תפארת יעקב על גיטין פב

חקיקה חרות על הלוחות לא איכפת לן מה דכתיב בהו לשון כתיבה דליכא למיטעי כתיבה דוקא אבל היכא דכתב כתיבה גרידא שפיר אמרינן כתיבה דוקא ולא חקיקה, אבל מציץ פריך שפיר בתר דמשני לחלק בין תוכות ליריכות למה נעשה הציץ תוכות אף דכתיבה חקיקה ג"כ נימא חקיקת יריכות לקיים כתיבה דוקא דתוכות לאו כתיבה הוא וכה"ג תרצו התוס' פ"ק דחולין גבי עורביים מבעי' לי':

ע"ב בגמרא א כתב לה גט על טס של זהב וכו', נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה. הקשה הרשב"א ז"ל הא הגט פורח באויר ותירץ דהוי כאומר התקבלי גיטך ומחלי כתובתיך. ודבריו צ"ע מכמה טעמים חדא למאן דאמר מחילה צריכה קנין כל היכי שיש שטר ביד המוחל א"כ הכא דכתובה בידה לא מהני מחילה וליכא למימר דעל תנאי כך נתן לה הגט שתמחול, א"כ היאך פסיק ותני נתקבלה גיטה הא ברצונה הדבר תלוי שאם לא תרצה להחזיר שטר כתובה אינה מגורשת, ועוד דחסרו להו משפטי התנאי ואפי' לא מחלה תתגרש:

ועוד לפי דבריו דוקא במגרש ברצונה ומאי מקשה מברייתא דילמא במגרש בע"כ לכך בעינן שאר דבלא"ה אותיות פורחות באויר, ועוד דלפי דבריו אפי' אין הטס שוה כשיעור הכתובה מחלה כתובתה ולא כן מבואר ברמב"ם דרק כדי שיווי הטס הוא ש"מ דלפרעון חשבינן לה וכן הטור כתב בהדיא והתפרעי כתובתך בזהב שבו הרי מפורש שאפי' נתנו בפי' לפרעון הכתובה מהני, וכן משמע להדיא בפירש"י ותוס' דדנין דנתן לפרעון ומ"מ מגורשת , ועוד לדבריו למה לי טס של זהב בכל גט כך הוא מיהו בהא אפשר לומר דבכל גט פשיטא לן דמחילה הוא כיון שקיבלה הגט ונתרצית, אבל כאן ס"ד דלפרעון קיבלה קמש"ל דמ"מ הוי מחילה, אך הא קשיא למה לי כתובה דוקא אפי' חוב דעלמא כך הדין כיון דמתורת מחילה אתינן עלה וראיית הרשב"א מקידושין ג"כ בחוב דעלמא הוא ולא אישתמיט שום פוסק לומר דהרי זה גיטך והתקבלי חובך מהני ג"כ:

לכן נראה לי ברור דלק"מ והוא דעיקר דבריו שכתב דאותיות פורחות באויר לא הבנתי כלל דהא פשיטא דהך פריחה באויר לא ימלט רק על שלשה פנים או שלא יהיו פורחות באויר ביד הבעל כגון במגרש בנייר שאינו שלו כלל או שלא יהיו פורחות ביד האשה כגון באומר והנייר שלי דברגע שמתגרשת פורחות בידה באויר או דתרווייהו בעינן בידו ובידה ועכ"פ כאן אחד משלש אלה אין לה דביד הבעל הכל שלו ואינן פורחות באויר וביד האשה ברגע שמתגרשת נעשה הכל שלה והרי אינן פורחות באויר והאותיות עם הנייר מתחלפין מרשות הבעל לרשותה ואין כאן פריחה באויר כלל ומהאי טעמא פירשו רש"י ותוס' דעיקר החשש הכא דאפילו לרבא דס"ל דנתינת גט הוא ואפילו אינו שוה פרוטה אבל עכ"פ בעינן שיתננו לה לגירושין לא שיתן לה לפרעון כתובה ומ"מ פשיט לי' דמגורשת דכיון דחיוב הכתובה תלוי ג"כ בגירושין ולולא הגירושין אין עליו לשלם הכתובה, א"כ מה שנעשה הטס שלה עבור הכתובה ע"י הגירושין הוא והוי שפיר נתינה לגירושין שהרי לולא הגירושין אין לה כלום, ולפי זה בחוב דעלמא שאינו כתובה ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי חובך אינה מגורשת דכיון שקיבלה בעד החוב לא נתגרשה דאין החוב תלוי בגירושין וכמו כן דוקא טס של זהב ובכדי שיווי הטס ואפי' גירשה בע"כ מגורשת, והיינו דמקשה מברייתא דמוכח דצריך שיתן לה מתנה גמורה לגירושין דוקא, וזה ברור לפע"ד ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה התקבלי עוד בזה:

שם הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת. פירש"י משום דאותיות פורחות באויר, משמע מדבריו שאי הי' אומר והגליון שלי דאינן פורחות באויר מגורשת, וכן מוכח מאבעי' דר"פ בתר הכי דדוקא בין שיטה לשיטה מבעי' לי' אבל בגליון פשיטא לי' דמהני:

איברא דקשיא לי מה ששנינו לעיל על קרן הפרה ונותן לה הפרה דלמה לי כולי האי לימא הרי זה גיטך והפרה שלי ובודאי אין לומר דבאמת כך הכוונה דהא קתני ונותן לה העבד ולא בא לאשמועינן שלא לקצץ יד העבד, וע"כ דבא לומר שצריך שיתן לה כל העבד בתורת גט וכמו כן הפרה:

לכן נראה ברור דהיינו טעמא שאי אפשר שיקנה לה קרן הפרה כל שמשייר הפרה לעצמו דאי אפשר שתקנה הקרן על פרה שלו רק ע"י דבר אחר והוי טלי גיטך מעל הקרקע דלא לקנות הקרן בפני עצמו כיון שהוא מעורב ויונק מן הפרה ובטל לגבי פרה, וכמו כן יד העבד אי אפשר לקנותו רק מהני, אבל אחר דלא מהני בגט רק שתקנה בנתינה לידה א כשנותן נייר גדול וחציו כתוב עליו גט וחציו חלק יכולה לקנות חלק שכתוב עליו גט והחלק שלו, ועוד אבאר לקמן במשנה דאין כותבין במחובר לקרקע טעם נכון שאי אפשר שתקנה האשה קרן הפרה ויד העבד והגוף יהא שלו דאכתי אגידא בי' כיון דעכשיו הקרן והיד אבר מאיבריו הוא ואח"כ ביד הבעל להפריד וליקח שלו וישתנה הקרן והיד ממה שהי' א"כ אכתי אגידא בי' שהרי הבעל יכול לשנות את שלה לענין אחר ממה שהי' בעת נתינה והוי כמו גט בידה ומשיחה בידו שכל שיכול לנתקו אינה מגורשת, ע"ש באריכות:

ובהכי ניחא לי מה דמבואר בירושלמי דאפי' נותן לה הפרה סתם מגורשת, וק' הא הכא קאמר טעמא משום דאויר מגילה הוא, אבל בלא"ה לא אמרינן דמסתמא נותן לה הכל, א"כ גבי פרה דלא שייך לומר דפרה אויר הקרן הוא למה מהני נתינה סתם, ולהנ"ל ניחא, דכאן בעינן טעמא דאויר מגילה דאי לאו הכי אמרינן דלא נתן לה השאר כיון דמתגרשת אף אי השאר שלו, אבל בפרה כל ששייר גוף הפרה לעצמו אינה מגורשת דאגידא בי', א"כ אפי' נתן סתם בודאי נתן כולה בתורת גט דאל"כ אינה מגורשת כלל כנ"ל:

שם על מנת שתחזירי לי הנייר. לא נתבאר הכוונה אי על הגירושין בעצמותן הוא מתנה שאינו רוצה שתתגרש רק באופן שתחזיר לו הנייר או על נתינת הנייר הוא מתנה ואי הי' יכול לגרש שהנייר יהא שלו הי' מגרשה לחלוטין רק לפי שצריך נתינה מתנה הוא על הנתינה אלא שיש לדקדק למ"ד דלא בעי משפטי התנאי בממון א"כ כיון דעל הגירושין אינו מתנה כלל למה לי משפטי התנאי וצריך לומר דמ"מ כיון דמשונה נתינה זו משאר נתינות שהרי נותן לה ע"כ, א"כ דנין בה ג"כ דיני תנאי כמו בגירושין, ודוק:

שם בין שיטה לשיטה. משמע בהדיא דהכוונה כמו והנייר שלי דאינו חותך הנייר קודם נתינה רק נותן לה כמות שהוא ומשיירו לעצמו וה"ה בין שיטה לשיטה, הכוונה שהוא משייר לעצמו בין שיטה לשיטה, וזהו דלא כנראה מתוס' והרא"ש לקמן דף כ"א ע"ב סד"ה יוצא דחותך באמת בין שיטה לשיטה, ועמ"ש שם:

ובוודאי ליכא למימר דכה"ג הוי ג"כ מחוסר קציצה כיון שעומד ליקצץ וכקצוץ דמי כמו שכתב הר"ן דהא ודאי ליתא דדוקא לענין ב' ספרים שייך לומר כן דכיון דעומד ליקצץ כקצוץ דמי והוי ב' ספרים, אבל לענין מחוסר מעשה לא שייך זה כלל דהא לא עשה שום מעשה כלל והיאך שייך לומר שהוא מחוסר מעשה והוי כמו שנעשה מאליו, וזה ברור:

איברא שיש מקום לומר דקשיא להו לתוס' דלפי דברי הר"ן משמע דהא מילתא רק לר"ש דס"ל עומד לישרף כשרוף ועומד ליזרק כזרוק והכא נמי כיון דעומד ליקצץ כקצוץ אבל לרבנן דפליגי על ר"ש וס"ל עומד לישרף לאו כשרוף א"כ הכא כיון דס"ס לא קצצו לא הוי ב' ספרים כלל וא"כ מאי מקשה ותיפוק לי' הא שפיר מבעיא לי' לרבנן דלדידהו לא הוי ב' ספרים כלל, ומזה הוכיחו התוס' שפיר דע"כ דבאמת קצץ והוי מחוסר קציצה, אבל באמת לק"מ ודברי הר"ן נכונים דכמו דקי"ל לולב של אשירה פסול דכתותי מכתת שיעורי' דעומד לשריפה וליכא דפליג בזה כלל והיינו אף דפליגי רבנן עלי' דר"ש היינו דלא אמרינן דהוי כמו שאינו בעולם כלל, וכמו כן להיפך לא אמרינן דהוי ממש כמו שזרק דליהוי כמו שלא הי' לו ידיעה בשעת סליחה גבי אשם תלוי פ"ב דכריתות, אבל מ"מ מודו רבנן דכתותי מיכתת שיעורי' וחסר לי' שיעורא וכמו כן כאן לענין חיבור שיהא מחובר ממש שיהא ספר אחד מודו רבנן דעכ"פ לא מיקרי חיבור יפה וכתותי מיכתת חיבורי' והוי כשני ספרים ואנן בעינן ספר אחד ממש אבל לענין מחוסר מעשה פשיטא דלא הוי מחוסר מעשה כלל כיון שלא עשה שום מעשה בין כתיבה לנתינה, ועוד שהרי תוכל לומר שנקצץ קודם כתיבה ולמה יהא נקרא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה:

שם ספר אחד וכו' עיין בתוס' סוטה די"ח ע"א דמבואר התם דאפי' שני גיטין שלימים פסול והביאו ראי' מפרק לולב הגזול לינקט תרתי או תלת פרי אחד אמר רחמנא וכו', ועוד הביאו ראי' מפרק שור שנגח ד"מ ע"א כופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה כופרין, ודבריהם תמוהין לכאורה, שלא אמרו גבי אתרוג רק שאי אפשר דנתכוין הכתוב ליקח פלפלין כיון שאי אפשר לצאת בו רק בב' או ג' והתורה אמרה פרי אחד א"כ ע"כ שלא נתכוין הכתוב לפלפלין רק אתרוג דסגי באחד וכמו כן בכופר שאי אפשר שחייבה התורה לשלם כופר לשותפין כיון שלא ימלט רק שישלם ב' כופרין דבלא"ה לא יצא ידי חובתו והתורה לא חייבה רק כופר אחד, אבל אם יקח ב' אתרוגים כיון שיכול לצאת באחד מי שמעת לי' שלא יצא בב'