תפארת יעקב על גיטין עד

ס"ל לר"י ור"ל בפשיטות בדיו על הסיקרא דחייב שתים היינו דוקא לענין שבת שהעביר דיו על כל פני הסיקרא דנמחק כתב הראשון לגמרי אז חייב שתים משום מוחק ומשום כותב אבל אי לא נמחק הראשון רק הוא כתב אות קטן על אות גדול בהא יש לומר דאינו כתב כיון דראשון לא נמחק אין כאן לא מוחק ולא כותב, והיינו דקאמר כתב עליון כתב דבהך דלעיל אין כאן רק כתב אחד אבל כאן יש תחתון ועליון, רק דר"ל למד מר"י באמת דאפילו בכה"ג חייב גבי שבת דמ"מ כמו בדיו על הסיקרא חייב משום כותב לפי שחידש אות אף כאן הרי חידש אות הקטן שלא הי' נראה קודם והיינו דקאמר והלא למדתנו רבינו וכו' והך דלעיל לא מצינו שלמד מר"י רק תרווייהו אמרו דין זה] ועל זה השיב לו ר"י וכי מפני שאנו מדמין וחושבין מאומד לבנו דאפי' כה"ג הוי כתב אבל לא נעשה מעשה לסמוך על זה להקל, הלכך גבי גט כיון שע"כ כתב הראשון עומד יש לחוש דאינו כתב דהוי כתב על גבי כתב כיון שלא נמחק הראשון, ואם לחשך אדם לומר מ"מ הוי לי' להרב ז"ל להזכיר גבי שבת מה שלמד ר"ל מר"י דהוי ספק כשהראשון עומד אני אומרה בלשון אחרת על דרך הנ"ל ממש דהך והלא למדתנו רבינו קאי באמת אהך דמעיקרא ור"י השיב לו דכי מפני שאנו מדמין וחושבין דבגט ג"כ כך הדין דס"ס חידש אות חדש מה שלא הי' קודם ודמי לדיו על הסיקרא דחייב לפי שחידש אות מ"מ לא נעשה מעשה לסמוך על זה ולמעשה אני חושש דלמא לא דמי גט לשבת כנ"ל, והשתא יפה פסק הרב ז"ל גבי שבת דחייב שתים אבל גבי גט פסק דרושמין ברוק או בכל דבר שאין רישומו ניכר כלל ולא בדיו על הסיקרא כנ"ל:

אמנם יען דבלא"ה אני תמה מאד דהא חזינן דבשטרות החמירו יותר דלא מהני אפי' ברוק ורוק פשיטא דלאו כתב הוא ואין לחוש משום כתב על גבי כתב, ועוד דפשיטא דלא שייך בשטרות כלל הך דינא דכתב על גבי כתב ואטו חקיקה של תוכות דלא הוי כתב בגט ובשטרות פשיטא דכשר גם בגט אין מכשירין רק ברוק וכיוצא בו שאין רישומו ניכר ופשיטא דאפי' רישומו ניכר כל שהוא צבע אחר אין בו משום כתב על גבי כתב, לכן ברור דבחתימה טעמא אחרינא איכא בשטרות משום דקשה לקיימו כמו דתקנו תקנה גדולה לפרש שמותיהן בגט כדי שיוכל לקיימו כמו כן עדים שאין יודעין לחתום רק על דרך זה קשה מאוד לקיימו כיון שאין דרכו לחתום כלל ואין לו חתימה ומי יעיד על כתב ידו רק בגט משום עיגון הקילו לחתום אף שאין יודעין רק דוקא ברוק אבל בדבר שרישומו עומד דאי היו הרושמים כשרים לחתימה הוי הן העדים א"כ חששו שמא הרואה יאמר דאלו חתמו על הגט והם פסולין או בלא ציווי הבעל שהבעל לא צוה להם רק לאחרונים ויבואו להתיר אשת איש או שיוכל אח"כ ליתן דיו על הסיקרא במקום חתימתם של אחרונים וישאר חתימת ראשונים בסיקרא וכיוצא בו ויקיים על ידם ובאמת הוא גט פסול שהם קרובים או שלא שמעו מפי הבעל ולכך אין לחתום עדים שאין יודעין לחתום אפי' בגט רק באופן שהראשונים לא ירשמו בדבר דהוי כתב רק ברוק וכיוצא והיינו דקאמר ר"י וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה פי' וכי מפני שאנו מדמין גט לשבת לענין כתב על גבי כתב נעשה מעשה להחתים עדים דיוכל לבוא קלקול מזה כנ"ל, והכי משמע להדיא בירושלמי שהשיב לו ר"י וכי מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת נתיר אשת איש והיינו שנתיר אותה ע"י החותמים הראשונים כנ"ל, ובזה הי' מקום ליישב גם מה שהקשינו לעיל כיון דע"מ כרתי מאי איכפת לן בכתב על גבי כתב, ולהנ"ל ניחא דהכא טעמא אחרינא איכא דיוכל לבוא לידי זיוף כנ"ל, תדע דבשטרות פשיטא דלא שייך לפסלו משום כתב על גבי כתב ומ"מ פסול וע"כ כנ"ל, ומ"מ אי נימא דע"ח כרתי כפי שיטת הרי"ף הנ"ל אתי שפיר טפי דכיון דגזירת הכתוב דבעינן חתימה דוקא בכהאי גוונא חושש ר"י דכיון שאין יודעין לחתום רק ע"י חתימת הראשונים היא נעשית לא הוי חתימה שיועיל לכריתות כיון דאין חתימתן רק בצירוף הראשונים ולא דמי לשבת דהכותב הי' כותב בלי אות התחתון ג"כ משא"כ הכא, והיינו דקאמר וכי מפני שאנו מדמין גט לשבת או שאנו אומדין מסברא דה"ה גבי גט כך הדין נעשה מעשה דשמא שאני גט כנ"ל:

שם מקרעין להם נייר חלק. פירש"י מסרטין. והתוס' והר"ן הקשו עליו דלשון מקרעין לא משמע כן, ואני תמה דהא בלא"ה פירושו תמוה דהיאך שייך לפרש מסרטין א"כ למה קאמר נייר חלק הא על הגט הם מסרטין ואי הכוונה מקום החתימות הא כל גט חלק הוא שם, וע"כ כפי' ר"ח דלוקחין נייר אחר שאינו גט ומקרעין בו אותיות, והוא תמוה לפע"ד, ורחוק לפרש דכוונת רש"י דרב קאמר דמסרטין להן חלק שתהא הסריטה חלק לאפוקי משמואל דקאמר דרושמין באבר א"כ אין הרשימה חלק ורב מקפיד שתהא הסריטה חלוקה בלי שום מראה כתב והוי לי' כמו רוק דא"כ הוי לי' לומר מסרטין להם חלק או הנייר חלק ומדקאמר נייר חלק ודאי לאו אגט משתעי, ואין לי מקום לומר רק דס"ל לרב דלא יסרטו הראשונים כל שנכתב הגט דאז נראה שהם חותמים על הגט ובאמת הם לא שמעו מהבעל או שהן פסולים, ואפשר דאפי' מדינא פסול דכיון שהבעל צוה להם שהם יחתמו אין לחתום אחרים אף דאח"כ ימחקו התחתונים דהקפיד שלא יחתמו כלל תדע דאי יחתמו אותן שלא שמעו ויחתמו אותן ששמעו ג"כ בודאי פסול דהקפיד שלא יחתמו רק הם והוי כמזויף מתוכו, ויש לפרש גם טעמא דר"י כך דאף דמסברא נראה כיון שנמחק התחתון ואין כאן רק עליון נתקיים ציווי הבעל אבל אין לעשות מעשה דכיון שלא צוה שיחתמו רק אלו אין להחתים אחרים כלל, וזה שאמר דמקרעין נייר חלק בלי גט כלל דאז אין כאן חתימה כלל רק מעליונים בלבד, גם יש לומר דחשש רב למחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ולכך הקפיד שיהא הנייר חלק בעת שיסרטו התחתונים והשתא לא קשיא מה שהקשה הר"ן דחקיקה כתיבה היא דמה בכך מ"מ לא גרע מדיו על סיקרא, ומה שחשש ר"י הוא לפי שיהא נראה דהם חותמים על הגט או דהוי מחוסר מעשה אבל על נייר חלק אין קפידא, וצ"ע:

שם אבל בשטרות לא. כבר כתבתי שאי אפשר לפרש דפסול בשטרות משום חשש כתב על גבי כתב חדא דרוק פשיטא דלאו כתב הוא ועוד דלא שייך לפסול כתב על גבי כתב בשטרות כמו דלא פסלינן חקיקת תוכו אף דלא הוי כתב רק הטעם דקשה לקיים חתימתן כל שאין יודעין לחתום בעצמן דמי יוכל להעיד על כתב ידן גם אין כתבן יוצא ממקום אחר רק בגט הקילו משום עיגון ומ"מ לא הקילו רק ברוק וכיוצא בו שאין רישומן ניכר כלל אבל בדבר שרישומו ניכר יש לחוש דיחשבו דאלו חותמין אף שלא שמעו מפי הבעל וכ"ש כשהם קרובים יחשבו דקרובים חותמים, ועוד שיכול למחוק חתימתן של אחרונים וישאר התחתון ויתקיים בתחתונים בפסול, ועוד טעמים אחרים משום קפידת הבעל שכל שחתמו אותן שלא צוה אף דאח"כ נמחק בעליונים, וכ"ש לפי הירושלמי דמרחיבין להם הקרע אינו נמחק כלל יש בו משום קפידא דבעל שחתמו אותן שלא צוה גם יש בו חשש מחוסר מעשה ע"ש שהארכתי:

שם ונגדי' ר"כ. דקדקו המפרשים דהשטר כשר דיעבד וכ"כ הטור, ובחידושי לא"ה ובספרי ת"י סי' מ"ה כתבתי לתמוה על הטור בזה דהא לקמן אמרינן תירגמה אקריאה מוכח בהדיא דחתימה גרע מקריאה א"כ אנן דקי"ל כלישנא קמא דרבא ובקריאה פסק הטור דפסול דיעבד ביחיד א"כ כ"ש חתימה, וליכא למימר דדוקא קריאה בשנים עדיף מחתימה דהא בשנים לכ"ע כשר רק ביחיד נחלקו, דהא פסק הטור בא"ה סימן ק"ל דבגט כשר ביחיד והיינו דבגיטין לכ"ע כשר ואי בב' נחלקו למה הכשיר בגט ביחיד קורא, ועיין שם שכתבתי ליישב קצת וצ"ע:

בתוס' בד"ה דיו דיותא וכו' דלא תנו אלא הנך וכו'. מבואר מדבריהם דהך דר' חנינא אפי' לכתחילה מותר אף דקתני לה בלשון דיעבד דאל"כ הוי להו להוכיח דע"כ לאו היינו דר"ח מדקתני לה דיעבד והיינו מדקאמר לאתויי דר' חנינא ש"מ דמרבינן לה אפי' לכתחילה כמו הנך דמתניתין, ועיקר דברי התוס' יש לדחות כל ראייתם אלא שאין להאריך כי כבר כתב הר"ן לדחות דבריהם בזה:

בד"ה קנקנתום וכו' ואין נראה דלא תנו בברייתא וכו'. גם מזה יש להוכיח דס"ל דהך דר' חייא ג"כ אפילו לכתחילה מותר דאל"כ הוי להו להוכיח מזה דלאו היינו דמתני' וכ"ש דמוכח מפירש"י דס"ל שיחור היינו הך א"כ ע"כ אפילו לכתחילה מכשיר ויש לתמוה על הפוסקים שכתבו בפשיטות דמדלא קאמר לאתויי דר' חייא מוכח דדוקא דיעבד מכשיר ולא משמע כן מפירש"י ותוס' ובעיקר דבריהם נראה לי לדקדק מלשון רש"י דקנקנתום הוא דיו העשוי מחרתא דאשכפי ודיו זה נקרא אדרימינ"ט, אבל הך דר' חייא היינו שכתב בחרתא דאשכפי בעצמו, ולזה גבי הך דר' חייא לא פי' אדרימנ"ט רק חרתא דאשכפי ולעיל פירש אדרימינ"ט, אך בפרש"י במסכת שבת קשה לפרש כן ע"ש. בד"ה דיו על גבי דיו תימא דהכא משמע וכו' וה"ה לענין גט ומשמע דליכא מאן דפליג וכו' ועוד דר"א וכו' עכ"ל. דבריהם צריכין ביאור, דהא בפרק הבונה איתא להדיא במשנה כתב על גבי כתב פטור ומאי קשיא להו טפי בדברי ר"י