תפארת יעקב על גיטין שצ

ודברים הללו מן התימה לפע"ד דהא ע"כ נישואין הללו היו קודם שמת אחיו דאחר מיתת אחיו הערוה מותרת לינשא בלי הגט כלל דאי נתגרשה מותרת ואי לא נתגרשה הרי ערוה היא ופטורה בלא חליצה ויבום, וע"כ שנשאת קודם שמת אחיו א"כ היאך יעלה על הדעת שאם נשאת זמן רב קודם מיתת אחיו והי' לה בנים וכבר נעשה הגט גמור ואח"כ כשמת לא תתייבם צרתה, כיון שזו כבר נשאת והי' לה בנים ויושבת תחת בעלה זה זמן רב וזו תקרא צרת ערוה שלא תתייבם:

ובודאי נראה לכאורה דס"ל לרש"י ז"ל דלא היתה הכוונה כאן אם נשאת הערוה רק כך הכוונה כל שיהא הדין בעלמא דאי נשאת בגט זה לא תצא ממילא יש לחוש שיחשבו דגט זה גט גמור הוא ותתייבם צרתה, ואהא משני כיון דיבום זה חשש דרבנן הוא לא חיישינן לגזור באם נשאת שתצא משום שמא תתייבם צרתה אבל בהא מודה רש"י דאי נשאת קודם שמת מותרת צרתה להתייבם דשוב אין פיסולו של גט זה חוזר וניעור אחר מיתתו לשוויי לצרתה צרת ערוה:

אלא שאני תמה על זה מה ס"ד להקשות לחוש שמא תתייבם צרתה כמו דלא חיישינן בגרושה גופה לומר שתצא דאי אמרת לא תצא אתיא להנשא לכתחילה ומ"ש דס"ד לחוש דצרתה אתיא ליבומי לכתחילה כיון דאכתי לא נשאת הגרושה ואסורה להנשא ואי אמרת שיש לחוש כיון דבגרושה אחרת כיוצא בה שנשאת לא מפקינן לה תתייבם צרתה אפילו לא נשאת א"כ כ"ש שיש לנו לחוש בכל גרושה שלא נשאת כיון דאחרת שנשאת לא תצא תנשא זו לכתחילה:

אבל לדעתי פי' סוגי' זו כך דודאי עיקר הקושיא רק בנשאת צרתה ויש לה בנים דבהא קאמר רב לא תצא, ואהא קשי' לן צרתה אתי' ליבומי ואי קשי' מה בכך כיון שכבר נשאת ולא תצא לאו צרת ערוה היא לק"מ , דכיון דבשעה שמת אחיו אכתי לא היו לה בנים אף דאח"כ היו לה בנים ולא תצא ס"ד דצרתה אסורה להתייבם לעולם דכל שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים והם יחשבו דלעולם היה גט גמור כיון דלא תצא ואתי' צרתה ליבומי כשיהא לה בנים ואהא משני תתייבם ואין בכך כלום כיון דמה שלא היתה מתייבמת תיכף לא הי' רק חששא דרבנן ומדאורייתא היתה מותרת תיכף להתייבם לא הוי כאשת אח שיש לה בנים לעולם אבל ודאי אי נשאת הערוה בחיי אחיו דהדין לא תצא מותרת צרתה להתייבם לכתחילה ולפי המסקנא אפילו היו לה בנים אחר כך וכ"ש לדידן דקי"ל לא תצא אפי' אין לה בנים כלל:

ומ"מ מודינא בחמשה שכתבו כלל בתוך הגט והי' הגט מג' גיטין הפסולין ונשאת אחת מהן אף שכולן נתגרשו בגט זה לא הותרו כולן לינשא לכתחילה הואיל ונשאת אחת והדין לא תצא דלכל אחת חשיב כגט בפני עצמו, וזה ברור לפע"ד:

שם לעולם לא תצא. יש לתמוה ללוי היאך יפרש משנתינו דקתני הולד כשר ואי ס"ד דאפילו בלי בנים לא תצא היאך קתני הולד כשר והוי לי' למיתני לא תצא ומאי ענין ולד לכאן:

ונראה לי לפי מה שכתב בתשובת מהר"ם הובא בהגהת מרדכי סוף יבמות לענין נפל למים שאין להם סוף דדוקא היכי שנשאת בטעות הוראת חכם לא תצא אבל נשאת בעבריינות תצא וכן פסק בש"ע א סימן ר"ז וכתב בח"מח וב"ש שם דיש לומר דה"ה בכל מקום שאמרו לא תצא רק שכתב שיש לחלק ובאמת המעיין בתשובה שם יראה שאין לחלק כלל וכ"ש כאן שלא זכרו במתניתין לא תצא בודאי משום דלא פסיקא לי' דיש חילוק בין נשאת בטעות לנשאת בעבריינות אבל הולד כשר לעולם אפילו נשאת בעבריינות ומילתא דלא פסיקא לי' לא קתני וזה ברור:

ובהכי ניחא לי מה שאמר ר"י הכי אמר אביכון לא תצא וקרצית שבעמיר אינה פוסלת במי חטאת, והדבר תמוה דמה ענין זה לזה, ולהנ"ל ניחא דהכא והכא קשיא דקתני חוץ מן היונה והוי לי' למיתני חוץ מיונה וקרצית והכא נמי קשה דהוי לי' למיתני לא תצא, ובתרווייהו מיושב בחד תירוץ דהתם קרצית לא פסיקא לי' דאיכא גדולה דלא פסלה ואיכא קטנה דפסלה והכא נמי לא תצא לא פסיקא לי' דאיכא נשאת בעבריינות דתצא לכך נקט התם יונה דפסיקא לי' והכא נמי נקט הולד כשר דפסיקא לי' דאפילו נשאת בעבריינות אין הולד ממזר לכך חידש ר' חלפתא הנך שני דינים ביחד לא תצא וקרצית שבעמיר אינה פוסלת במי חטאת, כנ"ל:

בתוס' בד"ה יש לה בנים וא"ת מאי פריך לעיל וכו'. יש לדקדק הא ע"כ מסברא פשיטא לי' לרב דביש לה בנים אי אפשר שתצא דאל"כ מנא לי' לרב באמת דלא תצא דכיון דבאין לה בנים תצא ובמתניתין לא הוזכר רק הולד כשר וע"כ דפשיטא לי' שכל שמכשירין הולד אי אפשר להוציאה מבעלה מחמת פגם הולד א"כ ה"ה שלום מלכות, ונראה לי דהכי קשיא להו דמ"מ מאי פריך לעיל לרב דלמא מהא גופא דייק רב דע"כ הכא לא תצא ביש לה בנים דאי תצא למה לא נקט התנא שלום מלכות ומדלא נקט שלום מלכות ש"מ משום דהתם תצא ביש לה בנים הכא לא תצא, ובהכי ניחא שלא הקשו התוס' ממקושר דפריך מעיקרא דהוי לי' לשנויי כך ולהנ"ל ניחא דממקושר ע"כ לא דייק רב דינו דיש לומר במקושר לא קא מיירי א"כ ע"כ מסברא קאמר לה, וא"כ ממילא בכל מקום דהולד כשר כך הדין אבל משלום מלכות קשיא להו שפיר ואהא תירצו דסברא פשוטה היא לכ"ע דכל שהולד כשר ראוי שלא תצא:

ומ"מ בעיקר קושית התוס' נראה לי ליישב בפשיטות דודאי יש להבין בלא"ה דקאמר לעיל מנינא דרישא למעוטי הני דאמרן ולרבנן התם תצא הכא לא תצא וכן להיפך, והשתא תיקשי היאך שייך למעוטי מה דלא הוזכר במשנה כלל העיקר דלא תצא וע"כ דכך הכוונה דמאן דממעט דהתם הולד ממזר הכא הולד כשר ממעט מדקתני הולד כשר ובעלמא ממזר ומאן דממעט דהכא לא תצא ממעט לה מואם נשאת דאי הכוונה דתצא לעולם רק ביש לה בנים מה זה דקאמר אם נשאת הוי לי' לומר שלשה גיטין פסולין והולד כשר דכיון דאפי' נשאת פסולין לא שייך לומר פסולין ואם נשאת, ואין הפרש בדין הולד אי נשאת או נתעברה בזנות בלא נישואין וע"כ דפיסול זה אינו רק קודם נישואין וכל שנשאת שוב אין כאן פיסול ולא תצא משא"כ בעלמא תצא, אבל הך חילוק דמחלק רב בין יש לה בנים לאין לה בנים היאך אפשר לומר דמנינא בא למעט דבעלמא אפי' יש לה בנים תצא הכא לא תצא דהיכן נזכר דבעלמא תצא ביש לה בנים והכא לא תצא דכיון דס"ל לרבנן בעלמא הולד כשר ממילא י"ל ג"כ דלא תצא כמו הכא, ולמ"ד לא תצא ניחא דהתם ר"מ קאמר תצא והולד ממזר ולא פליגי רבנן רק על הולד ש"מ דמודו דתצא אבל ביש לה בנים לא שמענו, כנ"ל בד"ה זרק לה כו' בפ' ארבעה אחין וכו'. אולי נתכוונו לומר דלכאורה ע"כ בדיעבד אי נתייבמה לא איכפת לן דאי דנין כספק גמור הוי לי' לכלול גם ספק קרוב לו בהדי הנך וע"כ שאין דינן שוה דבהני רק לכתחילה אין מתייבמת ובספק קרוב לו אפי' דיעבד תצא והיאך ס"ד דאפי' דיעבד תצא, ואהא כתבו דבפרק ד' אחין מקשה לה ומפרש לה דבלא"ה לא קשי' דלא קתני לה בהדי הנך ושפיר ס"ד דמעכב אפילו דיעבד:

בד"ה כל העופות פוסלין, טעמא משום שתהא חיותו בכלי אבל משום מלאכה אינו נפסל אחר קידוש וכו'. דבריהם צ"ע דהיכי משמע להו דאחר קידוש מיירי דאי משום דמי חטאת משמע שנתקדשו באפר א"כ העושה מלאכה במי חטאת ע"כ אחר קידוש והרי אין מלאכה פוסלת ועיין מהרש"א, ונראה לי דאין כוונת התוס' רק לומר האמת דהטעם משום חיותו בכלי ואז פסול לעולם אבל משום מלאכה לא הי' פסול אחר קידוש אבל להך טעמא פסול לעולם:

ועוד נראה לי דקשיא להו דלהך טעם משום מלאכה הי' ראוי לפסול אפי' ביונה דס"ס מים אלו ששתתה היונה מהם והכניסה פיה למים ושתתה נעשה בהם מלאכה, ועל זה כתבו דהטעם משום דחיותו בכלי אבל משום מלאכה לא נפסל אחר קידוש ומיירי באמת אחר קידוש לכך כל העופות פוסלין חוץ מן היונה אך לפי זה קודם קידוש אפי' יונה פוסלת, והראשון עיקר:

בגמרא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים. פירש"י אם שטר הוא או גט זה גובה כתובה מנכסים משועבדים דתנן בכתובות הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה ע"כ, ודבריו צריכין ביאור חדא מה ענין הוציאה