תפארת יעקב על גיטין פח

להם אח"כ ביוקר כשהי' רוצין לשלם או במשכנתא בנכייתא וכל אלו שטרי מקנה הם כי שט"ח הי' אסור משום ריבית, ונראה עוד דהמקשה דייק דע"כ כך הי' דאל"כ מאי קמ"ל דהי' כותב כן נראה לי:

דף כ"א ע"א בתוס' בד"ה אלא מהכא וכו' קשה לר"י וכו'. לפענ"ד נראה ליישב בפשיטות לפי מה שכתבו התוס' לעיל דלכך שטר ראי' לא הוי בעי ספר מקנה דאפילו מלוה ע"פ הי' גובה ממשעבדי לולא דאין לו קול, ולפי זה נראה לי דהיינו דוקא מן הלוה שקיבל המעות דין הוא שיגבה ממשועבדים אבל מן הערב כיון דקי"ל לא יתבע הערב תחילה ממילא אין עליו חיוב רק כשאין ללוה לשלם אבל שישתעבדו נכסיו תיכף בעת הערבות שלא יוכל למוכרם אינו רק מחמת שמשעבד עצמו בשטר וכה"ג בעי ספר מקנה, והשתא שפיר מייתי כיון דקתני ערב אחר חיתום גובה בנ"ח ש"מ דבעת מתן מעות קודם חיתום גובה ממשועבדים, והכי איתא להדיא התם וכ"ע מודו בזה כל היכי דכתוב ופלוני ערב ש"מ דידע לאקנויי, ובזה יש ליישב קושית התוס' לעיל דמאי ענין שטרי ראי' לגט, ולפי הנ"ל יש לומר דאביי לטעמי' דסובר של"ד רק בשטר ש"ד, והכי איתא התם ס"פ ג"פ [וכן הכרעתי בס' ת"י סי' ל"ט) וכן פירש"י בקדושין דבשטר שהוא משעבד עצמו משתעבד, א"כ בשטר זה הוא משתעבד ובעי ספר מקנה, ועמ"ש בס' ת"י סי' מ' בישוב קושית התוס' בזה:

בגמרא אמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו. פירש"י ז"ל משום דגיטה וחצירה באין כאחד, וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ואני תמה למה לא שאלו כאן חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה כמו ששאלו לקמן פרק הזורק בעובדא דרבא בשכ"מ והתם איכסיף רבא עד דהדר אמר דגיטה וחצירה באין כאחד, וביותר אני תמה דשם העלה הרשב"א ז"ל מכח קושית התוס' דהא במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות, דדוקא התם דלא היתה הקנאה גמור' רק כדי שתתגרש והוי כשאלה אבל במתנה לגמרי הוי חצירה ממש א"כ הכא אין צורך לומר מכח גיטה וחצירה כלל דכיון דיהיב לה העבד והחצר במתנה גמורה שלה הוא ואינו אוכל פירות כלל ואולי לא נתכווין רש"י ז"ל לומר דכאן הוי ממש כהך דהזורק מכח קושיא דמה שקנת' אשה קנה בעלה, רק עכ"פ כמו דהתם מהני חצירה שלא הי' לה מקודם רק ברגע הגירושין כמו כן כאן אף דקודם הגירושין לא הי' לה החצר וברגע שקנת' החצר מתגרשת וס"ד דבעינן שיהא חצירה קודם שיתן הגט לשם קמש"ל דמהני אף שבאין כאחד ודוק:

ובזה נראה לפע"ד ליישב מה שתמה הרשב"א ז"ל על דברי הרמב"ם שכתב דאפילו לא הי' העבד כפות מגורשת כשיגיע לידה דכיון דלא נתגרשה מכח חצר צריך לחזור וליתנו לה לידה דאל"כ הוי לי' טלי גיטך מעל גבי קרקע ע"ש, ולפי הנ"ל לק"מ דודאי אי נימא דהכא מטעם גיטה וחצירה באין כאחד אתינן עלה א"כ כל שהי' חצר מהלכת ולא נתגרשה הרי לא נתן כלל לחצירה רק לחצירו והוי טלי גיטך מעל הקרקע אבל הרמב"ם ס"ל דהכא שהוא נותן מתנה גמורה הוי חצירה ממש ואפילו חצר מהלכת ס"ס נתן לחצירה ונתקיים ונתן בידה דהיינו ה"ה חצירה כדילפינן ריש הזורק ואף שעדיין לא קנתה הגט ולא נתגרשה בנתינה זו מ"מ אי נתן בידה וישינה או לפקדון ג"כ לא נתגרש' בנתינה זו דלא בעינן נתינה לשם גירושין כלל כדאמרינן בהמגרש אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי רק כל שנתן בידה ואפילו לא נתגרשה או יכולה להתגרש אח"כ ואינה צריכה נתינה שנית, ומה דקי"ל טלי מעל הקרקע לא מהני היינו היכא דלא נתן בידה או לרשותה כלל רק מחמת נטילתה מעל הקרקע בא לידה, אבל כל שנתן בידה או לרשותה אף שלא נתגרשה עדיין רק בקנייתה בנטילת מה מ"מ מגורשת, ותדע שהרי כתוב בסדר הגט שלאחר שנתן הגט בידה תקפוץ ידה ותחזק בו, ונימא דהוי טלי מעל הקרקע וע"כ דכל שנתן הוא בידה שוב לא איכפת לן וז"ב. אלא דעדיין יש לפקפק במה שכתב הרמב"ם ז"ל רפ"ה מה"ג שאם זרק לחצירה ולא עמדה אצלו אינה מגורשת עד שתעמוד בחצירה ומדלא זכר התם דכתב לה דין ודברים ע"כ משום דס"ל כרבא דגיטה וחצירה באין כאחד כמ"ש ה"ה שם א"כ היאך כתב עד שתעמוד בחצירה כיון דמעיקרא לא נתגרשה הרי לא נתן לחצירה כלל רק לחצירו כיון דמה שקנת' אשה קנה בעלה א"כ הי' בדין שיחזור ויטלנו ויתן לה:

אבל באמת נראה לי דלק"מ מתרי טעמא חדא שאני אומר אפילו לדעת הרשב"א ז"ל דבנטלתו אינה מגורשת כאן אבל בכפתה לעבד וזכתה בו מטעם חצר מודה דמגורשת אף דבשעת נתינה לא הי' לחצירה כלל שלא הי' כפות מ"מ כמו דמהני בשכ"מ פרק הזורק במה שהקנה לה החצר והיא אזלא ותיחוד ותפתח לקנותו בחזקה אף דמעיקרא הית' הנתינה לחצירו ואח"כ שבא לחצירה היא עשתה במה שקנתה החצר, ונהי דנימא כמו שכתבו התוס' שם דמה שנעתק הגט מרשותו לרשותה הוי כנתן לידה מ"מ העתקה זו נעשית על ידה ולמה לא הוי טלי מעל הקרקע, וע"כ צריך לומר דדוקא טלי מעל הקרקע לא מהני, שמה שבא הגט לידה לאו מחמת הגירושין הוא שאפילו לא הית' מגורשת הרי ישנו בידה לפנינו אבל שם לולא הגירושין לא הי' בחצירה כלל רק בחצירו רק מחמת הגירושין נעשה חצירה ובא הכל כאחד, ואפילו לס"ד דלא ידע מגיטה וחצירה באין כאחד מ"מ מחמת חזקה דילה לא נעשית חצירה רק מחמת הקנאת הבעל והבעל הוא המעתיק מרשותו לרשותה לא האשה אבל טלי מעל הקרקע היא נטלתו לידה שאפילו לא ירצה הבעל והיא תטלנו הרי הוא בידה ומה שהוא בידה אינו מחמת הבעל כלל משא"כ התם, והיינו טעמא הכא ג"כ דמהני שטר מתנה אף דמעיקרא נתן לחצירו ואח"כ האשה זוכה במתנה מרצונה ובקנייתה, דרבא ודאי לאו דוקא בשטר קאמר אלא אפילו בחזקה כמ"ש הרמב"ם להדיא ספ"ה מה"ג ולמה לא הוי כמו טלי גיטך מעל גבי קרקע, וע"כ דהכא שאני דלולא הקנאת הבעל לא הי' הגט בחצירה כלל רק מחמת הקנאת בעל נעתק הגט מרשותו לרשותה, ומעתה לפי זה ממילא אפילו נתן ביד עבדו מהלך וכתב לה שטר מתנה עליו ואח"כ כפת' העבד מגורשת, דס"ס מחמת הגירושין והקנאת הבעל נעתק הגט מרשות הבעל לרשותה ואי לא הי' נתגרשה אינו ברשותה כלל דמה שקנת' אשה קנה בעלה [ואי נתן לה מתנה גמור' פשיטא דמה שבא לרשותה ע"י הבעל הוא] רק מחמת שהקנה לה ונתגרשה נעשה הגט מונח ברשותה., ולכך ממילא מודה הרשב"א דמהני כאן כפיתה אח"כ, רק בנטלתו בידה ס"ל דלא מהני דבהא מה שהגיע לידה נעשה ע"י האשה לא על ידי הבעל כלל, ומעתה דברי הרמב"ם נכונים דכאן כתב דאפילו נטלתו מהני משום דלדידי' לאו משום גיטה וחצירה אתינן עלה רק חצירה ממש, ונהי דמהלך לא קנתה אבל כבר נתן בחצירה ומתגרשת אח"כ בקנייתה ע"י נטיל' וריש פ"ה מה"ג דמיירי בחצר נכסי מלוג מכח גיטה וחצירה באין כאחד כמ"ש ה"ה בהא לא הכשיר רק שתעמוד בחצירה דאכתי העתקת הגט מרשותו לרשותה רק ע"י הבעל הוא ולולא הבעל וגירושיו לא הי' ברשותה כלל והוי כמו כפיתה דהכא וז"ב:

ועוד נראה לפע"ד דאפילו תימא דהכא ג"כ מטעם גיטה וחצירה באין כאחד אתינן עלה מ"מ מגורשת אפילו נטלתו אח"כ או שכפתה העבד, והוא שאני אומר דמה שהקשו בפרק הזורק חצירה מה שקנת' אשה קנה בעלה לאו למימרא דלא הוי נתינה לחצירה כלל דהא ליתא דאף דהבעל אוכל פירות ומיקני לי' לפירות בע"כ של אשה מ"מ פשיטא דמיקרי נמי חצירה דהא אינו יכול למכור וליתנו במתנה ולחפור בהם בורות רק שלה הם ומשעבדי לי' לדידי' לפירי ועיקר קושית הגמ' כיון דבעל נמי יש לו קנין בהם אי אפשר שתזכה האשה מה שמונח בתוכם כמו חצר דעלמא שזוכה אבל מ"מ נתן לחצירה רק שלא נקנה הגט בנתינה זו, תדע דאל"כ תיקשי מה שהקשו פרק הזורק חצירה מה שקנתה אשה קנה בעל' וקשה הא מקרא ילפינן לה ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצירה מנין ופי' רש"י מדלא כתיב ובידה יתננו אלמא נתינה כל דהו ואפילו לרשותה, וכ"כ הטור סימן קל"ח להדיא, א"כ כיון דס"ד דליכא חצר לאשה כלל ושום רשות א"כ תיקשי קרא גופי', וליכא למימר דבאמת אקרא קשיא לן הא ודאי ליתא דכמו דגזירת הכתוב הוא ליתן בידה ולא מעל גבי קרקע כמו כן סגי בנתינה לידה או לחצירה של נכסי מלוג ולא אשכחן בעלמא נתינה קונה ע"כ רק בגט וכמו כן קונה לה חצירה והיאך שייך להקשות על הכתוב מה שקנת' אשה קנה בעלה:

וברור דעיקר הקושיא כיון דחזינן בנתן בידה לפקדון או ישינה מהני נתינה זו להתגרש אח"כ אף דנתינה לא היתה לגירושין ולא קנתה בנתינה זו מ"מ מהני אותה נתינה שתתגרש אח"כ והשתא שפיר הקשו אמתניתין דקתני הזורק לתוך חצירה מגורשת וקשה הא מקרא לא נשמע אלא דנתינה לחצירה הוי כמו נתינה לידה אבל לשתקנה הגט בחצירה להתגרש בו תיכף לא שמענו, ואולי צריכה ליטלו בידה לקנות הגט כיון דלאו חצירה הוא לגמרי אין ראוי לקנות על ידו והוי כמו נתן בידה לפקדון או ישינה עד שתקנה היא הגט ולא הוי טלי מעל גבי קרקע כיון שנתן בחצירה והוי כידה, ומנין לנו ללמוד דקנתה