תפארת יעקב על גיטין עז

דעלמא חלק אבל להא לא חיישינן שהי' בידו שטר אמנה שטר פסים בעת הזאת והחליפו. והשתא לשמואל מקשה שפיר דמוכח דאפי' לא ראו כתב כלל הוי גט, אבל לרב דימי דלא קאמר רק דצריך למיקריי' כל שקראוהו מעיקרא ואח"כ ראו כתב כדמיון גט ושטר חתום בעדים לא חיישינן שהי' בידו שטר פסים והחליפו בגט והיינו דנקט בברייתא שטר אמנה שטר פסים משום דהעדים ע"כ בשעת נתינה ראו כדמיון גט חתום בעדים ושטר גמור בודאי לא יתן לה לכך לא חיישינן שהי' בידו לעת כזאת שטר פסים ואמנה חתום בעדים להחליפם בגט, וזה ברור:

בא"ד א"נ דאיירי דקרי', צ"ע דלא מוקי ברייתא בלא קרי' וקמש"ל רבותא אפי' לא קרי', ואי כוונת התוס' דאפילו איכא כתב בעינן קריאה א"כ הכא נמי ע"כ בקרי' בלא"ה ולשון דאיירי בקרי' משמע דוקא בחלק מכח קושיא שהקשו מעיקרא, וצ"ל דבב' התירוצים נסתפקו אי שמואל כרב דימי ס"ל, ובתירוץ ראשון בקשו ליישב אפילו אי נימא דשמואל דלא כרב דימי ובתירוץ ב' ס"ל באמת דכרב דימי ס"ל וא"כ ברייתא ג"כ ע"כ בקרי' אבל כבר כתבתי לפרש סוגית הש"ס דבלא"ה לק"מ:

בא"ד ונייר חלק וכו' לא ידענא מאי בקשו בזה כאן ואם נתכוונו לומר שהי' קשה להם שלא לחוש להוחלף שנאמר דנבלע בזמן מועט כזה ולכך זכרו דלא מיירי דראו תיכף חלק א"כ תיקשי מאי פריך לקמן השתא הוא דפליט הא יש לומר דמסתמא גם מעיקרא הי' כתב כיון דקראוהו והיאך יהא נבלע בזמן מועט כזה והכא משמע להו לחוש משום זה להוחלף כ"ש במקום שאין אנו מוכרחין לחוש להוחלף שאין לחוש שנבלע בזמן מועט, ויש לי לפרש דבריהם והואיל והוא רחוק לא כתבתיו וצ"ע:

בד"ה שמואל נמי חיישינן קאמר השתא לא צריכי לאוקמא דבדקיני' דכי לא בדקיני' נמי איכא למיחש והרשב"א ז"ל הקשה על זה דא"כ הוי לי' לומר אלא, לכן ס"ל דכל שלא בדקו אינו כלום, והר"ן הביא בשם יש מפרשים דלא מספקינן כלל אי נייר או גט דבעל שאמר גרשתי נאמן רק מספקינן שמא הי' הכתב נבלע או לא, ודבריו תמוהין לפע"ד חדא דהאי דקאמר דבדקינן לי' אין לו מקום כלל דאי לבדוק שהוא גט אין אנו מסופקין כלל דבעל שאמר גרשתי נאמן ועל האותיות לידע אי נבלעו לא נתברר כלל ע"י בדיקה זו ועוד דהא מברייתא מוכח בהדיא דוקא חזר ואמר שטר פסים שטר אמנה הוא דלא מהני אבל בחלק נאמן לומר חלק הי' א. והשתא כיון דבעל שאמר גרשתי מיקרי היאך יהא נאמן לומר חלק הי' במה שכבר אמר גרשתי ואי באנו לחלק בין הך דשמואל דעומד בדבריו להך ברייתא דחוזר בו אין כאן קושיא מברייתא כלל כמ"ש התוס' להדיא בד"ה טעמא. אמנם גם דברי הרשב"א ז"ל לא נתבררו לי בזה דאי נימא דבלי בדיקה לא חיישינן כלל שהוא גט א"כ הך חיישינן שמא במי מילין נכתב אין לו מקום כלל דקודם בדיקה אין חשש כלל דנכתב במי מילין ואחר בדיקה אי פליט הרי ודאי נכתב במי מילין ועוד דעיקר הקושיא מברייתא לא מוכח דאינו גט ודאי וכל שאתה אומר ספק מגורשת שוב אין קושיא מברייתא א"כ מאיזה צד נימא דאינו גט ודאי היפך ממה דס"ד מעיקרא דהוי ודאי גט גם על ריש דברי הר"ן שם דנראה מדבריו דבס"ד ג"כ ידע דשמואל ספק קאמר אני תמה דא"כ לא קשיא מידי מברייתא]:

ובדברי התוס' יש לדון אי נתכוונו לומר דבלי בדיקה נמי איכא למיחש היינו שמא גט הוא והוא סברא שלישית דלא כהר"ן בשם יש מפרשים ודלא כהרשב"א רק דהוי ספק אי נייר או גט הוא או דנתכוונו כפי דעת הר"ן בשם יש מפרשים דהוי גט ודאי רק הספק בבליעת האותיות הלכך ממילא בלי בדיקה ג"כ חיישינן לבליעת האותיות וספק בליעת האותיות לא תליא בבדיקה כלל והא דאמרינן דבדקינן לי' היינו בס"ד דלא ידע מספק בליעת האותיות שפיר יש לומר דחיישינן שמא אינו גט כלל אבל לפי מה דמסיק דיש ספק בליעת אותיות ממילא ע"כ צריך לומר דלא חיישינן כלל שאינו גט דאי יש ספק בזה ממילא קודם בדיקה הוי ס"ס ספק נייר ספק נבלעו ולא הי' מהראוי לחוש והך חיישינן משמע דהוא ספק מגורשת ואפילו נשרף ונאבד לכך דקדקו התוס' דהשתא בלי בדיקה חיישינן לבליעת אותיות משום דבגט אין אנו מסופקין כלל ואי נימא דס"ל דעת שלישית דהא נמי ספק הוא אי גט אי נייר צריך לומר דס"ל דהא לא חשיב ס"ס רק שם אחד שמא גט הוא כנ"ל, ועמ"ש בחידושי לא"ה סי' קל"ה בגמרא הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו צריך למיקרייא לכאורה נראה דלמ"ד דע"ח נמי כרתי בלי ע"מ הך דרב דימי דהכא ע"כ מיירי בגט בלי ע"ח דאי איכא ע"ח אין צריך ע"מ כלל וכ"ש שאין צריך לקרותו, ולפי זה יש להקשות מאי קושיא מברייתא דלמא מיירי בע"ח ולא בעי קריאה, אבל באמת לק"מ דה"מ דע"ח כרתי רק כשהגט יוצא מתחת ידה בע"ח הוי אינהו ע"מ שמסר לה שהם מסרוהו לבעל שאין רשאין ליתנו לאשה וכיון שהוא ביד האשה הרי אינהו סהדי דמסר לה כמ"ש הר"ן פרק המגרש דאינהו כרתי בשעת מסירה במה שחתומים בו או כמו שכתב הרמב"ן שם דאנן סהדי דמסר לה כיון שבידה גט בע"ח אבל בנשרף ונאבד לא מהני ע"ח כלל ולא הוי כאלו ראו המסירה כלל ואפי' נאמין לבעל מכח שאומר גרשתי הוי כאומר גרשתי ביני לבינה בלי עדים כלל דלא מהני והשתא בשלמא בלי רב דימי אמרינן דכל שראו עדים הנתינה לידה שאמר הרי זה גיטך ונאמן הבעל שהוא גט הרי ראו הם המסירה ואפי' נשרף אח"כ סגי בהכי אבל לרב דימי שאמר שאינם עידי מסירה רק שיראו הגט בעצמותו שהוא גט א"כ התם בנשרף אין כאן לא ע"ח שיעידו על הנתינה ולא ע"מ כיון שלא קראוהו וע"כ דקראוהו א"כ מי מצי אמר לה הכי, ולפי זה יש לומר דהך דרב דימי נמי בסתם גט חתום בעדים מיירי ככל גט ולא בא לומר רק הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו לא חשיבי ע"מ להעיד שגירשה רק בקראוהו ובודאי אי הגט בידה אח"כ חתום בעדים בלא"ה מגורשת מכח ע"ח שבו דאינהו מעידין על הנתינה מכח שמסרו לה ויוצא מתחת ידה כנ"ל אבל לא ע"מ מעידין ע"ז ונ"מ אי נשרף אח"כ דע"ח לא מהני מידי כיון שאין יוצא מתחת ידה כלום לא מהני ע"מ להיות עדים שגירשה כיון שלא ראו הגט ולא קראוהו, והיינו דפריך מברייתא דמוכח דאפי' נשרף ונאבד הוי גט אפי' לא קראוהו והיינו דכל שראו שנתן לה נייר ואמר הרי זה גיטך סגי בהכי וחשיבי עדים שגירשה:

ולפיכך השמיט רבינו הגדול ז"ל מימרא דשמואל בנייר חלק ולא זכרה כלל דכיון דקי"ל כרב דימי דצריך למיקרי' וכל שלא קראו אינה מגורשת כלל אפי' אומר הא גיטך דכיון שלא נתברר לע"מ שהי' גט אין כאן ע"מ, א"כ התם בנמצא חלק ולא נתברר אי הי' כתב בעת נתינה דאפי' פליט שמא מעיקרא ג"כ הי' חלק א"כ אין כאן ע"מ כלל שנתן לה גט, ושמואל באמת סובר דכל שנתן לה גט ואמר הא גיטך ונאמן בזה מכח בעל שאמר גרשתי שפיר הוי אינהו ע"מ שמסר לה גט וגירשה והיינו דלא כרב דימי כנ"ל:

וראיתי להר"ן ז"ל בזה דברים שלא נתבררו לי' שכתב על הך מימרא דאף דס"ל דשמואל דכל שאומר הבעל שהוא גט מהימן שאני הכי דכיון דאינהו ע"מ וכו' כגון ר"נ וספרי דייני וכו', ולא ידעתי כוונתו אטו שמואל לא ס"ל ע"מ כרתי ובהדיא ס"ל פרק המגרש דהלכה כר"א, ואם נתכוין לומר לפי שיטת הרי"ף שם דר"א מודה דע"ח נמי כרתי ומיירי שמואל בע"ח והך מימרא דרב דימי בגט בלי ע"ח הא ליתא, דלא מיבעי' אי נימא כדברי הרמב"ן ז"ל שם דכל שיש ע"ח אנן סהדי שנמסר לידה כיון שהגט יוצא מתחת ידה א"כ הכא שנתן לה נייר חלק, ואפילו למה דמסיק דפליט מ"מ לא נתברר אי הי' גט בעת נתינה דהא בלוע לפנינו א"כ אין כאן ע"מ כלל ולא מהני לר"א כלל לכ"ע ואפי' לפי מה דמסיק הר"ן שם דע"ח גופייהו ע"מ נינהו כיון שחתומים על הגט מ"מ כיון שהוא בלוע לפנינו מאי אולמי' דע"ח מע"מ דאינהו נמי לא ראו שהי' בידו כתב בעת נתינה כמו ע"מ ועוד אי נתכוין הר"ן ז"ל להקשות למסקנא דמוקמינן דבדקיני' הוי לי' לתרץ דשאני התם דבדקיני' וקריאה מהני אח"כ ג"כ וע"כ דהא לא חשיב לי' קריאה כיון שלא ידענו אי הי' בלוע אז או לא א"כ אף ע"ח לא מהני בהא וכמו כן אי כוונתו להקשות לס"ד דלא מוקים לה דבדקיני' או למסקנא למ"ד דבלי בדיקה חייש שמואל עכ"פ מאי אולמי ע"ח מע"מ בזה:

ונראה לי דכוונת הר"ן ז"ל דודאי הך דשמואל מיירי גם כן דקראו קודם כמ"ש התוס' לעיל רק דלא מקשה מהך דשמואל דעדיפא לי' להקשות מברייתא וכמו דמוקי ברייתא כך מוקמינן מימרא דשמואל, רק הא קשיא לי' דבנייר חלק בודאי לא סגי הך קריאה דראוי לחוש להוחלף כיון דחלק לפנינו רק שאנו סומכין על מאמר הבעל שאמר הא גיטך דלא הוחלף וגט הי' א"כ קשיא לי' שפיר למה לי קריאה לגמרי נסמוך על הבעל במה שאומר הא גיטך שהוא גט, ואהא קאמר דכיון דאינהו עבדי כריתות אי אפשר שיכרתו רק שיראו גט בידו כהלכתו רק כל שראו בידו כך לענין איחלופי שפיר סומכין על מאמר הבעל שאומר הא גיטך אך לא נמלטנו עדיין מקושיא