תפארת יעקב על גיטין עה

ור"ל דהכא דהם לא חידשו כלום ממה דקתני במתניתין, גם מה שהקשו לרב אחאי תיקשי לי' מתניתין דשבת הנ"ל, ובפרק הבונה קאמר להדיא אהך משנה מתניתין דלא כר"י דברייתא גבי שם, ואמת דהתוס' דקדקו ומשמע דליכא מאן דפליג והיינו דע"כ ר"י ור"ל קמש"ל דליכא דפליג דאי לרבנן דוקא מה חדשו על מתניתין דהבונה ואין זה מוכרח דעיקר באו לחדש בדיו על סיקרא ולהיפך], אבל מ"מ הך דרב אחא מאי ענינו לכאן תיקשי לי' מתניתין דשבת, וברור דכוונת התוס' דודאי יש מקום לחלק בין גט לשבת דשאני שבת דבעינן מלאכת מחשבת הלכך אף דהוי כתב כיון דבלי כתיבתו הי' עומד כתב לא הוי מלאכת מחשבת לחייב עלה, אבל לענין גט ושם כיון דהכתב העומד לפנינו הוא כתבו וחידשו והראשון איננו הוי כתב וכשר, רק לפי דבסמוך מדמה גט לשבת ש"מ דכמו דלא הוי כתב לענין שבת כמו כן לענין גט, ואהא קשיא להו דא"כ היאך יודו כ"ע בדין זה דשם וגט ודאי דמי להדדי וגט מדמה לשבת, וכמו כן לרב אחא קשיא להו דכמאן אתיא, ולדידי' גופי' יש לחלק בין שבת דבעי מלאכת מחשבת לשם וגט רק דלא ניחא להו לומר דרב אחא יחלוק על ר"י ור"ל דמדמי תרווייהו גט לשבת, ואהא תירצו דשאני התם בגט דמתקן לשמה וכן בשם לכך חשוב כתב משא"כ שבת:

אך לפ"ז יקשה קושית מהרש"א דכיון דעיקר קושית התוס' דלא יחלוק רב אחא על ר"י ור"ל, א"כ אכתי יחלוק, דהא בעדים דלקמן ג"כ מתקן לשמה, וצ"ל או דגבי עדים לא חשוב תיקון כי הראשונים ג"כ חותמין לשמה דהא כדי שיחתמו האחרונים חתמו והיינו על גט זה לא חשוב תיקון לשמה, ואפי' אי נימא דמ"מ כיון שהבעל לא צוה לראשונים לחתום לא מיקרי לשמה וכ"ש כשהם קרובים ופסולים דאין חתימתם כלום ואין לך תיקון גדול מזה, נראה לי דלק"מ דודאי בלא"ה יש לתמוה בתוס' דמה בכך דמתקן לשמה ה"מ דחשוב תיקון אי הוי כתב. אבל אנן על זה אנו דנין אי הוי כתב ואי לא הוי כתב אינו מתקן כלום:

לכן נראה לי דכוונת התוס' דדוקא היכי שאי הי' כתב התחתון נכתב לשמה הי' מועיל רק החסרון לפי שאינו כגון בכתיבת גט או שם בס"ת שפיר אמרינן כיון דאותו כתב העומד לפנינו ידענו שנכתב לשמה רק לפי שלא חידש צבע אחר הוי כאלו התחתון עומד, וע"ז אמרינן דמה בכך אי התחתון נכתב לשמה ג"כ כשר ומה בכך דעומד ס"ס נכתב לשמה, אבל גבי עדים דאפי' נכתב הראשון לשמה אינן עדים, הלכך כל שלא חידש בצבע כלום רק דיו על דיו והוי כאלו התחתון עומד ואין כאן חתימה, דלחתימה בעינן לעליון בלי התחתון כלל, משא"כ לכתיבה דאי הי' באפשר לתקן התחתון לשמה הי' ג"כ כשר ובהעברת קולמס נתקן שפיר, וזה ברור לפע"ד:

וראי' ברורה לדברי ממה שכתב בס"הת בהלכות תפילין סימן ר"ד, וז"ל שם, וכיון שהאות פסול אין להכשירו ע"י חוזר ומעביר עליו קולמס וכו' לר"י דמועיל משום שהאות נעשה לו כתיקונו ואינו מחוסר אלא לשמו כגון גבי שם וגבי גט דבעי לשמה, אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמס לא משווי לי' גט וכ"ש לרבנן דאינו מועיל דהא דתנן פרק הבונה כתב על גבי כתב פטור לא קשיא לרב אחא וכו' דכתב ב' מועיל להחשיבו לשווי' לשמו אבל לשווי' אות בלי שום תוספת אינו מועיל, עכ"ל:

ולכאורה דבריו תמוהין מאד דפשיטא דחק תוכות עדיף טפי דאינו אות כלל ופשיטא דמתקן בכתב השני כנ"ל, גם אינו מובן כלל מה שהכניס בתוך דבריו הקושיא לרב אחא כי מה ענין זה לזה:

אבל באמת דברי ספר התרומה ברורים, דהוא ז"ל לא ס"ל ליישב קושית התוס' פרק הבונה לרב אחא כמו שתירצו התוס' שם דדוקא בגט שהי' כתוב שלא לשמה הוי כתב עליון כתב לכ"ע שהאחרון מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה, אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום לא הוי כתב עליון כתב, ולפי דבריהם מילתא דפשיטא הוא דכה"ג דכתב התחתון פסול לגמרי שאינו אות כלל דפשיטא דכתב העליון הוי כתב וכתב עליון לאו חק תוכות הוא כלל:

אמנם הרב בעל ספר התרומה לא ס"ל כך רק דכתב עליון אי אפשר שיהא כתב כלל כל שכתוב על דיו ולא נתחדש צורה חדשה כלל אף דכתב דלמטה אינו כתב מן הדין להכשיר בו גט או ס"ת אבל לפסול כתב שעליו הוי כתב כיון שלא חידש העליון צורת אותיות כלל, ואי קשיא לרב אחא דס"ל דלרבנן ג"כ כשר בגט, א"כ הך מתניתין דשבת כמאן אתיא דלכ"ע כתב על גבי כתב הוי כתב לרב אחא, בזה ס"ל לס"הת דמאי דמכשיר ר"י ולר"א בגט אפילו רבנן להעביר בקולמס לשמה לאו למימרא דכתב העליון חשוב כתב רק כתב התחתון מתכשר במה שהעביר עליו קולמס ופעל בו פעולה לשמה ונהי דלא הוי כתב אבל פועלת עכ"פ לשמה בתחתון ומתכשר התחתון לכך גבי שבת אי אפשר לחייבו מחמת התחתון שלא הוא כתבו כלל אבל בגט וס"ת לענין לשמה מתכשר בתחתון אבל כשהתחתון אינו אות דהוי חק תוכות אי אפשר להכשיר התחתון בהעברת הקולמס לישווי' אות במה שלא הי' אות וכיון דתחתון אינו מתכשר כתב עליון ודאי אינו כתב לעולם בין לרבנן בין לר"י, וזה ברור ונכון בכוונת בעל סה"ת ותמהני שלא ראיתי מי שביאר כוונתו:

ודברי סה"ת הנ"ל נאמרו בשם ר"י ויגיד עליו ריעו כי גם דברי התוס' בשם ר"י נתכוונו לכך, ועוד דלפי דברי מהרש"א לא הי' להם לומר דר"ח משמע לי' דמתניתין דשבת אפילו בכתב ס"ת או גט רק בפשיטות כמו דר"י ור"ל לית להו חילוק זה כן לא ס"ל לר"ח, וע"כ כמו שכתבתי וזה ברור:

אמנם בעיקר קושית התוס' מהך דמסכת שבת לרב אחא נראה לי ליישב בפשיטות, דודאי יש להבין לפי תירוץ התוס' דעכ"פ הוי להו בש"ס לידחוי' התם דמצי אתיא ככ"ע וכמו דדחי רב אחא לקמן הך דר"ח כן הוי למידחי התם דהתם נמי ר"ח קאמר לה דאתיא דלא כר"י והוי לי' לרב אחא למידחי דשאני מתניתין דמיירי דלא תיקן לשמה ומדקאמר בפשיטות מתניתין דלא כר"י משמע דלכ"ע הוא. ועוד קשיא לי דלקמן קאמר ר"ח בגט שהעביר עליו קולמס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן דמה ביקש בזה הא משנה שלימה היא כתב על גבי כתב פטור ואינו כתב והלכה כסתם מתניתין ור"י ור"ל תרווייהו ס"ל הכי הכא, ועוד דדחי רב אחא משום זה אלי ואנוהו ומשום הכי אין ראוי לפסלו רק לכתחילה, וכתב על גבי כתב ודאי דאפי' דיעבד פסול:

לכן ברור דודאי רבנן דקאמרי אין השם מן המובחר לשיטת ר"י אמרו כן דאפילו הוי כתב אינו מן המובחר והכי איתא להדיא בירושלמי דכשיטתו השיבוהו אפי' לדידך דהוי כתב אינו מן המובחר, והיינו דבא ר"ח לחדש כאן דגט שהעביר עליו קולמס לשמה באנו למחלוקת ר"י ורבנן ונ"מ בכתב בדיו על סיקרא או להיפך דבגט לא שייך מקלקל כמ"ש לעיל ובהא לר"י הוי גט כשר דס"ל מעביר עליו קולמס, אבל לרבנן כיון דהשיבו לר"י דאפילו הוי כתב אינו מן המובחר א"כ אפילו בדיו על הסיקרא או להיפך דהוי כתב מ"מ אינו מן המובחר, והיינו דדחי רב אחא דהא דפליגי רבנן על ר"י במן המובחר דוקא בשם משום זה אלי ואנוהו אבל בעלמא לא ואפי' לכתחלה כשר, ואין ענין הך דר"ח ור"א להך דר"י ור"ל, דהכא לענין אי הוי כתב נחלקו והתם היכי דהוי כתב אי העברת קולמס לשמה הוי מן המובחר או לא, נחלקו, והשתא הך מתניתין דשבת ע"כ דלא כר"י דס"ל אפי' דיו על דיו הוי כתב דבס"ת אין כותבין רק בדיו ומתניתין לכ"ע כרבנן דלשיטתו השיבוהו דאינו מן המובחר, אבל לדידהו אפי' כתב לא הוי גבי ס"ת רק דנ"מ בעלמא בכתב בסיקרא על דיו או להיפך דלא הוי מן המובחר לרבנן, וזה ברור לפע"ד, ור"י ור"ל דהכא דזכרו בדיו על דיו דפטור לא נתכוונו לחדש על מתניתין דשבת אלא מה שבאו לחלק בדיו על סיקרא ולהיפך כנ"ל:

בא"ד דמשמע לי' בכל ענין. אבל הך דר"י ור"ל דהכא ע"כ באו לומר מה דלכ"ע פטור, דאי לרבנן דוקא מה חידשו על מתניתין דהבונה וע"כ אפי' לר' יהודה, היינו דבאו לומר באינו מתקן לכ"ע פטור, ולק"מ קושית מהרש"א וזהו עיקר קושית התוס' מעיקרא שכתבו ומשמע דליכא מאן דפליג, כמו שפירשתי לעיל ע"כ בגמרא א אם יודעין לקרות ולחתום וכו' ודוקא ר"נ עיין ברא"ש מה שכתב בזה לדעתו ולדעת הרי"ף, וכבר הארכתי בזה בספרי ת"י סימן מ"ה ובא"הע סי' ק"ל ופירשתי דעת הרי"ף ורמב"ם דלכ"ע כל שיודעין לקרות מהני אפי' אין קורין רק ב' קורין לפניהם או יחיד וראש ב"ד רק כשאינן יודעין לקרות בהא פליגי לרבנן מהני קורין לפניהם ולרשב"ג לא מהני ובארתי שם טעם הדברים והלכה כרשב"ג הלכך באין יודעין לא מהני שום צד שיחתמו כדמשמע פשטא דלישנא דרשב"ג, וביודעין לקרות אז מהני ב' קורין לפניהם או יחיד וראש ב"ד וכן דעת רבינו ירוחם כמו שביארנו שם באריכות וכל עיקרי הדברים בסוגיא זו נתבארו שם לכן קצרתי שם והא לא ידעי למיקרי. לכאורה הוי לי' לומר שקראו לפניהם ב' למ"ד דהלכה ב' קורין, ומזה ראי' גם כן