תפארת יעקב על גיטין מב

אבל שטר זה דלית לן למיחוש לשקר רק לחוש לטעות בדין זה לא שמענו כלל מדברי ר' אבא, ולהנ"ל ניחא דהקושיא להיפך עכ"פ מנין לנו דת"ק לית לי' דר"א כלל דלמא אית לי' ואפי' בערכאות חייש למזויף מתוכו, ועמ"ש לקמן דבזה מיושב היטב מה שאמרו לקמן נעשה כמי שנעשו בהדיוט ואין צורך לדחוק כמ"ש רש"י ותוס' שם ע"ש:

שם מודה ר"א במזויף מתוכו. פירש"י דלמא אתי למימסרא באפייהו ומיסמך עלייהו. פי' והכא נמי יש לחוש שמא ימסרו לפניהם דיחשבו דכשרים למסירה כמו לחתימה ואם יבוא לפנינו לא נדע שהם פסולים ונחשוב מן הסתם דנעשה כדין ונמסר לפני עדים כשרים ולכך פסלו חתימת פסולים אפי' יבואו ע"מ לפנינו שנמסר לפני כשרים מ"מ אי נכשיר חתימת פסולים פעמים שיטעו למסור לפניהם וכאשר יבוא לפנינו לא נדע שהם פסולים לא נצריך להביא ע"מ לפנינו כמו כל גט כשר הבא לפנינו דדנין מן הסתם דנמסר לפני ע"מ כדינו, כך הוא כוונת רש"י ז"ל, דאל"כ אין הבנה לדבריו כלל ודוק:

ולפי זה נראה לי פשוט דמה דאמר ר"ז ירד ר"ש לשיטת ר"א דע"מ כרתי אין הכוונה דלא מכשיר ר"ש הכא רק כשיש ע"מ לפנינו דא"כ הוי לי' לומר בפשיטות בע"מ ור"א, ועוד מה נשתנה גט זה שנעשה בערכאות מכל גט כשר שאנו דנין מתוך ע"ח שהי' ע"מ, וכאן גט זה הנעשה ע"י ערכאות אנו יודעין בו שאין בו שום חשש זיוף ושקר רק שיש לחוש שטעו דהם כשרים למסירה ג"כ, אבל עכ"פ כשהאשה אומרת שניתן לה בע"מ ישראל ויש בידה גט זה בערכאות למה לא תהא נאמנת מ"ש מלשמה ושאר פסולי הגט דנאמנת כל שיש גט כשר בידה אף שאין בקיאין, ודוקא בשמות שאינן מובהקין חיישינן שימסרו לפניהם והאשה ג"כ תחשוב שהם כשרים וכשתבוא להנשא נחשוב שהם ישראלים כשרים ולא נחקור כלל אם נמסר לפני כשרים, אבל במובהקין נחקור על זה וכ"ש כשתאמר מעצמה בלי שאלה כלל שנמסר לפני ישראל הרי יודעת שצריך ע"מ ישראל ולמה לא תהא נאמנת כיון שיש גט אמת בידה מסתמא נעשה כדין כיון שידעה דצריך למסירה עידי ישראל, ולפי זה הך דינא דערכאות בגט אשה לר"ש סמכינן עליו בלי ע"מ כלל כל שהאשה אומרת שנמסר לפני ישראל ונאמנת כיון שיש גט בידה הראוי לסמוך עליו שלא נעשה בו זיוף עכ"פ, אבל בהדיוטות אפילו מובהקין לא מהני עד שתביא ע"מ לפנינו דאל"כ לא סמכינן עליה כיון שגט שבידה פסול הוא ואין ראוי לסמוך עליו שלא נעשה בו זיוף, ואם תביא האשה גט בלי עדים פשיטא שלא נאמין לה דהי' ע"מ רק צריכה להביאם וה"ה גט זה, אבל בערכאות כיון דע"מ כרתי אינה צריכה ע"מ כלל רק נאמנת שנמסר לה בעידי ישראל כיון שגט בידה הראוי לסמוך עליו שלא נעשה בו שקר רק הכל אמת וממילא נאמנת שנמסר לה כדין כמו כל גט, וכ"כ הש"ג בשם ריא"ז וכל זה ברור:

ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' לקמן בד"ה ליפלוג דבס"ד הוי לי' להקשות מ"ש ערכאות מהדיוט לר"ש ומה שתירצו שם, מלבד מה שאבאר לקמן שדבריהם תמוהין, אבל בלא"ה בס"ד דמשני בע"מ תיקשי מ"ש ערכאות מהדיוט דלא ס"ד כלל לגזור, ועוד דהוי לי' להקשות מיד מעיקרא ליפלוג וליתני בדידה בד"א בע"מ לפנינו אבל בלי ע"מ לפנינו אפי' בערכאות אנן דנין דמן הסתם ניתן בע"מ אבל לפי הנ"ל ניחא דגם כאן אין צריך ע"מ לפנינו רק האשה נאמנת בזה כיון שנעשה בערכאות אבל בהדיוט לא מהני רק בע"מ לפנינו, והיינו דקאמר לא הוזכרו רק בנעשה בהדיוט דאז פסולין כל שלא באו ע"מ לפנינו, ואין להקשות לשיטת הרי"ף דע"ח בלבד ג"כ כרתי א"כ אכתי הוי לי' לר"ש לומר בד"א כשניתן בע"מ אבל לא ניתן בע"מ פסולין כיון דלאו בני כריתא נינהו, בשלמא לשיטת הפוסקים דלר"א בעינן ע"מ דוקא א"כ כשלא ניתן בע"מ אפי' בחתימות כשרים לא מהני, אבל להרי"ף הנ"ל לכאורה קשיא. אבל באמת לק"מ דלא הוצרך ר"ש לאשמועינן פסול דאורייתא דלאו בני כריתא רק פסול דרבנן בשמות שאינן מובהקין קמש"ל דפסול, או בהדיוט קמש"ל דחיישינן דמרעי נפשייהו ולא מהני רק בע"מ לפנינו ואין האשה נאמנת כנ"ל, אבל כשלא ניתן כלל בע"מ וחתומים בו עו"ג פשיטא דפסול בגט וזה ברור, ועמ"ש עוד לקמן בזה:

דף י"א ע"א בגמרא ליפלוג וליתני בדידה. כבר כתבתי דלדעת הש"ג בשם ריא"ז אתי שפיר דלא פריך בפשיטות למה בהדיוט פסול בע"מ ושמות מובהקין ולהש"ג הנ"ל ניחא דבערכאות בלי ע"מ כשר דהא קאי ארישא דכל השטרות דמיירי בלי ע"מ רק בשטרות דלא בעינן ע"מ כלל בשטר ראי' ממילא כשר אפי' לא ניתן כלל לפני ע"מ, ובגט אשה דבעינן ע"מ לכריתות ממילא דנין מגט זה דבודאי ניתן בפני ע"מ כיון דידוע דהמעשה אמת הוי כמו כל גט כשר דדנין דנעשה כדין לפני ע"מ רק דצריך שנדע עכ"פ שלא טעו דכשרין למסירה ובזה האשה נאמנת כל שבאה ואמרה שניתן לה בפני ע"מ ישראל, אבל בהדיוט לא מהני בלי ע"מ דלא קפדי אארועי נפשייהו וחיישינן לשקר ואין האשה נאמנת רק אם תביא ע"מ לפנינו, וזהו ההפרש בין הדיוט לערכאות, וזה ברור לפענ"ד. ודברי התוס' בזה צ"ע כמו שאבאר בתוס':

שם נעשו כמי שנעשה בהדיוט. עפירש"י ותוס'. ודבריהם דחוקין מאד כמו שאבאר בדבריהם לקמן, אבל אני תמה למה הוצרכו לזה הא פי' הסוגיא פשוט ומבואר דודאי עיקר דין מזויף מתוכו בהדיוט הוא דכיון דיש חשש שקר יש לחוש בודאי דלמא סמכינן עלייהו בלי עידי מסירה, אבל בערכאות אין לחוש כל כך לזיוף מתוכו דמה בכך הא ראוי לסמוך עליו דנעשה כדין כיון דלא הי' בו שום חשש שקר וזיוף רק שיש לחוש שיטעו דכשרים למסירה, וזה חשש אחר מה שחידשו בערכאות, ועוד דבערכאות כיון דהכשירו בשטרות משום תקנה, אם כן ס"ד אפילו בגיטין ושיחרור. כיון דמידי פסול דאורייתא נפיק דהא איכא ע"מ לכריתות רק פסול דרבנן משום מזויף מתוכו ולא חיישינן מתקנת חכמים בערכאות, ועל זה קאמר דבשמות שאינן מובהקין אפי' בערכאות נעשו כמי שנעשו בהדיוט דאז ודאי פסול משום מזויף מתוכו, כמו כן בערכאות ג"כ פסול משום מזויף מתוכו וזה ברור ולק"מ. ואמת דיש לומר דהם הוכיחו דע"כ אין חילוק לענין מזויף מתוכו בין ערכאות להדיוט, דאי יש חילוק מה קשיא להו לעיל מר' אבא אערכאות דמתניתין, אבל באמת הא ליתא דהא פשיטא דלא דמי כנ"ל, רק לעיל הכוונה להקשות בהיפך כמ"ש לעיל בש"ס בד"ה והא אמר ר' אבא, ועוד כיון דת"ק ודאי אפי' במובהקין פוסל דהא סתמא פוסל בגיטי נשים וש"ע ניחא לי' טפי לומר דר"ש נמי רק במובהקין מכשיר, אבל פשיטא דעיקר דין מזויף מתוכו שייך בהדיוט טפי מערכאות לביל כנ"ל:

שם סיפא אתאן לגיטי ממון וכו' והכי קאמר וכו' פירש"י דרבנן קאמרי לה וארישא קאי, ופי' תמוה דכיון דקאמר העולין בערכאות ש"מ דהדיוט לא, ועוד דלמה הפסיק בדברי ר"ש, ומלבד זה תמוה מאוד בעיני כיון דת"ק כל השטרות קתני ועלה קאמר לא הוזכרו למה שינו בש"ס לומר גיטי ממון ולא נקטי שטרות ובעלמא הקשו על לשון גט ותירצו גיטי ממון, ועיין בתוס' ריש מכילתין, ומה צורך להו בכאן לשנות לשון שטרות ולומר גיטי ממון ללא צורך כלל כי לא נזכר לשון גט בלשון ר"ש כלל:

אבל לפעד"נ פשוט דקאי שפיר אמילתא דר"ש, דכבר בארנו לעיל בראיות ברורות דדברי רש"י עיקר דבמתנה מהני ע"מ ולא חיישינן למזויף מתוכו דכל שאין השטר חספא מן הדין, לא חששו רבנן בדיני ממונות למזויף מתוכו גבי ערכאות כמו דלא חששו לפסול דאורייתא בשטרי מכר כמ"ש התוס' לעיל, והוכחתי כן בראי' ברורה מדחשבה ברייתא הך בין ג' דברים דשוו ג"נ לש"ע וע"כ משום דליתא בשטרות והיינו משום דבמתנה מהני ע"מ משא"כ בגט. והשתא שפיר קאמר ר"ש לפום הך שינוי' דלעיל דתנו חוץ מכגיטי נשים קאמר ות"ק כולל גיטי נשים וגיטי ממון לפסול [והנהו קרי גיטי ממון שהם עושין גוף הקנין ומסלקין יד הבעלים כמו גט ושחרור משא"כ שטרות דלראי'] ועלה קאמר ר"ש אף אלו כשרים בע"מ ושמות מובהקין ולכך קאמר לא הוזכרו לפסול רק בנעשו בהדיוט, דנהי דגיטי נשים הוזכרו לפסול אפי' בערכאות בשמות שאינן מובהקין, אבל מתנה כיון דע"מ כרתי לא הוזכרה לפסול רק בהדיוט דבערכאות בממון לא חששו לפסול דרבנן וכ"ש שטרות של מכר דלא חששו לפסול דאורייתא כנ"ל כיון דגוף הקנין מהני מכח ע"מ רק ת"ק לא ס"ל ע"מ כרתי או דמיירי בלי ע"מ] לפי פי' רש"י הנ"ל דמדקאמר ירד ר"ש ש"מ ת"ק לא, לכך כלל גם מתנה בהדי ג"נ כיון דבחתימות הללו חספא בעלמא הוא, אבל לר"א דמיירי בע"מ ממילא מתנה לא נפסלה רק בהדיוט והיינו גיטי ממון כגון מתנה וכל שטר קנין, וזה ברור:

שם תניא עד סוף הסוגיא שמא בשמא מחליף. לפי פרש"י ותוס' בזה מבואר דלא כדעת הש"ג דבערכאות אין צריך ע"מ לפנינו כלל דא"כ תיקשי כמו דגזרינן בהדיוט בממון שמא יבוא להכשיר בלי עידי מסירה כמו בערכאות, כמו כן יש לגזור בגיטין שמא יבואו להכשיר בלי ע"מ לפנינו כמו בערכאות, וע"כ דבגיטין לעולם אין הכשר רק בע"מ לפנינו דוקא: