תפארת יעקב על גיטין סט

גט בלי ע"מ והוי גט פסול לגמרי:

בא"ד א"נ שלא יאמרו. לכאורה נראה כוונתם שיחפה עלי' שלא תיאסר עליו וכן הבין הרא"ש והוא תמוה דהא א"א שזינתה מותרת להתייחד אפי' בלי עדים דלא חיישינן שיבוא עלי' דמאיסא לי' כמבואר בא"ה סי' קי"ז וכ"כ התוס' להדיא פרק המגרש דף ע"ט ע"ב בד"ה ב"ש מן הירושלמי, ומה שחששו רפ"ק דכתובות לא מבעי לפירש"י דהוי ס"ס אלא אפי' לפירוש התוס' הוא יחשוב דהי' באונס ואינה תחתיו או מוכת עץ, אבל לא כשיתברר לו שזינתה וכ"ש מן הנשואין בודאי אין חשש שיחזור וישאנה:

לכן ברור שלא נתכוונו התוס' בכאן שהוא יחפה עלי' דא"כ מה לשון שלא יאמרו שכתבו אלא כוונתם שמא הוא יגרשה בלי זמן לפי תומו ואח"כ יבואו עדים שזינתה ומחמת שגירשה יאמרו שזינתה אחר גירושין ויחזירנה, אבל כשיגרש בזמן יתברר שזינתה קודם גירושין וזה ברור:

בגמרא ושמואל אמר משעת כתיבה. יש להסתפק בענין זה אי משעת כתיבה ממש קאמר ואפי' כתב גט בלי עדים כלל רק ניתן בעידי מסירה דקי"ל כר' אלעזר דכשר מונין לגט מכתיבה או בנכתב ביום ונחתם בלילה לר' שמעון או לדידן למאן דמכשיר בעסוקין או דכתיבה דקאמר חתימה הוא כמו שכתבו התוס' לעיל בהך דמאימתי מוציאין לפירות דכתיבה הכוונה חתימה וה"ה הכא והנה לפי דעת הפוסקים דפסקו לעיל כר"ל מהך סוגי' דהכא כמ"ש הרי"ף לדעתם, א"כ ע"כ דכתיבה דהכא ג"כ חתימה הוא כיון דבפירי תליא מלתא, אמנם לפי מה שהשיג הרי"ף דהכא שאני דביחוד תליא מלתא א"כ יש לומר דכתיבה ממש קאמר כיון שלא נתייחד אך דברי הרי"ף באמת לא נתבררו לי דבש"ס מבואר להדיא דלא תליא ביחוד כלל דהא קתני בברייתא ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד, ובוודאי נראין הדברים דלאו ביחוד תליא מלתא רק משום שלא יאמרו שתי נשים, והיינו כיון דקי"ל דאפי' הי' חבוש בבית האסורין דליכא משום יחוד לא פלוג רבנן א"כ הכא נמי לא פלוג בין גרושה דעלמא לזו רק טעמא דשמואל דזו כיון שזמנה קודם קלא אית לי' שהוא גרשה וליכא משום לא פלוג ורב סובר דמנתינה היא דאית לי' קלא, ולפי זה יש לומר דתליא באמת בהך דלעיל דלר"ל דס"ל משעת חתימה אית לה פירי א"כ משעת חתימה יוצא קול הגירושין ולכך לא שייך לא פלוג ולר"י דסובר דיש לו עד שעת נתינה ממילא אין קול יוצא רק מעת נתינה ולא משגחינן בזמן גיטה ושייך לא פלוג ולפי זה אי נפסוק כאן כשמואל ממילא גם בהך דלעיל איפוך קמייתא והלכה משעת חתימה, ובזה יש לומר דנחלקו הברייתות לר"י נחלקו בפלוגתא דר"ש ורבנן במשנתינו דמ"ד צריכה ג' חדשים מנתינה ס"ל כרבנן משעת נתינה, ולמ"ד דמותרת לינשא מיד ס"ל כר"ש משעת כתיבה ובהא פליגי הנך אמוראי דמ"ד דהלכה משעת כתיבה ס"ל כר"ל משעת חתימה, א"כ בין לר"ש בין לרבנן משעת חתימה קלא אית לה וע"כ דהך ברייתא דמצריך ג' חדשים מדחי' לגמרי ומ"ד משעת נתינה סובר כר"י לעיל ולרבנן משעת נתינה והוי הך ברייתא כרבנן לכך פסקו כרבנן ואי לא נפרש כנ"ל לא נתבאר במאי פליגי הנך אמוראי ואיזה סברא יש להם לפסוק כזה או כזה כיון דפלוגתא דתנאי הוא ולא נתבאר כלל מי הם החולקים ולא שייך לומר דפליגי אמוראי בסברא להכריע במה דנחלקו תנאי ולא נודע מי הם החולקים ולפי מה שכתבתי ניחא דתליא בהנ"ל, ובהכי ניחא דלא מפרש טעמא דתקנו זמן משום הבחנה למ"ד משעת כתיבה כדי שיהא זמן גיטה מוכיח עלי', וע"כ דהכל תלוי בפלוגתא הנ"ל ודוק:

ודע שיש לברר באיזה אופן נחלקו רב ושמואל ואי דוקא בגט הנשלח ממקום למקום או שמגרש במקומו ע"י שליח או אפי' בסתם גט שכותבין לאיש בלי אשתו ונשתהה אצלו ואח"כ נתנו לה ס"ל משעת כתיבה, והנה לא מבעי לדעת מי שפוסל גט שלא ניתן ביומו דהוי מוקדם ע"כ דהכא ע"י שליח מיירי אלא דמ"מ יש להסתפק אי עבר ונתנו אח"כ בעצמו או ע"י שליח שיש מכשירים אי מועיל לחשוב משעת כתיבה, ונראה לי דכל שלא יצא הגט מתחת יד הבעל כלל לכ"ע לא חשובה כגרושה כלל ולא עדיף מהיתה רדופה לילך לבית אביה וכל הני דקא חשיב פרק אע"פ דצריכה הבחנה משום לא פלוג רק פלוגתייהו כשכבר הוציא הגט מתחת ידו למכרו לשליח לגרש בו כי מעת הזאת כיון שגמר בלבו ומכרו לגרש בו קול יוצא שהוא גרושה ומהני לענין הבחנה וראי' לזה לפי מה שפירש"י במשליש דהלך לדרכו א"כ אכתי לא מוכח כה"ג דמגרש בעיר ע"י עצמו וע"כ דאינהו נמי כה"ג מיירי ונראה דמהאי טעמא פירש"י שהלך לדרכו דכל שהוא בעיר אפי' מסרו לאחר אכתי לא גמר לגרש בו והוי רק כאלו מכרו לפקדון כיון שבידו ליקח ממנו כל שעה שירצה ולכך ציוהו שלא יתנו תיכף שיהא בידו לחזור לכך אין מונין מעת כתיבה רק בהלך לדרכו דודאי גמר לגרש רק ציוה שלא יתנהו מיד שהי' חושב שיבוא בחזרה קודם כלות ג' חדשים, אבל כל שלא בא ממילא הוי כגרושה מאז שכתב הגט כיון שהלך לדרכו והניח לה גט ועמ"ש בתוס' בד"ה המשליש:

שם שתי נשים בחצר אחת, פירש"י של אדם אחד שפירש לים ומסר שני גיטין לשתי נשיו בו ביום וכו' עכ"ל ולא יכולתי לעמוד על דעתו דמשמע להדיא מדבריו דבו ביום שפירש לים גירש שתיהן קודם שפירש דמה לנו במה שפירש אחר גירושין לים וכל שנתן להם הגיטין מה נ"מ אי פירש לים או הוא בכאן, ואולי כוונתו לומר דכל שישנו בכאן וגירש אין הדבר ידוע כ"כ שנתן לשתיהן ביום אחד ויחשבו שזו גירש היום וזו לפני חודש רק בפירש לים וגירש מחמת עיגון לא מחמת קטט ומריבה שביניהן הכל יודעין שביום שפירש גירש שתיהן כי למה יגרש לזו קודם לזו כך נראה לי לדעתו ז"ל, ולפי מה שכתב הר"ן דכל גט שלא ניתן ביומו לא מתכשר רק במקום דאיכא עיגון יש לפרש בפשיטות דאי לא פירש לים לא הי' יכול ליתן גט שנכתב קודם חודש אבל אין צורך דהכוונה פשוט בשליח שהביא ב' גיטין לשתי נשים ביום אחד בחצר אחת וכתיבתו של גט אחד קדים והנהו קלא אית להו כדאמרינן לעיל ויאמרו זו אסורה וזו מותרת:

שם עסוקין באותו ענין. מפירש"י משמע להדיא דרק בשטרות מהני עסוקין [אבל בגט לא וטעמו כיון דבגט שייך בת אחותו לא מהני עסוקין אבל משום טירפא שלא כדין לא שייך במתניתין לפירש"י דיאמרו אייתי ראי'] ולפי מה שהוכחתי לעיל דבמתניתין לא שייך בת אחותו כלל מ"מ אין ראוי להכשיר בעסוקין כיון דע"כ הטעם משום טירפא שלא כדין וכיון דיש לו עד שעת נתינה לא שייך עסוקין כלל:

והנה הרא"ש הביא דברי הרמב"ם דבגט לא מהני עסוקין וכתב שאין לסמוך על זה ולשון זה תמוה דהיאך שייך שאין לסמוך כיון דהרמב"ם מחמיר, גם אינו מובן כלל המשך לשונו כי מה ענין דברי הרמב"ם להך דמעיקרא שנסתפק אי הלכה כשמואל:

לכן נראה לי דכוונת הרא"ש, דלכאורה יש לדייק מדברי הרמב"ם דפוסל בגט עסוקין דס"ל כהר"ן דלא מהני עסוקין רק בשטרי הלואה ולא בשטרי חיוב, וכבר הקשה הט"ז סי' מ"ג להר"ן מכתובה וגט ומהאי טעמא פוסל הרמב"ם בגט ולפי זה תיקשי למה הכשירו בכתובה עסוקין וע"כ דרק דחוי' בעלמא מדחי' לי' בש"ס דיש לומר בהא נמי מהני עסוקין, אבל באמת הלכה כשמואל דלא בעי עסוקין כלל וממילא אמרינן דראב"צ לא הכשיר עסוקין רק בשטרי חיוב, ועל זה כתב הרא"ש דאין לסמוך על זה להתיר בכתובה בלי עסוקין דיש לומר דוקא בגט פוסל משום בת אחותו ולא בכתובה כנ"ל ודוק:

שם מ"ט דר"ש, לפי מה שפירשו רש"י ותוס' לעיל דבמתני' טעמא דת"ק לאו משום פירי רק משום בת אחותו יש לתמוה היאך שייך לשאול מ"ט דר"ש דאי אית לי' חשש זנות לא הועיל במה שסובר כיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות ואי לית לי' חשש זנות ממילא אפילו לת"ק ראוי להכשיר וצריך לדחוק דעיקר הקושיא דודאי ר"ש ג"כ פוסל גט שאין בו זמן א"כ ע"כ דלית לי' עד שעת נתינה א"כ למה מכשיר במתניתין נהי דזנות לית לי' משום פירי איכא לדידי' ומשני קסבר משעת כתיבה אבל לפי מה שכתבתי לעיל דבמתניתין לכ"ע ליכא משום בת אחותו כלל רק משום פירי אתי שפיר בפשיטות דפריך מ"ט דר"ש הא יש לחוש לטירפא שלא כדין דמהאי טעמא פוסל ת"ק וזה ברור:

בתוס' בד"ה השולח פי' וכו' דהא לגט ישן אין חוששין וכו'. ביאור דבריהם דליכא למימר דקמ"ל בפשיטות דלא חיישינן לגט ישן ולא יגרש בו לכתחלה כלל קמ"ל דיכול לגרש בו לכתחלה רק אח"כ צריכה להמתין. דא"כ תיקשי מקמש"ל בשולח גט לאשתו אפי' בעיר אחת ואפי' לא גירש ע"י שליח לא חיישינן לגט ישן כל שלא ידענו שנתייחד כדמוכח לקמן פרק הזורק ולקמן בברייתא דהמשליש כפי מה שפירשו התוס' לקמן דמיירי בעיר אחת, וע"כ דלא בא לומר כאן רק להשמיענו דלאו משום חשש שבא עלי' צריכה הבחנה דהא לגט ישן אין חוששין ואי הוי חיישינן שבא עלי' הי' מהראוי לחוש לגט ישן שלא לגרש כלל וע"כ דהטעם שמא יאמרו שתי נשים:

בד"ה המשליש וכו' ונקט הך ברייתא המשליש לרבותא וכו' כוונתם להביא ראי' לדבריהם דמיירי בעיר