תפארת יעקב על גיטין עו

דדוקא ביודעין לקרות מהני זה לרשב"ג אבל באין יודעין לקרות לא מהני שיחתמו בשום פנים כמש"ל, ועמ"ש בספרי ת"י סימן מ"ה במחלוקת הסמ"ע והש"ך בכוונת בע"הע:

שם נתן לה נייר חלק, פירש"י סתם נייר של עשבים וכו' ונראה לי דבלא"ה נמי ע"כ בלא אפיץ דאל"כ האיך ס"ד דמגורשת ודאי הא הוי שטר שיכול לזייף שיעביר על חתימת העדים במי נרא ויכתוב למעלה מה דבעי וע"כ בלא אפיץ דניכר הוא דהוי יכול לזייף כמו כל נייר דלא אפיץ ולעולם לא יכשירו ב"ד רק בע"מ, ודוק:

שם חיישינן שמא במי מילין כתבו וכו' עד סוף הסוגיא שמואל נמי חיישינן קאמר. הקושיות בסוגיא זו לפי פי' הפוסקים ורש"י ז"ל רבו למעלה, א) מה ס"ד להקשות כיון דבהדיא קאמר שמואל חיישינן ולא מוכח מברייתא דודאי אינה מגורשת ואם נמצא לפעמים חיישינן שהוא ודאי אבל מנא לן להקשות, ב) קשה למסקנא דספק קאמר הוי לי' לחזור בו מבדיקה דכיון דספק קאמר לא קשיא כלל מברייתא, ורחוק לומר דבאמת הדר בי' מבדיקה כמ"ש הרשב"א מדלא קאמר אלא, ג) דבמסקנא משמע דעיקר החשש שמא לא נבלעו יפה כמו שפירש"י, א"כ הך חיישינן שמא במי מילין נכתב אין לו מקום דלא זו החשש דהא ודאי נכתב כך דבדקינן לי' ועיקר החשש שלא נבלעו לא זכר שמואל כלל, וכ"ש למ"ד דבלי בדיקה לא חיישינן כלל. א"כ אימת חיישינן שמא במי מילין נכתב קודם בדיקה לא חיישינן ואחר בדיקה הרי ודאי נכתב במי מילין, ד) דפריך השתא הוא דפליט ומאי ענין קושיא זו עכשיו הא לעולם קשה היאך ס"ד דמגורשת ודאי הא בלועות היו ואינו כתב ומה בכך דנכתב במי מילין, גם קשה ב' קושיות התוס', ומה שתירצו דאיירי דקרי' קשה מנא לן להקשות, ועוד לוקמא ברייתא בלא קרי', ועמ"ש בתוס' בד"ה טעמא:

ועל כל אלה אני אומר דעיקר חידושו של שמואל דנתן לה נייר חלק יש מקום לומר דנכתב בדבר שאינו מתקיים ועבר הכתב, אמנם יש לומר דנכתב במי מילין ואינו ניכר עכשיו אבל כתב גמור הוא, והיינו דקאמר חיישינן שמא במי מילין נכתב, אבל להא לא חייש שמואל שמא לא הי' גט כלל דאי הכי אפילו ספק מגורשת לא הוי דהא לא ידעי עידי מסירה אי הי' גט , וכה"ג פריך בפרק המגרש גבי שנים ששלחו ב' גיטין ומה דמשני התם לא שייך הכא וע"כ או דס"ל לשמואל כיון שאמר הרי זה גיטך ובעל שאמר גרשתי נאמן מכח בידו הוי כראו שהוא גט או דקרי' מעיקרא ולא חיישינן שהוחלף, רק לזה יש לחוש אי לא הי' דבר המתקיים או מי מילין וזה אין צריך לע"מ לידע בעת מסירה רק כל שהי' באמת מתקיים הוי גט (וזה מוכח ג"כ מהך סוגיא דהמגרש התם ע"ש] והיינו דמקשה דמברייתא מוכח דאי הי' חלק הי' נאמן לומר חלק הי' בלי גט ואי שאין מקום להסתפק כלל שאינו גט היאך יהא נאמן לחזור בו כיון שכבר אמר הרי זה גיטך או דקרי' ועמ"ש בתוס' בד"ה טעמא פי' הקושיא בש"ס טעמא דאיכא כתב) ומשני דשמואל נמי לא ס"ל דלהא לא חיישינן שאינו גט רק דבדקינן לי' במי נרא וידעינן דהוא גט אבל בלא"ה מודה דיש לחוש שאינו גט ואי קרי' דהוחלף. והשתא כיון דמוקי לה דבדקינן לי' אי גט הוא משמע לי' דשמואל ודאי גט קאמר אחר בדיקה ומה שאמר חיישינן היינו לבדקו במי נרא לראות אי גט הוא, ואהא מקשה כי פליט מאי הוי השתא הוא דפליט אבל מנא לן דלא נכתב בדבר שאינו מתקיים רק אכתי לא עבר הכתב לגמרי, ועוד כיון שמעביר עליו מי קליפת רמון דהוא דבר המתקיים מתחזק הכתב אבל מעיקרא נכתב בדבר שאינו מתקיים והי' עובר לגמרי, ומשני שמואל נמי חיישינן קאמר שמא נכתב במי מילין ושמא נכתב בדבר שאינו מתקיים, רק קודם בדיקה אין חשש כלל שהוא גט ואמרינן דהוחלף כיון שהוא חלק לפנינו ואין כאן ע"מ כלל, כנ"ל, ונסתלקו כל הקושיות:

שם השתא הוא דפליט, פירש"י וכשהיו בלועות לא הי' כתב ויש להקשות על פירושו כיון שלא נתברר לע"מ אי הי' כתב ואנן בעינן כתב שלא נבלע דוקא, א"כ אפי' ספק לא הוי כדמוכח פרק המגרש להדיא דפריך והא לא ידעי עידי מסירה בהי מנייהו מיגרשא ומשני דלא בעינן נתינה לשמה, אבל כה"ג דהכא משמע ודאי דלא מהני כיון דבלועות אינו גט כלל, וצריך לומר דשמואל ס"ל דכיון שבעל שאמר גרשתי נאמן וכשהוא אומר הרי זה גיטך בודאי גט הוא ואין צריך עידי מסירה לראות אם הוא גט הלכך אי הי' הכתב נגלה ונראה באמת הוי גט, אבל לדידן דקי"ל כרב דימי לקמן באמת אין כאן מקום לחוש לגט זה, דכיון דיש להסתפק דהי' בלוע והם צריכין לראות הגט ולקרותו, א"כ ממילא צריך שיהא מבורר בעת נתינה לעדים שהכתב גלוי ונראה ולפיכך השמיט הרי"ף מימרא דשמואל לגמרי דכיון דפסק כרב דימי אין לדינו של שמואל מקום כלל, איברא הא ודאי קשיא לפירש"י דהך קושיא דמעיקרא הי' בלועות אין ענין השתא ובלא"ה קשה במימרא דשמואל גופה, ולפי מה שכתבתי לעיל ניחא:

ועוד נראה ליתן טעם להשמטת הרי"ף דס"ל דמי מילין הוא מתחילתו אינו נראה ואח"כ נראה א"כ כל שקראוהו שוב אין חשש כלל דכיון שהי' נראה שוב אינו נבלע כלל רק דשמואל ס"ל דלא כרב דימי דאין צריך לקרותו הלכך חיישינן שמא נכתב במי מילין ולאחר זמן יהא ניכר, והא דפריך השתא הוא דפליט הכוונה שמא נכתב בדבר שאינו מתקיים כלל והשתא פליט שעדיין לא עבר הכתב לגמרי אבל בתר הכי לא הי' פולט כלל או מחמת מי קליפת רימון פולט כמש"ל, אבל לרב דימי כיון שקראו הגט מעיקרא אפי' אי נכתב במי מילין לא הי' נבלע כלל דאדרבא דרך מי מילין להתגלות אחר זמן יותר כנ"ל, ועמ"ש לקמן במימרא דרבינא:

בתוס' בד"ה טעמא דאיכא כתב, וא"ת הא דבעינן דאיכא כתב משום דחזר ואמר וכה"ג בנייר חלק אי חזר ואמר חלק הי'. דבריהם צריכין ביאור דהיאך יעלה על הדעת שיהא נאמן לומר חלק הי' בלי גט ומה נפקא מינה שאין מאמינים לו שהוא שטר פסים ואמנה או חלק אנן אמרינן דהי' גט גמור, אמנם גם קושית הש"ס גופא תמוה מאד דהיאך קאמר טעמא דאיכא כתב איזה כתב יש כאן הא נשרף ונאבד והוא אומר שלא הי' גט ואנן לא מהימנין לי' רק שהי' גט, אבל באמת דברי התוס' ברורים דקושית הש"ס הוא דקתני נטלתו וזרקתו לאור וקשה למה לי דהגט נאבד ואיננו אפי' ישנו לפנינו משכחת דין זה והוי רבותא טפי והיינו שנראה לפנינו חלק ובעלמא כה"ג מגורשת כדשמואל כיון שאמר הרי זה גיטך ואמרינן דבמי מילין נכתב ואי חזר ואמר חלק ממש הי' אינו נאמן ולמה לי' לתנא בגוונא דנשרף דוקא, וע"כ דליתא לדשמואל רק בנראה חלק אינה מגורשת כלל בלי חזרתו לכך אי אפשר רק בנשרף דאי ישנו לפנינו אי חלק הוא אינו גט בלי חזרתו ואי גט הוא הרי מגורשת ואי שטר פסים הוא אינה מגורשת. ואהא קשיא להו לתוס' דלמא לעולם בנראה חלק בלי חזרתו הוי גט ומ"מ לא משכחת הך דינא דברייתא בלא נשרף רק נמצא חלק דנהי דבלי חזרתו מגורשת אבל כשחזר ואמר חלק ממש הי' נאמן כיון שיש ריעותא דחלק לכך אין במציאות רק בנשרף ונאבד דאז לא מהימן לומר כלל שלא הי' גט כיון שאין כאן ריעותא ועל זה תירצו דריעותא דחלק אינה ריעותא וכו', וזה ברור בכוונת התוס':

אמנם לדעתי פי' הסוגיא בדרך אחר ולק"מ קושית התוס', והוא דעיקר הקושיא עכשיו דבאמת נשרף ונאבד מה צורך לומר דאומר שטר פסים שטר אמנה מאיזה צד מוכרח לומר דהי' שטר חתום בעדים כיון שנשרף יאמר שלא הי' כתב כלל ולימא דאינו נאמן דודאי הי' גט ולא כל הימנו לאוסרה אלא ע"כ דכל גט לא מהני שינתן רק שיראו בעת נתינה עכ"פ שהוא כתב בדמיון גט ושטר ואי לא"ה אינו גט כלל לכך לא משכחת שיאמר רק שטר פסים שטר אמנה (דשט"ח גמור מאיזה צד יתן לה] אבל חלק אי אפשר דע"כ ראו דהי' כתב ולשמואל דאפילו נתן לה חלק מגורשת אלמא שאין צורך לראות כלל שהוא כתב וקשיא לי' מברייתא והיינו דלקמן מקשה כה"ג על רב דימי דס"ל צריך למיקרייא והיינו שיראו שהוא גט ממש דא"כ אפילו שטר פסים לא מצי אמר רק השתא עכ"פ מדייק דבעינן שיהא נראה לעדים כתב לכך שטר פסים יכול לומר רק שאינו נאמן אבל חלק לא מצי אמר כיון דע"כ ראו שהי' כתב וקשיא לשמואל, , ולפי זה ממילא לק"מ קושית התוס' דפשיטא דכל שנשרף ואיננו אינו נאמן לומר חלק כמו שטר פסים ולמה נקט שטר פסים דוקא וע"כ משום שכל גט צריך שיראו בעת נתינה שהוא כתב עכ"פ:

איברא יש להקשות על זה לפי מה דמסיק לקמן דהך ברייתא בקרי' ועיילי' לבי ידי' דלא חיישינן דהוחלף א"כ תיקשי קושית הנ"ל כיון דהבעל אמר שהוחלף ולא הי' גט מה צורך לומר דאומר שטר פסים שטר אמנה לימא דהי' חלק ולא כתב כלל, וקושיא זו קשה באמת בלא"ה לקמן:

אבל באמת נראה לי דלק"מ דודאי אף דלא חיישינן שהוחלף היינו דוקא שראו עכ"פ בעת נתינה כדמיון גט ושטר חתום בעדים לכך אין לחוש דהי' בידו בעת הזאת שטר פסים ואמנה והחליף, אבל בלא ראו בידו כתב כלל בעת נתינה לא מהני קריאה דמעיקרא כלל דודאי יכול להיות שהחליף הגט בנייר