תפארת יעקב על גיטין עא

ויש לומר דכל שאמר אם לא באתי לא נתכוין רק כשיבוא ביאה מפורסמת אבל ביאה שלא נודע ביאתו כלל לא שמי' מתיא כלל רק דחיישינן שביטל הגט ואפי' במעכשיו מהני ביטול בריצוי שניהם לדעת הרבה פוסקים:

בא"ד ומיהו גם על פיר"ת קשה. ולפע"ד לק"מ דכמו למ"ד שליש נאמן דהא הימני' ואפי' מסר לו לפקדון לא לגירושין, כמו כן כאן כשאמר נאמנת עלי, על דעת כך מסר לה שאם היא תאמר שלא ביטל אפילו יבטל באמת יהא גט:

בא"ד משום לעז בעלמא. דברי ר"י ז"ל לא נתבררו לי כלל דמה יענה בהך דאם לא באתי ומת תוך יב"ח דלא שייך לחוש ללעז שהרי מת ואי דאחרים יוציאו לעז מה יועיל נאמנות שלו, וע"כ דהתם לחשש שבא וקיים תנאו חיישינן מדינא א"כ היאך קאמר מ"ד אמתניתין כ"ש אברייתא, ומה ענין זה לזה שהרי ע"כ חלוק קיום התנאי מביטול הגט דבהא חיישינן מדינא והא אינו רק לעז ואיזה כ"ש יש בברייתא ממתניתין ועוד קשיא לי לפיר"י הך שמא פייס דהכא ללעז פשיטא דליכא למיחש כשמגרש בעצמו דפשיטא דלא יערער עליו כמבואר לעיל פ"ק להדיא, ואפי' יפרש כאן מדינא לפי שלא חתמו רק אחר זמן כמו שכתבו לעיל לחלק בכך, מ"מ פשיטא דאין לחוש במגרש בעצמו שיגרש בגט בטל ויקלקלה כיון שבידו לגרשה בגט כשר כמו שכתבו התוס' דף ך"ז ע"ב בד"ה מעולם לא חתמנו בשם ר"י גופי'. ואמת שגם רש"י פירש שם משום לעז שהרי זכר ערעור הבעל אבל לפירש"י ניחא הכל דודאי לס"ד דהקושיא אמתניתין אלמא דחיישינן שמא בא אף שלא נודע לנו מביאתו דלעז ליכא התם כיון שמת רק דחיישינן מדינא א"כ כ"ש בברייתא דיש לחוש מדינא וממילא נאמנת מהני כמו שכתבתי לעיל כמו בשליש דהימני' אבל לפי מה דמסיק דבמתניתין לא חיישינן כיון שלא נודע ביאתו, א"כ ה"ה בברייתא אין לחוש מדינא לביטול כיון שלא נודע ביטולו כלל רק ללעז חיישינן ובמתניתין לא קשיא כלל דלא שייך לעז כיון שמת, אבל לשיטת התוס' דלא שייך נאמנת עלי כל היכי שיש לחוש מן הדין לביטול א"כ ע"כ דליכא לאקשויי מביטול כלל רק מחשש לעז א"כ לא הוי כ"ש ממתניתין וזה ברור, ויתר הדברים בענינים אלו יתבאר לקמן פרק מי שאחזו ובחידושי לא"הע סי' קמ"ד באריכות:

בגמרא וכולם משום תנאי פירש"י ותנאי גמור הטיל בגט זה וכו'. ויש לדקדק הא כל תנאי פוסל לפני התורף אפי' על פה ובודאי יש לומר דאין תנאי פוסל רק כשהתנה על נתינת הגט שינתן על תנאי כך וכך הלכך כיון שכותב על דעת שינתן על תנאי לא נכתב לכריתות, אבל כאן דהנתינה לא תהא על תנאי כלל רק קודם נתינה יהא התנאי ואי לאו לא ינתן בכה"ג לא הוי כתב גט על תנאי, ומהאי טעמא פירש"י בסמוך דקודם שנתנו לה חתמו כולן דליכא למימר דהי' התנאי שיחתמו אחר נתינה א"כ הרי כתב גט על תנאי:

אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מה"ג הלכה ג' נראה דאפילו בכהאי גוונא פוסל תנאי לפני התורף שכך כתב שם כיצד מגרש אדם על תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי זה או כתבו ותנו לה על תנאי וכו' משמע לכאורה דהך דמעיקרא נתכוין לומר שלא ינתן על תנאי רק יהא נכתב על תנאי שאם לא יהא כך לא יתנו או שאמר כתבו ותנו על תנאי כך וכך א"כ הך דהכא דמיא לכאורה ממש להך דרישא דקאמר כתבו על תנאי ואפשר לי לומר דכל תנאי הפוסל בגט היינו דוקא בתנאי התלוי להתקיים ע"י הבעל או האשה או אחר חוץ הסופר הכותב הגט ובכהאי גוונא כיון שסופר זה כתבו על צד הספק אינו כריתות, אבל כל תנאי שהוא מצוה על הסופר בלבד ואומר לו על תנאי שיעשה כך בכהאי גוונא כיון דקיום התנאי ביד הסופר בעצמו הוא לא חשוב גט על תנאי, והכא נמי כיון שאמר לעשרה כתבו על תנאי כך וכך שיחתמו כולן הרי תלה קיומו של תנאי בידם הוי שפיר כריתות, ועל דרך זה יש לומר דאפי' חתמו אחר נתינה מהני דס"ס נכתב לכריתות כיון שבידם לחתום כולן:

אך יותר נראה לי שאין להקפיד על תנאי של קודם נתינה שכל שינתן בלי תנאי הוי כריתות, וכן הוכחתי לקמן סוף פ' מי שאחזו בראי' ברורה ע"ש. ולפי זה לפירש"י בסמוך דלכ"ע צריך שיחתמו קודם נתינה אין כאן חשש גט על תנאי כלל, ומה שכתב הרמב"ם לא שיאמר כתבו על תנאי לאו למימרא שהתנאי אינו על הנתינה רק קודם נתינה רק כך הכוונה דברישא מיירי שאומר כתבו גט ורוצה ליתן בעצמו ואומר לסופר שיכתוב לו גט והוא בעצמו יתנו על תנאי כך וכך והדר קאמר באומר כתבו ותנו על תנאי שמצוה לסופר שהוא יתנו ג"כ על תנאי אבל בתרווייהו מיירי שהתנאי הוא על הנתינה שינתן על תנאי אבל כל שינתן בלי תנאי אפי' כתבו על תנאי לקיימו קודם נתינה לא איכפת לן, כן נראה לי ברור, ומ"מ לדעת המכשירים לחתמו אחר נתינה למ"ד משום תנאי כמבואר בא סימן ק"ך ע"כ צריך לחלק כסברא ראשונה דשאני תנאי שתלוי בסופר ועדים מתנאי שמתנה עם האשה או התלוי בדעת הבעל ואחר לקיימו כנ"ל:

ולענין מה שחסרו בכאן משפטי התנאים לא מבעיא אי נפרש שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן ג"כ דבכהאי גוונא כיון דמיתני בהדי' שליח לא בעי משפטי התנאי כמ"ש הר"ן פ' מי שאחזו אלא אפילו נתנו בעצמו לא שייך הכא משפטי התנאי כיון שצוה שיחתמו כולן כל שלא חתמו בו כולן נתבטל הדיבור ומעשה קיים לא שייך כאן שהרי לא נעשה מעשה כלל וכל שלא חתמו בו כולן אינו גט, ודוקא בנותן גט או מקדש על תנאי שייך לומר דמעשה הגירושין והקדושין קיימין כל שחסרו משפטי התנאים משא"כ תנאי כזה על חתימת הגט שיחתמו בו כולן לא שייך לומר מעשה קיים דאיזה מעשה נעשה כאן, וזה ברור:

שם ה"ד וכו' מאי בינייהו. נראה לי דהך קושיא נמשך לפי מה שמכריח דאמר כלכם, והכונה כך אי דלא אמר כלכם אי אפשר וע"כ דאמר כלכם א"כ תיקשי מאי בינייהו, והיינו דבלי כלכם הי' אפשר לומר דר"י ס"ל דלא נתכווין כלל שיחתמו רק לביישה שיעמדו שם ולר"ל צריכין לחתום והיינו דמקשה דבהא לכ"ע אין צריכין לחתום כמבואר במשנה וע"כ דאמר כלכם ובהא ודאי לכ"ע צריכין לחתום ומאי בינייהו:

ובהכי ניחא מה שפירש"י בד"ה מאי בינייהו דהכי נמי תנן בסיפא דההוא ולכאורה קשה הא אי לא תנן ואין צריכין לחתום כולן ג"כ קשה מאי בינייהו, ולהנ"ל ניחא דאי לא תנן גבי כולכם הוי מצינן לומר דפליגי בכלכם לר"י אין צריך שיחתמו רק ב' והשאר יעמדו שם ולר"ל צריכין לחתום כולן, ולכך הוצרך לומר דהכי נמי תנן בסיפא:

איברא קשה מה שפירש"י בד"ה וב' חותמין וז"ל וקשיא לתרווייהו דאמרי כולן צריכין לחתום, והוא סותר לכל הנ"ל דלא קשיא רק לר"ל לא לר"י, אבל באמת לק"מ דכיון דלא זכרו במתניתין רק ב' חותמין ש"מ דבלי כולכם אין צריכין לעמוד שם כלל מדלא קאמר והשאר יעמדו שם ולא חש לפרש דלר"י הקושיא ממה שאין צריכין לעמוד משום דקושטא דמילתא גם לר"י צריכין לחתום אבל לולא המשנה דקתני ב' חותמין ודאי הוי מצינן לומר דפליגי בהנ"ל לר"ל צריכין לחתום ולר"י לעמוד שם, כנ"ל ברור:

שם ואינך עד עשרה ימים. יש לדקדק דהוי לי' לומר איכא בינייהו דחתום בי תרי ביומא ואינך בלילה דבהא מיירי מתניתין נכתב ביום ונחתם בלילה ולא הוזכרו עשרה ימים רק אליבא דר"ש במחלוקת ר"י ור"ל לעיל, ועוד דאליבא דר"ש אפי' יאמר ר"י משום עדים ג"כ כשר בשעת הדחק דאיהו מכשיר לר"ש אפילו אחר עשרה ימים, ועוד יש לי לדקדק במתניתין דקתני נחתם בלילה למה לא קתני נחתם חציו ביום וחציו בלילה כדקתני לעיל רפ"ב דהא הכא נמי מטעם נחתם חציו ביום וחציו אחר עשרה פסלינן לי' למ"ד משום עדים:

לכן נראה לי דבגט כיון שאין העדים חותמין זה בלא זה רק במעמד כולן א"כ כל שחתמו בי תרי ביומא ע"כ היו כולם מזומנים לחתום והוי כעסוקין באותו ענין כמ"ש התוס' לעיל דטעמא דעסוקין דמהני כיון שהיו מזומנים לחתום ומהאי טעמא לא נקט במתניתין נחתם חציו דבהא כיון שהשני ע"כ הי' מזומן לחתום לכ"ע כשר, ומזה ראי' לדעת הפוסקים דעסוקין באותו ענין כשר גם בגט כנ"ל:

שם ועד עשרה ימים, פירש"י וקודם שנתנו לה חתמו כולן. כוונתו דאפילו למ"ד משום תנאי מ"מ צריך לקיים קודם נתינה דליכא למימר דקשיא לי' להרב ז"ל דלמ"ד משום עדים בלא"ה פסול כיון שנתנו לה קודם אבל למ"ד משום תנאי מודה רש"י דכשר דא"כ תיקשי מה צורך עד עשרה ימים ונתנו לה אחר חתימה הא איכא נפקותא ביומא כשנתנו קודם חתימה דלמ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול וע"כ דלכ"ע צריך שיחתמו קודם נתינה וכ"ש לפי מה שכתבתי לעיל דאחר נתינה יש לחוש לתנאי לפני התורף, ובחידושי לא"הע הארכתי בזה:

איברא דקשיא לכאורה כיון דטעמא דר"ל דפוסל משום מוקדם לר"י נמי יפסל כיון שאיחר נתינתו הרי יש בו