תפארת יעקב על גיטין מ

אחזיק מבעי לי' ג"כ לא מוכח למסקנא, וצ"ל דכוונתם דס"ד דמצה אחזיק ומ"מ סובר בס"ד דפליגי בלא אחזיק כיון דלא מפרש הת"ק הואיל והחזיקו כמ"ש לקמן, ולזה הוכיחו טפי מהא דפריך אם אחזיק ש"מ דלא ידוע אם אחזיק, ומ"מ אינה ראי' דאיכא למימר דרשב"ג בא לומר בשאר מצות ג"כ דהא קאמר כל מצוה, ושפיר הוי לי' לומר אם אחזיק:

בא"ד וקשה ולדעתי דמהתם ליכא למשמע מינה כלל דלת"ק אחזיק לחוד לא מהני, והיינו דהא ודאי פשיטא לי' דלרשב"ג כתיבה לא מהני דהא קאי אמילתא דר"א דקאמר שאין בקיאין וקאמר איהו דבהוחזקו בקיאין, ש"מ אפילו כתיבה בעי אחזיק דהא ר"א מיירי אפי' בכתיבה, רק דאי אפשר לומר דלא נתכוין רשב"ג רק להחמיר בלבד, הי' לו לומר אם הוחזקו, ועל זה קאמר דבא להורות בלשונו דבר חדש מה שלא נשמע מדברי ת"ק, והיינו אחזיק בלא כתיבה והיינו דלא קאמר אחזיק בלא כתיבה נמי איכא בינייהו, משום דהך א"ב דמעיקרא פליגי בודאי אבל בהך אין הכוונה דפליגי רק דנ"מ מלישנא דרשב"ג דבר חדש אחזיק בלא כתיבה והת"ק לא מיירי מזה כלל ואי אפשר לדון בו שיחלוק או שיודה:

ע"ב בפירש"י גזירה משום כלכם. עיין בר"ן מה שפירש לדעת רש"י וכל דבריו תמוהין, דבהדיא מבואר בפירש"י לקמן דקודם שנתנו צריך שיחתמו כולן ואפי' לא נשאת כל שניתן לה הגט ולא חתמו בו כולן הגט בטל לכ"ע, ומה שהקשה מ"ש משאר תנאי דיכולה לקיים אחר הנישואין, הוא תמוה דתנאי דהכא הוי כמו תנאי אם לא באתי כתבו ותנו דמבואר פרק מי שאחזו דכל שכתבו קודם קיום התנאי הגט בטל, והיינו דהתנאי הי' שלא יכתבו ויתנו רק באופן הזה והכא נמי ציוה שלא יכתבו ויתנו רק באופן הזה ולא הי' התנאי כמו בעלמא שמתנה בשעת נתינה לקיים התנאי אח"כ, והכא התנה על נתינתו שלא ינתן רק שיחתמו בו עשרה, וראי' ברורה לזה דאם לא כן למה לי דנקט לקמן הנפקותא בין ר"י לר"ל בחתמו השאר אחר עשרה ימים, לימא דחתמו אחר נתינת הגט, דלמ"ד משום עדים בטל, ולמ"ד משום תנאי כשר ואפילו באותו יום הוי נפקותא, וע"כ דאפילו למ"ד תנאי אין ליתן הגט עד שיחתמו כולם כמו שכתבתי, ומה שכתב עוד בשם הרמב"ן, נראה לי דמודה הרמב"ן לדינא דגם למ"ד משום תנאי צריך שיחתמו זה בפני זה, ואף דבהא ליכא חשש לדעתו מ"מ לא גרע מחתמו שנים בלבד בסתם גט, דודאי ליכא חשש מ"מ גזרינן משום הרבה ואמר כלכם כ"ש שיש לגזור בכלכם סתם שיאמר משום עדים, וראי' דלא קאמר לקמן נ"מ בחתמו זה שלא בפני זה דלמ"ד משום תנאי כשר ומשום עדים פסול:

בתוס' בד"ה אי לאו דכותי חבר תימא א"כ כולי' שטרא מתקיים אפומא דחד ישראל דחתם לבסוף ולפע"ד לק"מ דפשיטא דכל מה שאנו סומכין על אותו הישראל משום דחתם בהדי' כותי זה דלא חשיד להעיד שקר. רק שאינו בקי והרי יש בכאן שני עדים כשרים, וממילא דנין על האחרון דידע דהכותי חבר ג"כ ובקי, דאי לא"ה לא הוי מחתים לי' מקמי', אבל לולא עדות הכותי הזה לא היינו סומכין על אותו הישראל כלל וכלל, והשתא כיון דישראל צריך לעדות הכותי לא נפיק כולי' סהדותא על פי הישראל ודוק:

בגמרא תני חוץ מבגיטי נשים. הר"ן והרא"ש כתבו דהך ההה תירוץ לא בא לחלוק אדשמואל דקי"ל כשמואל, רק דבא לומר היכי דליכא דינא דמלכותא בזה, וצ"ע דהא להך תירוץ מתנה ושטר קנין בכלל גט ושחרור הוא וזהו היפך הברייתא דחשבה ג' דרכים דשוו גט ושחרור דליתא בשאר שטרות מדלא חשבה נתינה אחר מיתה דליתא בקידושין דליכא שום חידוש בקידושין וכמ"ש התוס' לעיל, ועוד דהא כיון שמת וכי יש קידושין למת וחשבה נמי ערכאות, ש"מ דליתא בשטר מתנה וקנין ומאיזה צד נפרש מתניתן דלא כברייתא כיון שנאמרה בלשון זה ממש, ולפי מה שאבאר לקמן בפירש"י ניחא, דתנא דברייתא ג"כ לא פליג בזה רק דמיירי בע"מ, אבל מתניתן ליכא לאוקמא בע"מ דהא ת"ק פוסל אפילו בשמות מובהקין דמכשיר ר"ש, וע"כ דלית לי' דר"א כלל, הילכך ע"כ חוץ מכגיטי נשים קאמר, ועמ"ש בסמוך:

בפירש"י תני חוץ מכגיטי נשים וה"ה דמצי לישנוי' בע"מ וכו', הא דפשיטא לי' לרש"י ז"ל דמהני במתנה ע"מ אף דבגט ושחרור לא מהני דאל"כ תיקשי בהך ברייתא דחשיב ג' דרכים דשוו גיטי נשים וש"ע ומילתא דאיתא בשאר שטרות ע"כ לא קא חשיב אפי' למסקנא דאל"כ ליחשב נתינה אחר מיתה דליכא שום חידוש בקידושין כמ"ש התוס' לעיל, דלכך לא חשיב חזרה דליכא חידוש בקידושין, א"כ כ"ש נתינה אחר מיתה ולכך לא זכרו רש"י ותוס' לעיל לומר דלכך לא חשיב נתינה אחר מיתה דאיתא בקידושין כמו שזכרו לשמה ומחובר, וע"כ משום דבאמת ליתא בקידושין דכי יש קידושין למת ולמי תתקדש, בפרט דבדעתה תלוי רק דלא חשיב כיון דאיתא בשטרות א"כ ע"כ ערכאות ליתא בשטרות, ואי ס"ד דלא מהני ע"מ במתנה ושטר קנין א"כ ערכאות נמי איתא בשטרות, וע"כ דמהני ע"מ במתנה ושפיר קשי' לי' לרש"י ז"ל לוקמא הכא בע"מ, ודברי התוס' בד"ה חספא צ"ע כמו שאבאר בתוס':

איברא הא ודאי קשיא היאך קאמר דה"ה דהוי מצי לומר בע"מ דהא ע"כ בע"מ מיירי מדחשיב ערכאות דליתא בשטרות ובין אי נימא משום דמיירי בע"מ או משום דינא דמלכותא, עכ"פ היאך נתחכם אנן לפרש מתניתן תני כגיטי נשים מה דחזינן בהדיא דברייתא חשבה בהדי ג' דרכים, וע"כ דליתא בשטרות רק בגיטי נשים ושחרור, ועוד דלמסקנא דלקמן מילתא דאיתא בקידושין לא קתני, ע"כ דמיירי בע"מ, דבלי ע"מ איתא נמי בקידושין ומה שנמצא כתוב ברש"י גירסא אחת, דדוקא תנא דברייתא דנחית למנינא הוא תמוה דמ"מ כיון דתנא דברייתא מפרשה בע"מ היאך נתחכם אנן להקשות אלא מתנה, ולתרץ תירוצים שלא כתנא דברייתא, ומאי איכפת להו לתרץ בע"מ כתנא דברייתא:

אמנם באמת דברי רש"י ז"ל ברורים דהר"ן הביא בשם ר"ח דגט הבא בע"מ ושמות מובהקין לא פסלינן לי' דכיון דמוקמינן לר"ש כר"א וקי"ל הלכה כר"א בגיטין ודבריו תמוהין לכאורה דהא ת"ק נמי כר"א ס"ל רק שמות מובהקין איכא בנייהו) והר"ן כתב עליו דהאי לאו הכרע הוא, ובאמת אין הבנה לדבריו כלל דמאי ענין הלכה כר"א בגיטין דהא אליבא דר"א נחלקו:

אך באמת דברי ר"ח ז"ל נכונים מאוד, דודאי יש להבין לעיל דפריך והא אמר ר"ז ירד ר"ש לשיטתו של ר"א ומשני א"ב שמות מובהקין, ואי נפרש הכוונה כפשוטו דא"ב בין ר"ש דמתניתן לת"ק דמתניתן שמות מובהקין דת"ק פוסל מזויף מתוכו לר"א אפי' מובהקין, ור"ש מכשיר תיקשי הא ר"ז בהדיא קאמר ירד ר"ש לשיטתו של ר"א ש"מ דת"ק לא ואי בשמות מובהקין פליגי כ"ע כר"א ס"ל ולא ר"ש דוקא, ועוד קשה הא בע"מ ושמות שאינן מובהקין לכ"ע לא מהני בגט ושחרור והך תנא דברייתא דחשיב ג' דרכים דשוו ג"נ לש"ע לא זכר דברי ר"ש כלל מנין דהך תנא דברייתא נתכוון להך פלוגתא דר"ש ורבנן, דילמא מיירי באמת בע"מ ושמות שאינן מובהקין ואליבא דכ"ע הוא, ואדרבא כיון דחשיב תלת ולר"מ ארבעה משמע דתלת לכ"ע הוא ואי בשמות מובהקין לר"ש אינן רק תרי, ועכ"פ בודאי נוח לומר דהך תנא דברייתא נקט גוונא דשוו ג"נ וש"ע לכ"ע והיינו בע"מ ושמות שאינן מובהקין והוא מדרבנן ולכ"ע פסולין והוא תמוה לכאורה:

לכן נראה ברור דהכוונה לעיל בפשיטות דמעיקרא משני בע"מ וכר"א והקשו על זה הא כיון דאמר ר"ז ירד ר"ש לשיטת ר"א מוכח בהדיא דת"ק לית לי' דר"א, ואי ס"ד דתנא דברייתא פוסל אפי' לר"א, למה לו לר' זירא לומר דר"ש דוקא כר"א, לימא דכ"ע כר"א, רק תנא קמא דמתניתן כתנא דברייתא דפוסל אפי' לר"א וכ"ע כר"א ס"ל, ומדקאמר ירד ר"ש לשיטת ר"א ש"מ דליכא למ"ד שיפסול בע"מ וכר"א, וא"כ תנא דברייתא דפוסל ע"כ דלא ס"ל כר"א, ומשני א"ב שמות מובהקין דר"ז דסובר דליכא מ"ד כלל שיפסל בע"מ היינו בשמות מובהקין, לכך הוצרך לומר דרק ר"ש סובר כר"א אבל ת"ק דפוסל לית לי' דר"א כלל, אבל ברייתא דפוסל אפי' לר"א היינו בשמות שאינן מובהקין, והך א"ב דקאמר או הכוונה בפשיטות דא"ב בין ת"ק לר"ש שמות מובהקין דבאינן מובהקין לכ"ע פסול רק במובהקין נחלקו לכך לולא דת"ק לא ס"ל כלל כר"א לא הי' פוסל דבהא ליכא למיחש למזוייף מתוכו לכך הוצרך ר"ז לומר ירד ר"ש לשיטת ר"א ות"ק לית לי' דר"א אבל תנא דברייתא באינו מובהקין שפיר פוסל אפי' לר"א, או א"ב בין ר"ז לתנא דברייתא שמות מובהקין דר"ז מיירי בשמות מובהקין לכך מאן דפוסל דלא כר"א אבל תנא דברייתא באין מובהקין אפי' לר"א פסול והכל אחד, עכ"פ לא מוכח כלל מהך סוגי' דלעיל ולא מהך דכאן שיחלוק שום תנא דאפי' במובהקין יפסל מזויף מתוכו אפי' לר"א ואדרבא מוכח להדיא כמ"ש דרק ר"ש ירד לשיטת ר"א ולא ת"ק כיון דפליג אר"ש דאפילו מובהקין פסול ע"כ לא ס"ל כר"א, א"כ אנן דקי"ל כר"א ממילא הלכה כר"ש ובמובהקין כשר כדעת ר"ח הנ"ל, והן הן דברי רש"י דודאי ר"ז מוקי הך דר"ש דווקא כר"א ולא ת"ק ואף