תפארת יעקב על גיטין סב

והרי יש כאן מחלוקת חדשה בין ר"ש לרבנן מה שלא הוזכר במשנתינו בעיקר דין תיקון הזמן אי ניתקן בגט בלי ע"ח או לא:

לכן הי' אפשר לומר להיפוך דלר"ל דס"ל לרבנן משעת חתימה היינו דוקא בגט בע"ח אז אמרינן כל כמה דלא החתים עדים לא אבד פירות, אבל בגט בלי ע"ח דלא מיחסר רק נתינה כתיבה דידי' כחתימה היא ומודי רבנן דמשעת כתיבה אבד הפירות ולפי זה לרבנן נמי צריך זמן בזה. אך לפ"ז יתחדש עלינו מחלוקת חדשה בין ר"י לר"ל בדליכא עדים עליו כלל דלר"ל גם בהא צריך זמן ולר"י לא, גם לר"י פליגי ר"ש ורבנן בהא ור"ש מחמיר בהא טפי מרבנן והוי להו לומר בש"ס דר"ל לא אמר כר"י דלדידי' ר"ש מחמיר טפי מרבנן בגט שאין בו זמן שאין עליו עדים אבל מ"מ יהא איך שיהא אין לי מקום לדחות דבר זה דכל שאין עליו ע"ח כלל לר"י דקי"ל כוותי' אין מקום לתיקון הזמן כלל, ואפשר לי לומר עוד דאדרבא מהאי טעמא לא שאלו בש"ס מאי בינייהו דס"ס בין לר"י בין לר"ל תקנו זמן ואי לא כתבו פסול ולא תצא, ולהנ"ל יש לומר דהיינו דאיכא בנייהו בגט שאין עליו עדי חתימה כנ"ל, ובביאורי לא"ה הארכתי בזה:

בתוס' בד"ה נכתב ביום וכו' לר"י משום שמא יחפה ולר"ל משום פירות. נמשכו בזה למה שכתבו לקמן בד"ה עד, דכל שלא ניתן ביום כתיבתו קול יוצא לדבר ולכ"ע אמרינן לה אייתי ראי' וליכא לר"י רק משום חיפוי בלבד דלא נחייבוה מספק כמ"ש מהרש"א לקמן:

איברא בעיקר דבריהם אני תמה מאוד דהיאך שייך במתניתין שמא יחפה דלא שייך חיפוי רק כשתזנה יתן לה גט כזה לחפות עלי' אבל כיון שתקנו זמן, כשתזנה אם יוכל לכתוב לה גט באותו יום א"כ גם נחתם ביום יוכל לעשות כן דיאמר בבוקר גירשה וע"כ דלא חיישינן רק שיאמר אתמול גירשה א"כ איזה חיפוי שייך כאן, ועוד אבאר לקמן בראיות ברורות בס"ד דבמתניתין ליכא משום בת אחותו כלל לכ"ע וכן מפורש בירושלמי להדיא ר"י אמר משום אכילת פירות והיינו דקאי התם אמתניתן וליכא טעמא דבת אחותו כלל רק לכ"ע משום פירי, וכן מבואר בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל דכאן לא שייך חיפוי כלל, ולקמן יתבאר עוד ביאור הירושלמי מה ששאל ר"ל גיטין הבאין ממ"הי שמא נכתבו ביום ע"ש:

ודע דלדברי התוס' מוכח דמוקדם ונכתב ביום וגט שאין בו זמן כלהו חד טעמא אית בהו משום בת אחותו לר"י דמשום פירי ליכא דכל שלא ניתן ביום הכתיבה יאמרו לקוחות אייתי ראי' כמ"ש התוס' לקמן ולפי זה ע"כ דמוקדם ונכתב ביום ג"כ לא תצא, והר"ן פרק המגרש כתב דלשיטת רש"י כך הדין דהוא סובר דלעולם צריכה ראי' אימת מטי לידה משמע דלשיטת התוס' דאמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר יש במוקדם משום פירי אבל באמת הא ליתא דמודים התוס' בזה מטעם אחר דכל גט שלא ניתן ביומו קלא אית לי' כמ"ש לקמן בד"ה עד שעת נתינה ע"ש:

בד"ה ור"ש מכשיר דלית לי' שמא יחפה. דבריהם צ"ע דא"כ אנן דקי"ל כר"ש בשעת הדחק ע"כ דבשעת הדחק לא חיישינן לחיפוי א"כ למה לא נכשיר גט שאין בו זמן בשעת הדחק כיון דעיקר טעמא משום בת אחותו הוא והרי בשעת הדחק לא חיישינן לבת אחותו, והרמב"ם בפי' המשנה כתב להדיא דר"ש ג"כ סובר שמא יחפה רק בנכתב ביום לא שייך זה, ועיקר הוכחת התוס' מדקאמר בגמ' כי קאמינא לרבנן לר"ש לא קאמינא ש"מ דר"ש לית לי' שמא יחפה אבל לקמן אבאר דאין מזה שום ראי' וכ"ע אית להו חשש חיפוי לר"י ע"ש:

בא"ד וא"ת וניחוש שמא נכתב בלילה וכו' דבריהם צריכין ביאור דמה ס"ד שהעדים יחתמו על מוקדם כיון שתוכל לטרוף שלא כדין, ונראה לי לפרש דבריהם דודאי יש להבין הך נכתב ביום דפסול לת"ק היכי משכחת לה דמי מודיע שכך הי', ועוד שהעדים שעשו כך נפסלין שחתמו על מוקדם וכן שאלו בירושלמי על משנת מוקדמין פסולין ושם אמרו דכתבו ללוה בלי מלוה ולא ידעו דרב אסי ומאן דלא ידע דרב אסי לא נפסל וזה לא שייך כאן ומזה הי' נראה לכאורה דשאני גט מוקדם משטר מוקדם דדוקא שטר דעיקרו לטרוף הוא לכך כל שחתמו על מוקדם פסולין ואינן נאמנין לומר מוקדם הוא, אבל גט מוקדם כיון דאינו רק לגירושין והם חתמו על הגירושין שזה גירש לזו והיינו דאמרינן בירושלמי על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו והיינו שלא עלה על דעתם שיוכל להגיע הפסד לקוחות ע"י גט זה והם לא חתמו רק על הגירושין הכתובים בגט ואהא קשיא להו לתוס' דניחוש אפילו לר"ש שמא נכתב בלילה והעדים חתמו עליו שהם לא חתמו רק על עיקר הגירושין כמו דלת"ק דפסול אפי' נכתב באמת ביום מ"מ נאמנין לומר דנכתב ביום כמו כן לר"ש ניחוש שמא נכתב בלילה והקדימו זמן של יום, ואהא תרצו דלעולם אין העדים חותמין אפי' בגט אשה רק כשיודעין שנכתב ביום הכתוב בגט לא שהוקדם למפרע ונכתב ביום לת"ק שאני דלא חתמו בשקר כלל שהרי באמת נכתב ביום והם חתמו עליו שכך הי' כמו שכתוב בגט ואף דיוכל לבא הפסד מ"מ כיון שלא חתמו שקר לא נפסלו משא"כ כשלא ראו שנכתב ביום והם חותמין בלילה על זמנו של יום הרי חותמין שקר שנכתב ביום זה והם לא ידעו מזה ע"כ אין חותמין רק כשיודעין שבזמן הכתוב בגט באותו זמן נכתב. ובעיקר קושית תוס' נראה לי לפי מה שכתבתי דע"ח מעידין על הכשר הגט שנכתב לשמה א"כ צריך שיראו כתיבת הגט וידעו אימת נכתב ולק"מ:

. בד"ה מפני מה וכו' מיגו דאי בעי תטמין את גיטה. קשיא לי הא לקמן בד"ה עד שעת נתינה פירשו התוס' משום דיכולה להראות גיטה לב"ד, והשתא אכתי יכול לומר כר"ל וע"כ תצטרך להראות הגט ותפסיד מזונות ובמה נפשך חדא מנייהו תפסיד:

ונראה דכוונת התוס' לפי מה דס"ל עכשיו שזהו תקנה לפניה שלא תוכל לברר ע"י מסירה, א"כ מלבד שאין תועלת בזמן למזונות אדרבא יוכל להגיע הפסד ע"י הזמן דבלי זמן תטמין את גיטה ולא תראנו עד שתרצה לינשא אבל כשיש בו זמן לא תוכל להטמין כי יתגלה כל אימת שתראנו וע"י הזמן תפסיד כשיגרשנה אחר זמן הכתיבה הלכך אף שיש תיקון בזמן לענין פירי ומזונות בצירוף, לא שייך לומר שתקנו זמן מה שע"י הזמן יכול לבוא לה הפסד:

ועל זה תירצו עוד דבלא"ה אין תועלת בזמן דיכולה לברר ע"י מסירה ולא נתכוונו להקשות על זה שמא לא יתרצו דודאי אין צריך לתקן זמן בשביל שמא לא יתרצו ולפסול הגט בשביל זה, דהא גט שאין עליו עדים כלל כשר ולא פסלוהו משום שמא לא יתרצו רק הך ומיהו נמשך לחזק תירוץ ראשון גם כן דלכאורה אין כאן רק תירוץ ב' בלבד כי הראשון נדחה דאי אפשר לפרשו רק אם ע"י הזמן תפסיד והשתא אין כאן הפסד כלל דהא יכולה לברר, ועל זה כתבו דמ"מ גם תירוץ ראשון אתי שפיר דשמא לא יתרצו ואדרבא ע"י הזמן תפסיד דודאי הא לא שייך לתקן זמן מה שיש במציאות הפסד ע"י הזמן כשלא יתרצו, ודוק:

והנה מהרש"א הקשה דנימא משום הפסד הבעל ותירץ דיכולה להטמין ודבריו תמוהין דדוקא באין בו זמן יכולה להטמין כמבואר בתוס' שלא תראנו עד שתרצה להנשא אבל ביש בו זמן לא שייך להטמין שהרי יתגלה אח"כ כשתרצה לינשא בו, ועוד שהרי כתבו התוס' אח"כ ואדרבא ע"י הזמן תפסיד, ופי' מהרש"א דקאי אדמעיקרא וקשה הא גם בזמן יכולה להטמין ולא תפסיד ע"י הזמן, ועיקר קושיתו לק"מ דלמשועבדים אין מוציאין למזונות רק מהבעל א"כ מי ימחה בידו לכתוב זמן להנצל מהפסד או שלא יתן עד שיכתבו לו שגירשה או שיבוא לב"ד ויאמר גרשתי ולא שייך לתקן זמן רק לטובת האשה שמגרשה בע"כ:

בא"ד היינו דוקא מכאן ולהבא ואפי' מכאן ולהבא וכו'. לא ידעתי מה הוצרכו לזה, דכאן לא שייך רק לענין למפרע, ואולי נתכוונו לומר דס"ד כל שנאמן מכאן ולהבא הרי בחזקת גרושה היא וממילא לא תוכל להוציא מזונות מספק שמא נתגרשה קודם כמו שכתבו לקמן לענין חיפוי דלא היו הורגין מספק כל שהיא גרושה לפנינו, לזה כתבו דאפי' מכאן ולהבא אינו נאמן במכחישתו. איברא קשה דלא משני בב"ב דף קל"ד ע"ב תרי מימרי דר"י דכאן במכחישתו כאן באין מכחישתו ותרווייהו להבא. ועוד קשיא לי דאי ס"ד דנאמן להבא ולא תוכל להוציא מזונות למפרע מספק א"כ ממילא אינו נאמן כלל דהא אין בידו לגרשה דאי יגרשה בודאי ישלם מזונות עד עכשיו משא"כ באמרו שכבר גירשה רוצה להרויח מזונות א"כ אינו נאמן כלל:

והנה מדברי התוס' נראה דאי הי' נאמן למפרע היה מקום לומר דתיקון הזמן משום מזונות, וצ"ע במה שכתבו בב"ב לתמוה דמה ס"ד דנאמן למפרע דהרי יחפה על בת אחותו, ולהנ"ל יש לומר דאי נאמן למפרע יש תועלת בזמן למזונות, וצריך לומר דעיקר הקושיא דר"י התם קאמר לה ור"י בפירוש אמר בת אחותו דאל"כ בלא"ה לק"מ דיש תועלת לפירות כר"ל