תפארת יעקב על גיטין פא

וכתב והוא לא עשה שום מעשה בגוף האות:

איברא יש לתמוה מה שאמרו וכתב ולא וחקק, ואי עיקר הטעם כמו שאמרנו אין נ"מ אי הי' כתוב וחקק או וכתב ועיקר הכוונה שיכתוב הכותב ולא שיהא נכתב מאליו ואפי' הי' נכתב וחקק, ג"כ הוי אימעט חקיקת תוכות כי לא חקק גוף האות וכן עכשיו דכתיב וכתב לא אימעט חקיקה דוקא רק כתיבה ג"כ אימעט כגון נייר שהושחר כולו בדיו ומחק תוכו וסביביו או כתב תוכו וסביביו בסיקרא עד שנשארו אותיות כתובים בדיו מ"מ פסול ועיקר פסול זה שלא נכתב גוף האות ע"י מי שצריך לכתבו או בצוואתו ולא נכתב לשמה והוי כמצא גט כתוב דפסול, ועוד שהקשו על זה מציץ והא בעינן מכתב וליכא ופי' רש"י מכתב פתוחי חותם וקשה דהוי להו להקשות מקרא ויכתבו עליו שלא כתבו רק נכתב מעצמו:

אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל משמע בהדיא דטעמא הוא משום דהכתב העומד לפנינו ע"י חקיקת תוכו לאו כתב הוא, ואפילו אי הי' הדין דלא בעינן בגט לשמה ולא צוואת כתיבה רק עכ"פ כתב בעינן דבכתיבה מתגרשת ולא בדבר אחר, וכן בעינן ספר כריתות וכל שאינו כתב לא מיקרי ספר והיינו דקאמר למימרא דחקיקה לאו כתיבה הוא והיינו שאין כתב כלל לפנינו, ולפי זה כל שנכתב על נייר ודיו אף שהאות עומד מאליו ע"י שמחק תוכו וסביביו מ"מ אין לפסלו מכח חק תוכות כיון שהכתב הבא לפנינו אותיות כתיבות בדיו על הנייר פשיטא דכתב הוא, והיינו דקאמר וכתב ולא וחקק דחקיקה דוקא הוא דלא הוי כתב וגם בהא דוקא חקיקה של תוכות אבל חקיקה של יריכות מיקרי כתב:

ומהאי טעמא נראה לי שהשמיט הרי"ף ז"ל ברייתא דחק תוכות ולא זכרה כלל והוא דבר הנהוג בכל גיטין לפי דעת הפוסקים (כמו שאבאר דבריהם בסמוך וברייתא זו אין חולק עלי', ולפי הנ"ל ניחא דסובר הרב ז"ל דלא שייך דין זה רק לר"מ דס"ל אפי' מצאו באשפה כשר אבל מ"מ מודה דבעינן כתב דהא דילפינן בכתיבה מתגרשת לאו מהך וכתב לה ילפינן דפליג עלה ר"מ דלא קאי אכתיבת גט רק אחתימת עדים, רק מוכתב לה בתרא ילפינן לה כמ"ש התוס' לקמן דף כ"א ע"ב בד"ה בכתיבה מתגרשת, ובהא מודה ר"מ ג"כ דלא אשכחן דפליג ר"מ דחק תוכות כשר בגט והיינו דמודה דאינה מתגרשת רק בכתב רק אפילו מצאו כתוב סגי בכך ולא בעינן לשמה וצוואת כתיבה, אבל חק תוכות שאינו כתב לפנינו פסול לר"מ ג"כ אבל לר"א דקי"ל כוותי' אין נ"מ בדבר זה כלל דבלא"ה פסול שלא נכתב האות בצוואת הכותב ולא לשמה כיון שעומד מאליו ואפי' בכתיבה כה"ג פסול אף דהוי כתב גמור לפנינו כנ"ל:

אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל שהביא הך ברייתא דחק תוכות בגט פסול אף דפוסק כר"א דבעי כתיבה לשמה וצוואת כתיבה, נראה דס"ל דהכא לולא דלא הוי כתב כלל הי' כשר אפי' לר"א דלא מיקרי עומד מאליו כלל כיון דמעיקרא לא הי' אות עומד כלל רק ע"י חקיקת תוכו וסביביו נעשה אות, ופעולה זו עשה לשמה ובצוואת כתיבה שפיר הוי כשר רק משום דלא הוי כתב כל שלא נעשה ע"י שקיעה ביריכות מצד זה או מעבר הב' כמו בציץ, אבל כל שלא נעשו בשקיעה רק בולטות לא הוי כתב:

וראי' ברורה לזה ממה שכתב פ"ד מה"ג הלכה ו' וז"ל חקק גט על הלוח או על האבן אם חפר יריכי האותיות כשר וכן אם חקק היריכות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס אבל אם תפר תוך האות עד שיראו היריכות גבוהות מכאן ומכאן ככתב דינרי זהב אינו גט שאין זה כתב, עכ"ל:

ומעתה אי ס"ד דעיקר הכוונה בכאן לפי שגוף האות העומד לפנינו לא עשה בו הכותב פעולה רק הסיר תוכו וסביביו ועומד מאליו הוא ולא הכותב כתבו, א"כ מי יתן ידעתי מה הפרש יש בין חפר תוכו וסביביו לחפר ירך האות בשלמא אי דחק ירך האות עד שדחקו למטה ונעשה האות הרי האות עומד על ידי דחיקתו של זה אבל חפר בו ביריכו הרי לא עשה בגוף האות כלום רק הסיר מעליו מלמעלה והכל נשאר כמקדם ומה נ"מ בהסיר מצידו עד שנשאר אות או הסיר מעליו ס"ס הוא לא גרס רק אויר בעלמא במה שחפר בו אבל לא עשה בגוף האות כלום דפשיטא דאין האות האויר שבתוך השקיעה רק העץ או האבן הוא האות ובהא לא עשה כלום, ודוק היטב, ובש"ס לא נשמע רק שדחק האות עד שנשקע ובהא שפיר האות העומד דחקו מה שהי' למעל' דחקו למטה וכמו כן בדחק מאחורי הטס, , אבל חפר ביריכו לא עשה מעש' בגוף האות כלל, והוא תמוה לפע"ד:

וע"כ צריך לומר דלא מן השם הזה פסול דודאי כל שנעש' אות ע"י פעולתו לא הוי כנכתב מאליו רק הפסול הוא דלא הוי כתב לפנינו, ובזה מחלקין דכל שנעשה ע"י שקיעה בירך האות הוי כתב אבל כל שאינו ע"י שקיע' רק בולט ולא הושקע מאחוריו ג"כ זה אינו כתב כלל ואף שהוא עשאו פסול, לפי שלא כתב רק חקק, שזה אינו כתב:

ועוד אני אומר דאפי' תימא דמודה הרמב"ם ז"ל דאי מחק נייר שהושחר כולו בדיו תוכו וסביביו או כתבו בסיקרא עד שנשארו אותיות כתיבות בדיו פסול, דאף דהוי כתב לפנינו מ"מ הוא לא עשה מעשה בגוף האות כלל ולא נכתב לשמה ובצוואת כתיבה, מ"מ הוצרך להביא הך פסולא דחקיקה דס"ל מה שאמרו לקמן דמיחרץ חריץ לאו למימרא דלא מיכנף כלל דפשיטא דאיכא למימר דמיכנף ג"כ רק כיון דמיחרץ חריץ לא בא הכתב ע"י כניפה לגמרי לא הוי כתב, אבל לענין לשמה כיון שגם הכניפה מסייעת וזה נעש' לשמה הרי סייע לשמה בגוף האות ומ"מ משום חק תוכות דלאו כתיבה הוא מיפסל:

ועכ"פ לפי מה שביארנו בין להרי"ף בין להרמב"ם לא משכחת דין זה רק גבי גט דכשר לכתבו על כל דבר אפי' על טבלא ואבן, אבל בס"ת תפילין ומזוזות שאינן כשרים רק בדיו על הנייר לא משכחת דין זה של חק תוכות כלל כיון שזה הכתב העומד לפנינו אי אפשר להכחיש שהוא כתב ככל כתב פשיטא דלא חק תוכות נינהו, וזה שלא זכרו הרי"ף ורמב"ם בשום מקום פסול זה של חק תוכות, וכן בש"ס לא הוזכר בשום מקום רק כאן גבי גט. דבכל מקום שצריך ספר ודיו לא משכחת האי דינא כלל כיון שהוא כתב לפנינו, וכן בפרק הבונה משמע להדיא דהוי כתב כה"ג, ואף שיש לחלק בין שבת לגט מ"מ נצטרך לומר דמה שחייבו שם בחטרי לגגי' דחי"ת או תגי' דדלי"ת היינו דוקא שלא עשה כן בס"ת אבל בס"ת וגט לא דכיון דלא תיקן הספר הרי לא כתב שתי אותיות להתחייב בשבת, ולעיל כתבו התוס' דלכך מוקמינן מתניתין דפרק הבונה דקתני כתב על גבי כתב פטור דלא כר"י משום דמשמע לי' דאיירי בכל גווני אפי' כתב דגט וס"ת שהיו צריכין תיקון כגון שנכתבו שלא לשמה, א"כ פשיטא דהך ברייתא נמי דקתני הגיה אות אחת חייב משמע אפי' הגי' בגט וס"ת חייב אלא ודאי דלא שייך האי דינא דחק תוכות רק בטבלא ואבן אבל בנייר ודיו דהוי כתב ממש לפנינו לא שייך האי דינא כלל וכ"כ הרשב"א בחידושיו פרק הבונה דכה"ג לא' הוי חק תוכות:

ומעתה לפי זה לא ידעתי מנין למדו כל הראשונים ז"ל לפסול בגט טיפת דיו שנפלה וקלקלה אות לגרור הטיפה משום דהוי חק תוכות, דמאיזה צד נפסלנו דאי משום דחק תוכות לאו כתב הוא, הרי בכאן הוא כתב לפנינו כתוב בדיו על הנייר והיאך נימא שאינו כתב ומה נשתנה מכל כתב, ואי משום שהאות עומד מאלוי, לא מיבעי' אי נימא כסברא ראשונה שכתבתי לעיל דכה"ג לא מיקרי עומד מאליו כיון שע"י חקיקתו נעשה כמו שהוכחתי לעיל מלשון הרמב"ם ז"ל, אלא אפי' אי נימא דבהא ודאי פסול היינו דוקא כשלא עשה הוא מעשה באות כלל אבל זה שכתב כל האות בידו רק שנתקלקל וחזר ותיקנו א"כ כיון שכתב הוא לפנינו והוא כתבו מכל צדדיו ונכתב לשמה היאך שייך לפסלו, מאחר שהוכחתי דעיקר פסול דחק תוכות דאינו כתב ולא בכאן שאי אפשר להכחיש שהוא כתבו וכתב הוא לפנינו:

וביותר יש לתמוה במה שכתב בס"הת דאפי' העברת קולמס:

לא מהני בזה דבמה נפשך אם אתה אומר שהוא כתב א"כ בלי העברת קולמס כשר ואם אינו כתב א"כ כיון שהתחתון אינו כתב למה יגרע מדיו על הסיקרא דחשוב כתב כיון דתחתון אינו כתב ליתכשר בעליון, דהא לא הוי כתב על גבי כתב וביותר תימא שכתב דאפי' לר"י דמכשיר בגט העברת קולמס לענין לשמה מודה בהא דלא, והוא תמוה מאד דאטו בשביל דאינו כתב יגרע מאי הי' כתב גמור רק שלא לשמה, ואי משום דמתקן בכתב השני הכא אין לך תיקון גדול מזה שאינו כתב כלל ומתקן למעלה כתב:

הן אמת שכבר כתבתי לעיל די"ט ע"א בתוס' בד"ה דיו ליישב דברי סה"ת בזה ולזה נתכוונו גם התו' שם, אך דברי התו' במס' שבת פרק הבונה אי אפשר לפרש כן דשם דקדקו בהדיא דכתב עליון הוי כתב היכי דמחדש לשמה ושם לא זכרו דבריהם בשם ר"י כלל, ונראה לי שהוא תירוץ אחר באמת ולתירוץ זה ודאי פשיטא דמהני העברת קולמס בחק תוכות כמו שבארנו:

בתוס' בד"ה למימרא וכו' הוי מצי לאקשוי' מלוחות וכו', ולדעתי לק"מ דודאי כיון דכתיב בהדיא