תפארת יעקב על גיטין שצט

רש"י ולא תנשא לאחר בלא גט ודבר פשוט הוא דהך רישא מייירי שהאשה אומרת שלא נתקדשה דאי אומרת שנתקדשה מה צורך לקול בלא"ה שווי' חתיכה דאיסורא כמו היא אומרת קדשתני דאסורה בקרוביו ומ"מ אין להקשות במה נפשך מה יאמר הבעל אי אומר לא קידש מה צורך לגט הא נאמן מכח דבידו לגרשה כמו גרשתי אשתי אף דהוא נגד חזקת א"א כ"ש כאן שראוי שיאומן נגד הקול מכח בידו לגרשה, ואי הוא אומר שקידש למה לא נאמין לה כמו האשה האומרת גרשתני מכח חזקה דאינה מעיזה נאמנת נגד חזקת א"א כ"ש כנגד הקול ואין לך העזה גדולה מזו לומר לבעלה לא קדשתני וכ"ש למ"ד דאיתמר דר"ה אפי' שלא בפניו, אבל באמת הא ליתא דוודאי מצד הדין נאמנים אבל מ"מ אין זה מספיק להסיר חשש לעז של הקול ומחמת לעז הקול צריכה גט:

אמנם בקול גירושין לס"ד יש לדון קצת דנהי דאי אומרת שלא נתגרשה אינה נאמנת ואפי' הוא אומר ג"כ שלא גירש אבל באומרת נתגרשה שלא בפניו דנהי דאינה נאמנת להנשא אבל ודאי שווי' חד"א ואסורה לישב עמו אפי' בלי קול כלל רק דקי"ל כמשנה אחרונה דסוף נדרים דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר והכא נמי אינה יכולה להפקיע עצמה מבעלה כהן באמירתה שנתגרשה אבל מ"מ כיון דמדינא אסורה רק חכמים חשו אבל בכה"ג דאיכא נמי קול גירושין אוקמה אדינא וא"כ מאי קושיא בגמרא לרב אשי שאני הכא דמיירי דאומרת שנתגרשה ומחמת הקול נאמנת לאסור על עצמה אבל באמת לק"מ דכמו דמקודשת מיירי דהוא מכחישה כנ"ל מגורשת נמי אפי' אומרת שלא נתגרשה ומ"מ אסורה מחמת הקול:

שם מגורשת הרי זו מגורשת פירש"י אשת כהן שיצא עלי' קול פלונית נתגרשה היום, ולא נתבאר טעמו למה לא פי' כהך דרב אשי דבסמוך שיצא עלי' קול שהיא גרושה מכבר וכן פי' הר"ן וברור דטעמו לפי שלשון המשנה מגורשת הרי זו מגורשת ואי כפי' הר"ן אין זו מגורשת כלל דהא א"א היא דאפי' נתגרשה כבר קידושין תופסין בכהן וא"א גמורה היא והיאך יאמרו על א"א שהיא מגורשת:

ונראה לי לומר עוד דהך דרב אשי דלקמן מוכרח לפרש דהיתה גרושה מכבר דאי שכהן זה גירשה היאך יאמר רב אשי בפשיטות לא חיישינן לי' דנהי דמכהן זה לא מפקינן לה אבל אסורה לכהן כל ימי' כשימות זה הכהן כהך דלעיל פרק הזורק דפ"א, לכן נ"ל דדוקא בהך דלעיל דהקול דהכהן עצמו גירשה שפיר לא חיישינן לאסרה על השני שלא יוציאו לעז בזה על הראשון דיאמרו סמוך למיתה גירשה דהא יודעין דהוי מהדר לגרשה רק דאז חזר בו כיון שלא הפקיעו חכמים ממנו אבל אח"כ סמוך למיתה גירשה, אבל ביצא עלי' קול גרושה מכבר וכהן הראשון לא עלה על דעתו לגרשה מעולם מאיזה צד יאמרו דגירשה סמוך למיתה הלכך כל שהותרה לראשון מותרת לעולם לכהן וכיון דאמר רב אשי לא חיישינן לי' הוצרך לפרש בקול גירושין מכבר אבל במשנה הוכרח לפרש דעכשיו גירשה כהן זה כנ"ל:

שם גירש איש פלוני את אשתו על תנאי נחלקו בזה הרשב"א והראב"ד כי דעת הרשב"א דקאי בפני עצמה לענין שלא תאסר לכהן ודעת הראב"ד דלא מהני קול גירושין על תנאי לבטל הקידושין ואפי' לישראל אסורה ולי יש ראיה קצת לדברי הראב"ד מדקתני בגירושין על תנאי ובקידושין ספק קרוב לו ורש"י ז"ל פי' דה"ה איפכא אבל מדלא שאלו כאן ואילו בגירושין לא קתני כמו ששאלו ביבמות פ' ד"א משמע דהכא דוקא קתני והיינו דדוקא גירש על תנאי דחזינן דלא רצה לגרש רק דוקא על תנאי זה וכיון שאין הקול יוצא שנתגרשה לגמרי ונתקיים התנאי ממילא חוששין שלא נתקיים ואיכא לעז אבל בזרק לה גט אף שהם אין יודעין אי נפל קרוב לה מ"מ כיון דרואין שרצה לגרשה מסתמא גירשה והא דנקט בקידושין ספק קרוב לו ולא על תנאי משום דבא לומר אופן אחר של אמתלא ועוד דנראה לי דבקידושין לא מהני תנאי דכיון ששניהם רוצין בקידושין דאין קידושין רק מדעת שניהם א"כ כיון שנתרצו מסתמא ידעו שיקיימו התנאי ובוודאי נתקיים:

והנה בגוף דברי הראב"ד ז"ל הקשה הרשב"א מהך דקידושי קטן דלקמן ופחות משוה פרוטה ואני לא ידעתי מאי קשי' לי' דע"כ לא אמר הראב"ד רק הכא דקידושין גופייהו אין להם אמתלא כלל רק הקול שנתקדשה לגמרי ואין קול הגירושין שובר הקידושין אדרבא מחזקם שכיון שגירש ע"כ נתקדשה רק ההיתר בא מצד מה שנתחדש אח"כ גירושין בהא ס"ל לראב"ד דלא מהני רק בקול גירושין גמורין לא על תנאי אבל היכי שיש שובר לגוף הקידושין מודה דאפי' בספק מבטלינן קלא והיינו טעמא דקידושי קטן דלקמן וכן פחות משוה פרוטה, תדע דהא קתני גבי קידושין ספק קרוב לו ובהא ע"כ מודה הראב"ד דמבטלין הקול דע"כ ארישא דמקודשת קאי והיינו לפי שיש ספק בגוף הקדושין ליכא לעז, ודברי הרשב"א צ"ע לפע"ד ומ"מ נ"ל דהך ספק קרוב לו דקתני לאו למימרא שכך יוצא הקול שקידש קידושי ספק בזריקה שנפל במקום שהוא ספק דבכה"ג אין זו אמתלא דמ"מ לדעתם נתקדשה בספק קידושין ואכתי יש חשש לחוש לקול רק שיצא קול שזרק לה קידושין ואין יודעין אי קרוב לה נפלו או לו וממילא תולין כיון דשרינן לה בלי גט דמסתמא קרוב לו נפלו כנ"ל:

בגמרא ואסרינן לה אגברא וכו'. הקשה הרשב"א ז"ל לוקמא דהוא בחזקת אלמנה שמותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה ותירץ דא"כ היינו רישא, ולכאורה קשה הא יש לומר דקמש"ל אפי' הי' בעלה ראשון כהן לא חיישינן להוצאת לעז על הראשון כדאמרינן לעיל דף פ"א, ובאמת לק"מ שלא הקשו לעיל לחוש ללעז רק ביצא הקול בעוד שהיתה יושבת תחת הראשון דכיון דלא אפקוה מראשון והתירו לו להיות עמה איך יעשו אח"כ דבר להוציא לעז על בניו כיון דאינהו התירו לו אבל ביצא הקול אחר מותו דמעיקרא לא היה קול בהא לא ס"ד כלל לחוש ללעז לבעל הקודם, תדע דאי יצא קול על אשה אלמנה שהיא שפחה או זונה לא נוכל לאסור אותה קודם נישואין אם כבר היה לה פעם אחת בעל כהן שלא להוציא לעז על הבנים ולא הוי לי' לרב אשי לומר קלא דבתר נישואין רק אפי' מקמא נישואין כל שכבר היה לה בעל כהן שיש לחוש ללעז בניו וע"כ דלא ס"ד לעיל לחוש רק במה שהתירו הם כבר והם עצמם סותרין דבריהם ויחזיקו הקול הלכך כאן כיון דאלמנה היא עכשיו פשיטא דלא שבקינן לה להנשא לכהן מכ"ש מרישא דמפקינן לה מחזקת פנויה לא"א כ"ש מאלמנה לגרושה:

ועוד דבלא"ה פשיטא דלק"מ שלא הקשו לעיל לחוש ללעז רק לאפוקי משני כיון דמפקיעין אותה מבעלה בודאי יש חשש לעז אבל קודם נישואין לאסור אותה לכהן ליכא בזה לעז דאטו כל אשה נשאת לכהן דוקא הלכך הכא דקתני מגורשת הרי זו מגורשת א"כ אי בעלה הראשון הכהן חי ויושבת תחתיו היכי קאמר הרי זו מגורשת הא אין חוששין לו כלל בעודה תחתיו ואי שמת ויצא עלי' קול פשיטא כ"ש מרישא דאסורה לכהן דליכא בזה שום לעז לראשון מה שתנשא לישראל, ועוד דלישנא דמגורשת הרי זו מגורשת משמע בהדי' דעכשיו א"א היא ואמרינן דהרי זו מגורשת אבל על פנוי' לא שייך לומר מגורשת הרי זו מגורשת, וז"ב לפע"ד ומיושב קושית מהרש"א:

שם והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין וכו'. פירש"י כגון אם ניסת לכהן וכו', אבל לקמן בעיקר דברי רב אשי פי' ניסת היום ואח"כ יצא קול דהיום נתקדשה לאחר קודם נישואין, ונראה לי טעמו דלעיל דנקט פלוגתא דרב אשי ורב חביבא בבתר אירוסין הוצרך ליפרושי בישראל דבכהן אפי' באירוסין אסורה לו ולא פליג רב אשי ומשום דקשי' לי' קושית התוס' דלוקמא באירוסין מפרש כאן מילתא דרב אשי באירוסין והיינו דכללא כייל רב אשי כל קלא בין קול גירושין בין קול קידושין לבתר נישואין לא חיישינן לה אבל בתר אירוסין יש חילוק בין קול קידושין לגירושין ולכך כאן דמיירי בכהן פי' דברי ר"א בכהן דלא בא כאן לחלק בין בתר נישואין לבתר אירוסין ובמקומו דפליג עם ר' חביבא פי' בישראל בקול קידושין וזה ברור ועיין מ"ש בתוס':

שם מקודשת ומגורשת. מלשון זה משמע דבעינן קול הקידושין והגירושין בחדא זימנא דאל"כ לא הוי לי' לומר רק מגורשת מגורשת ומדחזר ואמר מקודשת ש"מ דבעינן לה בחדא קול ושוברו עמו, ולענין פי' המשנה באמתלא לפי המסקנא כבר נתבאר במשנה:

בתוס' בד"ה והא אמר רב אשי וא"ת ולוקמא בתר אירוסין וכו'. טעמם דמדמפליג ר' חביבא לקמן דגם בתר אירוסין לא חיישינן ע"כ דלא מיירי בישראל דבהא אין טעם שלא לחוש דהא לא נאסרה עליו, ומה שפרש"י לקמן שלא תתגנה לא ס"ל לתוס' דלא שייך בזה שלא תתגנה כלל כי לא נעשה עמה דבר וע"כ דבכהן נחלתו דלרב חביבא כיון דנאסרה עליו לא חיישינן לי' ולרב אשי כיון דליכא לעז על הבנים ועל הביאות שקודם שהיו באיסור חיישינן