תפארת יעקב על גיטין מא

דלעיל מוקמינן מעיקרא תנא דברייתא כר"א ובע"מ ולס"ד פליגי בפשיטות אי מזויף מתוכו פסול או לא א"כ הכא נמי הוי מצי לישנוי' כך, אלא דהך שינוי' נדחה לעיל רק שמות מובהקין איכא בינייהו, וזהו רק לתנא דברייתא דלא פליג עלי' ר"ש אבל תנא דידן דפליג עלי' ר"ש דמכשיר במובהקין דוקא ע"כ ת"ק דפוסל לית לי' דר"א כלל, דבמובהקין אין סברא לפסול כלל מזויף מתוכו כדקאמר ר"ז ירד ר"ש לשיטת ר"א ולא ת"ק כנ"ל וזה שלא זכר רש"י לעיל בד"ה א"ב שמות מובהקין דת"ק פוסל אפי' מובהקין וכתב כלומר וכו', והכוונה לא דנחלקו בשמות מובהקין אליבא דר"א רק ת"ק דברייתא כר"א ס"ל ופוסל משום מזויף מתוכו ור"ש דמתניתין מחדש דאם מובהקין הן כשר ות"ק דברייתא לא מיירי בהא כלל רק לאשמועינן דמזויף מתוכו פסול לכ"ע אפי' לר"א, ואפי' נפרש כוונת רש"י בפשיטות דרק ברייתא מוקמינן כר"א ונחלקו עם ר"ש בשמות מובהקין אליבא דר"א מחמת הכרח דחשבה בהדי ג' דרכים, אבל דחוק הוא לומר כך, ובמתניתן דלא צריכא לן לומר כן לא ניחא לן לאוקמא כך אבל עכ"פ כפי אוקימתא דידן לר"ז במתניתן לא נחלק ת"ק על ר"ש רק דלא ס"ל כר"א אבל מודה להכשיר אליבא דר"א במובהקין והיינו כדעת ר"ח, רק דתמוה לי ע"ז כיון דמצינו תנא דברייתא דבהכרח חולק אר"ש אפי' במובהקין אליבא דר"א מאיזה צד לא נימא דתנא דידן ג"כ חולק אר"ש וסובר ג"כ כר"א, לכך נראה לי עיקר וברור דגם לעיל לא נחלק תנא דברייתא במובהקין דהתם לא הוזכר ר"ש כלל ואליבא דכ"ע קאמר דמזויף מתוכו פסול והיינו באינן מובהקין כמ"ש] ואין תימא דקרי לתנא דברייתא ת"ק דהא גם כאן קראו ת"ק כמבואר ברש"י:

ובהכי ניחא דקאמר בסמוך ירד ר"ש לשיטתו של ר"א ופריך והא אמר ר' אבא מודה ר"א במזויף מתוכו, וקשה הא מת"ק גופה מוכח דהא ע"כ בע"מ ורק מדרבנן פסול להו דהא קא חשיב לה בהדי דרכים דשוו גיטי נשים לש"ע ולא חשבינן רק מילתא דליתא בקידושין ואי לית לי' דר"א ומדאוריי' פסיל להו איתא בקידושין ג"כ וע"כ מדרבנן ומשום מזויף מתוכו, א"כ ממתניתן גופא מוכח דמזויף מתוכו פסול לר"א, ואי דר"ש חולק ומכשיר מזויף מתוכו א"כ מאי קושיא טפי מר' אבא מת"ק דמתניתן, גם מאי מקשה והאי לאו בני כריתא הא לת"ק ג"כ קשה דעכ"פ אינו רק דרבנן דהא ליתא בקידושין ולמה הא אינן בני כריתות, ולהנ"ל ניחא דודאי ר"ז בהדיא קאמר דרק ר"ש ירד לשיטת ר"א ולא ת"ק, ות"ק ודאי מדאו' פסיל להו, ולא בא להקשות מדברי ר' אבא אר"ש רק הכי קא קשיא לי' כיון דשמענו מזויף מתוכו פסול למה לך לומר ירד ר"ש לשיטת ר"א, הא ת"ק נמי יש לומר דאזיל לר"א ומ"מ פוסל משום מזויף מתוכו ולמה קאמר דר"ש דוקא כר"א, ואהא הי משני דר"ש נמי רק בשמות מובהקין מכשיר, דאל"כ חייש למזויף מתוכו, לכך ת"ק דפוסל אפי' מובהקין ע"כ לית לי' דר"א ותנא דברייתא דחשיב מנינא בודאי בע"מ ומדרבנן משום מזויף מתוכו ולאו היינו תנא דמתניתין דפליג עם ר"ש דאיהו ע"כ מדאורייתא פוסל:

הרי נתבאר מהנ"ל שני דברים חדא דהלכה כר"ש להכשיר בשמות מובהקין דת"ק לא פליג עליו רק דלית לי' דר"א אבל לדידן דקי"ל כר"א ממילא כשר, שנית דבמתנה וכן כל שטר קנין מהני ע"מ אפי' שמות שאינן מובהקין כמו שבארנו, דכך מוכח בהכרח מהך סוגיא דלעיל, ודברי התוס' בד"ה חספא צ"ע. וההפרש בין מתנה לגט הוא דבג"נ וש"ע שהם איסור ערוה לא הפקיעו אפי' איסור דרבנן מכח קפידא דערכאות אבל בממון כל דמדאורייתא קנה לא חששו בערכאות לפסול מדרבנן משום דהערכאות מקפידין על פסול שטרותיהן כמ"ש המרדכי ובהג"א ע"ש:

ובעיקר קושית רש"י דלא משני בע"מ יש לתמוה דבשלמא לעיל מוקי הך חוץ מג"נ וש"ע בע"מ והיינו דלעולם פסולים אפי' בע"מ, אבל כאן דנקט כל השטרות כשרים לא שייך לפרש דדוקא בע"מ כשרים דהא שטרי מכר ודכוותא אפי' בלי ע"מ כשר, וע"כ דבכל גוונא כשרים, ועמ"ש בתוס' בד"ה חספא ישוב לזה:

בתוס' בד"ה חספא פי' בקונט' עד סוף הדבור. כבר בארנו כל הצורך בזה בפירש"י בד"ה תנו ולא באתי כאן רק לקצר בדברי התוס' לפי מה שכתבתי לעיל, מה שהקשו לפירש"י דהך תירוץ נשאר במסקנא כבר הוכחתי דמעולם לא אמרו לעיל דת"ק דמתניתין כר"א ס"ל דמדקאמר ר"ז ירד ר"ש ש"מ דת"ק לא, רק תנא דברייתא כר"א ס"ל ע"ש, ומ"ש בשם ר"י דבמתנה לא מהני ע"מ כבר הוכחתי בהכרח מסוגיא דלעיל דע"כ במתנה מהני ע"מ דאל"כ תיקשי במסקנא ליתני נתינה אחר מיתה דליתא חידוש בקדושין, וע"כ דאיתא בשטרות, א"כ ערכאות נמי, וע"כ דערכאות ליתא בשטרות דמהני במתנה ע"מ, ולכך ברייתא דמיירי בע"מ ליתא בשטרות, רק במתניתין דת"ק דמתניתין לית לי' דר"א צריך לומר תנו חוץ מכגיטי נשים:

בא"ד אבל אין לומר וכו'. לכאורה תמוה דאי נאמר כך בלא"ה לק"מ דהא כלל מתנה בהדי מכר דכשרין בלי ע"מ כמ"ש לעיל בפירש"י, והנראה בזה דבלא"ה הקשו לקמן דפריך בשטרי פרסאה והא הוי כתב שיכול לזייף ומשני באפיצן ופריך והא בעינן שיחזור מענינו של שטר ומשני במיהדר, ולמה לא הקשו כך על מתניתין דערכאות לכן נראה לי דכאן יש לומר דמיירי בע"מ דידעינן שאין בו שום זיוף, רק לפסלו מחמת שלא נעשה מתחלה כתיקון זה לא איכפת לן בערכאות דהקפידו שלא יפסלו שטרותיהן, אבל בלי ע"מ שהי' לנו עכשיו חשש זיוף פשיטא שלא היינו מכשירין, והשתא שפיר הוי מצי לומר בע"מ ומכר נמי בהכי מיירי דלא מיירי בדמיהדר ואפיצן ובעי ע"מ אך מה שכתבו להוכיח מהך דלקמן תמוה דלא דמי כלל דהתם קתני ואפי' גיטי נשים ולא כלל אותם בהדי שאר שטרות, אבל כאן דקתני כל השטרות וכלל כולן בכלל כל השטרות אין סברא לומר דמכר באופן זה ומתנה באופן זה ודוק:

בגמרא והאי לאו בני כריתא נינהו. פירש"י דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה וכו'. משמע מדבריו דקרוב ופסול יכול לחתום על הגט לר"מ דסובר ע"ח כרתי והיינו כל שאנו יודעין אמיתת הענין מפי עדים בעל פה רק שהם חתמו לכריתות שכך מטבע הגט שיחתמו שנים אבל אין לנו מחתימתם שום דבר מאמת ושקר דהא אינן מעידין כלום דהא בכתיבה אינן מעידין דאפי' מצאו באשפה כשר וא"כ אין לנו מחתימתם שום אמונה באמת ושקר הלכך כל שישנן בתורת גיטין כשרין לחתימה, ולא ידעתי מאי קשיא להו לתוס' דהוי לי' לומר משום עדות דאי משום עדות מה צורך לומר דאתיא כר"א דע"מ כרתי, אפי' לא כרתי כל שיש ע"מ המעידין אמיתת הענין סגי בכך שאין אנו צריכין לסמוך על עדותן של אלו, רק מחמת קושיא דלאו בני כריתות צריך לומר כר"א דע"מ כרתי, גם הך טעמא דבני שליחות ולשמה נראה לי דכל זה הוא משום דכרתי, אבל אי לאו דאינהו כרתי רק לשם עדים לא הי' צריך לזה כלל ודוק:

שם והא אמר ר' אבא. כבר כתבתי דיש לתמוה דלעיל תירצו בפשיטות לתנא דברייתא בע"מ ופסול מדרבנן ש"מ דמזויף מתוכו פסול ולא הקשו מ"ט דר"ש, וע"כ דר"ש פליג דכשר א"כ ר' אבא נמי לת"ק אמרה ולא לר"ש דאי ליכא שום סברא שיסבור ר"ש להכשיר מזויף מתוכו הוי לי' להקשות לעיל מ"ט דר"ש, וליכא למימר דזהו באמת הכוונה לעיל להקשות מ"ט דר"ש דהא מעיקרא דס"ד פסולא דאורייתא קשה טפי מ"ט דר"ש. לכן ברור דהקושיא הכא להיפוך כיון דאמר ר' אבא דר"א מודה במזויף מתוכו דפסול א"כ למה לי' לר"ז לומר ירד ר"ש לשיטת ר"א הא אפי' ת"ק מצי סבר כר"א ופוסל משום מזויף מתוכו, ואהא משני בשמות מובהקין, לכך הוכרח ר"ז לומר דפליגי, ר"ש כר"א, ות"ק לית לי' דר"א דאי ת"ק נמי כר"א לא הי' פוסל בשמות מובהקין דבהא ליכא למיחש למזויף מתוכו כיון דמובהקין. ולפי זה בע"מ ושמות מובהקין לדידן דקי"ל כר"א אין לפסול הגט, כמו שכתבתי לעיל באריכות:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה דמאי קשיא לי' מדר' אבא, ע"כ לא קאמר ר' אבא רק בעלמא דפסול מדרבנן אבל בערכאות דחזינן דאפי' פסול דאורייתא הכשירו בערכאות כמ"ש המרדכי והתוס' לעיל דאפי' בשאר שטרות חכמים תקנו להכשיר בערכאות, א"כ נהי דבגט ושחרור אין לחכמים לתקן להכשיר מה דמדאורייתא פסול, אבל בע"מ דאינו רק מדרבנן מנין לנו דלא תקנו רבנן להכשיר בערכאות ור' אבא לא קאמר דר"א מודה דפסול בגט הנעשה בערכאות ועוד קשה הא בעלמא במזויף מתוכו מאחר שחתום עליו קרוב ופסול שוב אין לסמוך על שטר זה שנעשה כדין רק על ע"מ, ולכך אפי' בע"מ פסול שמא נסמוך עליו בלי ע"מ רק על ע"ח כמו על שטר כשר שאנו סומכין דמן הסתם נעשה כדין לפני ע"מ, אבל שטר זה הנעשה בערכאות כיון דלא מרעי נפשייהו ואמת הוא, ממילא יש לדון בו ג"כ דמן הסתם ניתן כדין בע"מ כמו בכל שטר רק שיש לחוש לטעות דיחשבו דכשרים למסירה ודבר זה לא נשמע מדברי ר' אבא כלל ור' אבא לא דיבר רק בשטר שיש לחוש בו לשקר דאז אין לדון בו במן הסתם רק שיבואו ע"מ לפנינו