תפארת יעקב על גיטין סג

קמש"ל דאינו כן וע"כ משום דר"י גופו קאמר בת אחותו ותרתי למה לי, ולפי זה למ"ד לקמן איפוך קמייתא בלא"ה לק"מ קו' התוס' דהתם:

בא"ד שיעידו לפני ב"ד או עדים. הלשון מגומגם דמה יועיל עד מפי עד ומפי הכתב, ואולי כוונתם דתביא עידי מסירה ויעידו לפני ב"ד או עדים אחרים שראו הגירושין ויעידו לפני ב"ד דאין צריך דוקא ע"מ שנתייחדו לכך, עוד אפשר לומר דכה"ג דהוי מילתא דעבידא לאגלויי אפי' עד מפי עד נאמן:

אך מה שכתבו או לומר לעדים ויכתבו לה שטר אחר שמאותו יום נתגרשה הוא מגומגם מאד דקשה לפרש דהכל קאי על שמא לא יתרצו דגם זה לא יתרצו לומר לעדים שיכתבו לה דמה זה שסיימו ויכתבו לה שמאותו יום נתגרשה, ונראה לי שיש חילוף בתוס' והך או לומר צריך להיות קודם ומיהו, דמעיקרא כתבו שהיום נתגרשו והיינו שתביאם תיכף באותו יום או אם לא תוכל להביאם באותו יום שאינם כאן מ"מ גם לאחר זמן תוכל לומר להם שיכתבו לה שמאותו יום נתגרשה, וזה שכתבו קודם היום נתגרשו ובתר הכי מאותו יום ואח"כ כתבו ומיהו שמא לא יתרצו ואדרבא וכו' כמו שפירשתי לעיל, כנ"ל:

בא"ד ואפי' למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו וכו'. אין דבריהם מוכרחים דלאביי ג"כ לא מהני רק במטי' לידי', וכבר כתבתי בספרי ת"י סי' ס"ה דמהני ביטול בזה הלכך כשמסר לאחר קודם הוי כאלו נתבטל ראשון ונשרף משא"כ שמסר לזה בעצמו שכתבו לא בעינן מוכח מתוכו כלל כנ"ל:

בד"ה משום בת אחותו וכו' גרושה לפנינו וכו' איכא למידק למ"ד ע"מ כרתי ודעת התוס' וסייעתם דלא מהני ע"ח רק ע"מ דוקא א"כ היאך היא גרושה לפנינו דלמא לא ניתן בע"מ ובעלמא אמרינן דמסתמא ניתן כדין אבל גט זה בודאי יש לחוש דניתן כדי לחפות בלי ע"מ כלל ואינה גרושה לפנינו כלל וצ"ל דמ"מ כיון דאי לא באו עדים שזינתה היינו מחזיקין אותה בגרושה גמורה שאין לנו שום ריעותא בגט זה הלכך אפי' באו עדים שזינתה לא היו הורגין אותה מספק כיון שיש גט כשר בלי ריעותא ככל גיטין:

איברא איכא למידק דמאי פריך לקמן מג' גיטין פסולין מאי הועילו בתקנתן, וקשה מאי קושיא התם בגט שידענו שניתן כדין בע"מ רק דעבר אתקנתא דרבנן דיו לפסלו לכתחלה אבל כשיבוא לחפות בגט כזה בודאי כל כמה דליכא ע"מ פסלינן לי' לגמרי דמאן לימא לן דניתן כדין כיון דפסול הוא, ועיין בא"הע סי' קכ"ד וק"ל דכל שיש בו פסול בעינן ע"מ לפנינו ואפי' לא בא לחפות לא ידעתי מנין לנו דגט כזה בלי ע"מ שנדון בו דמסתמא נמסר כדין כיון דאית בי' פסול ולא הכשירו התם רק בע"מ לפנינו א"כ פשיטא דליכא חשש חיפוי כלל, ועמ"ש לקמן בגמרא ישוב נכון לזה, ומיושב בזה דברי הטור ריש סי' קכ"ז התמוהין לכאורה:

בד"ה ר"ל אמר משום פירות וא"ת גט מאוחר יפסל וכו'. למ"ד משום בת אחותו לא קשיא להו דיש לומר באמת מאוחר פסול והתם מקושר הוא דמכשירין דאי יפתחנו ולא נדע שהי' מקושר הרי יפסל באמת דמאוחר פסול ואי יפתחנו ונדע שהי' מקושר לא יוכל לחפות וכמו כן אי ימתין עד הזמן ואז יפתחנו א"כ לא יוכל לחפות, אבל למ"ד משום פירי קשיא להו דהוא יאמר שהי' פשוט והיא עשאתו מקושר והיא לא תרגיש לבוא לב"ד כמ"ש מהרש"א ומהאי טעמא פוסל הרמב"ם גט מאוחר דקי"ל משום בת אחותו לכך מאוחר פסול ומקושר כשר כנ"ל:

אמנם לדעתי אינה קושיא כלל, דאם הוא ירצה להוציא ממנה הפירות הרי בודאי תראה גיטה ואם ימתין עד הזמן וירצה להוציא פירות מאיזה צד יאומן הוא לומר שהי' פשוט ועשאתו מקושר להוציא מידה, לכן לא נתבררו לי דברי התוס':

והנה הר"ן הביא ראי' ממתניתין דשביעית דחשיב שטרי חוב ופרוזבול ולא חשיב גט בין מוקדם בין מאוחר פסול ולדעתי לק"מ דהך מאוחר דגט דפסול אין האיחור גורם הפסול רק מה שאין בו זמן עד אותו הזמן שנתאחר והוי כמגרש בגט שאין בו זמן, אבל מוקדם ומאוחר דשטר ופרוזבול הקדמתו ואיחורו גורמין הפסול דמחמת הקדמה דשטר ואיחורו של פרוזבול יוכל לבוא גבי' שלא כדין אבל אם לא הי' בו זמן כלל לא יוכל לבוא גבי' שלא כדין כלל ופיסולו לאו משום שאין בו זמן רק לפי שיש בו ונתאחר, אבל בגט אין הפסול מחמת זמנו שנתאחר שהרי אם ישהנו עד זמנו כשר לגרש בו דמאי חשש יש, רק מעיקרא פסול כמו כל גט שאין בו זמן, וכבר שמענו דגט שאין בו זמן פסול מכלל מ גיטין וה"ה מאוחר פסול לגרש בו קודם שיגיע זמנו האמיתי שהרי אין בו זמן עד אותו זמן וזה ברור:

ודעת הראב"ד ז"ל דמאוחר כשר לגמרי והקשו עליו שהרי יש לחוש לבת אחותו שיתן לה גט מאוחר, אבל המעיין בראב"ד יראה שלא הכשיר מאוחר רק בניתן לפנינו בע"מ כדינו אבל כל שלא ניתן לפנינו בע"מ חוששין לו כיון שאין דרך לעשות מאוחר דלחפות עלי' נתנו לה וכיון שהיא רוצה להציל עצמה בגט זה ויש בו ריעותא דמאוחר מה שאין דרך לעשות כן אין דנין בו כדין גרושה לפנינו עד שתביא ע"מ, ולא הכשיר הראב"ד מאוחר רק בע"מ:

בא"ד ואין הגירושין חלין עד הזמן. דין זה צ"ע לפע"ד כיון דקי"ל דכל תנאי פוסל בגט ואפי' נתקיים התנאי, וכן אפי' על פה קודם כתיבת התורף דהכתיבה צריך להיות לשם כריתות גמור, א"כ נהי דהך אינו כתנאי רק כקביעת זמן מ"מ כיון שאיחר זמנו בגט הרי כתבו הסופר על דעת שלא יחולו הגירושין עד הזמן הוי כאלו לא נכתב לשם כריתות כיון שכתב הגט שלא יגרש רק אחר זמן אפי' יתנו מיד, ודוקא אי מתנה בעת נתינה שלא תתגרש רק אחר ל' מהני, ולא שיכתבנו הסופר על דעת כן וכ"ש כאן שכתבו בתוכו:

בא"ד דאם הי' רוצה הבעל לא הי' מקפיד. ולפעד"נ דלק"מ דכיון דאמר מעיקרא כלכם חתומו הרי נכללו כולם בדיבור אחד שלא יחתמו זה בלא זה ואח"כ כשירצה להכשירו בשנים החתומים ע"כ יבטל הדיבור שאמר מקודם כלכם חתומו א"כ גם חתימת השנים הוי כאלו חתמו בלי ציווי הבעל כיון דדיבור ראשון נתבטל והי' צריך מינוי מחדש, וכן משמע בב"י סי' ק"כ, ואף דשם נמצא פסול מ"מ מה בכך כל שלא חתמו לא שייך שיבטלו הכשרים דאין כאן עדות כלל ולא נצטרפו רק הטעם כיון שנמצא אחד פסול והוא מבטל הדיבור דמעיקרא:

צריך מינוי מחדש וצ"ע ובזה:

ע"ב בגמרא זנות לא שכיחא. והקשו ע"ז מהא דריש כתובות דחששו לטענת בתולים אלמא חיישינן לזנות, ולדעתי לק"מ מכמה טעמים חדא דהתם לא תקנו רק שתנשא לכתחלה ברביעי, אבל פשיטא דאם נשאת בשלישי או בחמישי בדיעבד הוי נשואה לכל דבר אבל כאן לפסול דיעבד גט שאין בו זמן שנתגרשה בו בודאי לא שייך לפסלו משום זנות ועוד לפירש"י התם דהחשש שמא יבואו עדים וזה שייך בכל הנשים שפיר חששו לזנות אבל כאן לחוש לזנות דבת אחותו דמה שאמרו בת אחותו דוקא הוא כדמוכח ברא"ש להדיא א"כ זנות דבת אחותו לא שכיח, ולפי' התוס' שם דהתם נמי לא חיישינן רק באשת כהן ופחותה מג' מ"מ לדעתם כל שימצא טענת בתולים תיאסר עליו א"כ טענת בתולים בודאי שכיח דמשכחת לה קודם שנתארסה ובאונס ומוכת עץ וכל שימצא לה טענת בתולים ולא יבוא לב"ד הרי אסורה עליו, ועוד יש לומר דהתם עיקר הטעם משום שקדו ולא הוזכר במתניתין דלא ליתי לזלזולי בה כמ"ש הר"ן, וכיון שהוצרכו לתקן זמן משום שקדו תקנו ממילא ברביעי לחוש לזנות, אבל לתקן זמן משום זנות גרידא לא שמענו, ועמ"ש בתוס':

שם ור"י מ"ט לא אמר כר"ל וכו' עד פירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה איכא בינייהו. איכא למידק לימא דס"ל לר"י לכ"ע משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות כר"ש, וא"כ ע"כ טעמא דת"ק דפוסל נכתב ביום משום בת אחותו הוא דמשום פירי ליכא דכדין טרפה, וכיון דשמענו לת"ק דחיישינן לבת אחותו ממילא משום הכי איתקין זמן שהרי מעיקרא שאלו מ"ט לא אמר ר"ל כר"י ומתרצינן דזנות לא שכיח וכיון דלר"י מוכח ע"כ לת"ק דנכתב ביום פסול משום זנות א"כ ממילא להכי איתקין זמן, ועוד הא גופא קשיא מנא לי' לר"י לחלוק על ר"ש בגביית פירות כיון דלא שמענו לחכמים שיחלקו עליו בהא רק משום בת אחותו פסלי נכתב ביום, ועוד קשה מאי פריך ר"ל מ"ט לא אמר כר"י הא כיון דר"ש לית לי' שמא יחפה לכ"ע א"כ כיון דס"ל טעמא דרבנן משום פירי דמשעת חתימה א"כ מאיזה צד נימא דרבנן אית להו חיפוי כיון דבלא"ה פסלי נכתב ביום משום פירי ועוד מאי קשיא לי' על ר"ל מר"ש דלא ס"ל שמא יחפה והוי לי' לאקשויי ר"ש מ"ט לא אמר כרבנן ועוד היאך הכשירו לקמן נכתב ביום בשעת הדחק כיון דגט שאין בו זמן פסול אפי' בשעת הדחק ולא פסלינן לי' רק משום בת אחותו והאי טעמא שייך ממש בנכתב ביום ועוד קשה דהוי לי' לומר פלוגתא חדשה בין ר"ש לרבנן בגט שאין עליו עדים