תפארת יעקב על גיטין נח

שחתמו לשמה ג"כ דהיינו בציווי הבעל ושידעו מהכשר הגט וחתמו כדין וכשהוא עצמו עד נראה כמעיד על עצמו דחתם בהכשר הגט ולא האמינו לשליח רק להעיד על אחרים ולא על עצמו, ויש לי לומר עוד דכל שאומר שהוא עד ממילא נוגע הוא בעדותו שראה השני שחתם בפניו דאין עידי הגט חותמין זה בלא זה וע"כ שראה שחתם ומוכרח לומר כן, ומ"מ לא נדחה מה שכתבתי לפסול כשאחרים מעידין עליו משום או כולו בתקנה דאי היו אחרים מעידין עליו לא היו צריכין לומר כלל מי הוא רק דמכירין חתימתו ולא הי' נראה כנוגע, ומהאי טעמא אפי' לפי' התוס' דנוגע שתתקיים עדות חתימתו יש לפרש כהנ"ל דהוכרח רב אשי ליתן טעם או כולו דאל"כ הוי מהני שיעידו אחרים על חתימתו אבל מטעם דבעינן כולו בתקנה לא מהני כיון דאי הוא בעצמו מעיד לא מהני ולא שייך מי איכא מידי:

בד"ה גידוד חמשה פי' בקונטרס וכו' וקשה לר"ת וכו'. דבריהם תמוהים לדעתי, דכוונת רש"י בפשיטות דקי"ל מקום המוקף חריץ עמוק עשרה נקרא המקום שהחריץ מקיף אותו רה"י וכן אם מחיצה מקפת אותו גבוה עשרה, ולזה קאמר דחריץ חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין שיהא המקום המוקף רה"י, אבל אין הכוונה ברשות החריץ בעצמו שרואה פני עשרה רק על המקום שהחריץ מקיף אותו שאינו רואה פני עשרה אין מצטרפין וכן פירש"י בעירובין רק קצת באופן אחר משום דלס"ד התם אינו מודה ר"ח אפי' ברואה פני עשרה וכאן פי' לפי האמת בעירובין דברואה מודה ר"ח ודוק:

בגמרא ואלא דקא משי' פלגא פלגא דידי' כו', פירש"י עד הפרק הוי מצות נטילה ונטל חצי השיעור תחלה ונגבה וחזר ונטל חצי האחר. ואף שאין אני כדאי לדבר דבר נגד מרן ז"ל בפרט בדבר שהכל מודים לו ולא מצאתי מי שיחלוק על פירושו, אך לפי שנתקשה בעיני מאד להבין סוגיא זו כמו שאבאר, לכן לא מנעתי לכתוב מה שנראה לפע"ד אף שהוא נגד פירש"י הנ"ל:

והוא בשום לב דמעיקרא רצה לומר בחדא חדא ידי' וכתבו בתוס' דאין חילוק בין בבת אחת בב' כלים או בזה אחר זה והוא מוכרח מהך ברייתא דפשיט מינה, והשתא נהי דפשיט מהך ברייתא דבכל חדא ידי' שפיר דמי אבל אכתי הוי לי' לומר דבחד יד מבעיא לן אי בעינן דוקא שישפוך בנטילה אחת על כל היד אבל בשני נטילות משני כלים או כלי אחת העושה ב' נטילות מחולקות אפי' בבת אחת לא מהני שצריך ליטול עכ"פ כל היד בנטילה אחת, וזה לא שמענו מהך משנה דהביא ר"ת וכן מברייתא לפי פירש"י דהתם לא מוכח רק שאין צריך ליטול שתי ידיו בנטילה אחת דוקא, ותדע לך שהרי גם עכשיו דבעי מכח משקה טופח ע"כ צ"ל דבשתי ידיו אפי' נגוב פשיטא לן דמהני דאל"כ הוי לי' למיבעי בשתי ידיו ונגב האחת אי מהני ומהך ברייתא לא מוכח רק כשהם לחים ולא כשנגב האחת וע"כ דבשתי ידיו אין לחלק בזה א"כ בבת אחת נמי אף דבשתי ידיו פשיטא לי' דמהני ביד אחת לא ומאיזה צד פשיטא להו הכא ביד אחת ג"כ דבבת אחת בב' כלים מהני ובזה אחר זה בנגוב או במשקה טופח מבעי' לן, וכן מכל הפוסקים מוכח להדיא שלא כתבו רק בנטל חצי היד ואח"כ חצי היד השני דלא מהני ובטופח על מנת להטפיח מהני עכ"פ פשיטא להו דבבת אחת מהני אפי' משני נטילות דאי בבת אחת משני נטילות לא מהני פשיטא דבזה אחר זה בכל גווני לא מהני כדמוכח מדברי התוס' להדיא, וקשה הא בחדא ידא הוי ס"ד לפסול בבת אחת מב' נטילות רק דפשיט מברייתא או ממתניתין דידים דמהני ובפלגא ופלגא מהתם לא שמענו, והרי ע"כ יש חילוק ביניהם דבחדא ידא מהני אפי' נגב ובפלגא לא:

ועוד לא יכולתי להבין כלל הך דמשקה טופח מאי מהני, ולכאורה נראה דהכוונה דקי"ל דאסור לאכול בלא ניגוב ידים הלכך כל כמה דלא נגב ונטל חצי השני לא היתה הטהרה לחצאין שהרי קודם גמר הטהרה של חצי ראשון כבר נטל חצי השני ויכול לנגבם כאחד ונטהרו שניהם כאחד משא"כ כשכבר נגב חצי הראשון אם אתה אומר שעלתה לו נטילה הרי היתה טהרת היד לחצאין שחצי הראשון נטהר קודם חצי האחרון, כך הי' נראה לי אבל לא יכולתי להבין לפי זה מה דבעי במשקה טופח במה נפשך אי משקה טופח חשיב כנגוב וכבר נטהר לא מהני ואי לא חשיב כנגוב בודאי מהני, ואי בהא מספקא לי' הוי לי' למיבעי בנטילת ידים כתיקונן ויש עוד עליהם משקה טופח אי חשובין כנגובין או לא ומה ענין זה לטהרת ידים לחצאין דוקא ועוד דבדין זה דניגוב ידים יש בו דינים מחולקין כי במטביל ידיו לא בעי ניגוב כלל וכמו כן בשופך רביעית בפעם אחת לא בעי נגובה כמבואר בהלכות נט"י וא"כ נפל הך דינא בבירא דבהא אפי' נטלם תיכף זה אחר זה בעוד כל המים עליהם לא מהני ולא נמצא להפוסקים לחלק בכך:

ועוד לפי זה מאי מקשה מהך דניצוק וקטפרס ומשקה טופח דאינו חיבור ומה ענין זה לכאן הכא דידיו אינן טהורין עד שינגבו הרי לא היתה הטהרה לחצאין כלל:

ואם נניח סברא הנ"ל ונאמר דמה שחילקו בין נגוב למשקה טופח לא מן השם הזה דאין טהרה בלא ניגוב רק מחמת שהוא טופח חשיב כחדא נטילה, גם זה תמוה לפע"ד דמה ענין זה לחיבור משקה טופח בעלמא דמה בכך דהוי חיבור וכי בשביל החיבור נאמר שנטל חצי הראשון עכשיו בשעת נטילת חצי השני שהרי מי הנטילה אינן מחוברין למי הנטיל' הראשונה רק למשקה טופח הנשאר ממנה וכיון דבנטילה ראשונה כבר נגמר טהרת חצי היד הוי טהרה לחצאין:

לכן נראה דמה דס"ד מעיקרא בחדא ידא והדר בפלגא הכל באופן אחד ולא מיירי כלל במשי והדר משי רק הכל בבת אחת כדפשיט מברייתא ועיקר הספק אי בעינן נטילה אחת בבת אחת דוקא או אפי' בב' נטילות מב' כלים או מכלי אחת השופכת מב' מקומות וס"ד דבעינן שישפוך על שתי ידיו בנטילה אחת דוקא ופשיט מברייתא דאפי' אחת בנטילה ואחת בשטיפה מהני וכ"ש בשניהם בנטיל' והדר קאמר ביד אחת שמחלקה בב' נטילות אפי' בבת אחת או בזה אחר זה אפי' מכלי אחת דבזה אין חילוק, ופשיט מר' ינאי דאין ידים טהורות לחצאין וע"כ בפלגא דידא דאי ביד אחת הא נפשט מברייתא דמהני ואהא קאמר שיש משקה טופח המחבר ב' נטילות והיינו שניטל מכלי המשוקעת מבחוץ לתוכה קצת ומחמת זה מתחלקין המים לכאן ולכאן ושופכין בשני שפיכות רק באמצעי יש משקה טופח המחברן ובהא בעי אי חשוב כנטילה אחת או כשני נטילות והיינו דמדמה לה להך דתנן הניצוק והקטפרס ומשקה טופח דאינו חיבור, והיינו ממש כהך דהכא דהמשקה טופח מחבר שני המימות שבכלי ולא הוי חיבור ומשני בטופח על מנת להטפיח וכו' כמו שאבאר לקמן, עכ"פ יצא לנו לפי הנ"ל דכל שנטל ידו אחת משני כלים חצי מכלי זו וחציו מאחרת או מכלי אחת השופכת שנים אפי' בבת אחת לא מהני שאין ידים טהורות לחצאין אבל שתי ידיו בשתי נטילות ואפי' אחת בנטילה ואחת בשטיפה מהני אבל ידו אחת בעינן נטילה אחת כדאמרי דבי ר' ינאי, וכמו כן בנטל חצי היד קודם ואח"כ נטל חצי היד השני לא מהני אפי' יש טופח על מנת להטפיח ובכלי אחת השופכת שנים רק שיש משקה טופח המחברן לא הוי חיבור אבל טופח להטפיח הוי ספק אי הוי חיבור או לא, זהו מה שנראה לי בפי' סוגיא זו, ועמ"ש בסמוך בביאור משקה טופח:

בתוס' בד"ה הנוטל, פי' בקונטרס וי"ל. וצ"ע לפי פירש"י דהא ע"כ דהוי ס"ל השתא דנוטל ידו אחת ולא יותר ואסור לו לאכול דאי הוי נטיל' לאכול ביד זה א"כ אין כאן מקום ספק בזה אח"ז דמהני, וא"כ קשה מנין לו דבידו אחת בלבד לא עלתה לו נטיל' עד שלא יסתפק בזה כלל והוי לי' להסתפק בנטל ידו אחת אי הוי נטיל' דהא חזינן דלמסקנא עלתה לו נטילה דקתני ידו טהור', גם צ"ע מה שפי' רש"י דנטל אחת וחזר ונטל אחת, דעכ"פ למה לי' למיבעי כך הוי לי' למיבעי דמשי כל אחת בכלי אחרת ובבת אחת, לכן נ"ל דבאמת כך הכוונה חדא חדא שלא נטלם בנטיל' אחת רק בב' נטילות לכל חדא נטיל' בפ"ע ובין בבת אחת בב' כלים בין בכלי אחת בזה אח"ז מבעי' לן כמ"ש לעיל:

דף טז ע"א בגמרא הניצוק ומשקה טופח. יש להבין הך משקה טופח למאי איצטריך כיון דניצוק וקטפרס שהם שופכין שפיכה רבה אינו חיבור כ"ש משקה טופח, ועוד למה טופח להטפיח הוי חיבור וכי גרע ניצוק מטופח להטפיח, ולא משמע לחלק דטופח במקום שוה וניצוק אינו כך דהא מדמה להך דר"י דהוי מלמעלה למטה, ונראה לי דניצוק הוא דוקא בב' מימות שבשני כלים או בשני מקומות וכן קטפרס אבל טופח או טופח להטפיח מיירי בכלי אחת כמו שפירש"י בעריבה והשתא אי הוי מים הרבה הוי ממש דבר אחד רק לפי שאינו רק טופח להטפיח אנו דנין אי הוי חיבור, ובזה יתיישב קצת קושית תוס' שם דלמא לענין מקוואות פירש"י אבל הכא לאו משום חיבור מבעי' לן. דבריו צ"ע דא"כ למה לי' לומר מקוואות הא בלא"ה לא דמי כלל, ולפי מה שפירשתי לעיל דהכא ודאי לענין חיבור מבעי' לן וס"ד דהך דטופח על מנת להטפיח לענין לחבר ב' מימות קאמר ואהא קאמר דלמא לענין מקואות כר"י והיינו לענין שיחשב טופח זה כאלו הוא מחובר במים אבל