תפארת יעקב על גיטין ת

לי', אבל רש"י מפרש לקמן דברי רב אשי בישראל ומ"מ פליג רב חביבא ולפי זה יש לומר בכהן מודה רב אשי אפי' באירוסין כנ"ל, ואף דמתניתין בכהן מ"מ הוצרך לפרש דברי רב אשי כאן בכהן דלא נימא רק בישראל סובר דלא חיישינן דיש חשש לעז של א"א וממזרים ולא בכהן דליכא רק לאו לכך פי' מדקאמר כל קלא ש"מ בין קול קידושין בין קול גירושין:

בא"ד דמשמע לי' מתניתין אף בתר נישואין. היינו מדקתני סיפא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי ומדקרי לה אשתו ש"מ נשואה היא, ואף דבריש הכותב קתני הכותב לאשתו ומיירי בארוסה היינו דעכשיו נשואה היא רק שכתב לה בעודה ארוסה, תדע דלא מוקמינן לעיל ריש פרק הזורק מתניתין כדמקשה חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דמיירי בגט ארוסה דבלא"ה מוקי לה שכתב לה דין ודברים באירוסין ולוקמא דארוסה היא עכשיו וע"כ כיון דקתני הזורק גט לאשתו לאו ארוסה היא וה"ה הכא, ואף דלפי המסקנא הכוונה מקודשת ומגורשת ועלה קתני גירש על תנאי ש"מ דלארוסה קרי לה אשתו לק"מ דאחר כך יצא הקול שנשאה ג"כ וגירשה אבל לא שנפרש אשתו ארוסה דוקא:

דף פ"ט ע"א בגמרא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. פירש"י פנויה שיצא עליה שם מזנה לפסול לה כגון לעבד וכו', ויש לתמוה על דבריו מאחר שבא לפרש דליהוי קלא דקודם נישואין א"כ הנך תנאי דבתר הכי ג"כ בקלא דקודם נישואין מיירי. א"כ נהי דדברי ריב"נ יש לפרש כמו שכתבו התוס', אבל מה נעשה בדברי ר"מ שאמר תצא ואי אפשר לומר רק שתצא אם ניסת אח"כ לכהן, ולדברי רש"י ז"ל מה בכך אפי' נחשוב אכלה בשוק הניקה בשוק לקול ס"ס הרי לא יצא שנבעלה לפסול לה וע"כ דכל שיצא עליה שם מזנה לולא דאמרינן פריצותא בעלמא היתה נפסלה לכהונה אפי' לא יצא הקול שנבעלה לפסול לה:

וביותר אני תמה דלעיל פירש"י בד"ה לא חיישינן לי' כגון שניסת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה והשתא למה פי' שהיתה זונה כיון דלשם מזנה לא חיישינן , כלל אפי' קודם נישואין כמו שפירש כאן להדיא:

לכן נראה לי ברור דס"ל לרש"י בעיקר הברייתא דתנאי דלא כפיר"י דמיירי קודם נישואין רק אפילו אחר נישואין, והיינו דקול מזנה אי הוי חיישינן לי' כמו שאר קולות פשיטא שלא היה מקום לחלק בין קודם נישואין לאחר נישואין דהיאך ס"ד לחוס על אשה שאנו חוששין שהיא מזנה תחת בעלה שלא להפקיע מבעלה והרי כל כה"ג מצוה לגרשה כדלקמן סוף מכילתין והיאך נניח אותה לישב תחתיו ואנו חוששין לה שהיא מזנה תחתיו שהרי אנו אוסרין אותה לכהן מחשש זונה ורב אשי דקאמר כל קלא דבתר נישואין ולא מחלק בין קול זונה לשאר קולות דס"ל באמת כרבא דקול זנות לאו קול הוא כלל והיינו דנקט רב אשי כל קלא דמשמע שיש הפרש בין הקולות קודם נישואין רק אחר נישואין כללא הוא דלשום קול לא חיישינן והיינו דקודם נישואין יש הפרש בין קול של זנות לשאר קולות דלזנות לא חיישינן כלל כדברי רבא כאן ולשאר קולות חיישינן אבל אחר נישואין לשום קול לא חיישינן וזה שפירש"י לעיל בדברי רב אשי זונה וגרושה דאינהו מחולקין לפני נישואין ולאחר נישואין שוין וכאן פי' בדברי רבא באמת דאפי' קודם נישואין אין לחוש דלאו קלא הוא כלל אבל אי הי' לו דין קול כשאר קולות אפילו לאחר נישואין היה ראוי לחוש, והיינו דמייתי תנאי דפליגי באחר נישואין ורבא כריב"נ וזה ברור לפע"ד ואין צורך לדחוק בדברי ריב"נ כדברי התוס' ועיין מ"ש בתוס' בזה:

בתוס' בד"ה אכלה בשוק, אומר ר"י וכו' יושבת תחת . בעלה כהן וכו'. ואף דמדברי התוס' דלעיל בד"ה והאמר רב אשי משמע דבתר אירוסין חיישינן אפי' אי מפקיעין אותה ממנו כל שאין חשש על הבנים א"כ הוי מצי ליפרושי בתר אירוסין מ"מ לא משמע להו דלא ס"ל לרבא כרב חביבא דלקמן דהכי קי"ל:

אמנם יש להקשות לדבריהם היכי מייתי ריב"נ ראיה מהא דא"כ קול גירושין וקידושין נמי לא ניחוש מהאי טעמא דלא הנחת בת וכו' מיהו בהא איכא למימר דאין הנשים מדברות רק בחשודות שבעיר לא בקידושין וגירושין, ועוד דבהא דרכו של כהן לחקור אם היא גרושה או פנויה אבל אינו עולה על דעתו לחקור אם היא זונה:

אך הא קשיא לדבריהם היכי מייתי ריב"נ מקרא דהא קרא בתר נישואין קא משתעי ובהא ליכא למ"ד דלא חיישינן דמהאי טעמא מהדר ר"י לאוקמא ברייתא קודם נישואין ואי נימא דמדאורייתא אין לחלק בין קודם נישואין לאחר נישואין רק מדרבנן מחלקינן בהכי א"כ הא גופא קשיא כיון דאינהו רק קודם נישואין מיירי ש"מ דמדרבנן אתי עלה ומאי קשיא לי' מקרא דלדידהו נמי מדאורייתא לא חיישינן לקלא כלל וכ"ש אחר נישואין:

ואפשר לומר דכוונת ריב"נ לומר דכיון דמדאורייתא לית לן למיחוש לקלא כלל רק מדרבנן חוששין לקול א"כ ממילא לא תקנו רבנן בדבר שאי אפשר לקיים גזירתם דא"כ לא הנחת בת וכיוצא בזה לא תקנו רבנן, והנה כבר כתבתי לעיל בפירש"י מה שנראה לי בזה:

ונראה לי לומר עוד דודאי אף דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן אבל מ"מ אי יצא עלי' קול שזינתה אסורה לכהן כשימות בעלה דלגבי כהן הוי לה קודם נישואין כהך דלעיל דף פ"א רק התם אמרינן טעמא דסמוך למיתה גירשה והכא נמי מצינן לומר סמוך למיתה זינתה או גירשה, ועוד דבזנות אין אתה מוציא לעז על בניו כלל אבל בכהן דלעיל הוי להו חללים והשתא שפיר מצי מיירי בניסת, וכיון שאתה אוסרה לכהן לעולם הוא עצמו מגרש לה דלא מעייל נפשי' בספיקא והוי לי' מצא בה ערות דבר כיון שאנו חוששין לה כזונה לאוסרה לכהן ובאמת התורה אמרה דבר ברור ולא שיגרש בקול זה ואם אתה אוסרה לכהן לא הנחת בת כי ממילא יגרשנה בעלה בעצמו מחמת חשש זה כנ"ל, אבל מ"ש לעיל בגמרא הוא העיקר ופשוט לפע"ד:

בד"ה בעולה אין חוששין לה, פי' בקונטרס וכו'. ולדעתי לק"מ דחזינן לקמן דאמרינן גבי קלא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושין ולא הוי בהו שוה פרוטה, וכמו כן בזרק לה ספק קרוב לו מפורש במשנה דלא הוי קול א"כ הכא דבעי לאשמועינן דקול מזנה לא חשוב כלל קול דאמרינן פריצותא בעלמא א"כ ע"כ לכהן גדול מיירי דאי לפסלה לכהונה אפילו הי' קול זה קול גמור אין לחוש דמימר אמרי דאמרה לכשר נבעלתי ונאמנת או שהביאה ראיה דלכשר נבעלה והוי ממש כמו קידושין ספק קרוב לו אף דאי נתקדשה באמת כך מקודשת מספק לגבי קול לא חיישינן תו ללעז א"כ כ"ש הכא כיון דלא ידעי אי לכשר נבעלה אי לפסול בודאי לא חיישינן לקול דמימר אמרי מסתמא נתברר דלכשר נבעלה וכ"ש לר"ג דנאמנת בעצמה, ודע דמה שכתבו התוס' חייבי כריתות והיינו כפי שיטתם פרק הבא על יבמתו דחייבי לאוין דתפסי קידושין לא פסלי לכהונה ואף דהביאו בעצמם דברי ר"י דפסולה משום דהיא בחזקת בעולה לנתין וממזר והרי ממזר תפסי בי' קידושין, ועוד דדברי ר"ג מוקמינן ברישא להכשיר בה וסיפא בבתה ש"מ דלהכשיר בה ג"כ פוסל ביאת ממזר, ונראה לי דלא באו התוס' פרק הבא על יבמתו להשיג על רש"י רק במה שפי' לפסול לה אבל במי שפסול לכל העולם מודים דפוסל לכהונה אפי' בחייבי לאוין, כנ"ל:

ודע דבעיקר פירש"י יש לדקדק דקצת לשונות בברייתא מיירי שהיו כפי משפט הקול רק חסרון אחר וקצתן שלא היו כפי משפט הקול וקצתן שלא היו באותו יום והכל לא נזכר בברייתא כלל, ולולי פירש"י היה נ"ל דהכל ענין אחד בעולה אין חוששין שמא לקידושין נבעלה וכן לא חיישינן דלפסול נבעלה ואתי' כר"ע דלעיל דחיישינן לקול מזנה רק כאן שלא זכרו לפסול לא חיישינן, וכן נשואה אינו קול לחוש לקידושין כי אולי נשאת בלי קידושין לפילגש וכדומה ונשאת דרך נישואין וכן ארוסה רובא דאינשי למשודכת ארוסה קרי לה כמו שכתבו הפוסקים ואין כאן קול של קידושין, וכן שלא לפלוני אין אוסרין אותה לכל העולם לעולם והוי כמו קלא דבתר נישואין בעיר אחרת אין חוששין דס"ד אף שלא היה כאן כפי משפט הקול שם באמת הי', קמש"ל כל שלא יצא הקול כאן בנרות דולקות ונשים שמחות לא הוי קול, וכן ממזרת ושפחה אין אוסרין על פי הקול לגמרי כמו קלא דבתר נישואין, וכן הקדיש הפקיר אין חוששין לקול לאסור נכסיו על זה כנ"ל, ובחידושי לא"הע סימן מ"ו הארכתי בזה שכן נראה מדברי הרמב"ם כמ"ש עיי"ש:

בד"ה ארוסה אין חוששין לה, לא מבעי' וכו'. ולפי מה שפירשתי מקודם אתי שפיר בפשיטות טפי דנשואה לאו לשון קידושין הוא שהרי אם אמר הרי את נשואתי אינו כלום כמ"ש הרב בהג"ה בא"הע סי' כ"ז ס"ג אבל ארוסתי הוי לשון קידושין מ"מ כיון דאיכא דקרי למשודכת ארוסה לא חיישינן לקול: