תפארת יעקב על גיטין נט

לא שיחבר טופח זה דבר אחר כהך דהכא:

שם בעי ר' ירמי' חציו בביאה וחציו בנפילה. הנה לא נתפרש בכאן אי בבת אחת מיירי ומ"מ בהא לא גזרו רק או הכל בביאה או הכל בנפילה או בזה אחר זה מבעי' לן ומסתברא דבבת אחת מיירי דאי בזה אחר זה הוי לי' למיבעי בנפילה גופא שחילקה לחצאין חצי הגוף ואח"כ חצי הגוף אי מהני וע"כ דפשיטא לי' דבעינן שיפלו עליו בבת אחת א"כ ע"כ הספק בבת אחת, ומ"מ לא ידעתי למה פירש"י דוקא שנפלו על חצי גופו שלשה לוגין אפי' לא נפל רק לוג וחצי יש לומר דמספקא לי' דלא בעינן ג' לוגין רק על כל גופו אבל חצי הגוף סגי בלוג וחצי רק דחצי לא מהני וכיון שבא חציו בשאובין ממילא מצטרף לג' וחצי:

בתוס' בד"ה הניצוק וכו' והך דניצוק ר' יהודה הוא אף דיש לומר דלא מוקמינן רק הך דטופח להטפיח כר"י מ"מ משמע להו כיון דקתני משקה טופח אינו חיבור ש"מ דלהטפיח הוי חיבור והיינו כר"י, ולפי מה שכתבתי לעיל בגמרא יש לומר בפשיטות דקטפרס אינו מחבר דבר אחד לדבר אחר אבל הקטפרס עצמו הוי כמחובר:

בא"ד עוד הקשה עירוב מקוואות. לפי מה שכתבתי בגמ' יש ליישב בפשיטות דודאי עירוב מקוואות לא הוי רק כשפופרת הנוד היינו לחבר ב' מקואות אבל מים הטפוחין בעצמן כמחוברין הן והיינו הך דר"י:

בא"ד מצי אתיא כרבנן. כוונתם דלפיר"ת בפשיטות הוי הך כרבנן דלרבנן ג"כ טופח להטפיח הוי חיבור לכך קתני משקה טופח אינו חיבור, אבל לפיר"י לכאורה הך ע"כ דלא כרבנן דהא קאמר דלמא כר"מ הרי נסתפק דאיכא למימר דלרבנן לא הוי חיבור א"כ הך דניצוק ע"כ כר"י דאי כרבנן למה נקט משקה טופח אפי' להטפיח אינו חיבור ועל זה קאמר דמצי אתיא כרבנן דטופח היינו אפי' להטפיח:

בד"ה הבא ראשו ורובו אבל טהור דוקא בנפילה. צ"ע לפי דבריהם היאך בעי הכא חציו בביאה וחציו בנפילה דהא בטהור לא גזרו בביאה כלל ואי הכוונה על טבול יום למה זכר כלל הך דטהור אבל רש"י פי' להד' גם רישא בטהור:

בתוס' בד"ה אבל גט יוצא מה שפי' בקונטרס וכו' לרבא כשר. ולדעתי נראה פשוט שזה תלוי במה שפירש"י לקמן דטעמא דכשר משום דהרי עדים מצוין לקיימו וכתב דשנים דעלמא לא מהני דלא פלוג ולא מוכחא מילתא, א"כ יש לומר דכל כמה שאין אדוקין בו שניהם לא נראה השני כשליח ושייך לא פלוג רק התוס' לשיטתם דהטעם שאינו נאמן לומר לא שלחתים ולפי דבריהם ודאי מהני אפי' אין אדוקין ואפי' אין השני שליח רק מעיד על זה שהוא שליח, ומה שהכריחו לרש"י לפרש כך עמ"ש לקמן ע"ב:

ע"ב בגמרא אלמא קא סבר שנים שהביאו גט ממה"י אין צריכין שיאמרו בפנינו וכו' עד סוף הסוגיא:

לפי שראיתי בסוגיא זו דברים קשים מאד בעיני וקצתן הרגישו התוס' ונדחקו מאד. ולדעתי נראה לי לפרש כל הסוגיא בדרך אחר עד שכל הקושיות יפלו מאליהן, לזאת ראיתי להרחיב הביאור ולהציע כל מה שיש לדקדק בזה ואח"כ אומר מה שנראה לפע"ד:

א) מה שאמר אלמא קסבר וכו' אין צריכין. והנה כפי הנראה לא הי' מקום להסתפק למ"ד לפי שאין מצויין לקיימו דב' אין צריכין דאל"כ בלישנא בתרא הוי לי' לומר דפליגי בהא גופא דלת"ק צריכין ולר"י לא ולכ"ע לקיימו ולא הי' צריך לומר רבא כלישנא קמא דוקא וע"כ דהא גופא בא להוכיח דסובר לקיימו א"כ הי' לו לומר אלמא קסבר לקיימו, ועוד דמשמע להדיא לעיל פ"א גבי פלוגתא דר"י וריב"ל דר"י ס"ל לקיימו ואין ספק כלל וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דלרבה נמי יש לומר דאין צריכין א"כ לא מוכח כלל דס"ל לקיימו ואי בא להוכיח דמשום לשמה אין צריכין אחר שלמדו א"כ לא הוכיח כלום דשמא סובר לקיימו ואי פשיטא לי' דמשום לשמה אין צריכין א"כ מה בא להוכיח כיון דלכ"ע אין צריכין בודאי, ורחוק מאד לומר דהא ידע דלמ"ד לקיימו אין צריכין רק שנסתפק לו אי כרבה או כרבא ונסתפק ג"כ לרבה אי צריכין אי אין צריכין ונפשט לו מדברי ר"י עכ"פ דאין צריכין והא עדיין לא נתבאר לו באמת אי מטעם דס"ל כרבא או אפי' לרבה ס"ל כן אבל הא נפשט דעכ"פ אין צריכין ובמחלוקת רבה ורבא נשאר בספק מלבד שזה רחוק אבל בלא"ה מוכח מדברי ר"י לעיל פ"א להדיא דס"ל לקיימו:

ב) מה ששאל אביי מסיפא וכו' מכשרי רבנן, והוא תמוה כיון דדייק באחד אומר בפ"נ ואחד בפנ"ח דמכשרי רבנן כ"ש בב' אומרים בפ"נ דודאי מכשרי, והתוס' בד"ה מכשרי תקנו זה דרוצה לשאול במאי פליגי, אבל אינו נכון כיון דהא פשיטא דמכשרי מכ"ש אחד אומר לא הוי לי' לומר רק במאי פליגי וכמו כן לקמן בל"ב נהי דשם אין קושיא כ"כ דמתמה אפי' בב' אומרים בפ"נ פסלי רבנן, אבל מ"מ כיון דשמענו דפסלי אפי' גט יוצא ממילא פסלי בסיפא ג"כ דמה נפקא מינה ולא הוי לי' לשאול רק במאי פליגי:

ג) דקאמר בלישנא בתרא מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה. וקשה מה בכך מ"מ למה יפסל הא יש כאן שנים על לשמה ואחד שהוא שליח ג"כ על החתימה לשמה ולמה יפסל, ואי דנימא דטעמא דפסול דרבה נמי חייש לאיחלופי ואפי' ב' מעידין על כתיבה ס"ל דיש לחוש לאיחלופי כמ"ש התוס' בד"ה אלמא, ואמת שכן מוכח לכאו' להדי' במתני' דאל"כ תיקשי לרבה מ"ש אחד בפני נכתב וב' בפ"נח כשר ולהיפך פסול הא לטעמא דלשמה אין הפרש בין כתיבה לחתימה ואדרבא כתיבה עיקר וחתימה אינה רק משום מזויף מתוכו וע"כ משום דחייש לאיחלופי, לכך בב' בפנינו נכתב ואחד בפנ"ח יש לחוש לאיחלופי אבל להיפך בב' בפנינו נחתם ליכא משום איחלופי ובאמת יש לתמוה בתוס' הנ"ל דה"ל להכריח דבר זה דרבה חייש לאיחלופי מהך דהכא והם הוכיחו מהך דלעיל פ"ק והיינו מדאיצטריך בא"י במקפידות לומר בפ"נ וכמו כן אחר שלמדו, אבל באמת אינו הכרח כלל דודאי היכי דליכא משום לשמה כלל בודאי יש לחוש לאיחלופי כיון דמהני ידענו ונהי דלא ס"ל לרבה דניתקן בפני נכתב לאיחלופי אבל כל שתקנו בפ"נ משום לשמה ממילא היכא דנסתלק חשש לשמה ולא נשאר רק קיום בלבד ממילא מהני ידענו ויש לחוש לאיחלופי, אבל היכא דחשש לשמה ג"כ איכא דלא מהני ידענו מה מקום יש לחוש לאיחלופי דבהדיא מוכח רפ"ק דלרבה כיון דידענו לא מהני אין לחוש לאיחלופי כלל:

אמנם מהך סוגיא דהכא וכן ממתניתין בודאי דברי התוס' מוכרחין לכאורה. דאפי' היכא דחוששין משום לשמה מ"מ חוששין לאיחלופי ג"כ. אבל אני תמה ר"י דמכשיר במה נפשך אי רק בגט יוצא מתחת ידי שניהם מכשיר אבל באין גט יוצא וכו' מודה דפסול, והיינו דמודה לת"ק דיש לחוש לאיחלופי אפי' יש שנים המעידין על כתיבה, א"כ תיקשי הא דקאמר לקמן בברייתא ר"י מכשיר בזו ולא באחרת וקאמר למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב וקשה הוי לי' לומר למעוטי הך גופא אפי' ב' אומרים בפנינו נכתב רק אין גט יוצא מתחת שניהם בהא נמי ס"ל אתי לאיחלופי ועוד כיון דת"ק פשיטא דמיירי בכל גווני דפסול היאך נימא דר"י מכשיר לא קאי רק בגט יוצא כיון דת"ק פוסל בין גט יוצא בין אינו יוצא והוי לי' לומר בלישנא בתרא לא שנא רק בגט יוצא אבל באין יוצא מודה ר"י ומדקאמר אפי' גט יוצא פסלי רבנן ש"מ דבאין גט יוצא נמי איירי ועלה קתני ר"י מכשיר ש"מ דאפי' אין גט יוצא מכשיר וע"כ דנימא דר"י פליג עלי' דת"ק בהא ג"כ דכיון דשנים מעידין על כתיבה אין לחוש לאיחלופי א"כ למה לא זכר פלוגתא זו כלל דפליגי באיחלופי ג"כ כמו שזכר בלישנא קמא פלוגתא דאיחלופי כמו כן הוי לי' לומר בל"ב דפליגי בתרתי, ועוד דמנין לו באמת לאוקמא מתניתין בהך גוונא עד שנצטרך לומר דפליגי בתרתי גם קשה מאד בעיני דדבר זה לחוש לאיחלופי לרבה לא שמענו בשום מקום והתוס' חדשו סברא זו ודחקו מאד בטעמה והש"ס יאמר בפשיטות ולא יזכיר עיקר החידוש דלרבה יש לחוש ג"כ לאיחלופי אף דידענו לא מהני. ד) כיון דחזינן דלעיל בלישנא קמא לא קאמר וליפלוג ר"י ברישא ש"מ דדוקא בב' מעידין על כתיבה לא חייש לאיחלופי אבל בחד שאינו שליח מעיד על כתיבה מודה ר"י דחיישינן לאיחלופי א"כ תיקשי עכ"פ למה קאמר למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב הוי לי' לומר למעוטי אחד אומר בפני נכתב ואחד בפני נחתם ואין גט יוצא דאפי' בהא חייש לאיחלופי ומדנקט רק הך בבא דבפני נחתם אבל לא בפני נכתב משמע בודאי דכל שיש אחד המעיד על כתיבה אפי' אינו שליח לא חייש לאיחלופי וזהו היפך ממה דמוכח ללישנא קמא, גם הקשו בתוס' דהוי לי' לומר וליפלוג מעיקרא כדקאמר דפליגי בלשמה ולקיימו, ועוד דקדקו התוס' במקצת מקומות ואין צורך להזכיר כי לפי מה שאבאר בס"ד ביאור סוגיא זו יפלו אותן הקושיות והדקדוקים שדקדקו התוס' לגמרי ועוד אבארם בס"ד בפי' דיבורי התוס':