תפארת יעקב על גיטין סה

מכרחת תיקון הזמן כלל כמו שכתב הר"ן, א"כ היאך מקשה ג' גיטין פסולין הוי לי' להקשות אכתי מאי הועילו בתקנת הזמן כיון דכשר בניסת, ועוד קשה לי כיון דבלי הך משנה לא קשיא לי' דס"ד דגט כזה לא יועיל לחפות כיון דפסול א"כ מנין לנו מהך משנה שיוכל לחפות התם מיירי באשה שלא זינתה כלל וגירש לפנינו בגט שאין בו זמן כדינו א"כ למה נפסלנו כשניסת, אבל כשיבוא לחפות בגט כזה בודאי יפסל לגמרי כי מנין לנו שניתן בע"מ כיון שיש בו פסול לא שייך לומר מסתמא נמסר לפני עדים, אדרבא מסתמא מסרו בלי עדים ואפי' מכאן ולהבא לא יהא גט כלל ולא תהא גרושה לפנינו כלל ונוקמא בחזקת א"א כמ"ש התוס' לעיל:

לכן נראה ברור דהך קושיא הכא להך תנא דפוסל ג' גיטין דס"ל ע"ח כרתי ולא בעי ע"מ כלל א"כ כל שיש גט בידה חתום בעדים ע"כ גרושה לפנינו היא ושפיר יוכל לחפות, אבל ר"י ור"ל ס"ל כר"א דע"מ כרתי ופליג על ת"ק דג' גיטין וליכא לדידי' רק גט שאין בו זמן בלבד ולדידי' ודאי לא יוכל לחפות דכיון דפסול הוא אין דנין ממנו שנמסר לפני עדים ככל גט וכ"ש כשזינתה ובא לחפות, רק קושית הש"ס להך תנא דפוסל ג' גיטין מאי הועילו חכמים בתקנתן הא יוכל לחפות דע"כ גרושה לפנינו היא ואהא משני דאהני דלכתחלה לא תנשא ולא כתבו לי' ולא חתמו לי' כמ"ש רש"י:

ובהכי ניחא דברי הטור ריש סי' קכ"ז דמוכח מדבריו שם דבלי זמן הורגין אותה מספק ותמה עליו הב"ש דבש"ס מוכח להיפוך ומה שתירץ שם תמוה למעיין בטור ובב"י בלשון הריב"ש שהביא שם ע"ש ולהנ"ל ניחא דודאי לדידן בע"מ כרתי לא יוכל לחפות כלל רק קושית הש"ס לתנא דפוסל ג' גיטין דע"ח כרתי דלדידי' גרושה לפנינו היא ושפיר יוכל לחפות וזה ברור לפענ"ד:

בפירש"י בד"ה עד שעת נתינה הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי דכי אתיא למיטרף בעי לאתויי סהדי אימת מטי' גיטא לידה כל המפרשים הבינו כוונת רש"י דכל גט צריכה להביא ראי' ומכח זה הקשו עליו התוס' והר"ן והרא"ש מסוגי' דפ"ק דמציעא:

אבל לדעתי מעולם לא נתכוין רש"י לד"ז ודבריו הם ממש דברי הר"ן מעיקרא שכתב דהך פלוגתא דר"י ור"ל לא קאי על משנתינו דמשנתינו אינה מכרחת תיקון הזמן כלל דנכתב ביום שאני דהוא מוקדם ויש לחוש לגבי' שלא כדין משא"כ גט שאין בו זמן כלל אין לחוש שתגבה שלא כדין דכיון שאין בו זמן תצטרך להביא ראי' אימת מטי' גיטא לידה וזהו כוונת רש"י כאן דלר"י דאית לי' עד שעת נתינה א"כ פשיטא דאין לחוש שיגבה בעל שלא כדין דהא מדינא מגיע לו עד נתינה ואחר נתינה הרי גיטה בידה וכמו כן להיפוך אין לחוש מאחר שאין לה לאשה רק משעת נתינה שתגבה פירי דקודם נתינה דבלי זמן לא תגבה דצריכה ראי' כמ"ש הר"ן הנ"ל, וזה שכתב הילכך זמן כתיבת הגט לא מהני מידי, דייק דלא מהני מידי דלדידי' ודאי לא מהני דהא אית לי' מדינא וליכא למימר דמהני לדידה שלא תגבה קודם נתינה דכי אתיא למיטרף צריכה ראי' כנ"ל, ובזה מיושב קושית התוס' לקמן בד"ה ואנחי' ושם יתבאר בס"ד ועיין בפירש"י בד"ה לשבוע דבתרא מבואר ג"כ כנ"ל:

ועוד נראה לפע"ד דאפי' נפרש כוונת רש"י דאפי' עכשיו שתקנו זמן צריכה ראי' היינו דוקא לפום מה דס"ד השתא דר"י לא יאמר טעמא דבת אחותו כלל רק כר"ל משום פירי א"כ כמו לר"ל פשיטא דכל שכותב זמן יכול ליתן הגט אימת שירצה שכבר נסתלק חשש פירי דר"ל במה שכתב זמן כמו כן לר"י יהא כך הדין, והשתא כיון דס"ל לר"י עד שעת נתינה א"כ בודאי צריכה ראי' דמאיזה צד לא נחוש שנתן לה אח"כ כיון שמותר ליתנו דהא אית לי' פירי עד נתינה וכל שרואה אח"כ קמה לקצור מאחר נתינתו ובוודאי ליכא למימר דלר"י יהא הדין דאסור ליתנו אח"כ ופסול כמו אין בו זמן דהא ליתא דכי בשביל שלא להטריח האשה אחר ראי' נפסיד הבעל פירי דידי' בחנם מה שמגיע לו מדינא ורוצה לאוכלם קודם נתינתו ור"ל ג"כ לא ס"ל הכי רק שתקנו זמן וכל שכתב זמן סגי בכך והיאך נימא לר"י דבר חדש דאפי' כתב זמן מוכרח הוא ליתנו ביומו ואי לאו פסול ולא שבקינן לי' לאכול פירי דמגיע לו עד נתינה ואי נכתוב גט חדש מפסיד פשיטי דספרי וכי בשביל חשש הפסד האשה שמא לא תמצא ראי' נפסיד לבעל בודאי ולא שייך כלל בזה שיאמר כר"ל דלא שמענו מר"ל דבר זה כלל וממילא אין לנו לומר רק שיוכל ליתנו אח"כ ויהא כשר גם לר"י א"כ לא מהני הזמן מידי כיון דס"ס צריכה ראי' א"כ בלי זמן ג"כ יועיל לה ראי', אבל לפי האמת דס"ל לר"י זמן משום בת אחותו משום מילתא דאיסורא לא משום הפסד בעלי דברים כלל א"כ פשיטא דכל שלא נתנו ביומו הגט פסול כמו אין בו זמן שהרי לא תיקן חשש בת אחותו כלל א"כ ממילא אמרינן דכל גט אינה צריכה ראי' כלל דמסתמא נמסר כתיקון חכמים דבשביל שירצה אח"כ לאכול פירות לא יתן לה גט פסול מתיקון חכמים והשתא לק"מ מה שהקשו התו' והרא"ש והר"ן מהך דפ"ק. דב"מ דהתם קאי לפי האמת דר"י אית לי' משום בת אחותו א"כ פשיטא דאינה צריכה ראי' רק בגט שנפל דאיתרע חיישינן לי' דניתן שלא כדין משא"כ בסתם גט וזה ברור:

ועוד אני אומר דאפילו יהיבנא להו דס"ל לרש"י דלעולם לר"י צריכה ראי' אפי' לפי האמת דהזמן משום בת אחותו, מ"מ לק"מ כל מה שהקשו עליו שהרי דיקדק הרב ז"ל דכי אתיא למיטרף והיינו שאי תבוא היא לטרוף פירי שיאכל הבעל וימכור אחר הגירושין ולא קאמר שאי יבוא הבעל לאכול הפירות שלה משום דבהא פשיטא דלא מהני הזמן מידי דאי יהא הגט בידה לא יוכל לאכול ואי לא יהא הגט בידה מה יועיל לה הזמן ואין לנו לומר רק שהוא יאכל שלא יהא הגט בידה ויועיל לה הזמן שאח"כ שתמצא הגט תטרוף ממנו מה שאכל כבר ובהא פשיטא דודאי צריכה ראי' ואין לך ריעותא גדולה מזו במה דשבקה לי' לאכול הפירות ומסתמא אכתי לא נתגרשה אז רק שניתן לה אח"כ דאי היתה מגורשת לא היתה מניחה לאכול הפירות והשתא התם בסתם גט כה"ג שהיא רוצה להוציא פירות מלקוחות שמכר הבעל אחר הגירושין ידע המקשה דודאי צריכה ראי' דמסתמא ניתן אח"כ דאי מעיקרא היאך שבקה לי' לבעל לאכול ולא תלינן דלא הי' הגט בידה שנאבד דלא שכיח, אבל בגט הנפל באמת ונמצא, שפיר פריך דבהא ס"ד דלא תצטרך ראי' כיון שלא הי' הגט בידה שהרי ידעינן שנפל והוחזר א"כ אין ראי' ממה דשבקה לי' לאכול הפירות עד עכשיו, ובאמת כיון דנפל איתרע ניחוש שמא ניתן אח"כ כמו בשט"ח ומשני דלקוחות ידעי לומר אייתי ראי' מכח ריעותא דנפילה ולא דמי לשט"ח כדמחלק שם וגם זה ברור לפענ"ד:

ועוד בר מן דין לא הבנתי כלל מה שהרעישו הראשונים ז"ל על רש"י בזה דמ"מ ס"ס מודים התוס' דאי לא נמסר ביומו קול יוצא וצריכה ראי' כמו שהוכיחו התוס' דאל"כ היאך כותבין לו גט בלי אשתו ניחוש שיתן אח"כ ולא תצטרך ראי' ותגבה שלא כדין וע"כ דאי באמת ינתן שלא בזמנו קול יוצא ותצטרך ראי' א"כ יפה כתב רש"י דאי אפשר לומר לר"י זמן משום פירי כיון דאית לה רק משעת נתינה א"כ מה הועילו אם יתן באמת אח"כ, שימצא קמה לקצור וירצה לאכול הפירות ויעכב מליתנו כמו שהקשו התוס' גופייהו דיש לחוש להכי א"כ ממילא יאכל הפירות גם של אחר גירושין ולא יועיל לה הזמן מידי שיצא הקול שלא ניתן ביומו, וע"כ דלא סגי לה רק בראי' א"כ מה צורך לזמן בלי זמן תוכל להנצל מפירי דאחר גירושין בראי' ולק"מ, ועמ"ש בתוס' בד"ה עד ביותר ביאור בזה:

בד"ה היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן וכו' לרבנן פסול גט מוקדם משום בת אחותו וכו' הא ודאי דגט מוקדם יש בו משום בת אחותו דלעולם יקדים הזמן כדי לחפות ולא אהני מידי, אבל רבנן דפסלי נכתב ביום דלא נכתב כדי לחפות בהא כבר כתבתי בש"ס בראיות ברורות דלא שייך בזה בת אחותו כלל דאהני לקמי' כמו בשבוע דלקמן, ועוד ראי' דאי ס"ד כהאי גוונא שייך בת אחותו א"כ יתחדש מחלוקת חדשה בין ר"י לר"ל מה שלא הוזכר בש"ס כלל דלר"ל כל שנכתב בגט זמן כשר ליתנו אימת שירצה דליכא למיחוש למידי דמדינא מגיע לה משעת כתיבה וחתימה ולר"י דטעמו שמא יחפה אפי' כתב בו זמן כתקונו ועיכבו מליתנו עד למחר עדיין פסול הוא כמו שלא הי' בו זמן דאכתי יש בו משום בת אחותו ובודאי לא הוי שתקי בגמרא מהא והוי להו לומר מאי בנייהו איכא בנייהו שנתנו למחר לר"ל כשר ולר"י פסול ועכ"פ הוי לי' לומר דר"ל לא אמר כר"י דמתניתין לא פסלה רק גט שאין בו זמן ולא גט שיש בו רק שאיחר מליתנו ומשנתינו לא פסלה רק נכתב ביום ונחתם בלילה לא שנכתב ונחתם ביומו, ועוד דדינו של ר"י דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופליגי לקמן מאימתי מוציאין לפירות א"כ פלוגתייהו בגט פסול דהיכי משכחת לה עד שעת נתינה הא הגט פסול כל שאיחר מליתנו משום בת אחותו, ורחוק לומר דרק בגיטין הבאין ממה"י נחלקו. ועוד מצא גט אשה דפריך בש"ס פ"ק דב"מ אלא למ"ד עד שעת נתינה מא"ל וקשה למה ניחוש שגירש בגט פסול ואי נימא הואיל דנפל חיישינן א"כ איכא חששא בלא"ה דהגט פסול מלבד חשש פירי, ועוד הארכתי לעיל והוכחתי דרק באין בו זמן או במוקדם יש בו בת