תפארת יעקב על גיטין סא

צריכין כמו שכתבו התוס' גופא אח"כ כמו שאבאר דבריהם, א"כ עיקר מה שבא להוכיח דסובר לקיימו, ואי נימא דלמ"ד משום לשמה ג"כ יש לומר דאין צריכין א"כ לא הוכיח כלום, אך כבר כתבתי דגם פירש"י דחוק דה"ל לומר אלמא קסבר לקיימו וכבר נתבאר בגמרא פי' הסוגיא לנכון:

בא"ד דלרבא אפי' לא אמר. כוונתם דאי ס"ד דלרבא יש ספק א"כ הוי לי' לומר בלישנא בתרא דפליגי בהא, ועוד דלקמן דייק בלישנא בתרא מדברי ר' אמי אלמא קסבר שנים שהביאו אין צריכין והיאך דייק שאני מתניתין דמעידין ב' בפנינו נחתם לכך כשר לרבא אבל מנין בב' שהביאו שלא יאמרו כלל, וע"כ דהא גופא מוכיח דעכ"פ סובר לקיימו וממילא פשיטא לן דאין צריכין כלל בב' שהביאו, זהו כוונת התוס', אך כבר כתבתי דמהא דלא מוקי בלישנא בתרא דפליגי בהא לא מוכח כלל וכמו כן מהך דלקמן לא מוכח כלל לפי שאני אומר דאפי' לרבא כל שצריכין לומר לא מהני שיאמרו רק כפי התקנה דלא פלוג רבנן בתקנה, וראי' דלא קאמר לעיל ריש פ"ק נ"מ בין רבה לרבא בשנים אומרים בפנינו נחתם דמוזכר במתניתין להדיא ולמה לי אתי' בי תרי שחידשו אמוראי משום מה אלו יאמרו, וע"כ דדוקא אתי' בי תרי שאין צריך לומר כלל הוי נפקותא, אבל כל שצריכין שיאמרו לא מהני רק כפי התקנה, ושפיר דייק כיון דמהני בפני נכתב שאינו שליח ש"מ דאין צריכין לומר כלל, ועוד אבאר בזה לקמן בתוס' בד"ה אחד אומר ע"ש:

בא"ד וא"ת ולרבא נמי. כך הוא עיקר הגירסא דאי גרסינן רבה הך נמי אין לו שחר כלל וכוונת התוס' פשוט דכתבו מקודם דלרבה יש לומר צריכין ויש לומר אין צריכין, ולרבא ע"כ אין צריכין כמו שכתבתי לעיל מנין הוכיחו זה, ואהא קשיא להו דלרבא נמי מנין לנו דאין צריכין דלמא צריכין וכשר כמו שהם אומרים, ואין לומר משום דלא דייק דהא חזינן לרבה מהני בפני נכתב לחודא ולא אמרינן דלא דייק ה"ה לרבא מהני בפני נחתם לחודא, ועל זה תירצו דכה"ג יש לחוש לאיחלופי וכתבו דרבה נמי, שהוקשה להם תינח לרבא, אבל לפי מה שכתבו מקודם דלרבה נמי דייק דאין צריכין וקשה מנין דלמא כשר כמו שהם אומרים ועל זה כתבו דרבה נמי חייש, וזה ברור:

איברא עיקר קושית התוס' תמוה לפע"ד דאי ס"ד דבאמת צריכין רק כשר כמו שהם אומרים אם כן תיקשי סיפא בשנים אומרים בפנינו נכתב מ"ש גט יוצא מאין גט יוצא דכיון דאינן שלוחים טפי לא שייך איחלופי וע"כ דבגט יוצא אין צריכין כלל, וזה ברור. ובעיקר דברי התוס' בענין איחלופי לרבה כבר כתבתי בש"ס שיש לתמוה שלא הביאו ראי' מהך דהכא מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה, וכן ממתני' דמחלקה בין אחד בפני נכתב וב' בפני נחתם או להיפך ומהך דלעיל אין ראי' כלל, וע"ש שהעליתי דבאמת לא חיישינן לרבה לאיחלופי רק באחד אומר בפני נחתם בלבד ע"ש:

בד"ה הא גט יוצא מכשרי רבנן, ובד"ה אלמא קסבר במאי פליגי ובד"ה ומר סבר ובד"ה ורבה. כבר נתבאר לעיל פי' כל הסוגי' באריכות ומיושב כל קושיות אלו בפשיטות ודוק היטב:

בד"ה ומר סבר לא גזרינן וכו' ובחנם פי' כן דהא מסיק וכו'. הא דלא הוכיחו בפשיטות מדקאמר סד"א הואיל ולא גזר ואי ס"ד דרק בתרי לא גזר מאי ענין זה ללמוד מזה שלא לאיחלופי דהא חזינן בחד גזר רק בתרי דלא שכיח דמייתי ומאי ענין זה לאיחלופי וע"כ דלא גזר כלל וצ"ל דאיכא למימר דבאמת כך הכוונה דס"ד הואיל ולא גזר לא גזר כלל וממילא איחלופי נמי לא חייש קמש"ל דהא דלא גזר רק בתרי דלא שכיח וממילא חייש לאיחלופי לכך דקדקו הם דהוי לי' לומר דקמש"ל בחד גזר. אבל באמת הוא תמוה דמה בכך דנימא בחד לא גזר וכי בשביל זה יחלוק דהאומר בפני נחתם בלבד סגי הא מ"מ יש לחוש לאיחלופי, וע"כ הוצרך לומר דמחמת זה ס"ד דלאיחלופי נמי לא חייש, ועוד דהאיך יאמר דקמש"ל בחד גזר הא לא הוי לומר באחד אומר בפני נחתם בלבד רק אפי' שנים אומרים בפנינו נכתב ג"כ רק כל שלא הביאו שנים גזר אמנם באמת העיקר כדברי התוס' דר"י בכל גווני לא גזר כלל דאל"כ לא הוי מהני בפני נחתם כלל דהוי כידעתי והוי מודה ר"י אפי' בב' אומרים בפנינו נכתב ואחד בפני נחתם דפסול כל שאין הגט יוצא וכו', א"כ למה קאמר בזו ולא באחרת למעוטי אמר בפני נחתם הא בזו גופא אתי למעוטי באין גט יוצא ובפרט דר"י מכשיר ודאי בכל גווני הוא דאי רק בגט יוצא לא שייך מכשיר כיון דלא צריך כלל וזה ברור:

בפירש"י בד"ה כשר והרי עדים מצויין לקיימו וכו' לא פליגי רבנן. לכאורה תמוה דהא בהדיא מפרש בגמרא טעמא דמה אלו יאמרו והיאך יפרש הוא טעם אחר , ונראה לי דקשיא לי' מה יועיל אתי' בי' תרי דאי משום שלא יוכל לומר לא שלחתים א"כ יאומן אחד לומר שליח הבעל אני ועוד למה לי אתי' בי' תרי אפי' אחד והשני מעיד עליו שהוא שליח ומזה דייק דעיקר הטעם דמסתמא כיון ששלח שנים בודאי יודעין לקיימו ואפי' לא ראו שחתמו רק ידענו ודאי מהני דבהו לא אמרינן לא דייקי ואפילו אינן מעידין כלל לא חיישינן בתרי דמייתי דמסתמא דייקי דגט כשר הוא דמה אלו יאמרו רק שיש להקשות מה בכך דמצוין לקיימו הא בח"ל ברחוק כ"ע מודי דלא מהני שכיחי וגמירי שלא תחלוק במה"י וע"כ לא נחלקו רק במובלעות וסמיכות לא ברחוק לזה קאמר דכיון דתרי מייתו מוכחא מלתא ולא שייך שלא תחלוק אבל לפי' התוס' מכח שליחות לא שייך מה אלו יאמרו בפנינו גירשה דהא אינן מעידין כלל שגירשה, וע"כ דאנו דנין דודאי דייקי ויודעין דגט כשר הוא ואינן צריכין לפרש לפנינו כמו אחד המביא דבחד חיישינן דלא דייק כל שלא פי' לפנינו אבל תרי אין צריכין לפרש דמה אלו יאמרו בפנינו גירשה לא הי' צריכין לפרש דבריהם שהי' בגט כשר כנ"ל:

דף י"ז ע"א בתוס' בד"ה אחד אומר בפני נכתב לרבא אפי' ליכא מעיד על הכתיבה כשר וכו' אגב רישא וכו' איברא עיקר דברי התוס' תמוהין לפענ"ד מאוד דא"כ בלישנא בתרא דהוא אליבא דרבא היאך קאמר אפי' יוצא מתחת ידי ע"ח כשר אלמא קסבר שנים שהביאו וכו' וקשה היאך קאמר אפי' יוצא מתחת ידי ע"ח ונהו דנימא דהכוונה אפי' אחד מע"ח כמ"ש הר"ן. אבל עכ"פ אי יוצא מאחר שאינו לא עד כתיבה ולא עד חתימה לא מהני ובאמת לרבא דאיירי אליבי' בלא"ה מהני דהא איכא שנים המעידין בפנינו נחתם וכתיבה לא בעינן ויהא הגט יוצא ממי שהוא, ועוד היאך קאמר עלה אלמא קסבר וכו' דבמתניתן לאו מהאי טעמא אתינן עלה כלל דאפי' יוצא מתחת יד אחר מהני וכ"ש לפי מה שהוכחתי לעיל דאפי' למ"ד לקיימו לא ברירא לן דאין צריכין רק מדברי ר"י דייקינן א"כ נהו דמוכח דטעמא משום קיום אבל עכ"פ מנין שאין צריכין לומר דהא הכא אמרי וקאי לכן נראה לפע"ד ברור דדוקא בהביאוהו שנים יש נ"מ בין רבה לרבא כדאיתא בריש מכילתין א"ב דאתי' בי' תרי דאז לרבא לא תקנו כלל, אבל כל שהוא באופן דחלה תקנת חכמים שאין ליתן הגט בלתי שיאמר ממילא לא חילקו בתקנתם שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואפי' שנים שאם יאמרו בפני נחתם בלבד יכשירו גם באחד בפני נחתם בלבד ולא פלוג רבנן רק באתי' בי' תרי אז לא תקנו כלל ובהא לא שייך לא פלוג כמו שפירש"י, הלכך שפיר דייק כיון דכשר ביוצא מתחת ידי ע"ח ש"מ משום דלא בעינן שיאמרו כלל דאי בעינן לא מהני עד שיאמרו בפנינו נכתב ג"כ, וע"כ דלא בעינן כלל ולא קתני לה רק משום יוצא מתחת עד כתיבה דאז בעינן שיאמרו ומהני כמו שאומרים אבל מתחת ע"ח אין צריך כלל וכן נראה לי מדברי הרמב"ם הובא בש"ע סי' קמ"ב דכתב ג"כ אמר אחד בפני נכתב וקשה לומר דאיהו נמי לאו בדוקא נקט לה, ובזה נראה ליישב גם מה שהקשו התוס' לעיל בד"ה דאתי' בי' תרי לפירש"י דכך שווין שנים מן השוק המעידין עליו, ולפי הנ"ל יש לומר דכל שצריך להעיד עליו לא מהני רק שיעידו על הכתיבה ג"כ דלא פלוג בין שליח לשליח דאי יעידו על חתימה בלבד יכשירו בשליח אחד ג"כ כשיעיד על חתימה בלבד דהא חשיב כשנים אחרים כנ"ל:

בגמרא משום בת אחותו נראה לי דהיינו דוקא בגט שחתומים בו עדים אבל גט בלי ע"ח רק שניתן בע"מ יש להכשיר לכתחילה בלי זמן כלל דפשיטא שלא יוכל לחפות דאם לא תביא ע"מ לפנינו פשיטא שלא נאמין לה שהוא גרושה, תדע דרש"י פי' לקמן דהועילו דלא כתבו לה סופרי הדיינים ולא חתימו עלי' סהדי מוכח להדיא דבלי סהדי חתומים לא יוכל לחפות כלל כיון שהוא בחזקת א"א וגרושה לפנינו לא הוי דדוקא בע"ח דנין מן הסתם הי' ע"מ אבל לא בלי עדים שוה חתומים כלל וכמו כן לר"ל משום פירות ליכא למיחש כלל דהא אפי' יכתוב זמן יוכל להכחיש שלא גירשה כלל ותצטרך ראי' להוציאה מחזקת א"א א"כ לא יוכל להפסיד לה פירות:

איברא יש לדקדק לר"ש דסובר כיון שנתן עיניו לגרשה אבד פירות א"כ לדידי' אפי' לא חתומי סהדי כלל צריך שיכתוב בו זמן דאל"כ תפסיד משעת כתיבה ולרבנן דס"ל משעת חתימה בדלא חתומי סהדי כלל ליכא למיחוש כלל ואין צריך זמן