תפארת יעקב על גיטין סד

דר"ש מחמיר בה טפי מרבנן דלרבנן כשר דליכא משום בת אחותו ולר"ש פסול משום פירי כמ"ש לעיל ובמשנה משמע דר"ש מיקל טפי מרבנן, ובאמת בגט שאין עליו עדים נהפוך הוא, ועוד כיון דאמרינן לקמן כתב בו שבוע שנה חודש כשר דאהני לשבוע דלקמי' א"כ פשיטא דנכתב ביום אהני ליום הקודם והיאך ס"ד דהתם לכל השבוע לא חששו לזנות והכא לזנות דיומא חיישינן, ומה שכתבו התוס' לקמן דהתם הנתינה והכתיבה כי הדדי צ"ע כמו שאבאר בתוס':

ועל כל אלה נראה לי ברור דלא שייך בת אחותו רק בגט שאין בו זמן דחיישינן שיחפה עלי' ויכתוב לה גט כזה, אבל כל שנכתב הגט שלא על דעת לחפות כלל רק שניחוש דאח"כ יארע זנות ויחפה עלי' בגט זה, כיון שלא הניחו עד הלילה על דעת לחפות שאי היה רוצה לחפות עלי' ביומו הי' מחתים עדים ביום רק מעצמו נתעכב עד הלילה לא חיישינן, תדע דאי ס"ד דחיישינן כה"ג לחיפוי א"כ נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה פשיטא דג"כ שייך חשש בת אחותו והשתא במתניתן ע"כ ניתן בלילה כיון שנחתם בלילה א"כ למה לי נחתם בלילה אפי' נחתם ביום פסול, וע"כ דכה"ג לא שייך חיפוי כלל דאהני לקמי' ודוקא במוקדם שייך חשש זה שכותב עכשיו ומקדים על מקודם וזה באמת פסול לכ"ע כמ"ש התוס' לעיל אבל בנכתב ביומו לא שייך חשש בת אחותו כלל, ובגמרא הכי פירושא בשלמא לר"ל היינו דקא מכשיר ר"ש דמדינא אית לה פירי משעת כתיבה אבל לר"י דאין לה רק משעת נתינה מ"ט דר"ש הא תטרוף שלא כדין מעת כתיבה ומשני כי קאמינא דיש לו עד שעת נתינה רק לרבנן לר"ש לא קאמינא ולדידי' מודינא דיש לה מעת כתיבה, והיינו דפריך בשלמא לר"י היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן דלרבנן עד נתינה ולר"ש מכתיבה אבל לר"ל במאי פליגי אי מגיע לה משעת כתיבה מ"ט דרבנן ואי עד שעת נתינה תינח בנכתב ביום גט שאין בו זמן למה יפסל כיון דיש לו עד שעת נתינה וע"כ דלדידי' לית להו לרבנן עד שעת נתינה. א"כ מ"ט פסלי בנכתב ביום ומשני דלדידי' פליגי לרבנן משעת חתימה ולר"ש משעת כתיבה:

והכי איתא להדיא בירושלמי אמתניתין ר"י אמר משום אכילת פירות וכבר נתקשו רבוותא ז"ל דבש"ס דידן איפכא שמעינן להו עד שמתוך כך בקשו לומר דאיפוך קמייתא ולהנ"ל לק"מ דבמתניתין לכ"ע משום אכילת פירות הוא ולא משום בת אחותו:

[ואגב אבאר עוד לשון הירושלמי בתר הכי אשר נתקשו בו המפרשים ז"ל, וז"ל הירושלמי שם ר"י אמר משום אכילת פירות אמר לי' ר"ל מעתה תחוש לגיטין הבאין ממה"י שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה א"ל זה זיופו מדבר אחר. ונראה לי דהכי פירושא דודאי אי הי' פסול נכתב ביום מה שנוגע לגוף הגירושין מענין הגט ממילא ראוי לדון על כל גט שנכתב ונחתם ביומו דעדים החתומים עליו מעידין על הכשירו של גט בכל פרטיו, אמנם פסול אחר משום פירות דהגט אין ענינו לגבי' רק לגירושין והעדים לא חתמו בשקר עליו שהרי כך חתמו עליו ככתוב בו והרי באמת נכתב באותו יום א"כ גט הבא ממה"י דעיקר מה שאנו סומכין על השליח דמדאורייתא כמי שנחקרה בב"ד רק רבנן אצרכו קיום ומשום עיגונא האמינו ע"א, אבל לענין נכתב ביום דאין מן העדים החתומים ראי' מאחר שאין בו פסול הנוגע לגירושין ועל זה חתמו דפלוני גירש פלונית, א"כ בגט הבא לפנינו הנעשה כאן יש להתברר ע"י העדים וכדומה שנכתב ונחתם ביום אחד אבל בגט הבא ממה"י ניחוש להכי ולמה נאמין לשליח כיון דאין מן העדים החתומים ראי' שלא נעשה כן ואפשר אי הוו לפנינו היו אומרים בעצמן דנכתב ביום והיו נאמנין דעל זה לא חתמנו רק על הגירושין ואהא משני זה זיופו מדבר אחר שלא ניתן ביומו ובלא"ה ראוי לחוש לגבי' שלא כדין וממילא צריך ראי' אימת מטי' גיטה לידה ואין משגיחין על הזמן הכתוב בו כלל וממילא אין חשש מה שנכתב ביום, כנ"ל ברור פי' הירושלמי וכעין זה כתבתי לעיל בתוס' בד"ה ור"ש ע"ש]:

ולפ"ז כל מה שהקשו לקמן מגיטין הבאין ממה"י וכתבי' ואותבי' בכיסתי' הכל משום טירפא שלא כדין ולא משום זנות דלא שייך כלל היכא דאהני לקמי' ולא נכתב כדי לחפות כלל, ומה שהקשו התוס' לקמן מלשון מאי הועילו לק"מ, דכל הני קושיות קאי אמתניתין דתקנו חכמים דנכתב ביום פסול והיינו משום גבי' שלא כדין ואהא הקשו מאי הועילו חכמים בתקנתן שפסלו נכתב ביום הא כתבי' ואותבי' וכו' וגיטין הבאין ממה"י יש בהו חשש טירפא שלא כדין ומשני הני קלא אית להו:

ואי קשיא כיון דטעמא דמתניתין משום פירי הוא לכ"ע א"כ ע"כ צריך לומר דלא תצטרך ראי' אף שלא ניתן ביומו ולא אמרינן דאית לי' קלא רק בגיטין הבאין ממה"י א"כ תיקשי באמת קושית התוס' למה כותבין גט לאיש בלי אשתו שמא יתננו אח"כ ותטרף שלא כדין ומה שתירצו התוס' מכח קלא ליתא לפי הנ"ל דהא במתניתין פסלוהו מהאי טעמא ולא אמרינן דיהא לו קול:

ואמת כי לכאורה יש לתמוה בגוף דברי התוס' הא לקמן אמרו לא מקדים אינש פורענות לנפשי' א"כ מהאי טעמא כותבין דמסתמא ימסור ביומו ולא דמי לשט"ח כלל, וכן תירץ הר"ן באמת:

אך באמת דברי התוס' נכונים ודברי הר"ן תמוהין לכאורה, דאי ס"ד דלא חיישינן שלא ימסור ביומו כלל א"כ הך טעמא דר"ל משום פירי היכי משכחת לה כיון שנכתב ונמסר ביומו אין כאן חשש הפסד פירות האשה כלל, וליכא למימר דטעמא דר"ל דאי לא יהא בו זמן יאכל אחר הגירושין ויאמר גרשתי' אח"כ משא"כ בזמן כל אימת שתוציא גיטה תטרוף ממנו מזמן הכתוב בו, וכן משמע קצת לכאורה מפירש"י לעיל בד"ה משום פירות וכן הבין הר"ן כוונת רש"י אבל כל זה לפירש"י, אבל לפי מה שכתבו התוס' והר"ן דלהא ליכא למיחש כלל להפסד אחר גירושין דיכולה להראות גיטה דמהאי טעמא לר"י דאית לי' עד שעת נתינה אין חשש דיכולה להראות גיטה א"כ ע"כ לר"ל החשש שיאכל שלא כדין קודם גירושין וקשה הא מסתמא יתן ביומו דלא מקדים אינש פורענות ואין כאן חשש כלל, וע"כ כמו שכתב הר"ן גופא לר"ל דחיישינן דיגמור באמת לגרש ואח"כ יראה קמה לקצור ענבים לבצור ושמיט ואכיל להו ולא דמי לכתבי' ואותבי' בכיסתי' דהא ודאי לא יעשה להכין גט לגרש אח"כ, אבל הא חיישינן דיגמור לגרש רק שיראה אח"כ פירות לקצור ויעכב הנתינה, א"כ תיקשי לר"י נהי דמשום הא אין צריך זמן דיש לו מדינא עד שעת נתינה, אבל עכ"פ היאך כותבין לו גט בלי אשתו ניחוש שיראה אח"כ פירות וירצה לאכלם ויעכב הגירושין ואח"כ תטרוף האשה שלא כדין מזמן הגט ומהאי טעמא הוכרחו התוס' לומר דכל שלא ינתן ביומו תצטרך ראי' ודברי הר"ן צ"ע:

אבל באמת נראה לפע"ד דלק"מ, ולזה נתכוין הר"ן ג"כ דודאי לר"ל שפיר יש לחוש שיגמור לגרש ויראה אח"כ קמה לקצור ויעכב הגירושין ויגרש אח"כ דלא איכפת לי' כיון שאין בו זמן יאמר עכשיו כתבו, אבל לר"י לענין לכתוב לו גט בלי אשתו כיון דבאמת יש בו זמן שוב אין לחוש שיעכב מלגרש מחמת שיראה קמה לקצור דממילא שוב לא יתן גט זה כלל דכיון שיש בו זמן לא יתן גט שנכתב קודם, שיראה מתוכו שהקדים פורענות לנפשי' וממילא ישרוף הראשון ויכתוב אחר דכיון דלא עבידי אינשי דעבדי הכי ירא שלא יאמרו שהכין לו גט לגרש אשתו, וזה ברור בכוונת הר"ן:

ובזה מיושב לשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שכתב דטעמא דר"ש לפי שאין תועלת בזמן רק משום בת אחותו ובין יום ולילה לא שייך זה, ובאמת מוכח בש"ס דר"ש לית לי' שמא יחפה כלל רק משום פירי כמו שפירש"י ולהנ"ל ניחא דודאי מודה ר"ש לר"י דגט שאין בו זמן פסול משום בת אחותו ר בנכתב ביום לא שייך בת אחותו כלל לכך מכשיר, ות"ק דפוסל דס"ל דאין לה רק מעת נתינה ויש בו משום טירפא שלא כדין וזה ברור:

שם איפוך. הרא"ש הביא בשם העיטור דמפרש איפוך קמייתא וראי' מהך דלקמן פרק כל הגט דמפרש טעמא דארוסה משום גיטה קודם לבנה ולר"י אין צריך לזה דבלא"ה איכא משום בת אחותו, ולדעתי הוא תמוה כיון דפירשו טעמא דמתניתין לר"י משום שמא יחפה, א"כ ע"כ דר"ש לית לי' שמא יחפה כמ"ש התוס' לעיל, א"כ לדידי' ע"כ זמן משום פירי איתקין וכן פירש"י בהדיא בד"ה אליבא דר"ש לא קאמינא, א"כ הוצרך התם לפרושי טעמא בארוסה לר"ש ולא הוזכר התם הניחא לר"י אבל לר"ל מא"ל רק הניחא למ"ד משום בת אחותו אבל למ"ד משום פירי והיינו ר"ש, ור"י נמי מודה דלר"ש משום פירי הוא ולקמן פליגי ר"י ור"ל גופייהו אליבא דר"ש אי הכשיר לאלתר או אפי' עד עשרה ימים וקי"ל כר"ש בשעת הדחק,, א"כ פשיטא דאיצטריך לי' לעולא ליתן טעם לר"ש בארוסה:

שם ג' גיטין פסולין ואם ניסת וכו' יש לתמוה כיון דעיקר פלוגתא דר"י ור"ל אהך משנה קאי דמשנתינו אינה