תפארת יעקב על גיטין שצב

לשיטת הרי"ף דע"ח נמי כרתי קשה שהרי הר"ן נתן טעם לזה דע"ח גופייהו הן ע"מ כיון שהם מסרוהו ליד הבעל ויוצא מתחת יד האשה א"כ הכא בחמש נשים לא שייך הא מילתא כלל ולא כרתי ע"ח כלל, ונ"ל דאפי' בכהאי גוונא כמו בע"ח דעלמא אמרינן דהן ע"מ ולא חיישינן דהבעל מסרו לאחר לפקדון וכדומה דמסתמא מזהר זהיר בי' שלא יגיע ליד אשתו רק לגירושין א"כ הכא נמי כיון שהן חתמו לחמשה ממילא כלהו מזהר זהורי בי' שאם יתן לאחת מהן תחזור תיכף הגט לנשארים ולא ישאר תחת ידה או שנותן לה על מנת להחזיר וכן כולם ולפי זה אפי' למ"ד ע"ח לא כרתי כלל לר"א אתי שפיר ג"כ דכל שיוצא מתחת ידה גט זה אמרינן מסתמא נמסר לה בע"מ כי בוודאי בדעת בעלה בא לידה ומסתמא נמסר כדין אבל אי לא חתמו העדים רק על האחרון אין דנין דנמסר בע"מ רק אחרון בלבד כנ"ל ועמ"ש בחידושי לא"ה סי' ק"ל:

בגמרא מאן תנא וכו', דלא כר"א וכו' נתינה לשמה מי בעי סוגי' זו תמוה מאוד לכאורה וצריך אני לבארה לנכון הנה מפשטות הסוגי' יראה דבאמת לא בעינן כלל נתינה לשמה והוא דבר מתמי' מאוד דפשיטא דבעינן שיתן לה הגט שתתגרש בו ואי טעה ונתן לאשתו והי' סבר שאחרת היא פשיטא שאינו גט דבעינן שיתן לשם גירושין שתתגרש אשתו ואפי' לר"מ פשיטא דבעינן נתינה לשם גירושין דידה ועוד אינו מובן כלל מה שאמרו והא לא ידעי ע"מ בהי מנייהו מיגרשה ואי בעינן נתינה לשמה וכה"ג לא הוי נתינה לשמה מאי ענין ע"מ דוקא הא לא נתן לה לשמה כיון שלא נתברר בהי מינייהו מיגרשה גם מה ענין ידיעה זו לנתינה לשמה:

לכן נ"ל דכך הכוונה דס"ד דלמ"ד דוכתב דקרא כתיבה ממש הוא וע"מ כורתין בשעת נתינה במה שהם רואין שמסר לה גט כתוב לשמה וא"כ בעינן שידעי ע"מ הרואין הנתינה שגט זה שהוא מוסר לה לפניהם ומתגרשת בו נכתב לשמה דאי לא ידעי מזה אין כורתין כלל והוי כמי שלא ראו הנתינה דגט שלא לשמה אינו כלום וכמו ע"ח פשיטא דבעינן שיחתמו לשמה כמו כן ע"מ שהם כורתין בראייתם מסירת הגט צריך שידעו בברור שגט זה שהיא מתגרשת בו במסירתו לידה לפניהם נכתב לשמה ואפי' נתברר לנו מבחוץ שנכתב לשמה מ"מ לא כרתי ע"מ כיון שלא נתברר להם שנכתב לשמה בעת מסירת הגט והשתא מצד הבעל וודאי לא איכפת לן דאין אנו צריכין רק שיתן לשם גירושי אשתו והרי נתן לה הגט לשם גירושי אשתו אבל אנן מצד דע"מ הכורתין אתינן עלה דכיון דס"ד דבעינן שידעו שזה הגט שרואין שמתגרשת בו נכתב לשמה א"כ כשהוא נותן לפניהם שני הגיטין והיא מתגרשת בגט האמיתי והם רואין שמוסר לה באמת זה הגט אבל אינן יודעין אם נכתב לשמה כי יכול להיות שמא השני הוא א"כ הגט האמיתי שהם רואין שמוסר לה והיא מתגרשת בו אף שנכתב באמת לשמה אבל לעדים אינו ידוע כתיבתו לשמה דשמא השני הוא כפי מחשבתם א"כ אין להם ידיעה ברורה על הגט האמיתי שרואין מוסר לה שנכתב לשמה וממילא אף שבאמת נכתב לשמה לא מהני, ואהא משני אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה אבל בנתינה שוב לא בעינן לשמה רק כל שרואין מוסר לה גט ואנן ידעינן מבחוץ דמעיקרא נכתב לשמה אף דהשתא לא נודע לע"מ שנכתב לשמה לא איכפת לן כי עיקר כריתות ע"מ הוא שיראו מוסר לה גט שתתגרש בו וזה הגט צריך שיהא כתוב מכבר לשמה לא שידעו מזה ע"מ דוקא כנ"ל ביאור סוגי' זו:

שם זמן אחד לכולן זהו כלל, זמן לכל או"א זהו טופס. נ"ל דאין הכוונה לפרש טופס דמתניתין זמן בלבד דכי זמן נקרא טופס ואף דאין כאן הכוונה טופס ותורף אבל עכ"פ לא שייך לקרות הזמן טופס אבל וודאי הפי' במשנה גט שלם דכיון שיש זמן לכל אחד בוודאי יש נוסח שלם לכל אחד ולא בא ר"י לומר רק דעיקר המפסיק והמחלק הוא הזמן וברישא זמן אחד לכולן וממילא השלמה אחת לכולן דהשלמה בלי זמן הוי גט שאין בו זמן דיכול לחתוך העליונים ובסיפא כיון שכותב לכל אחד גט שלם ע"כ יש זמן לכל אחד דבלי זמן אין אחרון כלום וכיון דע"כ יש בו זמן הוא המפסיק וברישא נוסח אחד לכולן וממילא הזמן על כולם קאי ומצרפן ובזה מיושבין דברי הרמב"ם בפי' המשנה שלא יסתרו דבריו, ועמ"ש בסמוך:

דף פ"ז ע"א בגמרא אפי' זמן אחד לכולן נמי הוי טופס . פירש"י לפסול העליונים, משמע אבל תחתון כשר ואף דאין בו זמן הזמן דלמעלה קאי אלמטה ולפי זה יש להקשות מאי פריך לר"י משאילת שלום שאני הכא כיון דע"כ הזמן דלמעלה קאי אלמטה והעדים על הזמן שלמעלה חתמו א"כ ממילא על כל הגיטין שבנתיים חתמו משא"כ בשאילת שלום, ומזה הי' נראה דלר"ל כולן פסולים ולא בא רק לחלוק אר"י דזהו כלל וקאמר איהו דזהו ג"כ טופס אבל אין דינו כטופס דסיפא להכשיר האחרון רק בהא כולן פסולים והשתא שפיר מקשה לר"י דנימא על האחרון חתמו וכולם פסולים, ומ"מ אפשר לומר דמשמע לי' כיון דהתם אף שאין תועלת בחתימתם כלל רק שאלת שלום מ"מ אין דנין דחתמו למעלה כ"ש כאן שיש תועלת לגט אחד אפי' נצרף הזמן דלמעלה משום דע"כ על למטה קאי שאין נוסח גט אחר רק השלמה דלמטה אבל מ"מ רק על אחרון חתמו:

. שם ותיפוק לי' דהוי לי' נכתב ביום. תמוה מילתא טובא דהא כיון שהזמנים משונים לפנינו הרי אנו רואין נכתב ביום ונחתם בלילה וכל שניכר הקדימה מתוכו אפי' מוקדם כשר דאין חשש כלל, מיהו בהא יש לומר דאין הקדימה ניכרת דכולן ביום הראשון נכתבו רק האחרונים מאוחרין, אך הא גופא קשי' נימא דמיירי דבאמת מאוחרין הן ולא הוי נכתב ביום וצ"ל דאי באמת כולן ביום זמנו של ראשון נכתבו רק נתאחרו א"כ לס"ד דזמן לכל אחד ואחד היינו שיהא כל אחד כתוב בזמן אחר א"כ כיון שנכתבו ביחד ונתאחרו הוי כזמן אחד לכולן כיון שבאמת נכתבו ביחד ואהא משני דאין הכוונה בזמנים שונים רק שיהא מוזכר זמן בכל גט בפני עצמו כנ"ל:

שם וכתב לה ולא לה ולחבירתה. ואפי' לר"מ דדריש וכתב על חתימה מ"מ לאו מהאי וכתב לה ממעטינן לה רק מוכתב אחריתי כמו שכתבו התוס' להדיא לעיל דף פ"א ע"ב דמחד וכתב לה ילפינן לשמה ומאידך ילפינן מוכתב בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ומלה ילפינן ולא לה ולחבירתה ופשיטא דמודה ר"מ דאינה מתגרשת בכסף ודברי בעל פ"י תמוהין בזה:

שם דהדר כתב. לא נתבאר לי כיון דזמן הראשון הכולל לכל הגיטין אינו מועיל לר"ל לפי שפרט אח"כ פלוני לפלונית א"כ מה יועיל מה שכבר כלל פלוני ופלוני כיון דבתר הכי פרט שנית פלוני לפלונית והפרט דבתר הכי הוא עיקר הגט דמעיקרא הוי לה ולחברתה וצ"ע:

שם אמר לי' רבינא לרב אשי ומ"ש. הקשה מהריב"ל דמעיקרא מקשה לי' דאפי' באשה לא יועיל כלום והדר מקשה להיפך והי' נ"ל לומר דהך קושיא אינה קושיא לר"ל כלל רק לרב אשי דמשני לי' דהדר כתב ובאמת דבריו נכונים בזה אבל למה בכותב נכסיו לשני עבדים אוקימנא בשני שטרות דבשטר אחד ג"כ מהני בהדר כתב ולמה שם מוקמינן בב' שטרות והרי כאן ע"כ דהדר כתב ג"כ מועיל דמיירי בשטר אחד ורב אשי לא חש ליישב קושיתו דהתם נוח לאוקמא בב' שטרות משום דהדר כתב לא שייך התם כ"כ כי אם כתב לזה חצי ולזה חצי שניהם לא קנו ואי לזה כולו ולזה כולו מי שנמסר לידו קנה או מי שנכתב ראשון בשטר:

שם תניא כוותי' דר"י וכו'. הקשה מהריב"ל דמאי אולמא ברייתא ממתניתן דקתני ג"כ בהדיא איש פלוני מגרש פלונית ומ"מ מוקי ר"ל דמעיקרא ערבינהו א"כ ה"ה בברייתא אבל באמת לק"מ דבמתניתין קתני חמשה שכתבו כלל בתוך הגט ומפרש ר"ל דהך כלל היינו אנו גרשנו נשותינו ובתר הכי קתני פרט פלוני מגרש פלונית אבל בברייתא דלא קתני שכתבו כלל רק שכתבו איש פלוני מגרש פלונית ש"מ דזהו כלל המועיל ואין צורך יותר וזה ברור:

שם ור"ל מאי אורי' זמן לכל אחד ואחד וכו'. יש לתמוה כיון דבפי' אמר ר"ל מעיקרא דהדר כתב פלוני מגרש פלונית וזהו אינו כלל לר"ל ומ"מ לא איכפת לן משום דמעיקרא ערבינהו ומה ס"ד להקשות כאן, לכן נ"ל דוודאי כיון שכתב זמן לכל אחד ואחד וריוח בניהם ע"כ יש לכל גט נוסח אחד והשלמה בפני עצמו כמו שכתבתי לעיל דטופס דמתני' אף דלר"י עיקר המחלק הוא הזמן מ"מ נקט טופס דממילא כותב כל נוסח הגט שלא יכתוב זמן בלבד בפני עצמו והשתא בהך דר"י דלעיל דמיירי בכתב נוסח אחד והשלמה אחת לכולן ועלה פליג ר"ל דמ"מ כיון שכתב ופלוני פלונית לא הוי כלל רק אי ערבינהו מעיקרא אנו פלוני ופלוני גרשנו אבל אי כתב גט שלם לכל אחד אפי' זמן אחד לכולן לא מהני מה דערבינהו