תפארת יעקב על גיטין שפה

דסובר הרב ז"ל אי אמר קידושין לא מהני כיון דהתיר ביאה לא הוי שיור דהא נולדים ליכא עכשיו לא ביאה ולא קידושין ומ"מ מבעי' לן וע"כ כמו שכתבתי:

שם חוץ מזנותך מהו. [יש להסתפק בהך צד דחוץ מזנותך לא הוי שיור אי הותרה בזנות אחר שנשאת ונתאלמנה כמו לר"א בחוץ מפלוני ועמ"ש לעיל בזה בדברי ר"א], הא דלא בעי חוץ מנישואין מהו אי נימא כיון דלא שייר ביאה לא הוי שיור או כיון דאסר נישואין הוי שיור וצ"ל דבהא פשיטא לן כיון דאסר קידושין בודאי הוי שיור רק בביאה מספקא לן אי נימא כיון דבר תפיסת קידושין היא חל אישות על זנות גרידא או דילמא כיון דהתיר קידושין שוב הוי כמו חייבי כריתות ועבד דאין אישות חל על זנות גרידא כנ"ל ועמ"ש לעיל:

בתוס' בד"ה תניתוה, וא"ת וכו'. קושיתם לפי דעתם דקטנה מתגרשת ביש לה אב אבל לדעת רש"י דאין קטנה מתגרשת כל שיש לה אב לק"מ:

אמנם בלא"ה נראה לי דלק"מ דהך ויצאה והיתה דאמרינן הכא היינו כהך דר"ל פרק האיש מקדש דס"ל כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין והיינו מכח ויצאה והיתה דכמו בגירושין מקבלת בעצמה כמו כן קידושין מכח ויצאה והיתה והתם לא אשגחי בי' היינו נמי מהך טעמא דהכא כיון דאתיא לכלל קבלה ויצאה והיתה קרינן בה והכי נמי דייק הכי וכמו כן הך ויצאה והיתה דלקמן על דרך זה, ולא קשי' מידי:

אך לפי זה קמה וגם נצבה קושית התוס' השני' דליכא לשנויי דמיירי שיש לה אב דמה בכך כיון דאינה יכולה לקבל בעצמה קידושין אינה יכולה לקבל גט מכח ויצאה והיתה וע"כ משום דאתי לכלל הוי' וה"ה הכא:

אבל באמת הא נמי לא קשי' דעיקר דקתני התם דאין קטנה עושה שליח לקבלה ואינה מתגרשת בקבלתו אבל בהגיע לידה מתגרשת כגון שנעשית גדולה בינתיים וקמש"ל דלא נימא כיון דשליח זה לקבלה הוא וקטנה לאו בת שווי' שליח קבלה אפילו הגיע לידה כשהיא גדולה לא מהני קמש"ל דאדם יודע שאין קטנה עושה שליח קבלה וגמר ונתן להולכה כדאמרינן לעיל ריש פרק האומר ע"ש, ועוד נראה לי דבאמת ליכא הך ברייתא כלל רק הך תניתוה מהך משנה דייק לה כמו הך תניתוה דבסמוך דכלהו איתניהו במשנה והכא נמי נקט כללא מהך מתני' דקטנה מתגרשת בקידושי אביה ואינה ברייתא כלל בשום מקום רק לפי שהי' הדבר ברור דקטנה מתגרשת קאמר תניתוה קטנה מתגרשת וכו' והיכן תניתוה באמת בהך משנה:

בד"ה חוץ מתרומתך פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י וכו' ונראה לפרש וכו' ולדעתי נראה דלכך לא פירש"י כך דכה"ג לא הוי אגד כלל שהרי אינה מוכרחת בשום דבר רק שהיא מותרת בתרומה מכחו וכה"ג לא אגידא בי' כלל, ומה שהקשו התוס' דבלא"ה אסורה בתרומה לק"מ לפע"ד דהא אלמנה לכה"ג פשיטא דאסורה בלא"ה ומ"מ כיון שאסרה מצד אישות הוי שיור וה"ה תרומה כיון דס"ד דבכלל אישות הוא אפילו אסורה בלא"ה כיון שאסרה באישות הוי שיור כנ"ל:

במשנה גופו של גט וכו' ר"י אומר וכו' אף דלעיל פרק כל הגט תנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה וכו' ש"מ דהנך נמי עיקר הגט נינהו ותורפו מ"מ הכא לא מיירי רק בעיקר כריתות שבגט והרי את הוא הדבר הכורת אבל השמות אינן כורתין רק שכתוב בגט מי המגרש ומי המתגרשת אבל הגירושין הוא הרי את וכו', ובהכי ניחא ג"כ שלא זכרו התם שיניח מקום הרי את, ולהנ"ל ניחא דהא קתני הכותב טופסי גיטין וכל הגט כולו נקרא טופס זולתי עצם הכריתות וקמש"ל דאף שאינו כותב רק טופס צריך שיניח השמות דהא נמי כתורף חשוב אבל מעיקר הגט לא מיירי דהא טופסי גיטין קתני והרי את עיקר הגט הוא לא טופס:

אמנם נראה לפע"ד דהיינו דוקא הרי את מותרת אבל ודן אפי' לר"י דמצריך ודן כיון דלא בעי לי' רק שיהא יד מוכיח דבספר מגרשה ומודה הוא דהרי את עיקר הגט רק בעי ודן ליד מוכיח דבהרי את הכתוב בגט מגרש לה א"כ אפילו לא הניח מקום ודן רק כתבו בכלל התופס לא איכפת לן דס"ס כשהבעל מגרש בגט הרי כתוב בו ודן ועדים חתומים עליו הרי יד מוכיח הוא דבעיקר הגט דהיינו הרי את הכתוב בו מגרש לה:

הן אמת אי לא כתב הרי את וכו' רק ודן וכו' למהך להתנסבא דהך למהך הוי במקום הרי את וכו' א"כ כיון שכל עיקר הכריתות עם ודן בחדא בודאי בעינן שיכתוב לשמה ממש אבל התם בכותב טופסי גיטין דדעתו לכתוב כל מה דאפשר א"כ דיו שיניח רק הרי את מותרת וסגי בכך, והיינו דקאמר ר"י א"ש התם וצריך שיניח הרי את ואלו ודן לא קאמר אף דס"ל כר"י פ"ק דנדרים וכן פ"ק דקידושין, ולהנ"ל ניחא דנהי דבעינן ודן ליד מוכיח אבל עיקר הגט הרי את הוא וכל שנכתב בגט וחתומים עדים דבגט זה מגרש לה הרי יש כאן יד מוכיח וכ"ש התם דנכתב לשם גירושין רק סתמא דודאי בודן סגי בהכי, כנ"ל:

ע"ב שם ספר תירוכין וכו'. יש לתמוה הא מבואר בגמרא דעיקר פלוגתייהו בידים שאינן מוכיחות דאיכא למימר בדיבור מגרש לה ושטרא ראיה בעלמא ורבנן ס"ל הוויין ידים והשתא הרי גם מחלוקת אחרת יש כאן דלרבנן לא הוי עיקר הגט רק מה שמתירת לכל אדם אבל מה שאומר פטרית שבקית יתיכי לכי אינו מעיקר הגט כלל ואילו לר"י פיטורין שבוקין תירוכין מעיקר הגט הוא דאל"כ הוי סגי ודן די יהוי לכי למהך להתנסבא וכו' כיון דעיקר הגט הרי את מותרת הוא ואין צריך רק להוכיח דבספר מתירה לכל אדם ומה זה שזכר ר"י ספר תירוכין שבוקין פיטורין דמוכח דס"ל דהא נמי מעיקר הגט הוא ובעינן הוכחה דבספר פטרה ושבקה, ואי נימא דבהא באמת פליגי ג"כ למה לא מפרש פלוגתייהו בהא במאי פליגי כמו דמפרש פלוגתייהו בודן:

ונראה לי דבהא נמי בידים שאינן מוכיחות נחלקו דרבנן סברי כיון שמתירה לכל אדם מוכחא מילתא דפטרה ושבקה ממנו שאי היתה אגידא בי' אסורה היא ור"י סובר אינן ידים ובעינן שיגלה בפירוש שהוא שבקה ופטרה ממנו ואינה אגידא בי' בשום דבר וממילא צריך להוכיח דבספר הזה פוטרה ושבקה, ואל תתמה על מה שלא זכרו בכאן בפירוש פלוגתייהו בהא, דהא גם במינאי נחלקו לפי דעת הפוסקים ולא הוזכר פלוגתייהו כאן רק ידים שאינן מוכיחות כולל הכל ונקט חדא וה"ה לאינך, ועמ"ש בסמוך:

שם למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין. תמוה לי מאד מה ענין הך למהך וכו' למילתא דר"י דבעינן ודן ואי דפליגי בהא נמי דר"י ס"ל למהך וכו' עיקר הגט ורבנן ס"ל הרי את וכו' עיקר הגט א"כ אמאי לא מפרש פלוגתייהו במאי פליגי בהא דהא לאו בידים שאינן מוכיחות תליא, ועוד הא למהך להתנסבא מוזכר בגט קודם ודן והוי לי' לומר בהיפך למהך וכו' ודן:

ודבר ברור הוא לפע"ד דר"י ס"ל דבעינן שיהא מוזכר בגט דבספר זה מתירה לכל אדם כיון דמודה לרבנן דהרי את מותרת עיקר הגט הוא כמו שכתב הרמב"ם בפי' המשנה להדי' א"כ כיון דחושש ר"י להזכיר בגט דבספר מגרש לה צריך להזכיר ממילא דבספר זה הוא מתירה לכל אדם, וזה שאמר ודן וכו' למהך להתנסבא דהך למהך במקום הרי את מותרת הוא ומגלה בפירוש דבזה הספר הוא מתירה לכל אדם:

אשר על כן תמהני מאד על כל נוסחי גיטין ראשונים ואחרונים מאחר דקי"ל כר"י דצריך לכתוב ודן מה זה ועל מה זה שינוי מנוסחת ר"י השנוי במשנה דכתב למהך להתנסבא בתר ודן להורות דבספר מתירה ואי אפשר לנטות מזה ימין ושמאל דדבר זה לכוונה וקפידה הוזכר כך במילתא דר"י דאל"כ מאי ענין למהך להתנסבא במילתא דר"י ובתר ודן, וכן הדעת נותנת לר"י דכל שלא גילה על עיקר הכריתות שהוא בספר לא מהני לר"י. וליכא למימר דבמה שהוזכר מעיקרא למהך להתנסבא סגי בכך, מלבד מה דבפירוש זכרו ר"י אח"כ אבל בלא"ה הא הרי את מותרת ג"כ כתיב קודם וכן פטרית שבקית ולמה לו לר"י לומר ספר תירוכין וכו' למהך להתנסבא ואי לחלוק בא על רבנן דלא סגי בהרי את רק בעינן למהך וכו' למה לא הוזכר פלוגתייהו בהא במאי פליגי ועכ"פ למה לא חששו כל הפוסקים לחשש איסור דאורייתא וביטול הגט לדעת ר"י ומאי איכפת להו אי היה כתבו כנוסח דר"י במתני':

ובאמת היה בדעתי שלא לעורר בדבר הזה כלל מחשש הוצאת לעז על גיטין הראשונים כי לא יכולתי לעמוד על סוף דעתם ליישב הנוסח הנהוג אצלינו לשיטת ר' יהודה בודן, אך לפי שנראה לפע"ד דגם במה שפסקו כר"י בודן אינו עולה כפי סוגית הגמרא כמו שאבאר בגמרא בס"ד