תפארת יעקב על גיטין תא

בגמרא פלונית נתקדשה היום. משמע דהיום קאי על אמירת הנשים ואף שיצא הקול על אחד שקידש זה ימים כל שיצא הקול דבאותו יום אמרו הנשים פלונית נתקדשה היום הוי קול וכן משמע ברמב"ם ובפירש"י לעיל בד"ה לא חיישינן לי' ע"ש:

שם אמר ר' אבא אמר ר"ה אמר רב וכו' והלכו למדה"י נראה לי דהך דר' אבא ודעולא דלעיל אין ענין זה לזה כלל רק עולא מפרש מהו הקול היוצא לא שיצא קול סתם רק שיצא קול דהיו נרות דולקות ונשים שמחות וכו' ואומרים נתקדשה פלונית היום כך יצא הקול ואתי ר' אבא ואמר דלא סגי בקול הברה שיצא קול סתם שכך הי' רק שיאמר שמעתי מפלוני שכך הי' ופלוני מפלוני עד מפלוני ופלוני והלכו דהם ראו בעצמם שהי' כך ובוודאי אי באו פלוני ופלוני ואמרו שהיו שם שהי' נרות דולקות ונשים שמחות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום בוודאי זו היא עדות מעליותא בדבר הנעשה בפרסום וראו לפניהם הכל ואהא משני דהלכו האחרונים למדה"י ולא נתברר מפורש מפי אותן האנשים שראו שכך הי' ואין כאן רק קול בלבד שהי' כך:

ובהכי ניחא הא דאמר ר"ח עד שישמעו מפי הכשרים דלכאורה סותר להך דלעיל דקאמר ונשים אומרת, ולהנ"ל ניחא דוודאי סגי באותן הרואין השמחה של אירוסין ממש והנרות דולקות ונשים שמחות ואומרת פלונית נתקדשה סגי בהכי אפי' לדבר ברור כיון שהוא מפורסם כ"כ רק אין איש פה שיאמר שהוא ראה כל אלה בעצמו רק שמע שהיו כך וס"ל לר"ח שצריך להיות שמיעה זו מפי כשרים עכ"פ דאז יש לחוש לקול אבל שמיעה מפי פסולים לא הוי קול ובזה מיושב קושית התוס' בד"ה עד שמגיע וקושית התוס' בד"ה עד שישמעו ועמ"ש בתוס':

שם א"ל מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ לא מבטלינן קלא. פירש"י אלמא אקולי רבנן במילתא וכו', ולפי דבריו הי' לו להביא מרבה בר ר"ה דקאמר אמתלא אפי' אחר י' ימים וכן כלהו דהקילו אחר נישואין ואחר אירוסין ולא איתחזק בב"ד, לכן נ"ל דהכוונה כך דוודאי יש להבין לר"ח דהא כל קול מדינא אין לחוש לו רק ללעז א"כ מה בכך דלא שמעו מפי כשרים מ"מ הרי קול גמור ויש חשש לעז וע"כ דיש כח ביד ב"ד לבטל הקול רק שאין מבטלין רק באופן שנראה להם שאינו כלום כיון שלא שמעו מפי כשרים או שהעמידו הדבר על בורי' כדלקמן אבל אי נימא דאפי' באו ממה"י ואישתכח שיקרא אין מבטלין הקול א"כ מה עדיפותא דכשרים דוקא שהרי אם נתברר שהוא שקר כולם אמרו שקר ומ"מ חיישינן ללעז א"כ בפסולים נמי ניחוש ללעז ומר"ש דקאמר אפי' מפי נשים מוכח ממילא דלא מבטלין קלא דאף שידענו שאין בו ממש חיישינן ללעז כמו מפי נשים:

בתוס' בד"ה עד שמגיעין לדבר הברור, מסתמא לא פליג ר' אבא וכו' לכאורה תמוה דמה בקשו כאן בהך לישנא דאידחי בגמרא דדבר ברור עדות מעלייתא הוא ובאידך לישנא הוי להו לפרש כן, וצ"ל דבאידך לישנא לא קשי' להו כלל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי שאין שום עדיפותא מזה לזה אבל כאן לס"ד דבעי דבר ברור בוודאי הי' מקום לומר דפליג אדעולא דהך דעולא אינו דבר ברור ועל זה מחלקו דבהך דלעיל לא בעינן דבר ברור ועוד דלעיל רק בקידושין וכאן בתרווייהו בקידושין וגירושין, והא לא קשי' למה לי' לעולא לומר גוונא דלא שייך רק בקידושין דיש לומר דקמש"ל אפי' אינו דבר ברור. אך לאידך לישנא יש להקשות כיון דלא פליגי למה לא קאמר הך דר' אבא דשייך בתרווייהו לכן נ"ל דללישנא בתרא ג"כ רק בקידושין הוא דאף דר' אבא לא בעי שמחת אירוסין ממש מ"מ כמו שמחת אירוסין בעי אבל בלי שמחת אירוסין כלל לא הוי קול וכן נראה מדברי הרמב"ם להדיא שכתב הך דעולא והך דר' אבא וזכר בעולא שמחת אירוסין בכל פרטיו ובדר' אבא כמו שמחת אירוסין סתם והיינו כמו שכתבתי וזהו שלא כדברי התוס' דהך דר' אבא קאי על גירושין ג"כ, וכבר כתבתי בגמרא מה שנ"ל לפרש ובלא"ה לק"מ:

בד"ה מבטלינן קלא נראה כפי' שני שבקונ' וכו' באמת יש לתמוה לפי' ראשון של רש"י דאי שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקת משתקינן להו דהיאך ס"ד דמשתקינן דא"כ יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת למה תהא מקודשת נשתיק אותם ואי נתכוון רש"י לומר דוקא בקול מפי כשרים הוי קול אבל מפי נשים ותינוקות לא הוי קול ולפי' זה הוי אתי שפיר טפי הראי' מר"ח דלדעת ר"ח אי שמענו מפי נשים ותינוקות מבטלינן לי' דודאי הך לישנא מבטלינן קלא משמע להדיא דעל אותו הקול שאנו דנין עד עכשיו והוזכר במתניתין שאלו אי מבטלינן לי', ועוד דקאמר מדקאמר ר"ש וכו' ש"מ כו' והרי ר"ש ור"ח פליגי ממש בהא דלר"ש מפי נשים לא הוי קול ואפי' לבטל אפשר דאין צריך ולר"ח הוי קול, וצ"ל דכוונת רש"י דקול דמתני' היינו שעשו כל יכולתם להשתיק הקול ולא הועילו כי עומד במקומו ואינו פוסק ואז חיישינן אבל מתחילה ראוי לעשות טצדקי כל מה דאפשר להשתיק לבטל הקול, אך גם זה רחוק מאד דהא קלא דלא איתחזק בבי דינא לא הוי קול ואי נשאת קודם הוי הקול דאח"כ כקלא דבתר נישואין א"כ מה צורך לבטל הא אי לא יוחזק בב"ד תוכל להנשא ואח"כ אפי' יוחזק לא איכפת לן, וזה שכתבו ופי' ראשון אין נראה ומייתי ראי' משום דלכאורה לפי' ראשון הוי הראי' מר"ח יותר נכונה מלפי' שני, כנ"ל:

בד"ה עד שישמעו מפי הכשרים, אע"ג דאמר לעיל ונשים אומרות וכו'. וכבר כתבתי בגמרא דעיקר כוונת ר"ח לומר דסיפור זה בכללו שהיו נרות דולקות ונשים שמחות ואמרו צריך שיהא נשמע מפי כשרים שהם שמעו מפי כשרים עד מפלוני ופלוני והלכו שאי היו פלוני ופלוני כאן כשרים וראו בעצמם כסדר הזה הוי עדות מעלייתא שאין לך דבר ברור מזה שהי' פרסום בנרות ושמחת אירוסין והכל אמרו פלונית נתקדשה וכיון שכשרים מעידין שראו זה בעיניהם היה דבר ברור ואפי' נשאת היו מוציאין אותה רק לפי שאינם כאן לא הוי רק קול ע"ש:

בד"ה כיון דבעידנא דהוי קלא, לישנא משמע דסבר כר"י ופליג אדרבה בר ר"ה וכו'. ולפע"ד נראה שאין ענין זה לזה ולפי דבריהם הוי להו להביא הך עובדא לקמן בפלוגתא דרבה בר ר"ה ור"ז והך דרבה בר ר"ה מיירי שזו האמתלא שנתן אח"כ היתה ידועה בבירור רק לפי שכבר יצא הקול אין מבטלין אותו מחמת האמתלא אבל כאן קאמר לאו כל כמיני' וכו' משמע שלא האמין לו כלל האמתלא מאחר שיצא הקול שקידש לא על תנאי כלל רק הוא בא לומר שהי' על תנאי להחזיק אמתלא אינו נאמן אבל לקמן לאו מכח אמונה נגעו בה רק לפי שכבר הוחזק הקול, כנ"ל:

ע"ב בגמרא במקום אמתלא חוששין לאמתלא. פירש"י אפילו אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר וכו' ולפי דבריו פליג ממילא על רבה בר ר"ה דלדידי' אפי' אין פתח כלל בשעת מעשה רק יצא אח"כ מהני ולר"ז הכל תלוי ביש פתח לא בעינן שתצא האמתלא להדיא לעולם ואי אין פתח לא מהני כלל ויש לומר ג"כ דלא פליג עלי' רק הוסיף להקל דכל שיש פתח תיכף לא בעינן אמתלא להדי' כלל ואמתלא להדיא מהני ג"כ אפי' אחר י' ימים, גם הרמב"ן והר"ן פירשו בענין זה כפי פירש"י אף שהוא בסגנון אחר אבל עכ"פ במקום ופתח סגי, והך חוששין קשי הבנה מאד, ולפי' רש"י צריך לפרשו לקולא וכן כתב הרז"ה בספר הצבא במידה תשיעית ואף שהרמב"ן ז"ל נדחק מאד לפרשו לפי דרכו לחומרא והוא דוחק גדול ע"ש, גם הך לישנא דמשני במקום אמתלא קאמר הוא מגומגם מאד והוי לי' לומר מקום אמתלא קאמר, ואמת דהגירסא ברי"ף מקום אמתלא קאמר אבל רש"י ז"ל כתב ה"ג במקום אמתלא קאמר ועוד אני תמה אי ס"ד דלא בעינן אמתלא להדיא והרי על תנאי קדיש הוי פתח ומקום כמו שהקשו מהך דנתקדשה ובא בעלה א"כ ומה התם דהיו קדושין גמורין הם נשברים בפתח זה כ"ש בקול קידושין דמתניתין והיאך משכחת לה לחוש לקול קידושין שאם תנשא יאמרו על תנאי קדיש והרי יש פתח לקול לבטלו, ועוד קשיא לי מאי מקשה מהך דהאשה רבה הא התם לענין שתחזור לבעלה איירינן והרי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לי' והיאך מדמה להך דהכא:

לכן נראה לי דהכא כך הכוונה דודאי יש במתניתין קול קידושין בלבד ויש ג"כ קידושין וגירושין והגירושין הן אמתלא לקידושין ועלה אמרינן ובלבד שלא תהא שם אמתלא ומתפרש בין על קול קידושין ואז האמתלא להקל באה ומתפרש ג"כ על קול גירושין שהוא אמתלא לקידושין שלא יהא אמתלא ששוברת האמתלא והאמתלא זו היא להחמיר לשבור האמתלא להחזיק הקידושין ורבה בר ר"ה אמר דאמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד י' ימים ואפילו להקל דהיינו במקום קול, ועלה פליג ר"ז דדוקא במקום אמתלא חוששין לאמתלא השוברת אותה כדי להחמיר לחוש לקידושין אבל במקום קול לא