תפארת יעקב על גיטין שצה

אלא דאכתי קשיא לי גגו כלפי כתב מנא לן דפסול דאי משום דתיקשי רישא למה לי הא בלי רישא יש לומר דבין רגליו כלפי כתב בין גגו כלפי כתב כשר ומ"מ בסיפא שניהם פסולין דכיון דבפני עצמן תרווייהו כשירין ממילא כאן שניהם פסולין כיון דלא נודע אהי קאי כמו דפסלינן לעיל בב' גיטין עברי ויוני דדלמא גונדלית חתם וכלהו אחד ש"מ אף דאחד ודאי כשר מ"מ שניהם פסולין דלא ידעינן איזהו וה"ה כאן כיון דיש לומר דקאי אהאי ויש לומר דקאי אהאי שניהם פסולין ומסיפא דסיפא לא קשיא דהתם שאני דדנין דודאי אאותו שהוא חתום כסדר כל גט עליו חתמו כיון דע"כ צריך לחלק כן, כנ"ל:

גם בגמרא לקמן יש לדקדק דפריך לרב אי ס"ד דגגו כלפי כתב כשר למה בהקיף ראשו של זה וכו' שניהם פסולים ליחזי הי מינייהו כלפי כתב וליתכשר, ולמה לא משני שאני סיפא דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימו אהאי ומ"מ בסיפא דסיפא חד כשר דכיון דחתימו כסדרן ככל גט עליו חתמו, ולדברי התוס' הכי הוי לי' להקשות אי ס"ד בגגו כלפי כתב כשר למה לי רישא אבל ממה דשניהם פסולים לא קשי' כלל, ולענין הקושי' הראשונה יש לומר כיון דחזינן בגמרא לקמן דפרכינן לרב דחתם מן הצד מסיפא דהקיף ראשו של זה וכו' ש"מ דאין לחלק בין מן הצד לראשו כלל א"כ אכתי מוכח דגגו כלפי כתב פסול דאל"כ רישא למה לי הא מסיפא מוכח עכ"פ דרגליו כלפי כתב פסול, והא ליכא למימר דתרווייהו כשרין דהא קתני מן הצד פסול ועכ"פ ברגליו כלפי כתב ודאי פסול ולמה לי רישא וע"כ להורות דאפי' גגו כלפי כתב פסול כנ"ל, אבל סוגית הש"ס לקמן קשה לפרשה לפי' התוס' כנ"ל ולולא דברי התוס' יש לנו לומר דלא אמרינן כי היכי רק אי שניהם כשרין וממילא שניהם פסולין דהי מינייהו מכשרת אבל אי אחד כשר בפני עצמו ואחד פסול אין לפסול תרווייהו רק אותו שהוא פסול ושפיר פריך לקמן וסיפא דסיפא דנקט הוא להורות בכל אופן דפעמים שניהם פסולין ופעמים אחד כשר ורישא נמי כיון דבא לומר מן הצד ומאחוריו נקט נמי מראשו וסיפא איצטריך להורות דשניהם פסולין אפילו גגו כלפי כתב. כנ"ל:

בגמרא וליחוש דלמא הני תרי גיטי הוי וכו' אבל להא לא חיישינן שלא הי' רק גט אחד השמאלי וחתכו למעלה וכתב הימיני בצידו, לפי שאין לעדים לחתום כל שיש גליון לפני חתימתם לא מבעי' זה אצל זה שיכול לעשות שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת אלא אפי' זה תחת זה יעשה שני שטרות כל אחד בע"א ויצטרפו ואפי' למ"ד אין מצטרפין בכה"ג ליכא לאקשויי הכי דאיכא לאוקמא שהם חתומים זה אצל זה, ועוד נראה לי פשוט דלא חיישינן כלל שזייף בכתיבה של הגט דאנו רואין שני הגיטין של סופר מובהק ולא חיישינן שהסופר עשה זיוף ואם הוא עצמו זייף היה ניכר הפרש בין כתיבתו לכתיבת הסופר ואנו רואין כתב שני הגיטין שוה של סופר אחד לכך לא חששו כאן רק לשני גיטין והוא זייף ע"י חתיכה של הקלף לא ע"י כתיבה ועמ"ש לקמן:

דף פ"ח ע"א בגמרא הכי נמי שיש ריוח למעלה. משמע להדיא דבעינן ג"כ ריוח למטה, ועוד הך דר' אבא ליתא כלל דאי אין ריוח למעלה אינו מועיל מה שיש ריוח למטה ואי יש ריוח למעלה שוב אין צורך למטה והוי לי' לומר אלא שיש ריוח למעלה כיון דהדרינן מדר' אבא לגמרי וכן מבואר להדי' בפירש"י בד"ה ודלמא דריוח למטה ג"כ בעינן, אבל לא נתבאר למה לי ריוח למטה ומה יש לחוש דליכא למיחש דחתך לעדים דקמא דמה טיבן של עדים למעלה על חצי גט, ונראה לי הטעם דבעינן ריוח למטה דחיישינן שהיה הגט כתוב יותר איזה תנאי והי' נמשך באמת למעלה והוא חתך התנאי וכיוונו לאותו שלמעלה בלי תנאי, והיינו דקאמר הכי נמי שיש ריוח למעלה אבל למטה ג"כ יש ריוח, ולפי מה שאבאר לקמן בפי' הסוגיא ודלמא אימלוכי אתי שפיר טפי כמו שאבאר בסמוך:

שם ודלמא אמלוכי אימלך. בפי' סוגי' זו נבוכו המפרשים, כי ז"ל פי' דהחשש שנמלך ונתבטל הגט ולפירושו הוי לי' לומר הניחא לר"נ לר"ש מא"ל וכבר השיגו התוס' על פירושו ע"ש, גם תמוה לי על מה שכתב דהואיל דיש ריוח למטה נראין כן הדברים דבמה נפשך אי בעינן דוקא ריוח למטה ובלא"ה אכתי יש חשש כמש"ל א"כ אין מזה ראיה לחוש לנמלך כיון דע"כ היה צריך להניח ריוח למטה דאל"כ יפסל ואי לא בעינן ריוח מלמטה א"כ דלמא דליכא כלל ריוח למטה, גם קשה קושית מהרש"א דלמה לא משני מעיקרא דכתב הרי את מלמטה ומותרת למעלה ומה שתירץ דלעיל הואיל דלא נתברר דגט אחד הוא חיישינן דנמלך קודם הרי את וחתך גט השמאלי למעלה וכתב הרי את בימינו לכוונו לשמאלו, א"כ תיקשי השתא נמי ניחוש דלא נמלך רק קודם לפי' התוס' דחיישינן דנמלך קודם השמות וכתב השמות אח"כ, ועמ"ש בתוס' בד"ה ודלמא:

לכן נראה לי ברור דעיקר הקושי' הכא דמה בכך דיש ריוח למטה דידעינן דגט הימיני והשמאלי אחד הוא מ"מ ניחוש שלא נכתב הגט בפעם אחת רק מעיקרא התחיל לכתוב מצד ימין ונמלך ואחר זמן התחיל לכתוב גט אחר על אותו הצד מלמטה וגמרו על דף השני ואח"כ חתך גט החדש ונשאר אותו שנמלך ועליו לא חתמו העדים כלל והיינו דקאמר אימלוכי אימלך וכתב דמעיקרא לא ס"ד לחוש לנמלך וכתב אח"כ גט רק נמלך וחתך תנאי, והשתא מקשה לחוש לנמלך וכתב גט אחר וחתך החדש ונשאר אותו שנמלך עם הריוח ונתכוין לשמאלי, ואהא משני דכתב הרי את מלמטה ומותרת למעלה, והשתא אי ניחוש דנמלך וכתב גט אחר ע"כ דאותו גט החדש נסתיים בהרי את א"כ כולי האי לא חיישינן דאיתרמי דנמלך בראשון באותה תיבה ממש שנסתיים בגט החדש אבל אי נסתיים במקום אחר יכול שיתכוון הגט שלמעלה לגט החדש ולאותו שנמלך אף שאין נסתיימין בשוה כיון שהשמאלי מתחיל בענין חדש אבל אי מתחיל באמצע הדיבור כגון במותרת ע"כ כתב בימינו הרי את וע"כ שנמלך בגט הישן באותו מקום שנסתיים החדש ולזה לא חיישינן ולהא לא חיישינן שלא נמלך כלל בהרי את רק קודם, וכתב גט חדש ואח"כ חתכו והדר כתב הרי את להשלים אותו שנמלך לכוונו לשמאלי, דכבר כתבתי דלא חיישינן שזייף בכתיבה דמכירין דהכל כתב סופר מובהק אחד וסופר לא זייף. ועוד דאין העדים חותמין כל שיש גליון לפני חתימתם ומיירי דהרי את מכווין לחתימת עדים של השמאלי דע"כ בשעה שחתמו כבר היה כתוב א"כ ליכא למיחש רק שנמלך בהרי את באותו מקום ממש שנסתיים החדש שכתב אח"כ ולזה לא חיישינן:

ובהכי ניחא דמשני רב אשי דידוע מתחתא דמגילה ולפירש"י ע"כ צריך לפרש דאין ריוח למטה דאי יש ריוח מה יועיל מתיחת המגילה ניחוש לנמלך כפי פירש"י ובאמת תמוה מאד לומר דרב אשי יפרש להיפך מר' אבא דוקא בשאין ריוח למטה דאל"כ חיישינן לנמלך, וכן הפוסקים לא זכרו מזה דלרב אשי צריך שלא יהא ריוח למטה, ולהנ"ל ניחא דליכא למיחש כלל לנמלך רק שכתב אח"כ גט חדש תחתיו וכיון דידוע מתיחת הקלף ליכא למיחש להכי ובין שיש ריוח בין שאין ריוח לרב אשי כשר, ועמ"ש בתוס' בסמוך ובתוס' בד"ה כולי האי:

בתוס' בד"ה ודלמא וכו' ואין נראה וכו' מא"ל. כוונתם דהוי לי' לומר הניחא לר"נ לר"ש מא"ל אך לפי הנראה מדברי התו' פרק השולח דאי ביטלו בפירוש מבוטל א"כ יש לומר דהקושיא לחוש דביטלו בפירוש, ודוחק לומר דמשום דעדיין לא נגמר הגט למה לו לבטלו בפירוש הא בלא"ה אינו כלום כיון שלא נגמר:

אבל באמת דברי התוס' נכונים שהרי כל עיקר מה דחיישינן לנמלך לפירש"י משום ריעותא דאיכא ריוח למטה דאל"כ אפי' בהרי את ניחוש לנמלך קודם הרי את, ועוד מאי משני רב אשי אכתי ניחוש וע"כ דכל דליכא ריוח לא חיישינן א"כ מכח הריוח אין לדון רק דנמלך אבל מאיזה צד ניחוש, דביטלו בפירוש דעל זה אינו מורה הריוח כלל א"כ ממילא לא חיישינן לזה:

בא"ד ואור"י וכו' וסיימו לשם זה וכו'. דבריהם תמוהין לפע"ד דעדים החותמין על הגט פשיטא שאין להם לחתום רק שידעו שנכתב לשמה למ"ד דבעי כתיבה לשמה שהרי לא האמינו לשליח לומר בפני נכתב לרבה רק אי חתומים בו עדים אבל בלי עדים פשיטא שאינו נאמן ליתנו בע"מ אפי' לר"א וע"כ דעל חתימת העדים אנו סומכין דכל הגט נעשה בהכשר בלי שום פסול וכן הוא בסדר הגט להדיא דע"ח צריך שידעו שנכתב הגט לשמה א"כ היאך ס"ד לחוש דסיימו לשם אחר דהא העדים ע"כ ידעו שכל הגט נכתב לשמה, גם מה שכתבו דאפילו לר"מ יש לחוש דנמלך קודם שם האיש ואשה תמוה לי דלישני דנסתיים אחר