תפארת יעקב על גיטין תד

שלא מצאה חן מעשיה גרמו לה שהיתה מנוולת עצמה עד דמחמת הניוול לא מצאה חן פשיטא דגרע מהקדיחה תבשילו שהרי פשעה בענין האישות בעצמו במה שגרמה להביא עצמה לידי ניוול והשתא שפיר קאמרי בירושלמי דכיון דקאמר ר"ע בלשונו אף היא עצמה מביאה לידי כעירות ומתגנת על בעלה ש"מ דכב"ה אתי' דלדידי' אפי' לא גרמה היא במעשי' כלל רק לא מצאה חן בשביל שמצא אחרת נאה הימנה יכול לגרשה, וז"ב:

בגמרא ואילו נאמר דבר ולא נאמר ערוה. הרב מהריב"ל הקשה הא איצטריך ערוה לב"ה ג"כ להורות דאין כופין רק בעדים ברורים כפירש"י למסקנא, והרב מהר"ם בן חביב בספרו גט פשוט הביא בשם בנו ליישב דלס"ד דלא ידע לעדים ברורים הוצרך לומר דערוה להורות דתנשא לאחר אבל למסקנא באמת אתי דאין כופין רק בעדים ברורים ע"כ, ודבריו תמוהין כי הך אילו נאמר המוזכר בברייתא הוא לשון ב"ה בעצמו והך דבתר הכי הוא שקלא וטרי' דגמרא אליבייהו ואי אפשר לפרש בדברי ב"ה היפך מה שהם אמרו בעצמם בברייתא וזה ברור, גם מה שתירץ הרב מהר"ם בן חביב בעצמו שם דחוק ורחוק ע"ש:

אבל לדעתי נ"ל מחמת קושי' זו לפרש הכל באופן אחר כמו שאבאר., והוא דס"ל לש"ס דילן דודאי אין הכוונה במתניתין לב"ש שמצא בה דבר ערוה היינו שזינתה דוקא ובעדים ברורים כדמסיק, דהא פשיטא דמודים ב"ש דיכול לגרשה אפילו במקום שאין עליו חיוב לגרשה רק מצוה כהך בריית' דר"מ דלקמן, ואפי' למה שכתבו התוס' ע"ב בד"ה עם בני אדם דהני נמי חובה אבל עכ"פ אינו רק מדרבנן ולא מדאורייתא ולא יחלקו ב"ש על כל הני דיוצאות שלא בכתובה ואיכא מ"ד בסוטה דרשאי לקיימה, ועוד לא שייך לומר מצא בה דבר ערוה אם זינתה ממש דוקא בעדים, ועוד דפשיטא דקרא דכתיב והי' אם לא תמצא חן בעיניו ונהי דב"ש מפרשי לי' מחמת שמצא בה ערות דבר אבל עכ"פ בדידי' הדבר תלוי לא שיהא מוכרח לגרש אף אי מוצאת חן בעיניו, רק דס"ל לב"ש דאסור לגרש בלי ערות דבר וערות דבר היינו שנראה בה פריצות יתירה בזה מותר לגרשה וס"ד אפי' אין עדים ברורים על זה קמש"ל דבר רק בדבר ברור, והשתא ממילא לק"מ קושית מהריב"ל הנ"ל דליכא למימר דאיצטריך ערוה דבעינן עדים ברורים דדוקא השתא דכתיב ערוה להורות דרק בערוה מגרש לה ס"ד אפי' אינו דבר ברור קמש"ל דאינו יכול לגרשה לכתחילה רק בדבר ברור אבל לב"ה דלעולם יכול לגרשה בלי ערוה כלל ואפי' הקדיחה תבשילו א"כ למה לי ערוה דאי לא הוי כתיב ערוה מהיכי תיסק אדעתין דלא בעי דבר ברור כיון שאין מעלה כלל לערוה לגרש טפי מדבר:

ויש לומר עוד באופן אחר על פי פירש"י ז"ל ג"כ והוא דודאי קרא בערוה גמורה מיירי לב"ש וכיון דכתיב ערוה להורות דוקא ערוה יכול לגרש א"כ ס"ד אפי' בלי עדים ברורים קמש"ל דוקא עדים ברורים אבל לב"ה דקרא אפי' בדבר בעלמא מגרש ולא מיירי כלל קרא לענין דמחויב לגרש א"כ אי לא כתיב ערוה מהיכי תיתי לכוף לגרש אפילו בלי דבר ברור רק דאיצטריך ערוה דמותרת לאחר והשתא כיון דכתיב ערוה הוי ס"ד להורות אפי' בלי עדות ברורה היו כופין דאי דיכול לגרש אפי' בדבר יכול לגרש קמש"ל ערות דבר שאין כופין רק בעדות ברורה ועיקר ערוה קמש"ל דמותרת לאחר, כנ"ל, ודע דדברי רש"י ז"ל בד"ה וב"ש מגומגמין מאד וכפי הנראה הי' לו גירסא אחרת או שיש שיבוש בציונים ברש"י ואין להאריך:

שם אמר לי' ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו א"ל מדגלי רחמנא וכו'. פירש"י דאי כל מגרשי נשותיהן בעמוד והחזיר קאי למה לי לגלויי בהאי, ויש לפרש דבר זה על שני פנים האחד דהכוונה כיון דחזינן דבכל מקום שהדין שלא יגרש כגון באשה דעלמא בלי ערות דבר לב"ש ובלי דבר לב"ה בעמוד והחזיר קאי א"כ למה לי לגלויי באונס קרא מיוחד דהא בכל מקום שהדין שלא יגרש כך הדין, ואי דבאמת ילפינן מאונס לכל מקום הא ליתא, חדא דגבי מוציא ש"ר ג"כ כתיב קרא ש"מ דאין למידין חדא מאידך ועוד דשאני אונס שיש בו לאו ולא כאן שאין כאן רק איסור בלבד, ויש לפרש עוד באופן אחר דהך אונס גופא ע"כ שגירש בלי ערות דבר דאי בערוה הרי אינה אשה הראויה לו ואסור לקיימה וע"כ בלי ערות דבר א"כ תיפוק לי' בלא"ה אפילו לא היה אונס כלל הוי בעמוד והחזיר וכיון דשמענו לב"ש ה"ה לב"ה לענין דבר דבהא לא נחלקו כלל:

אמנם לפי' זה האחרון יש להקשות לפי דעת הפוסקים דפלוגתייהו דב"ש וב"ה בזיווג ראשון אבל בשני מודים ב"ש דיכול לגרשה א"כ איצטריך קרא דגבי אונס דאפי' זיווג שני בעמוד והחזיר:

וביותר יש לתמוה על הב"ש בא"הע שהקשה דלב"ש דכופין שלא לגרש בלי ערות דבר קרא דלא יוכל לשלחה למה לי וכתב דלמ"ד בזיווג ראשון פליגי ב"ש מוקי קרא דאונס בזיווג שני, והוא תמוה דא"כ היכי דייקינן מינה בגמרא דאי עבר וגירשה לא כייפינן לי' להחזירה דהתם בזיווג שני, גם עיקר קושיתו לא ידעתי דכמו דמשני בירושלמי אהא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לעבור בלאו ה"ה הכא ואי משום דלא לקי איצטריך לאשת כהן דלוקה ואינו מחזיר:

אך לפי שזה הפי' האחרון הוא העיקר לפע"ד כמו שאבאר לקמן נראה לי דעיקר קושיא זו מעיקרא ליתא דעיקר הקפידא בזיווג ראשון הוא לטובת האשה דהא חזינן כל שמגרשה מדעתה אין קפידא כלל והיינו דבזיווג ראשון אגידא בי' טובא וקשה לה מאד הגירושין דאין אשה כורתת ברית כו' א"כ נראה פשוט דכל שנשאה כשהיתה בתולה זיווג ראשון מיקרי אף שהוא כבר היה לו אשה בלעדה וכל כי האי אסור לגרשה בלי ערות דבר וא"כ התם באונס דבבתולה משתעי קרא והוי לי' זיווג ראשון ואסור לגרשה לב"ש, ונראה דמהאי טעמא דיקדק רש"י ז"ל לפרש גבי אונס וז"ל האונס את הנערה בתולה, ובודאי לאו בכדי נקטה הרב ז"ל אלא לפרש דעיקר הוכחה לפי שנערה בתולה היא והוי לה זיווג ראשון ואסור לגרש בלי ערות דבר:

ולפי זה יש להוכיח מכאן דלא כמהרשד"ם בתשובה הובא במ"למ פ"י מה"ג דדוקא נשואה קאמרי ב"ש ולא ארוסה דלפי דבריו אכתי איכא לאקשויי דלמא קרא בארוסה דאז יכול לגרש בלי ערות דבר ומ"מ גבי אונס כייפינן לי' וע"כ דאין חילוק כלל, ונהי דאיכא למידק מכל ימיו דכתיב גבי מש"ר דהתם ודאי נשואה היא דאי שקידשה בביאה אינה נסקלת דהא לא זינתה תחתיו מיהו מדקא נקט גבי אונס משמע ודאי דלא כמהרשד"ם הנ"ל ובאמת צריך טעם למה נקטו בש"ס אונס ושבקו מש"ר דקודם בקרא לאונס:

אמנם אי נפרש כפי' ראשון הנ"ל אין ראי' מכל הנ"ל ושפיר יש לומר דקרא בזיווג שני או באירוסין ומ"מ דייק שפיר דעכ"פ בעלמא היכי דאסור לגרש אינו בעמוד והחזיר מדגלי קרא כאן ש"מ דהיכי דלא גלי אף שאסור אינו בעמוד והחזיר:

אלא שיש להקשות על זה. דהא איצטריך כל ימיו דליהוי ניתק לעשה כמ"ש בספ"י, ובאמת לק"מ דה"מ דאמרינן הכי היינו שלא היו פוטרין אותו מן המלקות כל שהפטור בא מחמת דלא אהני מעשיו דהא הא דלא אהני משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ ממילא הוי לקי והא בהא תליא אבל אם לולא הלאו הזה שעבר עכשיו לא אהני מעשיו בכי הא פשיטא דלולא קרא דנתקו לעשה ג"כ לא הוי לקי דפטור זה מן המלקות אינו מכח הלאו רק מצד אחר לא עשה כלום הלכך שפיר מקשה הכא אי ס"ד דבעלמא כייפינן לי' ג"כ להחזיר, א"כ פשיטא דאפי' באונס בלי קרא דכל ימיו לא הוי לקי כיון דבלי הלאו דלא יוכל לשלחה לא אהני מעשיו כלל ולאו משום דעבד לא מהני הוא מחויב להחזירה והשתא אי נימא דבארוסה מודים ב"ש וכן מצי מיירי בזיווג שני רק ההוכחה כפי פי' ראשון הנ"ל אכתי לא מוכח מידי דאיצטריך כל ימיו דליהוי ניתק לעשה ומיירי בזיווג שני או בארוסה דלולא הלאו אהני מעשיו רק מחמת הלאו לא אהני א"כ לולא קרא כל ימיו ראוי הי' שילקה קמש"ל דלא לקי דהוי ניתק לעשה ואין כאן הוכחה כלל וע"כ כמ"ש דכיון דבתולה היא ע"כ זיווג ראשון היא, וכן בארוסה נמי פליג ב"ש דלא כמהרשד"ם הנ"ל, כנ"ל:

והנה רש"י ז"ל פי' בעיקר האיבעי' מי כייפינן לי' לאהדורה משמע דבהא לית ספק דאפי' למ"ד אי עביד לא מהני מ"מ פשיטא דהגט גט גמור כמ"ש התוס' בתמורה בפלוגתא דאביי ורבא דלכ"ע הגט גט גמור דאיתקש גירושין למיתה,