תפארת יעקב על גיטין שפח

דסופר כתבו להתלמד וזרקו לאשפה, והאשה מצאתו ותירצו דהסופרים נזהרין בזה שלא יבוא מכשול, ודברי תימה הן דהא לר"מ כל סופר יכול לכתוב כל הגט שלא לשמו כלל ובלא שמיעה מפי הבעל והיאך יחשב כע"א דאי היה חותם ולא שמע מפיו לא מהני לר"מ ולמה יועיל כתבו מה שכתב בלי שמיעה מפי הבעל וכבר כתבתי שם לתמוה על התוס' בזה, גם בלא"ה לא ידעתי דהם הקשו והמציאו דבר זה לחוש לשמא כתבו להתלמד והרי דברים הללו מבוארין במשנה דהא קתני דפסול והולד כשר והם ס"ל דהך כתב בכתב ידו דפסול דהוי כאין בו זמן, והשתא בכתב סופר וע"א כיון דחשבינן להו כב' עדים חתומים הרי חתומים הם על הזמן ג"כ והרי יש בו זמן גמור ולמה יפסל לכתחילה ובהכרח דלכתחילה חוששין להתלמד ודיעבד לא חיישינן והרי כל דבריהם מבוארין במשנה להדי', אך הא ודאי קשי' דניחוש באמת דכתבו שלא לשמה ולא שמע מפי הבעל דכשר לר"מ ולעד חתימה פסול, לכן נראה לי דהך תנא דהכא לא ס"ל כר"מ בהא דוכתב היינו וחתם רק סובר כר"י דס"ל לעיל פרק ב' דבעינן כתיבה וחתימה בתלוש ש"מ דס"ל דתרווייהו בעינן לשמה אף דסובר דבעינן חתימה לשמה מ"מ בעינן כתיבה ג"כ, והשתא שפיר לא חיישינן דכתבו להתלמד או שלא שמע מפי הבעל דמסתמא הסופר עשה כדין, וכן נראה מפירש"י לקמן דפי' בסופר מובהק שלא יכתוב אלא א"כ שמע מפי הבעל אלמא אף דס"ל כר"מ מ"מ בהא לא ס"ל כוותי' דלא בעינן כתיבה לשמה ושמיעה מפי הבעל, והיינו דאמרינן בגמ' מוקים לה כדר"מ ולא אמר כר"מ דלא מוקמינן לה רק לענין מה דס"ל לר"מ כל המשנה וכו' אבל לא ר"מ ממש, כנ"ל, ועמ"ש בסמוך ליישב עוד בדרך אחר:

והנה בעיקר טעמא דכתב בכתב ידו דפסול פירש"י ז"ל דגזרינן אטו כתב סופר, והתוס' פ"ק דף ג' ע"ב פירשו דהוי כאין בו זמן ע"ש, ודברים הללו צריכין ביאור כי לפירש"י יש לתמוה כתב בכתב ידו וע"א למה נפסל דהא בכתב סופר ועד ג"כ מכשיר ת"ק לשמואל וא"כ אפילו תימא דכתב סופר ועד יש לחוש לכתחילה להתלמד וזרקו לאשפה שלא היה נזהר כמ"ש התוס' בפ"ק דף ג' ע"ב בד"ה שלשה, אבל עכ"פ היאך נגזור בזה בכתב ידו דליכא למיחש להכי כמ"ש התוס' גופא שם, תדע דהא בסופר מובהק דליכא למיחש, אפילו לכתחילה מכשיר שמואל דמוקי למתניתין כתב סופר ועד כשר בסופר מובהק ומ"ש כתב ידו דנגזור אטו סופר שאינו מובהק ובסופר מובהק לא גזרינן אטו אינו מובהק:

אמנם גם לשיטת התוס' דהטעם דפסול דהוי כאין בו זמן ג"כ יש לתמוה כיון דלא פליג ר"א על גט שאין בו זמן שלא יפסל דהא קי"ל כר"א וקי"ל גט שאין בו זמן פסול הרי דלא פליג ר"א רק על גט שאין עליו עדים דבע"מ כשר אבל לא על אין בו זמן והשתא כיון דכתב ידו הוי כאין בו זמן היאך מכשירו ר"א בע"מ, ואפילו תימא דלא מצריך ר"א זמן רק בגט שחתומים בו עדים דבהא יש לחוש שיחפה דכיון שיהא תחת ידה גט חתום בעדים נדון דמסתמא הוי ע"מ ואי לא נצרך זמן יחפה עליה בגט כזה משא"כ בגט בלי עדים כלל מה צורך לזמן הא בלא"ה לא תוכל להוציא הגט להראות שהיא גרושה דכיון שאין עליו עדים צריכה להביא ע"מ וממילא ידעי שלא נתגרשה קודם הזנות אבל מ"מ קשה תינח בכתב סופר אבל כתב ידו דהוי כעדים דמהאי טעמא מכשיר ת"ק דיעבד א"כ כשיהא תחת ידה גט כזה נדון דהיה ע"מ ג"כ כמו שאנו דנין בגט בחתימות עדים דליכא למימר דכיון שבידו למסור לה כתב ידו לא נדון דהי' ע"מ עד שתביאם לפנינו א"כ בגט בחתימות עדים ג"כ לא נצטרך זמן כלל דכיון שיכול למסור לה גט כזה בינו לבין עצמה לא נדון דנמסר לפני עדים דכיון דאין צריך זמן יכול להחתים לו גט כזה ולמסור לה וע"כ דכל דבלי עידי זנות היתה מגורשת בגט שבידה ממילא לא נוכל להרוג אותה מספק מחמת עידי זנות א"כ בין כשחתומים בו עדים בין בכתב ידו נפסול כשאין בו זמן וכתב ידו לעולם הוי כאין בו זמן ולכאורה לשיטת הרי"ף דע"ח נמי כרתי לר"א היה מקום לומר דדוקא בגט בע"ח צריך זמן דכיון שימסור לה גט בע"ח תהא מגורשת וגרושה היא לפנינו אבל בגט בלי ע"ח לא תהא גרושה לפנינו כלל ונוקמא בחזקת א"א כמ"ש התוס' בסוגי' דנכתב ביום, אבל באמת הא נמי ליתא דכיון דכתב ידו לת"ק כמאה עדים דמי ור"א לא פליג בהא את"ק לדברי הרי"ף רק מוסיף ע"מ ג"כ א"כ אכתי תהא גרושה לפנינו ע"י כתב ידו ואי משום דאנן ניחוש דלחפות מסר לה א"כ בע"ח נמי ניחוש דלחפות מסר לה באופן דהקושיא במקומה למה מכשיר ר"א כתב ידו לכתחילה הא הוי כאין בו זמן, אמנם גם לשיטת רש"י לא נמלטנו מקושי' זו דהא לכאורה באמת צדקו דברי התוס' דהוי כאין בו זמן ממש, וקשה לרש"י בתרתי חדא למה לא פירש ברישא משום זמן ועוד למה מכשיר ר"א הא מודה באין בו זמן:

לכן נראה לי ליישב על פי שיטת רש"י ז"ל, והוא דודאי קשה לשמואל דחשיב כתב סופר כע"א ממש למה לא ניחוש דכתבו להתלמד, ומה שכתבו התוס' לעיל דסופרים נזהרים לא ס"ל דכיון דבסופר שאינו מובהק מיירי למה לא ניחוש להכי גם יש להבין דר"א פליג בסיפא והרי לא הוזכר העיקר כלל בדברי ת"ק דאפילו נמסר לפני עדים פוסל ת"ק רק כתב ידו בלבד ובהא גם לר"א פסול:

ועל כל אלה אני אומר דכולה מתני' מיירי שנתברר לנו אמיתת הענין על פי עדים כגון כתב בכתב ידו שיש עדים שנמסר לידה לגירושין ואי לא"ה כתב ידו לא מהני מידי דשמא כתבו הבעל להתלמד ולא נתכוין כלל לגרש רק שיש עדים שמסרו לידה לגירושין ולאו מתורת ע"מ דכרתי דהא לא ס"ל לת"ק כלל רק מכח כתב ידו דכורת כעדים רק שלא נחוש להתלמד וכדומה בעינן שנדע אמיתת הענין על פי עדים ואף דבעל שאמר גרשתי נאמן לא מהימן למפרע רק מכאן ולהבא וכיון דגט זה כתב בו זמן למפרע אינו נאמן, ומהאי טעמא לא פירש"י מטעם שאין בו זמן דפשיטא דאינו יכול לחפות בגט כזה דאפי' לת"ק אינה מגורשת בגט זה רק שנדע שניתן לה לגירושין ולא מצאתו באשפה דכתב ידו גרע מכתב סופר שאינו מובהק דחיישינן להתלמד כתבו כ"ש בכתב יד אדם דעלמא שיש לחוש כן, ומהאי טעמא ר"א דמכשיר מכח ע"מ דכרתי מכשיר לכתחילה דמכח זמן אין לפסלו דבלי ע"מ אי אפשר לחפות כלל דחיישינן להתלמד כנ"ל, ומשום גזירה דכתב סופר לא איכפת לי' דאפילו כתב סופר כשר אבל ת"ק נהי דמיירי שיש עדים שנמסר לידה לגירושין אבל לא כרתי הלכך דוקא בכתב ידו כשר דהוי כעדים חתומים אבל בכתב סופר אינו גט כלל אפי' נתברר שנמסר לה לגירושין וגזרינן לכתחילה כתב ידו אטו כתב סופר משא"כ לר"א לא גזרינן כלל דלעולם כשר:

ובהכי ניחא מה שיש לתמוה לשמואל דמפרש כתב סופר למה נפסול כתב ידו ועד הא ליכא למיגזר אטו כתב סופר דגם הא כשר, גם כתב סופר ועד גופא למה יפסל הא אפי' זמן יש בו דשני עדים מעידין עליו סופר ועד, ולהנ"ל ניחא דכולה מתני' ע"כ שנתברר לנו אמיתת הענין שהבעל מסר לה הגט וכן בכתב סופר ועד צריך שיעיד הסופר לפנינו שכתבו מפי הבעל דאל"כ כיון דאתיא כר"מ ולדידי' אין צריך לשמוע מפי הבעל יש לחוש שכתבו בלי שמיעה מפיו ולחתימה פסול ואי אפשר לחשבו כעד חתימה, והשתא שפיר גזרינן כתב סופר המעיד לפנינו אטו כתב סופר שאין הסופר לפנינו כלל וכן כתב ידו גזרינן אטו כתב סופר שאינו לפנינו, ואין להקשות כיון דסופר צריך שיעיד על פה היאך הוי עד החתום לק"מ דלא הוי רק כמקיים חתימתו שזה שכתב כתבו מפי הבעל והוי כמי שמקיים חתימות העדים:

בגמרא מנינא דסיפא למעוטי הא דתני' וכו'. פירש"י ואשמועינן מתני' דברייתא מתרצתא היא וכו', ויש לתמוה תינח ברישא קמש"ל מנינא להורות דס"ל כר"מ דבגט קרח ושלום מלכות הולד ממזר דאי לא הוי תנא מנינא הוי ס"ד דתנא ושייר אבל בגט קרח ושלום מלכות ג"כ ס"ל הולד כשר קמש"ל מנינא להורות דבאינך ס"ל כר"מ אבל הך מנינא דסיפא מיותר לגמרי דאי ס"ד דלא ס"ל כר"מ בהא למה לא קחשיב לה במתני' ובודאי ליכא למימר דלא חשיב רק מה שהוזכר במשנה דהא הך ג"כ הוזכר במשנה רפ"ב לעיל דאי לא אמר פסול וע"כ מדלא קא חשיב ש"מ דס"ל הולד ממזר ולמה לי מנינא דסיפא וצ"ל דאי לא הוי קתני מנינא בפני עצמו הוי ס"ד דבהא לכ"ע אין הולד ממזר ומ"מ לא קא חשיב לה במתני' דלא חשיב רק הנך דפסולייהו בגופו של גט כהנך דמתניתין ולא הא דפיסולו מבחוץ כמו דלא חשיב מקושר דלא מיירי בי' רק בפשוט והכא נמי לא מיירי רק בגט פסול ולא זה שהגט כשר רק מבחוץ יש ריעותא שלא אמר בפני נכתב, ועוד דלא חשיב