תפארת יעקב על גיטין שצא

גט לכאן הא אנו דנין כאן אם גט זה מועיל גם לענין גביית כתובה וכן שטר לגבות בו אבל אין אנו מסופקין בדבר אחר ואפי' תביא הכתובה לפנינו ג"כ לא היה מהראוי לגבות בה כיון שאנו דנין דלענין ממון לא נתגרשה ואי דע"כ כיון שנתגרשה מגיע לה כתובה דמספר כתובתה נלמוד א"כ היכי מייתי ראיה דבשטרות הלכה כר' אליעזר כיון דמיירי בכתובה:

ונראה לי דכוונת רש"י דודאי עיקר החילוק בין גט לשטר דלענין איסור מהני ע"מ דס"ס ידעינן בבירור על פי עדים שנתגרשה ואינהו משוי לה כריתות והרי הן מעידין שמסר לה גט גמור בלי ע"ח אבל לא שאנו דנין על הגט שיש בידה שזהו הגט שנמסר לה מבעלה דגט כזה הוי כמו יכול לזייף כיון שאין עליו עדים חתומים רק לו יהא דזה מזויף ס"ס נתגרשה מבעלה בגט הלכך לענין ממון הוי כשטר שיכול לזייף ופסול לגבות בו, והשתא בגט ג"כ אי הוציאה כתובה פשיטא דגובה כתובה כמו כל גרושה דבכתובה בלבד גובה בעידי גירושין רק באין לה כתובה ובאה לגבות בגט זה ומכל מקום גובה כתובה ש"מ דלא חשבינן לי' כשטר שיכול לזייף אם כן ממילא בשטרות נמי כשר:

ובהכי ניחא לי מה דמקשה לרב הא קתני וגובה וכו' כיון דבפירוש אמר רב הלכה כר"א בגיטין הרי מפורש דר"א גם בשטרות אמר רק לא פסק כוותי' רק בגיטין, ולהנ"ל ניחא דס"ד דלר"א הא בהא תליא דאי היה שטר פסול לגבות בו אפי' בע"מ גם לגט הי' פסול וכן אמרו לעיל דאין כותבין על שטר שיכול לזייף וחכמים מכשירין והיינו בע"מ אבל אי הי' באמת יכול לזייף לא הוי מהני א"כ לכך נקט ר"א וגובה מנכסים משועבדים דהוי שטר גמור לכך כשר לגרש בו וא"כ היאך יסבור רב רק בגט ולא בשטרות כיון דר"א מתלי תלי הא בהא ואהא משני דר"א לא תלי הא בהא רק תרי מילי אמר לענין גט כשר ולענין ממון גובה ורב פליג עלי' בהא דלממון לא:

שם הכי קאמר לרבנן אפי' ריח הגט אין בו יש לתמוה למה לי' לדחוק הכי דר' ינאי לרבנן קאמר מה דאין נ"מ כלל הכי הוי לי' לומר דכ"כ הלכה כר"א דע"מ עיקר עד דבלי ע"מ אפי' ריח הגט אין בו, ומזה ראיה לדעת הפוסקים דע"ח נמי כרתי לר"א וכן נראה באמת להדיא במשנה דקאמר אע"פ שאין עליו עדים דמשמע דמודה לת"ק עכ"פ להנך ג' גיטין רק דס"ל דכל שמסרו בעדים כשר לכתחילה ולדברי הפוסקים דע"מ דוקא בעינן א"כ הא ת"ק לא מיירי בע"מ כלל א"כ הוי לי' לחלוק בהיפך דהנך גיטין דתנא קמא אפילו ריח גט לית בהו כיון דליכא ע"מ ואי איכא גט גמור הוא ומדקאמר אע"פ שאין עליו אלא שמסרו ש"מ דעכ"פ מודה לת"ק דבלי ע"מ הוי מג' גיטין פסולין וע"כ דע"ח נמי כרתי אך לפי מה שכתבתי במתניתין דלת"ק נמי ע"כ מיירי בעידי מסירה רק דלא כרתי לדידי' דבלי ע"מ כתב ידו לא מהני מידי דשמא כתבו להתלמד וזרקו לאשפה א"כ שפיר פליג ר"א דכשר לגמרי כיון דמיירי בע"מ, ולענין הקושיא הראשונה ג"כ אפשר ליישב לדעתם דהם מפרשים באמת כך הכוונה דר' ינאי קאמר דהכי קאמר ר"א לרבנן הנך ג' גיטין אפילו ריח גט ליכא בהו כיון דליכא ע"מ ואי איכא גט גמור הוא ודבר זה יש במשמע במה שאמר שאין העדים חותמין על הגט רק מפני תיקון העולם ש"מ דע"ח בלי ע"מ לאו כלום נינהו, אך בעיקר מחלוקת זו כבר הבאתי בהרבה מקומות ראיות ברורות לשיטת הרי"ף דע"ח נמי כרתי, ובחידושי לא"הע סי' קל"ג הארכתי בזה ע"ש:

במשנה שנים ששלחו ב' גיטין שוין ונתערבו. פירש"י ז"ל שוין בשמותיהן, ונראה דבא לאפוקי ממה שפירשו התוס' לעיל ריש כל הגט שהיו משולשין או סי' או כהן דאל"כ אפי' לר"מ לא מהני דבעינן מוכח מתוכו, ופי' זה תמוה באמת דהיאך קאמר ונתערבו דהא הגיטין לא נתערבו כלל ואי אפשר שיתערבו והשליח יודע יפה מי נתן לו גט זה ומי גט זה רק הנשים בכאן אינן יודעין שמות בעליהן לזה פי' שהיו שוין בשמות לכך נתערבו ב' הגיטין, וז"ב:

שם נותן שניהם לזו כו' הנה למ"ד לעיל פ' האומר דאשה עושה שליח קבלה לשליח הולכה של בעלה ור"נ קאמר לעיל דאי איתא לדר"ח עביד בה עובדא א"כ אין צורך בכאן ליתן שני הגיטין לכל אחת רק השליח יהא שליח קבלה של ב' הנשים ויתגרשו שניהם בעודן בידו בתורת שליח קבלה כל אחת בגט השייך לה:

אך לפי דבלא"ה יש לדקדק היאך יועיל מה שיתן לכל אחת שניהם הא בעינן ונתן בידה שיהא הגט הניתן שלה ותקנה אותו א"כ כיון שאינה יודעת איזה מהן שלה היאך תקנה את הגט שלה שיהא שלה כיון דע"כ אינה קונה רק אחד ואינה יודעת איזהו ושניהם אי אפשר לה לקנות, לכן נראה דאנו דנין דעת הבעלים דמסתמא מתרצין לכל מה שיעשה השליח באופן שיתגרשו הנשים הלכך נותן שניהם לכל אחת בזכיה גמורה שתזכה שניהם שיהיו שלה על מנת להחזירם אח"כ דבהכי מהני כמבואר לעיל פרק מי שאחזו ואח"כ נותן שניהם לשני' והשתא ממילא אי אפשר רק שיתן לידה שניהם לזכות בהם דאי יעשה הוא שליח קבלה שלה איזה מהן יזכה עבורה ושניהם אי אפשר לו לזכות בעצמו עבורה רק ע"י אחר א"כ ע"כ צריך שימסור לה שניהם וכן לשני', כנ"ל:

שם לפיכך אבד אחד מהן הרי השני בטל. כתב הר"ן ז"ל בטל לאו דוקא דהוי ספק מגורשת וכ"כ ה"ה פרק ב' מהלכו' גירושין. לדעת הרמב"ם, ודבריהם תמוהין לפע"ד דכללא כייל הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות גירושין דבכל מקום שכתב בטל או אינו גט אפי' ריח גט ליכא א"כ היאך כתב כאן בטל:

ונראה לי ברור דכאן אפילו ספק לא הוי כי שליח זה שאבד אחד נתבטל שליחותו תיכף לגמרי שלא נעשה שליח למסור גט ספק ואי היה הבעל בעצמו בודאי לא הי' נותנו דאסור ליתן גט ספק ואיך יועיל בזה נתינת השליח ואף דמודינא בזרק לה קרוב לו או לה שנולד ספק בנתינה דהוי ממילא ספק בנתינה דהוי ספק מגורשת אבל לא בהא שנולד הספק ביד השליח קודם שנתנו והיאך יתן גט שתתגרש בספק, ואף דבמביא גט ואבד משמע דאי מצאו ועבר ונתנו הוי ספק היינו דוקא התם דבעל גופא חושב דהוא הוא ואינו נראה לו לחוש דשל אחר הוא כמ"ש התוס' פרק כל הגט שם אבל כאן דהי' בידו שנים ואבד אחד הרי ספק גמור הוא ונתבטל שליחותו, ולכך הרמב"ם פרק ב' שם בגט שאבד ומצאו כתב דאי עבר ונתנו הוי ספק מגורשת וכאן כתב דהגט בטל לגמרי ש"מ כמו שכתבתי:

ובזה נראה לי ליישב לשון המשנה לפיכך אם אבד אחד מאי לפיכך וכי אפשר שיתגרשו שניהם או אחת מהן בגט הנשאר שאינו ידוע למי הוא. ולהנ"ל ניחא לי שאני אומר דבדוקא אמרו נותן שניהם לזו לא שיתן אחד לזו ואחד לזו ואח"כ יחליף של זו לזו דכל נתינה בספק הוא ואין לו לשליח ליתן גט ספק כלל רק צריך ליתן שניהם לזו דאז תתגרש זו בודאי ואח"כ שניהם לזו שתתגרש השני' ודאי, וזה שאמרו לפיכך אם אבד אחד הרי השני בטל לגמרי דאפילו ספק לא הוי שאין לו ליתן גט ספק כלל ואפילו נתנו אינו כלום כנ"ל:

ויש לי מקום לומר עוד דלכך הגט בטל לגמרי משום דאין ע"מ יודעין אי מסר לה גט דגט שלא לשמה הוי כאינו גט כלל רק נייר בעלמא וגדולה מזו כתבו התוס' לעיל דף ב' ע"א דלר"א צריך שידעי ע"מ שהבעל עשאו שליח הולכה א"כ כאן שנאבד אחד שוב אינו שליחו של זה א"כ אינן יודעין אם הוא שליח הבעל אבל אין דברים הללו ברורים אצלי כמו שאבאר בגמרא לקמן אבל הנ"ל עיקר וכבר הארכתי בזה בא"ה סי' קל"ב ע"ש:

שם וינתן לכל אחת ואחת לשון זה קשה להולמו דמילתא דפשיטא דאין כולן מתגרשות בנתינה לאחת מהן דהא וכתב ונתן בידה כתיב ונ"ל דקמש"ל כאן שאין אחת מהן נעשית שליח לקבל עבור כולן וכמו כן אין כולן עושין שליח קבלה לקבל עבור כולן דכיון שהן נכללין בגט אחד ובעינן הקנאה בנתיים לכל אחד ואחד א"כ אי אפשר שיתגרשו רק בחמשה נתינות כנ"ל, ולענין מה שיש לדון כאן בענין מחוסר הקנאה כבר נתבאר באריכות לעיל פ"ב ע"ש:

שם את שהעדים נקרין עמו כשר יש לדקדק למ"ד דלר"א ע"מ דוקא בעינן א"כ במה נפשך אי יש ע"מ לכל אחת למה בכותב טופס לא יתגרשו כולן ואי ליכא ע"מ לכל אחת אפי' כתב כלל היאך יתגרשו בלי ע"מ אמנם גם