תפארת יעקב על גיטין נז

חתימה הוי כחציו ראשון דמן הסתם חתם גם השני לשמה קמש"ל דפסול:

בא"ד ואור"י וכו' דחשיב טפי מכתב סופר וכו' לא נתבאר כוונת דבריהם בזה, דלמה זכרו כתב סופר כיון דלא מהני, וברור דנתכוונו דעיקר פסול כתב סופר ועד, לפי שיש לחוש דסופר כתבו להתלמד ואינו עד בדבר הזה כלל, ואין כאן רק ע"א, אבל זה שמעיד בפני נכתב הרי מעיד הוא שנכתב בציווי הבעל ואי לא הי' רק כתב סופר ועד אחד חתום בלבד לא הי' השליח נאמן דלא האמינוהו רק בגט חתום בעדים אבל כאן הרי יש כאן חתימת שני עדים ס"ד דסגי להעיד על כתב סופר ועד והוי כמקוים בשני עדים קמש"ל דמ"מ פסול, וזה ברור, ומה שאמרו לקמן השתא אחד אומר בפני נכתב וכו' בפני נחתם חציו מבעי', הא קמש"ל דלא מהני כתב סופר ועד, יתבאר לקמן בס"ד דלק"מ ע"ש:

בד"ה או כולו בקיום הגט לפי מה דבעי למימר וכו' דנעשה לשמה. יש לתמוה אי ס"ד דר"ח ס"ל כרבה א"כ תיקשי היאך קתני במתני' בסיפא אחד אומר בפ"נ ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר הרי חציו בתקנה וחציו בקיום הגט, ואפי' אי נימא דלדידי' נמי אחד אומר בפני נכתב לאו דוקא כמ"ש התוס' לקמן לרבא, והיינו דמיירי אחר שלמדו ובתרי דלא שכיח לא גזרינן מ"מ תיקשי תינח ביוצא מתחת ידי עידי חתימה אבל ביוצא מתחת יד עד כתיבה פשיטא דצריך לומר והרי חציו בתקנה וחציו מדינא וצ"ל דהא דאמרינן דלא דייק השליח כשאין כל העדות מתקיימת על ידו היינו בקיום או בכתיבה אבל כשמעיד על הכתיבה הוי כדבר שלם, ודייק שפיר אפי' אינו מעיד על החתימה רק בחתימה גופא חציו בתקנה לא דייק דלא הוי דבר שלם כמ"ש התוס' בסמוך:

בד"ה מי איכא מידי וכו' תימה מה עלה על דעתו של רבא וכו'. ולפעד"נ ליישב פירש"י דהתם נמי מבואר בח"מ סי' מ"ו דאפי' העידו שנים על כתב ידו של החי לא מהני, דכיון שהחי מעיד על כתב ידו הוי העדאת עדים יתר שהוא כנטול, ואף כאן כיון שהוא ואחר מעידין על השני הוי תיקון חכמים בזה יתר שהוא כנטול כיון שאין צורך להאמינו מתקנה כיון שיש כאן שנים ואין כאן תקנה רק על הראשון שהעיד הוא בעצמו והוי שפיר נכי ריבעא דממונא על פי אחד רק דהכא לא היינו חוששין לזה דהא האמינו לשליח בלבד ג"כ רק דלא אתי לאיחלופי במקום אחר, וזה ברור לפע"ד:

ועוד נראה לי דודאי יש להבין בלא"ה היאך מהני ידעתי הא בודאי אתי לאיחלופי דהא ע"כ משום קיום הוא ואפי' לשיטת התוס' מה דלא מהני ידעתי היינו דלא דייק כ"כ כמו בפני אבל משום איחלופי ליכא, וקשה מה מועיל בפני נכתב דלא ליתי לאיחלופי כיון דידענו מהני ע"כ אתי לאיחלופי וצריך לומר דודאי עיקר חשש איחלופי הוא שלא ידעי לחלק בין גט משום עיגון ובין שאר שטרות רק יחשבו הואיל והוא דרבנן סגי בחד ולכך כשאומר בפני נכתב דחזו דגם לכתיבה סגי בחד ש"מ דגט שאני משום עיגון ולא אתי לאיחלופי והשתא בשנים אומרים ידענו על השני הרי יראו דלא משגיחינן בעיגון לענין קיום דהא צריך תרי רק מדינא מהני בעלמא בנפיק נכי ריבעא דממונא אפומי' דחד והראשון עיקר:

ודברי התוס' צ"ע לדעתי דהא שם בשנים החתומים על השטר ג"כ הוי ממש כך דהא אם הי' המת חי ומעיד על מנה שבשטר הוי מהני ועכשיו שמעידין עליו שנים לא מהני וע"כ דשאני הוא עצמו דמעיד על מנה שבשטר אבל שנים מעידין על כתב ידו לא מהני וה"ה הכא אי הי' זה מעיד בפני נחתם בודאי הוי מהני דבהא נאמן כשנים על הכל, אבל ידעתי דאינו נאמן רק בעינן ב' שפיר הוי נכי ריבעא דממונא וצ"ע, גם ממה דמקשה לקמן השתא אחד אומר בפני נכתב וכו' נחתם חציו מבעיא, מוכח להדיא כפירש"י דידענו מהני דאל"כ תיקשי מנא לן כרבא או כרב אשי דלמא דקא מסהיד עלי' דשני ג"כ רק לא בפני נחתם רק ידעתי והיאך קאמר אילימא דלא קא מסהיד עלי' כלל פשיטא וע"כ דאי הי' מסהיד עלי' דיודע חתימתו עכ"פ הוי מהני באמת כדעת רש"י:

ע"ב בגמרא חציו מבעיא. יש לתמוה היאך ס"ד להקשות כד דהא מתניתין אשמועינן דחציו לאו עדות הוא ולא מהני אף שהוא אומר על כתיבה וחתימה, משא"כ סיפא דאינו מעיד כל אחד על כתיבה וחתימה רק אחד על כתיבה ואחד על חתימה, תדע דהא לא קשיא לי' נחתם חציו בעצמותו פשיטא רק מסיפא קשיא לי', וקשה מה ענין זה לסיפא דחציו ס"ד דהוי ככולו והרי מעיד אחד על הכל, גם קשה קושית מהרש"א בנכתב חציו ע"ש:

לכן נראה לי ברור כמ"ש לעיל דהכי קא קשיא לי' דודאי נחתם חציו מוכח מכ"ש מנכתב חציו כיון דכתיבה אינה עיקר העדות רק משום איחלופי לא מהני חציו כ"ש חתימה, וע"כ דקמש"ל דס"ד כיון שהאמינו לשליח בעדותו והוא מעיד על עד חתימה הרי הוא והעד החתום כשנים דלא זייף כלל דהא אין עידי הגט חותמין זה בלא זה וכל שנתברר חתימתו של אחד הרי הוא כע"א שלא זייף והשליח שהביא הגט בשליחות הבעל הרי מעיד הוא ג"כ שלא זייף והרי יש כאן שנים ולא יוכל הבעל לערער לומר לא שלחתיו ומזויף הוא כמ"ש התוס' לעיל ריש מכילתין דלא חיישינן שמסר לו גט מזויף לקלקלה, והיינו דמקשה השתא אחד אומר בפני נכתב דהאי קא מסהיד אכולה כתיבה והאי אכולה חתימה הרי יש כאן שני עדים ממש דלא זייף דהא אחד מעיד על שני החתימות והשליח מעיד על הכתיבה שהבעל צוה לכתבו ובשליחותו הלך הרי יש כאן שני עדים ממש שלא זייף ומ"מ לא מהני, כ"ש בנחתם חציו דרישא דאין כאן רק עדות השליח בלבד דכ"ש דלא מהני, והיינו דלא קשיא לי' כלל מנכתב חציו דהתם לא שייך לפסול אם יש שנים על חצי הראשון דאין צריך שוב לחציו אחרון כמו שכתבתי במשנה וע"כ דמהא לא קשיא כלל דודאי ס"ד דחציו מהני ככולו ואינו ענין לסיפא כלל רק מנחתם חציו קשיא לי' דלהא לא בעינן לה דחציו לא הוי ככולו דזה כבר שמענו מכ"ש מנכתב חציו וע"כ דעיקר קמש"ל דס"ד שיהא העד החתום שהעיד עליו כאחד ומצטרף עם השליח שלא יוכל לערער וקשיא לי' שפיר דנלמד מכ"ש מאחד אומר בפ"נ ואחד בפ"נ ודוק ולפי מה שכתבו התוס' במשנה דנחתם חציו קמש"ל דלא חשיב טפי מכתב סופר ועד, צ"ל דעיקר הקושיא הכא דודאי עיקר מה דס"ד דמהני הכא כתב סופר משום דמעיד שנכתב בפניו הרי לא נכתב להתלמד והוי הסופר עד, ונהי דאי לא הי' חתום רק אחד לא האמינו לשליח כלל רק בגט חתום בעדים אבל כאן דחתומים שנים דהאמינו לשליח הרי מעיד הוא על סופר ועד והוי כנחתם כולו, והיינו דפריך דמוכח מכ"ש מסיפא אחד אומר בפני נכתב ואחד בפני נחתם והתם הטעם דאכתי חיישינן לאיחלופי כיון דאחד המעיד בפני נחתם אינו מעיד על כתיבה, והשתא כ"ש הכא דהך בפני נכתב בכלל בפני נחתם הוא דהא מעיד על הסופר והוי קיום עד אחד אם כן בודאי אתי לאיחלופי דהא אחד מעיד על החתימות ובפני נכתב אינו מועיל כלל דהא נמי בפני נחתם הוא והוי כמי שלא העיד בפני נכתב כלל ואתי לאיחלופי חדא דמהני קיום כתב סופר ועד אחד בעלמא ועוד דחד יכול לקיים וזה ברור, אלא שיש לדקדק לפי מה דמוכח לעיל ריש מכילתין דאפי' בפני נחתם בלבד הוי סגי לסלק חשש איחלופי לולא דידענו נמי מהני לרבא, א"כ בפני נכתב כיון דלא מהני ידעתי נהי דמשום קיום הוא גם כן ס"ס לא אתי לאיחלופי וצ"ע והעיקר כמ"ש מקודם:

בתוס' בד"ה אני הוא עד שני פסול וא"ת וכו' כדי שתתקיים עדות חתימתו וא"ת וכו' נוגע בעדות ממש ע"כ דבריהם דחוקין לכל מעיין דעיקר חסר בדברי רב אשי כיון שאין טעם זה מספיק כלל וביותר קשיא לי דקאמר או כולו בקיום הגט וכו' והא הכא כיון שאומר אני הוא עד שני הרי מעיד ממש שבפניו נחתם גם השני והוי כולו בתקנה ג"כ, גם לא הבנתי כלל מה שכתבו כדי שתקיים עדות חתימתו דהא כולהו שלוחי הגט נוגעין כדי שתתקיים שליחותו:

לכן נראה לי ברור דודאי לרב אשי אפי' הראה חתימתו לפני עדים שיוכלו לקיימה מ"מ לא מהני דאל"כ היאך פסיק ותני פסול הא יכול לכתוב חתימת ידו אחספא או לפני עדים והם יקיימו אותה כמו דאמרינן התם גבי שנים החתומים על על השטר ומת אחד דאי ליכא תרי מאי ניעביד וכו' ע"ש וכ"ש הכא משום עיגון, והיינו דקאמר רב אשי דפסול הוא ולא מהני אפי' יכתוב אחספא או לפני עדים משום או כולו בקיום הגט או כולו בתקנה כדברי ר"ח לעיל ולא נדחו דברי ר"ח רק משום מי איכא מידי דאי מסהיד חד אבל לרב אשי דאי מסהיד איהו בעצמו לא מהני לא שייך מי איכא מידי, וממילא אפי' שנים אחרים מעידין עליו לא מהני משום או כולו בתקנה, אמנם מה דלא מהני שיאמר בעצמו זהו באמת מטעם הירושלמי דנוגע בעדותו, וטעם הנגיעה נראה לי חדא כדאמרינן סוף פרק האומר דגנאי לסופר שלא חתמוהו לעד ולכך חתם סופר פסול ה"ה הכא הוי נוגע שהוא עד דגנאי לו שלא חתמוהו לעד כיון שע"כ הי' שם בעת חתימה ונתינה לשליח. ועוד נראה לי דודאי שליח המעיד בפני נחתם מעיד הוא