תפארת יעקב על גיטין פד

לכך הוא בידה וגרע טפי מהיו מוחזקין שהוא שלו דצריך לומר מנפשי' עייל, ובהא בלא"ה יש לחוש שלא נתן לגירושין כלל כנ"ל והוא תמוה מאד לפע"ד:

אבל לדעתי נראה פשוט דבכל גווני מבעיא לי' לרמב"ח, ומה שאמר בהיו מוחזקין שהוא שלו משום דבעי בתר הכי בטבלא אי אשה ידעה לאקנויי והשתא בלא היו מוחזקין כלל הי' לנו ספק אחר אי ידעה לאקנויי לבעל כיון שלא ידענו מה נעשה בו, והשתא מבעיא לי' ספק אחר אי לחוש מנפשי' עייל לכך בעי לה בהיו מוחזקין דאין לנו ספק בהקנאת האשה דשלו הי' בודאי רק הספק אי מנפשי' עייל, ולכך לקמן בעי לה בטבלא ולא בעבד משום דבעבד יש ספק אי מנפשי' עייל והוא לא בעי רק אי ידעה לאקנויי לכך בעי לה בטבלא דהוי חזקה גמורה ולא חיישינן רק אי ידעה לאקנויי, והנה הב"י כתב על דברי הטור הנ"ל שזה מתבאר גבי על הכל כותבין על יד העבד וקרן הפרה, וכוונתו כמו שכתבתי לעיל דע"כ משנתינו בלא היו מוחזקין ובהא ליכא ספיקא דאל"כ תיקשי לפי המסקנא דמוקי מתניתין בכתובת קעקע ובלי ע"מ דאכתי איכא חששא דרמב"ח דמנפשי' עייל, וכן לס"ד דלא ידע מע"מ וכר"א ומקשה דהוי יכול לזייף, וקשה בלא"ה הא איכ' הך חששא גופא דרמב"ח ותיפשט לי' ממתניתין:

אבל באמת לא קשי' ולא מידי לפע"ד, ואדרבא יש לדקדק מה שאמר בע"מ ור"א הוא, וקשה למה לי כר"א דוקא אטו לר"מ לא משכחת לה שיש עדים שראו הגט שנתן לה שלא נזדייף וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' בשם ר"ת דאפילו לר"מ צריך עדים בשעת נתינה דאין דבר שבערוה פחות משנים וע"כ משום דלר"מ בעינן מוכח מתוכו ולא מהני ע"מ בדבר שיכול להזדייף ולכך קאמר ור"א הוא, ונראה לי עוד דאפילו אי נימא דלענין שיב"ש לא בעי ר"מ מוכח מתוכו כמו שכתב הרשב"א דלא כתוס' ריש כל הגט, מ"מ נראה לי דבכהאי גוונא דאינו מוכח מתוכו כלל שהוא ספר כריתות לכ"ע בעינן מוכח מתוכו כיון דע"ח כרתי בעינן שיהא מוכח שהוא גט והם חתומים על הגט ואי לא"ה לא מיקרי ע"ח כלל רק מה שאנו יודעין על פה שלא נזדייף [רק מפירש"י לקמן גבי מאן תנא משמע דבכל גווני לא בעי מוכח מתוכו ודבריו צ"ע ועמ"ש שם]. והשתא לק"מ דהא ידעו דאיכא לאוקמא מתניתין כשיש עדים שנמסר לה לגירושין ולא עייל מנפשי' והא בודאי אפי' לר"מ מהני, אבל לרבא דמקשה דהוי שטר שיכול לזייף שפיר מקשה דתיקשי לי' מתניתין דבהא לא מהני עדים כיון שאינו מוכח מתוכו, ומשני דמתניתין בע"מ ור"א הוא דאינהו כרתי ולא בעינן מוכח מתוכו אבל לרמב"ח דע"כ מיירי בלי ע"מ דאל"כ אין לספק דמנפשי' עייל שפיר מקשה ותיפוק לי' דהוי יכול להזדייף ולפי זה לפי המסקנא דמוקי לה בכתובת קעקע לאו למימרא דלא מיירי בע"מ כלל דאכתי יש לחוש דמנפשי' עייל רק אין צורך לאוקמא כר"א דאפי' לר"מ דע"ח כרתי מהני עדים דלא עייל מנפשי' כיון דגוף הגט אינו יכול להזדייף ואי קשיא למה דחיק לאוקמא בכתובת קעקע כיון דע"כ מיירי בע"מ א"כ נימא ר"א הוא, הא לאו קושיא הוא דא"כ השתא נמי תיקשי למה לן לדחוק בכתובת קעקע הא פשיטא דיותר נוח לאוקמא בע"מ וכר"א, ועוד דהא במתניתין על הכל כותבין קתני דהיינו דמותר לכתחילה ובכתובת קעקע אפי' לר"ש אסור עכ"פ לעשות כן ועמ"ש בתוס']:

ודבר ברור הוא דעיקר מה דדחיקא להו לאוקמא מתניתין כר"א דוקא משום דבמשנה דבתר הכי קתני פלוגתא דריב"ב ורבנן דריב"ב ס"ל אין כותבין על דבר שיכול להזדייף והיינו אפילו בע"מ ורבנן פליגי דבע"מ כותבין א"כ אי הך משנה הקודמת דוקא למ"ד דיכול לכתוב בע"מ א"כ הוי לי' סתם ואח"כ מחלוקת ואנן כר"א קי"ל וכרבנן דלקמן, והיינו דקאמר דהך מתניתין לא נחית הכא בהך פלוגתא כלל ועיקרה באה לאשמועינן דיכול לכתוב לכתחילה על בעלי חיים דלא כר' יוסי הגלילי דפליג דאין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים, ובענין הך פלוגתא לריב"ב בכתובת קעקע ולרבנן בע"מ וכר"א, ולכך הוצרך להמציא במתניתין ג"כ אופן בלי ר"א דלא ליהוי סתם כר"א ואח"כ תיכף מחלוקת בהא, וזה ברור, ולפי מה שאבאר לקמן בס"ד פי' אחר בסוגיא זו פשיטא דלא מוכח דינו של הטור וב"י כלל ומיושבים קושיות הנ"ל בפשיטות ע"ש, ועמ"ש לקמן בביאור דברי הג"א ותלמוד ישוב לדברי הטור מתוך דברי הרמב"ם ע"ש:

שם מי אמרינן אקנויי אקני לה או דילמא מנפשי' עייל מלשון זה משמע לכאורה שצריך להקנות העבד בקנין מיוחד וכ"כ בספ"י וכתב שדבר זה במחלוקת הרשב"א והר"ן הובאו בב"י סימן קכ"ד ודבריו תמוהין ואין ענין זה לזה, והמעיין בדברי הרשב"א מבואר להדיא שלא נתכוין לומר רק שיפרש שנותן לה כל העבד בתורת גט אבל בסתם יש לומר שמשייר העבד לעצמו רק היד נותן לה, והרי זה גיטך והעבד שלי לכ"ע לא מהני, ומאן דפליג עלי' סובר דאפילו בסתם ממילא כוונתו שנותן לה כל העבד בתורת גט כמו אויר מגילה ועדיף מינה כיון שאם ישייר עבד לעצמו אינו גט מסתמא נותן שתתגרש ולא חיישינן דלא ידע וחשב שתתגרש ביד בלבד והעבד יהא משוייר לו זהו עיקר המחלוקת בזה, אבל לכ"ע כל העבד בתורת גט הוא ואין צריך שום קנין רק הנתינה לידה כמו כל נתינת גט דעלמא, ועוד דאי לשון אקנויי אקני בדוקא הוא א"כ למה קאמר מנפשי' עייל כל שלא הקנה בפי' לא מהני אפילו נתן לגירושין:

ואמת שגם בלשון הרב ב"י אני תמה שכתב להשיג שם על רבינו ירוחם דמצריך שיהא העבד כפות דדוקא בהך דרבא דמתגרשת מטעם חצר בעינן כפות, אבל במתניתין דכל העבד גט הוא וכשהיא זוכה בעבד באחד מדרכי הזכי' זכתה בגט עיי"ש, משמע לכאו' דאם מקנה לה העבד בקנין אחר מגורשת, אבל באמת הוא תמוה מאד בעיני דפשיטא דלא מהני שום קנין בגט רק נתינה מידו לידה או לרשותה אבל כל קנין שאינו ונתן בידה לא מהני בגט, תדע דמשיכה לא מהני בגט אף דבעלמא הוי קנין גמור מ"מ ונתן בידה לא הוי וטלי גיטך מעל גבי קרקע אפילו תקנה אותו בקנין לא מהני ואדרבא כל שלא זכתה רק בקנין שתעשה הוי טלי גיטך מעל הקרקע ועוד דלא מצינו קנין בע"כ ונתינת גט מהני בע"כ אלמא שאין ענין נתינת גט לקנין דעלמא הלכך לא זכתה בעבד להתגרש רק כשיתננו לה בדרך נתינת גט לא שתסייע האשה בקנין לזכות בו או שיקנה לה הבעל באיזה קנין ולקמן אבאר בס"ד ליישב בזה דברי ר"י דמצריך להיות העבד כפות] רק שיתן לה מידו לידה או לרשותה, ולהרשב"א צריך לומר בפירוש שנותן לה כולו בתורת גט, ולהחולקים אפילו בסתם, ולפי זה גם מה שפקפק הרב הנ"ל דמחוסר הקנאה לק"מ, דכיון דנתינת גט הוא ובנתינתו מתגרשת מה שנותן כל העבד בתורת גט כקלף גדול א"כ זו היא הנתינה והיאך שייך מחוסר מעשה הא כל גט מחוסר נתינתו והקפידא שלא יחסר חוץ הנתינה, ומה שאמרו בכאן אקנויי אקני לה אין הכוונה רק נתינת גט ונקרא לשון קנין כמו וקונה עצמה בשתי דרכים וכ"ש לפי מה שאבאר בסמוך פי' אחר בסוגיא זו פשיטא דאתי שפיר לשון אקנויי אקני לה ובדוקא הוא לא נתינת גט כמו שאבאר בס"ד ויתיישבו בזה עוד קושיות בסוגיא ע"ש:

שם ותיפוק לי' דהוי כתב שיכול להזדייף. תמוה מילתא טובא נהי דע"מ אין כאן אבל פשיטא דהך דרמב"ח נמי משכחת לה שיש עדים שכך הי' כתוב בגט בעת חתימה ולא נזדייף או דע"ח גופייהו מעידין כך:

ומזה הי' נראה לי ראי' לדעת הרי"ף דס"ל דבכל גט אין אנו דנין דמסתמא נמסר לפני עדים דמאיזה צד נימא כן רק הטעם דמהני אפילו אין ע"מ לפנינו דע"ח כרתי, א"כ הך דרמב"ח כיון דליכא ע"מ ע"כ אנו דנין דע"ח כרתי א"כ לא הוי מוכח מתוכו כמו לר"מ ולא פליג ר"א על ר"מ רק היכא דאיכא ע"מ דאינהו נמי כרתי אבל כל דע"ח כרתי ר"מ ור"א שוין דבעינן מוכח מתוכו משא"כ במתניתין יש לומר דע"מ לפנינו ואינהו כרתי ולא בעי מוכח מתוכו כלל, ע"ש ברי"ף פרק המגרש דמבואר להדיא כן:

ובהכי ניחא דקאמר ולרבא קשיא מתני' וקשה מה ענין קושיא זו לרבא הא בלי רבא קשיא מתניתין, ואפילו נדחוק דהכוונה ולרבא דקשיא לך על רמב"ח תיקשי לך מתניתין, אבל בסמוך דקאמר מתניתין לרבא נמי לא קשיא אינו מובן כלל, דאין לפרש דלכך לא קשיא לי' מתניתין דמוקי לה בכתובת קעקע א"כ גם לרמב"ח לא קשיא כלל:

ולפי הנ"ל ניחא דבלי רבא הוי ס"ד דכל שנודע על פי עדים שאין בגט זה שום זיוף כשר אפילו דבר שיכול להזדייף, תדע דבאמת כך הוא דעת רש"י לקמן דאי הוי סהדי קמן אפילו ע"ח כשר אפילו לת"ק דחכמים דלקמן והתוס' הקשו שם עליו דלא מהני לר"מ דבעי מוכח מתוכו, וזהו שנתחדש לו למקשה מתוך דברי רבא דמקשה לרמב"ח, וקשה דלמא דאיכא ע"ח המעידין שלא נזדייף, וע"כ דלא מהני לפי שאינו מוכח מתוכו א"כ תיקשי לי' מתני', ומשני לי' דמתניתין לא קשיא דמוקמינן לה כר"א ולא בעי מוכח מתוכו אבל לרמב"ח דליכא ע"מ ואנו סומכין על ע"ח דאינהו כרתי שוב לא מהני רק שיהא מוכח מתוכו וכבר כתבתי לעיל לפרש מה דדחיקא להו לאוקמא