תפארת יעקב על גיטין פ

עלי' רבנן דאינו מן המובחר וכשיטתו השיבוהו דלדידהו לא הוי כתב רק לשיטתו אינו מן המובחר כדאיתא בירושלמי להדיא א"כ נ"מ בגט אפי' בדיו על סיקרא או להיפוך לא מהני לרבנן ואינו מן המובחר וראב"י דחי לה דדוקא בשם פליגי במן המובחר משם זה אלי ואנוהו, אבל בגט מודו דאי הוי כתב כשר אבל בדיו על דיו פליגי בלא"ה דלא הוי כתב והיינו דמוקמינן בשבת הך מתניתין דכתב על גבי כתב פטור דלא כר"י וקשה הא לראב"י לא מצי אתיא ככ"ע, ולפי הנ"ל ניחא דלא מחלק רק לענין פלוגתייהו במן המובחר דבגט לא איכפת לן וזה שפסק הרמב"ם דלא מהני העברת קולמס בגט ובטל לגמרי ולא חש לדרב אחא משם דבהא מודה דלרבנן כתב על גבי כתב פטור והרמב"ם לא מיירי רק בדיו על דיו דבדיו על סיקרא פסק בשבת דחייב שתיים דהוי כתב וה"ה בגט וזה ברור לפע"ד:

שם ונתכוין לכתוב יהודא. מכאן מוכח לכאורה שאין צריך להוציא בפיו לשמה דאל"כ למה לי שנתכוין לכתוב יהודא תיפוק לי' שלא הוציא בפיו השם ואולי אף שצריך לכתוב השמות בפני עצמן לשם קדושת השם מ"מ סגי להזכיר בכלל קודם הכתיבה אני כותב הס"ת לקדושת ס"ת והשם לקדושת השם ובהכי סגי לכל הספר ולכל השמות לכך בעינן הכא שיתכוין לכתוב יהודא, שוב ראיתי בט"ז הלכות ס"ת שהביא בשם הב"ח הוכחה זו ולפי ענד"נ כמ"ש ודברי האומר שצריך שיזכיר בפה כל שם בפני עצמו באמת צ"ע:

איברא לא יכולתי לעמוד על תוכן כוונת הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות תפילין שכתב, וז"ל הכותב ס"ת או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין עכ"ל והנה אף דאין לתמוה מה שלא זכר דין העברת קולמס כמו שזכר גבי גט בהלכות גירושין לפי שכל שכתב שהם פסולין ממילא מוכח דלא מהני העברת קולמס דאל"כ פשיטא שצריך להעביר בקולמס להכשירן שלא יהי' טעונין גניזה. אמנם יש לתמוה מה שכתב ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה מהו פי' דבר זה גם לא הי' לו לומר רק שכתב אזכרה בלא כוונה פסולין, גם מדשינה באזכרה וכתב שלא לשמן ש"מ שאין זה מה שזכר קודם בלא כוונה באופן שכל דבריו תמוהין לכאורה, לא ראיתי מי שיפרש דבריו כלל:

ומה שנראה לי שסובר הרב ז"ל דלא בעינן כתיבת ס"ת לשמה כלל רק בלא כוונה ג"כ כשרה רק להיפך בנתכוין שלא לשמה צריך לגרור אותה תיבה ולכתוב אחרת וזה שלא זכר בכלל העשרים דברים המעכבים בס"ת כתיבה לשמה רק כתב האזכרות בלא כוונה וכן מוכח שם בהרבה מקומות דלא בעינן כוונה רק באזכרות בלבד וכן משמע באמת בש"ס לקמן דנ"ד, ולפי זה אם כתב כל הס"ת לשם קדושת ס"ת ממילא אין הפרש בין השמות לשאר תיבות ואין צריך לכוין באזכרות יותר, מאחר שכולה לשם קדושת ס"ת נכתבה, וא"כ ממילא אפי' נתכוין לכתוב יהודא וטעה ולא הטיל בו דלי"ת אין צריך העברת קולמס כלל דאפי' אותה תיבה שנתכוון לכותבה לשם ס"ת נכתבה וכיון שטעה וכתב שם הרי השם לקדושת ס"ת נכתב ולא משכחת האי דינא רק בכתב כולה בלא כוונה כלל דבכולה לא איכפת לן רק בכותב כך צריך לכוון בשמות שכותב השם לקדושת ס"ת ואם כתבו סתם בלא כוונה הי' מועיל ג"כ העברת קולמס כיון שלא קילקל בכוונתו רק סתם. במה שיעביר עליו קולמס ופועל בו פעולה מחודשת לשמה סגי בכך כמש"ל רק בנתכוין לכתוב תיבה אחרת קילקל בכוונתו, ואי אפשר שיוציא זה הקילקל רק אי נימא כתב עליון כתב, אבל בלא"ה נהי דעכשיו כיוון לשמה מ"מ הכתב התחתון נכתב בפי' שלא לשם קדושת השם וכיון שכל הס"ת נכתב בלי כוונה הרי קלקל בכוונתו ולא ניתקן הקילקל, והיינו דקאמר הכא ונתכוון לכתוב יהודא דבלא"ה הוי מהני העברת קולמס כיון דמעיקרא נכתב סתמא וכמו כן בהי' כותב כולה לשם קדושת ס"ת בכלל אפי' העברת קולמס לא הי' צריך, ובזה כל דברי הרמב"ם מבוארים ועמ"ש בסמוך:

. שם דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא, לכאורה משמע דהכוונה לפי מה שאמרו לקמן דנ"ד דמודה ר"י היכי דכלהו אזכרות לא נכתבו לשמה דמיחזי כמנומר א"כ יש לומר דרבנן פליגי דאפי' באזכרה אחת מיחזי כמנומר ולא הוי ואנוהו, אך אי אפשר לומר כן דא"כ אפי' בתיבה אחרת לא ליהני העברת קולמס לכן נראה לי דהכוונה על המצוה של כתיבת השם לשמה דבעינן שיעשה המצוה כהוגן בשלימות ועכשיו שלא נכתב רק העביר בקולמס לשמה אינה מן המובחר אבל גט שאינו מצוה סגי בהעברת קולמס:

ועל דרך זה יש ליישב ג"כ קושית התוס' לעיל דלראב"י הוי הך משנה דשבת דלא כמאן ואי לראב"י נחלק בין היכי שמתקן לשמה הוי לי' להש"ס למידחי התם דאתיא כר"י ג"כ כדדחינן הכא, גם קשה לפי' התוס' כיון דלא הוי כתב מאי מתקן, גם קשה קושית מהרש"א שם דמשמע בתר הכי דאפילו לתקן לשמה לא הוי כתב, ולהנ"ל יש לומר דלרבנן לא הוי כתב כלל ולכך לא הוי מן המובחר רק בגט מהני שמתכשר בכתב התחתון הואיל ועשה בו פעולה מחודשת לשמה בהעברת הקולמס אבל בס"ת דהוא מצוה לא סגי בהכי רק לשמה גמור דבעינן ואנוהו לא שיחדש בה מעשה לשמה, והשתא הך משנה בשבת ודאי דלא כר"י דלדידי' כיון דמותר לעשות לכתחלה כך ש"מ דהוי כתב עליון כתב ונכתב לשמה גמור, אבל לרבנן כיון דלא חשיב לי' מן המובחר ש"מ דכתב עליון אינו כתב רק בכתב התתתון עשה פעולה לשמה ולא מהני בהא גבי מצוה וכן בשבת פשיטא דלא מהני כיון שכתב התחתון לא נכתב בשבת ור"ח ס"ל דגט ושם שווין וגבי גט ג"כ לא מהני פעולה בכתב התחתון לשמה רק בעינן לשמה גמור ודוק:

שם אמר ר"ח יכילנא למפסלינהו לכולי גיטי דעלמא. בסוגי' זו יש לדקדק הרבה אך הואיל וכבר הארכתי בזה בא"ה סי' ק"כ ראיתי לקצר כאן, א' מה זה שאמר יכילנא למיפסל דמשמע דבאמת לא הי' פוסלם א"כ כיון דלא ס"ד דרבנן אקני לי' הרי באמת פסולים, גם מה השיב לו רבא דילמא וכו' הא ע"כ כך הוא באמת, גם קשה דלקמן בבעי' דרמב"ח משמע דלא אקני' לי' רבנן כלל, ועוד דקאמר תדע דשלחו מתם והא זו הוא קושית ר"ח באמת כיון שאין הגט שוה פרוטה, גם למה לא הוכיח ממתניתין על עלה של זית וכלהו גיטי ג"כ חזי לאיצטרופי ועוד שם בא"ה מה שיש לדקדק בזה:

לכן נראה לי דידע ר"ח דאינם פסולים דהך וכתב הכוונה צוואת כתיבה כמ"ש הנ"י פרק גט פשוט להדיא רק ר"ח אומר שיש כח בידו לפסול הגיטין והיינו שיפרש וכתב שיהא הוא הכותב ולא תסייע האשה בכתיבתו כלום וכל שיש כאן סייע מן האשה לא מיקרי וכתב, ועל זה השיב לו רבא דאפי' יפרש כן אין לפוסל' דילמא אקני לי' רבנן ואין כאן סיוע דידה כלל והיינו דלא תקינו רבנן דליתבי' לי' ויתן הוא לסופר דא"כ אכתי מסייעת האשה בכתיבתו והדר קאמר ואלא משום ונתן דכיון דלא אקני לי' רבנן רק שתהא מגורשת ואי לא תתגרש ממילא יהא שלה א"כ לאו מידי יהיב לה דאי לא יגרשה אינו שלו כלל ולא הי' כוונת ר"ח לפוסלם באמת כי יש לפרש צוואת נתינה או כמו שאבאר לקמן דונתן הכוונה שלא יהי' האותיות פורחת באויר רק רבא השיב דאפי' יפרש כן לק"מ דאין הכוונה רק נתינת גט ולא בעינן דבר השוה אצלו כלום תדע דאפי' איסורי הנאה כשר ואינו שוה כלום וממילא כה"ג אף שאין הגט שלו רק לגרש בו כשר, ולענין הקנאות קלף ודיו וביאור דברי הר"ן בזה הכל מבואר אצלי בא"ה סי' ק"כ באריכות. ולענין גט שכתבו על דבר העומד לשריפה ג"כ מבואר אצלי שם בא"ה ריש סי' קכ"ד ושם מבואר כי הרב הב"ש שם לא כיון יפה בהשיגו על הח"מ מהש"ס כריתות ע"ש היטב:

בתוס' בד"ה דלמא נתינת גט הוא וכן שלף איש נעלו ונתן וכו', לא ידעתי למה הביאו הך, דהתם בלא"ה ניחא כיון דכלי הוא יש לומר דחשיב ואפי' פחות משוה פרוטה חשוב נתינה דהא במודה מקצת דכתיב כי יתן איש לרעהו כסף או כלים קי"ל אפי' טענו שני מחטין והודה באחד חייב וכן מה שהביאו מהך דתרומה אינו ענין לכאן דהתם שאני שאין הנתינה פוטרת הכרי רק הפרשה וכל שהפריש אפי' לא נתנו לכהן מיפטר הכרי ובהפרשה לפטור הכרי לא בעינן רק חטה אחת ואף שצריך ליתנו לכהן מלבד שנראה לי שאין חיוב כלל על בע"ה ליתנו לכהן דבלא"ה הכרי שוב אינו טבל רק מתוקן ואפי' נגנב ונאבד לא איכפת לן אלא אפי' אי נימא מדכתב ונתן לו יש מצוה על בע"ה בפני עצמה ליתן מתנות לכהן מ"מ יכול להמתין להצטרף עד שיהא נתינה ואז יתן לו או שיתן לו ע"י צירוף דבר אחר שיהא נכלל הכל בנתינה. ולפי זה ממילא לא קשיא מה שהקשו מזר שאכל תרומה דהכא שאני דהך ונתן לא בעי לומר שיתן לה דבר חשוב רק שיתן לה מידו או מיד שלוחו לאפוקי טלי מעל הקרקע ושיגרשה בנתינת כתב לידה לא בדבר אחר אבל אין הכוונה שיגיע לה מידו איזה דבר חשוב אבל ונתן לכהן הקודש דהכוונה היתה שיתן לכהן מעות תשלומין בוודאי נתינה חשובה בעינן וכן אשר יתן ממנו על זה, וזה ברור:

בגמרא ת"ר וכתב ולא וחקק וכו', למימרא דחקיקה לאו כתיבה הוא וכו', ראוי לשום לב בפסול זה דחקיקת תוכו, כי לכאורה נראה מפירש"י משום דהכתב נעשה מעצמו לא ע"י אותו שצריך לכתוב וכתיב וכתב שיכתוב יריכות האותיות לא שיעמדו מאיליהן וכן משמע בלשון הפוסקים שכתבו דכתיב