול להשיג ענינים חוץ ממנו כמו כן המלאכים שאינם תחת סוג עניני עה"ז אינן יכולין להשיג טבעי ב"א בעולם השפל בעלי גופים לכך אין ראוי להשליט על התורה רק שוכני בתי חומר, וזה שאמר להם כלום גניבה יש ביניכם וכו', וזה ברור לדעתי בפי' המאמר הזה:

למדנו מכל הנ"ל דעיקר נתינת התורה לישראל במתנה היתה שילמדו אותה ויחדשו בה דברים כל אחד כפי שכלו רק שיאמר דברים הראוים לאומרם בדרך האמת, ועל דרך זה נהגו כל חכמי הדורות מלפנים זה בונה וזה סותר והכל לאמיתה של תורה, אמנם בדור הזה כמעט פסקה אותה מתנה, כי קמו מקצת חלושי הלב אשר לא יכלו לגשת אל הקודש מקוצר דעתם והטילו אימה יתירה ופחד גדול לחדש שום דבר אפי' אם פיו מפיק מרגליות נגד מה שימצאו היפוכו בדברי אחד מן המחברים ואפי' מן האחרונים וכ"ש אם קדם הרבה בזמן, באמרם כי אין לנו רק מה שכתבו לנו המחברים בקיצור פסקיהם ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, ואנחנו היום כאלו התורה בשמים ולא לנו נתנה תורה ח"ו, ואם יקשה להם בדבריהם יתאמצו בכל עוז ליישב אפילו בדוחק גדול, וההרגל נעשה טבע לנטות מדרך הישר והאמת , ולא כן כתב הרמב"ן ז"ל בהקדמתו לספר המצות וז"ל והנני עם חפצי וחשקי להיות לראשונים תלמיד לקיים דבריהם ולהעמיד לעשות אותם לצוארי רביד ועל ידי צמיד לא אהי' להם חמור נושא ספרים תמיד, אבאר דרכם ואדע ערכם, אך כאשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע אשפוט למראה עיני, ובהלכה ברורה לא אשא פנים לתורה, כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים לא ימנע טוב להולכים בתמים, עכ"ל. הרי שעם כל חפצו ליישב דברי הראשונים ז"ל אעפ"כ לא נטה מדרך הישר ולא נשא להם פנים באשר שהם קדומים לו בזמן כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים לכל מי שנתן לבו לגשת אל הקודש ללמוד בדרך האמת לא לעסוק בפלפולים של הבל:

והנה בעזה"י נמצא ת"י חיבור גדול על הלכות קידושין וגיטין גם על הלכות שחיטה וטרפות ומתנות כהונה ועלה על דעתי להביאם לבית הדפוס, ואחרי שובי נחמתי כי איני רוצה להכניס עצמי באיסורין חמורים כאלה אף כי ידעתי אשר לא יסמוך שום אדם על הכרעתי מ"מ לגודל חומר הנושא מנעתי עצמי מזה, אמנם בחיבור הזה על מסכת גיטין נתרציתי לדברי ידידיי תלמידיי המקשיבים לקולי ומסרתי אותו להם, וידעתי גם ידעתי כי ימצאו אנשים אשר יקומו עלי יען נטיתי מדרכי המחברים האחרונים שקדמוני, אכן אמרתי ויהי מה מאחר שלא חברתי החיבור הוה רק דרך פירוש וביאור בגמרא ותוס' בלבד לא להלכה ולא למעשה, ותועלת גדול יגיע ממנו למי שיעיין בו למען האמת והצדק לא לקנתר, כי ימצא בו דברים רבים ברורים ונכונים אשר לא שערום האחרונים וידעתי כי יכול להיות שיקשה עלי ג"כ במקום מן המקומות, ובזה אבקש לדון אותי לכף זכות, כי אני אינני בעל מלאכה הזאת בלבד כי טירדות רבות מוטל עלי מחמת עול הפרנסה אשר אין איש מתחזק עמי על אלה, ודבר זה קשה עלי מאד עד אשר כמעט אחור נסוגותי מגודל הטירדות אשר סבבוני, וד' יעזרני למען שמו להמציא לי מנוחה להסיר מעלי כל טירדא כדי שאוכל לשאת עלי עול התורה בלבד כאשר עם לבבי:

דברי המחבר יעקב בן לא"א הרבני המופלג המנוח מהו' יצחק ז"ל געזונדהייט מילידי עיר פראגא