תפארת יעקב על גיטין שצו

שם האיש והאשה, ואי דניחוש דנמלך קודם שם איש ואשה וכתב שם האיש והאשה אח"כ א"כ אפילו בהרי את ניחוש להכי דלא נמלך כלל כאן רק מעיקרא וכתב הרי את אח"כ, וכבר כתבתי לעיל מה שנראה לי ברור בפי' הסוגי':

בד"ה כולי האי לא חיישינן וכו' ריוח למעלה ולמטה וכו' עמהרש"א דלכך צריך למטה ריוח דלמא הי' כתוב בו כפול הרי את מותרת ולכאורה עדיין לא הועיל דס"ס ריוח למעלה למה לי כל שיש ריוח למטה ונסתיים בהרי את הרי ע"כ אי ניחוש לנמלך צ"ל דנמלך בהרי את ולזה לא חיישינן וליכא למימר דחיישינן דהיה כפול בשמאלי וחתך למעלה עד מותרת השני והיה בו תנאי דמאיזה צד ניחוש להכי כיון שידענו דע"כ גט זה של ימין נמשך לשמאלי וחד גט הוא למה ניחוש דהי' באותו גט תנאי וחתכו וצ"ל דכוונתו כל דליכא ריוח למעלה שיש לחוש לב' גיטין חיישינן בלי ריעותא כלל דנמלך וא"כ יש לחוש דנמלך קודם הרי את וחתך השמאלי שהיה גט אחר לגמרי עד מותרת וכתב הרי את בימינו רק כל שנתברר לנו שהם גט אחד אז לא חיישינן לנמלך רק מחמת ריעותא דריוח למטה וממילא אין לנו לחוש רק שנמלך במקום שסיים הואיל ויש ריוח אבל אין לחוש דנמלך מעיקרא הלכך בסיים בהרי את דליכא למיחוש בהא לנמלך שוב לא חיישינן כלל דלנמלך מעיקרא אין מורה הריעותא דריוח, ודוק:

אך לפי מה שכתבתי לעיל בפי' הסוגיא ניחא הכל, דעל כרחך שיש ריוח למעלה ולמטה דאי ליכא ריוח למטה אף שיש ריוח למעלה חיישינן דלא נסתיים כלל בהרי את רק אח"כ נמלך וכתב גט אחר שנסתיים בהרי את וחתכו עד הרי את הראשון, ועיקר עדיפותא דהרי את שאין חוששין דנסתיים בשני במקום שנמלך בראשון אבל כל שאין ריוח למטה לא שמענו שנמלך בהרי את בראשון, וכמו כן ביש ריוח למטה ולא למעלה יש לחוש דלמעלה הי' כתוב גט שלם ולמטה נמלך בהרי את וחתך למעלה עד מותרת וכל שלא שמענו דהגט האמיתי שחתמו עליו העדים נסתיים בימין בהרי את לא מהני הרי את מידי, ודוק, ועמ"ש בזה בחידושי לא"הע סי' ק"ל בענין זה:

בגמרא התם בשגגו כלפי כתב. פירש"י דמתני' ברגליו כלפי כתב דאיכא למימר שמא למעלה מאותה חתימה היה כתוב עליו שטר וחתכו וכו', ותמוה לי דהא אסקא רב אשי רישא דמתניתין דשייר מקצת הגט דידוע מתיחת הקלף שלא חתך ממנו כלום, א"כ כיון דעלה קתני סיפא חתמו מן הצד פסול ודאי מוכח להדי' דבכה"ג דמכשירין ברישא הכא פסול ועוד דע"כ צ"ל דלא חיישינן ג"כ שמא הוסיפה על הגט כגון שכתב שריר וקיים וכדומה כמו שכתבו התוס' ריש פרק גט פשוט דף ק"ס ע"א ע"ש א"כ מאי פריך מסיפא הקיף ראשו של זה כיון דמתניתין מיירי בגוונא דאיכא למיחש לזיוף א"כ לוקמא בלא כתב שריר וקיים וכדומה דיש חשש זיוף אפילו גגו כלפי כתב וע"כ דמשמע לי' למקשה דמתניתין בכל גווני מיירי אפילו היכי דליכא למיחש לזיוף ואפ"ה פסול, ועוד תיקשי לי' במתניתין גופא אי ליכא למיחש לזיוף למה יפסל ואי דיש לחוש לזיוף א"כ מה ס"ד לולא מתניתין להכשיר גגו כלפי כתב לכן ברור דלאו מחשש זיוף פסול רק כמו שכתבו התוס' פרק גט פשוט הנ"ל שאין נראה כחתימה על הגט ובגגו כלפי כתב ס"ד דנראה יותר כחתימה על הגט שכל החתימות גגיהן כלפי כתב אבל רגליו כלפי כתב לא נראה כחתימה על הגט כלל ואין זו חתימה [ויש לכוין דבר זה ברש"י ג"כ דאף דידוע מתיחת הקלף אבל אינו ניכר לעיין, וזה שכתב דאיכא למימר ולא כתב דאיכא למיחש], כנ"ל ברור ועיין מ"ש בספרי ת"י בש"ע סימן מ"ה:

שם כתב סופר ועד כשר אמר ר"י חתם סופר שנינו אמר ר"ח הא מני ר"י הוא. פירש"י בד"ה שנינו דקמש"ל מתניתין דלא חיישינן דחתמו לסופר משום כיסופא כדאוקימנא במי שאחזו ע"כ ודברי תימא הם דבהדיא מבואר התם דבאמת חיישינן להכי רק הטעם דכשר לפי דאמר אמרו פסול ואי אפשר שיצוה כלל ע"י שליח רק בעצמו והכי נמי אמר ר"ח בהדיא הא מני ר"י הוא והיינו דלרבנן באמת חיישינן לכיסופא והי' לו להרב ז"ל לפרש דקמש"ל דמילי לא מימסרן לשליח:

הן אמת כי קשה מאוד לומר דמשמיענו התנא דמילי לא מימסרן לשליח ויאמר חתם סופר כשר וענין מילי הוי לי' לאשמועינן בכל חתימות גם תמוה מאוד לומר כן דלעיל מייתי התנא פלוגתא דר"מ ור"י במילי גופה וכאן ישמיענו זה מכלל הדברים של חתם סופר ממה דלא חיישינן לכסיפא מזה יהא מוכח דמילי לא מימסרן לשליח, אבל מ"מ בגמרא גופא מוכח להדיא פרק התקבל ופרק מי שאחזו וכאן דחיישינן באמת לכסופא רק כשר מכח מילי לא מימסרן לשליח:

לכן נ"ל ברור דס"ל לרש"י ז"ל כדעת הרא"ה פרק התקבל דאומר אמרו לפלוני ופלוני לא הוי מילי כלל רק אומר אמרו מדעתכם למי שתרצו הוי מילי ודוקא אי מדעתכם כשר איכא למיחוש לכיסופא שמא יאמר פלוני ופלוני והסופר יחשוב דאמר מדעתם והם אינן רוצין אותו ואיכא כיסופא אבל אי מדעתכם פסול ויודע הסופר דהבעל אמר פלוני ופלוני ליכא כיסופא אם לא חתמו אותו שאינן יכולין לשנות מדברי הבעל ואי שפי' הבעל שיחתמו לו לא היו משנין דבריו לחתום אחר וע"כ דכך ציוה הבעל וליכא כיסופא והא קמש"ל כאן דכיון דאומר אמרו מדעתכם הוי מילי ולא מימסרן לשליח שוב ליכא למיחוש לכיסופא דסופר ויכול לחתום הסופר בגט ולא חיישינן לחורבה ולאפוקי מדברי הר"ן והרמב"ן ז"ל פרק מי שאחזו שהשיגו שם על הרא"ה ולדעתם אפי' אם אמר לפלוני ופלוני איכא כיסופא וכבר הבאתי ראיות ברורות לשיטת הרא"ה ז"ל לעיל פרק התקבל וקושית הר"ן ורמב"ן לק"מ לפע"ד כמו שבארנו וזו היא דעת רש"י בוודאי כמו שבארנו ועמ"ש בסמוך:

בתוס' בד"ה אמר ר"י משמע דהלכה כר' ירמי', ומ"מ אין להכשיר חתם סופר דהא לכל אמוראי וכו'. ולפי מה שכתבתי לעיל לשיטת רש"י לק"מ דכל הני אמוראי דמכשרי לעיל פרק התקבל היינו דוקא באומר אמרו לפלוני ופלוני דליכא בהא משום מילי כלל רק כשר ולא תעשה שמא תשכור עדים ובהא ליכא כיסופא לסופר כלל כמו שבארנו כיון דמדעתכם באמת פסול משום מילי א"כ ע"כ ייחד החותמים א"כ אינן יכולין לשנות ממה שציוה הבעל וליכא כיסופא והיינו דהכא משמע דר"ח סבר כר' ירמי' דהכא דקאמר הא מני ר"י הוא ובסוף התקבל פסק כשר ולא תעשה ולהנ"ל ניחא הכל וכל זה ברור לפע"ד ועמ"ש בזה באריכות ס"פ התקבל:

בגמ' אמר ר' אמי מאי קראה כי תוליד בנים וכו'. יש לתמוה דמעיקרא מייתי ר"ה הך קרא לסייעתא לרשב"א ג' דורות וכאן מייתי לה לשבעה ואפי' נדחוק כדברי גליון תוס' דחשיב שבעה אבל עכ"פ הוי לי' לומר ופליגא דר' אמי כדרך הש"ס בכל מקום וביותר תמוה לי דמה ענין בתי דינין לדורות דהא בז' בתי דינין הללו היו כמה דורות והרי ליהוא בן נמשי ישבו בני רבעים על כסא ישראל:

לכן נ"ל דהנך ג' דורות דלעיל חוץ האב הראשון שהי' לו הכינוי ודרשינן מכי תוליד ג' חוץ הראשון דהיינו בנים ולהם בני בנים והשתא הך דר' אמי ור"ה חדא הוא דר' אמי נמי קשי' לי' דחשיב ז' בתי דינין והא טובא איכא בניהם שמלכו הבן אחר האב ובין יהוא לפקח הוי ג' דורות דזכרי' לא חשיב שלא מלך שנה כמו שפירש"י ולמה לא חשיב להו לבתי דנין ועל זה קאמר דג' דורות אח"כ נמשכין אחר האב הראשון והכל על שמו של ראשון ולא הוי רק חד דור אבל הנך ז' בתי דנין דקא חשיב לא הי' בהו שום מלך בן מלך אבל אותן שמלכו דור אחר דור חשיב להו על שם האב הראשון כי יותר מג' דורות לא הי' בהם ואין צורך לדברי הגליון והילקוט כנ"ל:

בתוס' בד"ה וכך היו נקיי הדעת וחניכת אבות וכו' ביאור דבריהם עיין במהרש"א, אבל מה שכתב דהוא רק לחד תירוצא דהכינוי דומה לשם ואמת שכן נראה מדברי הטור סי' קכ"ט שכתב בפשיטות דכל חניכות כותבין לכתחילה ופי' ב"י משום דלא פליגי הנך דמפרשי בחניכות עצמו והנך דמפרשי באבות והוא תמוה לכאורה דהא מוכח מדברי התוס' דהכא דפליגי כמ"ש מהרש"א דחניכות אבות רק דיעביד ואי נימא דרק להך תירוץ דהכינוי דומה לשם מחלקינן בכך וכבר כתב ב"י דלא ישר בעיני הטור תירוץ זה ולכך לא זכרו א"כ אין חילוק כלל אבל באמת אפי' להך תירוץ דנקיי הדעת היו שמותיהן ידועים אי חניכה דמתניתן חניכת אבות ליכא למימר הכי כלל כיון דחניכה של ראש המשפחה היא הרי אין ידוע שמו של זה המגרש דהא אין כל המשפחה שמותיהן שווין רק כינוי אחת להם ועוד דהא עיקר החילוק בין ג' דורות ליותר דאז שוב אינו נקרא בשם האבות ואם ידוע בחניכה זו מה הפרש יש:

ובזה נראה לפע"ד ליישב מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל חניכת