תפארת יעקב על גיטין פט

הגט תיכף בחצירה והרי בידה ג"כ פעמים לא קנתה תיכף רק אח"כ כגון בישינה ומ"מ מהני ולא בא הכתוב לומר רק נתינה לחצירה הוי כנתן בידה אבל היא צריכה לקנותו באופן המועיל לא ע"י חצירה שיש לו לבעל קנין בו לפירות והשתא ממילא אפילו נתן לחצירה ולא נתגרשה עדיין כגון שאינה עומדת אצלו או בחצר מהלכת מ"מ כיון שקיים בה ונתן בידה או לחצירה יכולה להתגרש אח"כ ע"י נטילתה דלא הוי טלי מעל הקרקע רק כשלא נתן בידה או לחצירה רק בנטילתה אבל לא כשנתן בידה או לחצירה אף שעדיין לא נתגרש' לא איכפת לן כלל, ולפ"ז עלו דברי הרמב"ם ז"ל בלא"ה נכונים, ודוק:

ובעיקר דברי הרשב"א ורש"י דהכא מטעם גיטה וחצירה אתינן עלה, אף דלכאו' נראה שאין צריך לזה כאן כלל כמו שכתבתי למעלה כיון שנתן לה מתנה גמורה, מ"מ לפי מה שכתבתי לקמן פרק הזורק שם והוכחתי דלפי המסקנא ידה ג"כ אינה מתגרשת רק מטעם גיטה וידה באין כאחד והיינו מכח הוכחה דיד העבד דאי ס"ד דידה אינה כידו כלל ונפיק הגט מרשותו לרשות אחר, א"כ גבי עבד ג"כ הי' מהראוי שלא ישתחרר רק ע"י אחר כמו דס"ל לרשב"א בקידושין דבשטר ע"י אחרים ומפרש התם טעמא מאשה מה אשה עד שיוציא הגט לרשות שאינה שלו ה"ה עבד, ולרבנן דמשתחרר ע"י עצמו ס"ל דבאמת אשה ג"כ ידה קניא לי' לבעל רק מכח גיטה וידה באין כאחד אתינן עלה וה"ה עבד, כן הוכחתי פרק הזורק בראיות ברורות ע"ש, ולפ"ז מתנה שנותן לה בעלה ע"י שמוסר לה שטר מתנה ג"כ לא קניא רק מכח מתנת' וידה באין כאחד, שכיון שהוא נותן לה מתנה ממילא נותן לה ידה לגמרי שתוכל לזכות במתנה ואחר דעלמא שנותן לה מתנה ע"מ שאין לבעל רשות בו אף דידה כידו מ"מ בעל זוכה עבורה ע"מ שאין לו רשות אבל הוא עצמו היאך יתן לה, וע"כ משום דמתנתה וידה באין כאחד וממילא כאן גיטה וידה וחצירה באין כאחד, ומ"מ לא הקשו כאן לרבא דאיכא למימר דידה לא קניא לי' לבעל כלל כדקס"ד בהזורק רק שם במסקנא דידה נמי קניא לי' רק מכח גיטה וידה באין כאחד שפיר מקשה עלי' דרבא דלא ס"ד דנימא גיטה וידה וחצירה באין כאחד והדר קאמר דגיט' וידה וחצירה באין כאחד, כנ"ל, ועמ"ש פרק הזורק שם בענין זה, זהו מה שרצינו לבאר בענין זה אי מהני נטילתה אח"כ בחצר מהלכת או כפיתה אח"כ:

ועדיין יש לנו לברר בענין זה היאך מהני כאן במה שכותב שטר מתנה על העבד וחצר הא מ"מ ס"ס לא יצא הגט מידו לרשותה רק מרשותו לרשותה והרי בפירוש כתב הטור סימן קל"ח וז"ל אינו דומה נתינת הבעל לקבלת האשה דנתינתו צריך שיהא מידו ממש או מיד שלוחו אבל קבלה אין צריך שתקבלנו בידה ממש אלא לרשותה מדלא כתיב ונתן לה אלא בידה דרשינן לרשותה כו' עכ"ל, ומעתה תיקשי הא הכא מבואר שהגט יוצא מרשותו לרשותה ומהני והוי נתינת בעל וקבלת האשה שווין, וכמו כן קש' בהך שכ"מ דלקמן פרק הזורק דהא מ"מ לא יצא הגט מידו רק מרשותו, ונהי דטלי גיטך מעל גבי קרקע לא הוי הכא והתם דמה שנעתק הגט מרשותו לרשותה הוי על ידי הבעל ולולא הבעל שהקנה לה החצר וגירשה לא הי' ברשותה כלל כמו שכתבתי לעיל משא"כ טלי מעל הקרקע לולא הבעל בא לידה ואפילו לא הית' מתגרשת כלל כיון שנטלתו הרי הוא בידה אבל עכ"פ הא קשיא שלא יצא הגט מיד הבעל אז שלוחו רק מחצירו, ודוקא בזורק גט לחצירה דין הוא דמהני דיצא מידו לרשותה כי הכל בא כאחד הגט והחצר אבל כאן שנתנו ביד עבדו הרי חצירו הוא ואח"כ שכותב שטר מתנה הרי יצא מחצירו לחצירה ולא מידו לחצירה אבל באמת לק"מ דהך ונתן בידה כולל שני דברים ונתן שיצא הגט מידו או משלוחו ויגיע לידה מכחו לא ע"י נטילת האשה בעצמה, והשתא הכא בשעה שנתן הגט ביד עבדו הרי יצא מידו ואח"כ בהקנאת החצר יצא מחצירו לחציר' והוי כאלו הגיע לידה על ידי הבעל כיון שע"י הקנאתו נעתק מרשותו לרשותה ואף דבינתיים הי' מונח בחצירו לא איכפת לן והוי כנתינה אריכתא כיון דס"ס יצא מתחת ידו ומ"מ טלי מעל הקרקע לא מהני כיון שלא הגיע לידה ע"י הבעל רק בנטילת' מעל הקרקע אף שהניחו הוא על הקרקע לא מהני:

ומעתה נראה לפע"ד פשוט אם כתב גט על יד העבד ואח"כ רוצה ליתן העבד בתורת חצר במתנה ע"י שטר מתנה לא מהני, דאפילו תימא דאפילו כה"ג מתגרשת בתורת חצר מ"מ הרי לא יצא הגט מידו רק לעולם הוא בחצירו ואנן בעינן ונתן שיצא מתחת ידו או שלוחו ואי אפשר שתתגרש רק ע"י שיהא העבד עצמו גט כקלף גדול ולא מהני שטר מתנה על גט רק על חצר כנ"ל, ויתבאר עוד בסמוך ולקמן במתניתין אין כותבין במחובר לקרקע באריכות:

וכתב עוד הרשב"א ז"ל וז"ל וא"ת מקמש"ל רבא מתניתין היא על היד של עבד ונותן לה העבד, ועוד כי מקשה אדרבא והא חצר מהלכת הוא אמאי לא אקשי הכי אמתניתין, לא היא דמתניתין בכותב על יד העבד ונותן לה העבד בתורת גט כנותן לה גט הכתוב בספר אבל הא דרבא בנותן גט ביד העבד והיא קונה את הגט ע"י העבד מדין חצירה עכ"ל:

אמנם רבינו ירוחם ז"ל הביאו הב"י בסימן קכ"ד כתב דבמשנתינו צריך העבד ג"כ להיות כפות, והקשה עליו הרב ב"י דמשנתינו שאני שעבד כולו גט הוא ולא חצר ונסתייע מדברי הרשב"א הללו, והנה קושיא הראשונה שהקש' הרשב"א ז"ל דמאי קמש"ל רבא לא הבנתי כלל דודאי אפילו אי נפרש מתני' דקנתה הגט מתורת חצר מ"מ גם גוף הגט הגיע לידה כגון שקנתה העבד בחזקה וכדומה א"כ הרי גם גוף הגט נמסר לידה עם העבד רק כיון שהיד מחובר לעבד אי אפשר שתקנהו רק מתורת חצר אבל ונתן בידה ממש איכא הכא, אבל רבא קמש"ל דאפילו לא נתן העבד כלל רק ע"י שטר מתנה שנתן לה על העבד מתגרשת, וזה לא נשמע כלל ממתניתין, ובאמת נראה דהרשב"א ז"ל סובר דעיקר חידושא דרבא דגיטה וחצירה באין כא' ואי נימא דמתניתין ג"כ מטעם חצר מתגרשת נשמע זה ממתני' אבל אין זה מוכרח ואיכא למימר דקמש"ל דמגורשת אף שנתן הגט ביד עבדו ולא לידה רק אח"כ נתן לה שטר מתנה מתגרשת בנתינת שטר מתנה לא בהעתקת הגט כלל משא"כ במשנה דלא ע"י שטר מתנה מתגרשת רק בקנין בגוף העבד דגם הגט נעתק לידה בכלל עם העבד:

אלא שאני תמה על רבינו ירוחם באופן אחר שהרי בש"ס אמרו להדיא דהני תרתי מימרא דרבא איצטרך דס"ד לגזור כפות אטו שאינו כפות, והשתא אי גם במתניתין צריך כפות ש"מ דלא גזרינן א"כ הוי סגי לי' לרבא לומר עכ"פ בחצר בלבד ולמה נקט תרתי עבד וחצר, ועוד קשיא לי למה לי' לרבא לחדש בכתב גט ונתנו ביד עבדו דהוא באופן אחר השנוי במתני' הוי לי' לומר דבריו במשנה גופה דלאו דוקא בנותן לה העבד מיד ליד אלא אפי' כתב לה שטר מתנה עליו מתגרשת בו ועל כרחנו אנו צריכין לומר דמתניתין לאו מטעם חצר אתינן עלה כלל, והטעם כיון שהיד מחובר לעבד וגוף אחד הוא אי אפשר שיתחלק ואי חצר הוא כולו חצר הוא והגט פורח באויר, ואי גט הוא כולו גט הוא ולא חצר שאי אפשר להפריד ולומר דהיד שהגט כתוב עליו גט הוא ושאר גופו חצר הוא כיון דגוף אחד הם והי' פסול מטעם מחובר לקרקע וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל דכל שלא יצא הגט לחצר מתחת יד הבעל לא מיקרי ונתן כמו שכתב הטור ריש סי' קל"ח [וכמו שאבאר עוד לקמן בדיני מחובר ומחוסר קציצה ע"ש] לכך לא מהני במתניתין שטר מתנה כלל רק לגרש בכל העבד כמי שכולו הוא גט וזה ברור גם קושיא השני' של הרשב"א ז"ל וודאי קשיא דהא לא הקשו במתניתין דהוי חצר מהלכת כמו שהקשו על רבא ש"מ דלאו חצר הוא רק כולו גט, ודברי הרב בעל גט פשוט בסי' קכ"ד במה שביקש ליישב דברי ר"י תמוהין מאוד ע"ש ואין להאריך:

אמנם נראה לפע"ד דדברי רבינו ירוחם ברורים ואין מדברי הרשב"א הנ"ל שום תפיסה עליו, והוא כאשר נדקדק עוד במה שכתב דין זה דמתניתן בדיני כתיבת הגט וכתב וז"ל, כותב על יד העבד ונותן לה העבד ובכפות ואח"כ בדיני נתינת גט זכר דברי רבא בכאן עם קושית הש"ס דהוי חצר מהלכת, ומעתה יש להקשות למה כתבו בדיני כתיבת גט כיון שכתבו אח"כ בדיני נתינת גט, גם קשה שזכר שם על קרן הפרה ג"כ ולא זכר שתהא הפרה כפותה דפרה נמי חצר מהלכת היא ועכ"פ למה לא זכר בדיני כתיבת גט דהכפיתה הוא מטעם חצר מהלכת כמו שכתב אח"כ בנתינת גט:

לכן נראה לי ברור דרבינו ירוחם ז"ל לא הוצרך העבד להיות כפות מטעם חצר מהלכת דפשיטא דמשנתינו לאו מתורת חצר מתגרשת רק עבד כולו גט הוא רק טעמא אחרינא היא דהא קי"ל בשבת דצ"ד המוציא בהמה חי' ועוף לר"ה בין חיין בין שחוטין חייב ר"נ אומר על שחוטין חייב על חיין פטור שהחי נושא את עצמו ואמר רבא דע"כ לא פליגי רבנן אלא בבהמה חי' ועוף אבל אדם חי מודו רבנן דפטור דנושא עצמו ומסקינן התם דמודה ר"נ בכפות, ופירש"י בין עוף בין אדם עכ"פ מבואר דלרבנן דקי"ל כוותייהו בבהמה חייב אפי' חיין ובאדם פטור רק בכפות חייב והשתא הכא ג"כ כיון שהעבד הוא הגט בעצמותו וצריך שיתננו לה בידו לידה או לרשותה ועבד זה כל שאינו כפות אינו בכלל נתינה כלל דמעצמו נותן את עצמו