תפארת יעקב על גיטין תב

מהני אמתלא אחר י' ימים רק בעינן שתצא תיכף והיינו דפריך לי' ר"פ ממתניתין דקתני ובלבד שלא תהא שם אמתלא דמשמע כל שתהא אמתלא מועלת והשיב לו ר"ז דזה לא קאי רק במקום אמתלא שלא תהא אמתלא לשבור האמתלא דהאמתלא להחמיר באה אבל במקום קול לא מהני אמתלא רק תיכף ור"פ קיבל תשובתו דרק במקום אמתלא חוששין לאמתלא אפי' אח"כ אבל במקום קול לא מהני אמתלא אח"כ לשבור הקול להקל ואמר לי' רב כהנא ואת לא תסברא דאמתלא מהני אפי' במקום קול אפי' אח"כ והא תנן נתקדשה מותרת לחזור והא התם הנך קידושין היו קידושין גמורים באמת ולא הי' או שום אמתלא ומ"מ מהני אמתלא אח"כ לשבור הקידושין כ"ש כאן דאינם רק קול דמהני אמתלא אח"כ לשוברם (והא דמהני התם אמתלא שאינה יוצאה כלל משום דכל החשש דיאמרו ראשון גירש וזה ג"כ אינו רק מה שיחשבו ואפי' קול ליכא בזה כמו כן מהני להיפך שיאמרו קידש על תנאי משא"כ כאן דהחשש מחמת הקול בעינן אמתלא להדיא אבל לפירש"י קשה ודוק] ואף דהתם הוי קול דבתר נישואין לק"מ דה"מ דמהני בתר נישואין היינו שלא לחוש לקול אבל שם היו קידושין באמת לא קול בודאי יש לחוש אפי' בתר נישואין רק דדנין מכח האמתלא דהיינו דקידש על תנאי אף דמעיקרא היו קדושין גמורין ולא על דעת שום אמתלא כלל מ"מ מהני א"כ מוכח דמהני אמתלא להקל ג"כ אפי' אחר זמן, ואהא משני שאני התם דאתי בעל ומערער, ודוק היטב בהנ"ל כי נראה נכון מאד, ובענין מה שנחלקו רב אשי ורב חביבא בקול בתר אירוסין כבר נתבאר על נכון לעיל בתו' ד"ה אמר רב אשי:

שם כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לי'. פירש"י ניסת היום והיום יצא קול שהיום היא נתקדשה לאחר וכו', ואיני יודע למה פי' שהיום היא נתקדשה לאחר, ומה שאמרו לעיל היום נתקדשה פלונית אין הכוונה שבאותו יום. שיצא הקול צריך להיות שיצא שנתקדשה באותו יום רק שצריך להיות ממילא שנתקדשה ביום שהיו הנרות דולקות ומטות מוצעות, והרי רש"י ז"ל גופא פי' לעיל דף פ"ח ע"ב בד"ה לא חיישינן לי' כגון אם ניסת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה וכו' הרי בהדי' שאין צריך שיהא הקול דהיום נתקדשה דוקא דאל"כ כה"ג אפילו קודם נישואין לא איכפת לן, מיהו בהא יש לומר דודאי יש שני מיני קול גמור שלא יהא קול הברה, האחד מה שאמר עולא ולוי ור"י לעיל בנרות דולקות ומטות מוצעות, והשני הוא מה שאמר ר' אבא אמר רב לעיל פלוני שמע מפלוני, וכתבו התוס' לעיל בד"ה עד שמגיעין דהך דעולא שייך בקידושין בלבד והך דר' אבא שייך בגירושין כמו בקידושין, והשתא של קידושין דלא שייך רק כעולא ור"י דלעיל ס"ל לרש"י דבעינן היום שזהו מתנאי קול קידושין ואי לא"ה כקול הברה דיינינן לי', אבל בקול גירושין פלוני שמע מפלוני בהא לא הוזכר היום דוקא, לכך לעיל דפי' דברי רב אשי לענין זונה וגרושה לא זכר היום דבהא לא בעינן היום וכאן דפי' לענין קידושין זכר היום, (וכבר כתבתי לעיל למה שינה פירושו כאן בקידושין ולעיל בגירושין אך יש לתמוה מה שפי' במשנה בד"ה מגורשת ס"ד אשת כהן שיצא עלי' קול פלונית נתגרשה היום הרי דגבי קול גירושין בעי ג"כ היום והרי הוא סותר דבריו מה שפי' בדברי רב אשי, ונהי דמה שפי' שיצא קול שנתגרשה תחתיו ולא שהיתה גרושה אתי שפיר דלשון המשנה הרי זו מגורשת משמע ודאי דעד עכשיו א"א היא ונעשית ע"י הקול מגורשת כמ"ש לעיל אבל נתגרשה היום למה לי, ואולי בא הרב להורות דלא נימא שיש לחלק בין יצא הקול שנתגרשה מעיקרא דאז יוציאו לעז על בניו ועל ביאות דמעיקרא שהיו באיסור אבל אי יצא קול היום נתגרשה דליכא לעז כלל במה שיוציא ס"ד אפי' בתר נישואין מפקינן לה קמש"ל דאפי' בכה"ג מקשינן מדרב אשי דלא מפקינן לה ודייק כן דאל"כ מה קשי' לי' מרב אשי לוקמא מתני' בקול שנתגרשה היום והך דרב אשי בקול גירושין דמעיקרא כנ"ל, אמנם מדברי התוס' בד"ה והלכתא משמע ג"כ דאפילו בקידושין לא בעינן היום וכן נראה מדברי הרמב"ם כמ"ש לעיל:

בתוס' בד"ה והלכתא לא חיישינן ומעשה בא לפני ר"ת וכו' דקלא דבתר נישואין לא חיישינן ועוד כיון שנתקדשה לזה בפניו שרי' וכו'. דברי התוס' הללו תמוהין מאד לכאורה וצריכין ביאור והוא שיש לתמוה במה שתירצו עוד מכח חזקה אין אשה מעיזה, והוא דבר מתמי' דא"כ כל שיצא קול מקודשת והיא ע"כ אומרת שלא נתקדשה כמו שכתבתי לעיל במשנה ואנו אוסרין אותה להנשא בלי גט הרי יכולה לקבל קידושין בפניו וכ"ש במקום שראוי לבטל הקול רק דלא מבטלינן קלא ולמה לא תקבל קידושין בפניו ועוד דמילתא דפשיטא הוא דאפי' שניהם לפנינו ואומרים שלא נתקדשה חיישינן לקלא ואסורה א"כ היאך יעלה על הדעת להתיר לפי שקיבלה קידושין בפניו, וכן משמע בבעי' דבעי מיני' בי רב משמואל בסוגיא דבסמוך דלא מהני קבלת קידושין מאחר כנגד הקול דאל"כ לר"ה דס"ל אפי' שלא בפניו אינה מעיזה לא משכחת לחוש בקול קידושין אפי' קודם נישואין, ועוד יש לתמוה בדברי התוס' כי מאחר דהי' המעשה באמת שיצא הקול אחר הנישואין ובפי' אמרו כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן, ולמה לו עוד ראיה ומה ס"ד לחוש, ועוד ראוי לשום לב במה שהעמידו דבריהם על מה דמסיק והלכתא לא חיישינן, דזה נאמר על מחלוקת רב אשי ור"ח לענין קול בתר אירוסין אבל בתר נישואין ליכא מחלוקת כלל והרי הך עובדא דר"ת בתר נישואין הוי ומה ענין זה להך הלכתא דמיירי בתר אירוסין:

אבל דברי התוס' ברורים ופשוטים, דודאי יש מקום לפרש מה שאמרו כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן היינו שאין מוציאין אשה מבעלה על פי קול אבל מה שאפשר לתקן להציל מחשש א"א מתקנינן והיינו שיתן גט ותשב תחתיו, ונהי דאכתי לא ניתקן האיסור של ונטמאה אחד לבועל דאסורה לו מ"מ מה דאפשר לתקן מתקנין, ואמת דרש"י פי' דבזה יחזיקו הקול, ואינו מוכרח דהרי לר' שיננא ברי' דרב אידי דלקמן דס"ל מגרש שני ונושא ראשון שלא יאמרו שגירשה תחילה שהכל לא ידעו בגט שהוצרכנוה משני אלמא דמגרש ראשון בחשאי ולא חיישינן ללעז א"כ כאן ג"כ יכול לגרש בחשאי כדי להוציא מחשש א"א עכ"פ ומה יתרון יש לו להניחה אצלו כך בלי גט ג"כ, אך כיון דקיימא לן הלכתא אפילו בתר אירוסין לא חיישינן ש"מ דכל כך לא חיישינן לקול דאפילו גט אין מצריכין מראשון דאי מצריכין גט מה הוא הדבר דלא חיישינן באירוסין דהא אין כאן יותר לחוש רק להצריכה גט אפי', קודם אירוסין וע"כ דאפי' גט לא בעינן וזה שהעמידו התוס' דבריהם על מה דמסיק והלכתא לא חיישינן אפי' באירוסין דמהא מוכח דאפי' גט לא צריך:

ולפי שיש מקום לבע"ד לחלוק דאכתי יש לומר דכל מה דמצינן לתקוני מתקנינן דהיינו ליתן גט בחשאי להוציא מן הלב חשש א"א מכאן ולהבא והך פלוגתא דרב אשי ור' חביבא מיירי בכהן שיצא עלי' קול גרושה דבהא לא קי"ל כרב אשי רק אפי' באירוסין לא חיישינן דמ"מ אין ראוי לאפוקי ממנו מחמת הקול ורב אשי סובר כל שאין כאן חשש הוצאת לעז על הבנים או על הביאות שקדמו שהיו באיסור לא חיישינן ולא קי"ל כר' אשי רק כר' חביבא דלא מפקינן לה מחמת הקול אבל בקול קידושין ובישראל כל כמה דמצינן ליתקוני בגט מתקנינן להוציא מלבנו חשש א"א מכאן ולהבא ועל זה כתב ר"ת עוד טעם דחזקה אין אשה מעיזה דנהי דלבטל הקול לא מהני חזקה זו כנ"ל אבל הכא הקול ממילא אין לחוש לו בתר נישואין והגט שנצריך אותה לא יהא להשתיק הקול אדרבא יש לעז יותר דבזה נחזיק הקול רק שיתן גט בחשאי להוציא מלבנו החשש של קידושין מלבד הקול, ובזה פשיטא דמהני חזקה דאין אשה מעיזה דלא ניחוש אנן לקידושין דמעיקרא וזה ברור בכוונת התוס', ולפי זה פשוט הוא דמודה ר"ת בקול קידושין קודם נישואין והלכה וקיבלה קידושין בפני המקדש הראשון בחזקת פנוי' לא שנתגרשה מן הראשון דוודאי תצא משני וזה ברור אין ספק לפע"ד:

בגמרא ואידך כי איתמר דר"ה בפניו. קשי' לי לפי מה שתירץ הר"ר אליעזר בתוס' סוף נדרים דלכך טמאה אני לך מותרת למשנה אחרונה ולא אמרינן שחד"א דהיא לא מוזהרת עיי"ש והתוס' הקשו עליו דכל היכי דהוא מוזהר היא מוזהרת עליו, אבל באמת כוונת הר"ר אליעזר דכיון דהוא אין לו להאמין ומותר בה ממילא היא מותרת בו והשתא הכא לענין א"א אכתי קשה היאך לא צריכה גט משני נהי דשלא בפניו לא מיהמנא אבל עכ"פ שחד"א דהיא א"א והיאך תצא ממנו בלי גט ובאמת כי בלא"ה הקשו התוס' שם דלמה אוכלת בתרומה הא שחד"א, וביותר תימא דבמתניתן גופה בלא"ה לא קשי' כלל דהיכין מצינו במשנה דהותרה לו במשנה אחרונה שלא אמרו רק תביא ראי' לדברי' ואי לא תביא ראי' און הדין יוציא ויתן כתובה כמו למשנה